בפשטות כשניגשים לספר השו"ע הקו המנחה הוא שהב"י כתב את ספרו ספר השו"ע למען נדע איך להתנהג ומעתה בכל מילה ומילה צריך לחפש את הנפק"מ ההלכתית .
אך בלימוד מקיף של הספר רואים שבהרבה מקומות השו"ע כותב לכא' דברים שאין בהם כל נפק"מ להלכה.
כמו או"ח סי' א' סע' א' "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר" אם זה הלכה פסוקה הדבר ממש מחייב.
ובסי' קט"ו "מפני שמותר האדם מן הבהמה היא הבינה והשכל קבעו ברכת אתה חונן ראש לאמצעיות שאם אין בינה אין תפילה" ונראה לכא' שהוא כתב טעם להלכה (הנהגה) ולא הלכה כיצד לנהוג.
ובסי' תרכ"ה "בכסות תשבו שבעת ימים כי בסוכות הושבתי את בנ"י הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש".
אשמח לדעת האם למישהו יש כלל בנושא.
האם מישהו יודע על מאן דהוא שכתב בנושא.
וסתם אשמח לראות עוד מקורות שהשו"ע לא כתב עניינים הלכתיים גרידא.
אך בלימוד מקיף של הספר רואים שבהרבה מקומות השו"ע כותב לכא' דברים שאין בהם כל נפק"מ להלכה.
כמו או"ח סי' א' סע' א' "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר" אם זה הלכה פסוקה הדבר ממש מחייב.
ובסי' קט"ו "מפני שמותר האדם מן הבהמה היא הבינה והשכל קבעו ברכת אתה חונן ראש לאמצעיות שאם אין בינה אין תפילה" ונראה לכא' שהוא כתב טעם להלכה (הנהגה) ולא הלכה כיצד לנהוג.
ובסי' תרכ"ה "בכסות תשבו שבעת ימים כי בסוכות הושבתי את בנ"י הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש".
אשמח לדעת האם למישהו יש כלל בנושא.
האם מישהו יודע על מאן דהוא שכתב בנושא.
וסתם אשמח לראות עוד מקורות שהשו"ע לא כתב עניינים הלכתיים גרידא.
