- הודעות
- 4,589
- תודות
- 16,597
- נקודות
- 895
רבות הפליגו חז"ל והפוסקים במעלת הלימוד בלילה, עד שאמרו (שמו"ר מז, ה) אין רנה של תורה אלא בלילה וכל בית שאין נשמעין בו דברי תורה בלילה סוף שנחרב (חגיגה יב.) ואמר ר"ל כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום שנאמר (תהלים מב, ט) יומם יצוה ה' חסדו וגו'.
הרמב"ם אף הגדיל לכתוב (הל' תלמוד תורה פ"ג הי"ג): "אף על פי שמצוה ללמוד ביום ובלילה, אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה".
ומאידך גיסא, חזינן במציאות העולם ובסדרי התורה מקדמת דנא, שעיקר בניינו של יום ורוב מניינה ובניינה של תורה נעשים דווקא ביום.
אשמח לשמוע מחוות דעת החברים דפה: האם מצינו בפוסקים או בספרי המחשבה הגדרה ברורה המחלקת בין "חובת היום" ל"מעלת הלימוד בלילה"? וכיצד מיישבים את דברי הרמב"ם שרוב החכמה נקנית בלילה, עם המציאות שבה עיקר עמל העיון נעשה דווקא ביומו של יום?
וכמובן קיצרתי במקום שאמרו להאריך
הרמב"ם אף הגדיל לכתוב (הל' תלמוד תורה פ"ג הי"ג): "אף על פי שמצוה ללמוד ביום ובלילה, אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה".
ומאידך גיסא, חזינן במציאות העולם ובסדרי התורה מקדמת דנא, שעיקר בניינו של יום ורוב מניינה ובניינה של תורה נעשים דווקא ביום.
אשמח לשמוע מחוות דעת החברים דפה: האם מצינו בפוסקים או בספרי המחשבה הגדרה ברורה המחלקת בין "חובת היום" ל"מעלת הלימוד בלילה"? וכיצד מיישבים את דברי הרמב"ם שרוב החכמה נקנית בלילה, עם המציאות שבה עיקר עמל העיון נעשה דווקא ביומו של יום?
וכמובן קיצרתי במקום שאמרו להאריך