- הודעות
- 1
- תודות
- 7
- נקודות
- 2
בס''ד
ידוע שספירת העומר הם ימים שבו עם ישראל ספרו ממחרת היום שיצאו ממצרים עד ליום מתן תורה, ארבעים ותשע ימים, היינו שעם ישראל השתוקקו מאד מאד לקבל את התורה, ומרוב שהיתה להם תשוקה לזה – הם ספרו את הימים, מתי כבר יגיע היום שבו נקבל את התורה?!
וכן בכל שנה ושנה אנחנו סופרים ספירת העומר, כי ידוע בשם הבעל שם טוב הקדוש זי''ע, שכל חג שיש לעם ישראל, זה לא רק היה פעם ואנחנו עכשו חוגגים זכר למה שהיה פעם... אלא כל שנה ושנה מתקיים את אותו הענין שהיה אז, היינו שבפסח אנחנו יוצאים ממש ממצרים, ובשביעי של פסח נקרע ים סוף, ובשבועות מקבלים את התורה מחדש, וכן בחנוכה ופורים.
ופרש הבעש''ט הקדוש זי''ע את מה שאמרו חכמינו הקדושים: הקורא את המגילה למפרע – לא יצא ידי חובה. היינו שמי שקורא את המגילה למפרע – שחושב שנס פורים היה פעם ועכשו אנחנו רק חוגגים זכר לנס, וזה הכוונה למפרע לשון אחורה, לא יצא ידי חובה!
ואם כן גם ספירת העומר שאנו סופרים בכל שנה ושנה, אנו סופרים כי אנחנו הולכים לקבל את התורה מחדש בחג השבועות, ומרוב שאנו משתוקקים לזה אנו סופרים את הימים, מתי כבר נזכה לקבל את התורה מחדש?!
וספירת העומר נקראת כך משום שהיו מקריבים את קורבן העומר באותו יום שמתחילים ימי הספירה, אבל נשאלת השאלה: אם ימים אלו אנו סופרים בשביל לקבל את התורה, אם כן הספירה עצמה היא בשביל קבלת התורה ולא בשביל קורבן העומר, ואם כן היה צריך לכאורה לקרוא לספירה זו, ספירת מתן תורה או ספירת קבלת התורה, ולמה היא נקראת ספירת העומר?
אלא שבימים אלו שאנו סופרים ומכינים את עצמינו לקראת קבלת התורה שנקבל אותה מחדש בחג השבועות, אנחנו צריכים ללמוד מקורבן העומר כמה דברים:
ידוע שקורבן העומר היה בא מִשְּׂעוֹרִים, שעורים – זה מאכל בהמה, וזה בא ללמד אותנו שאם אנחנו רוצים לקבל את התורה, ושהתורה תתקים בנו אנחנו צריכים קודם כל, לעבוד על מדת הענוה וְהַשִּׁפְלוּת, היינו להשפיל את עצמנו כבהמה, שלא מחפשת כבוד וגדולה וכו'. כמו שאמרו חכמינו הקדושים למה התורה נמשלה למים? לומר לך מה מים תמיד יורדים למקום נמוך – כך התורה יורדת תמיד למי שמנמיך את עצמו.
לפני שהקריבו את קורבן העומר, היה אסור לאכול מהתבואה החדשה של השנה, וממתי שהקריבו את קורבן העומר – התבואה החדשה מותרת. וזה מרמז על ענין של התחדשות, וזה מלמד אותנו שעכשו בימים אלו, צריכים להתחדש על מנת לקבל את התורה מחדש – זה הזמן לקבוע לעצמו ללכת כל יום לשיעור תורה, או לקבוע לעצמו סדרי לימוד, וגם מי שעד עכשיו התרשל מלימוד תורה, עכשו זה הזמן לעשות התחלה חדשה!
עומר – זו מדה (כמו שהיום יש קילו, ליטר וכדו'), וזה בא ללמד אותנו, שבשביל להצליח בלימוד – צריך לקבוע לעצמו סדר לימוד. רבנו ז"ל אמר: רציתי להמשיך את העולם אל עשיה – שיהיה חוק קבוע וחיוב חזק ללמוד כך וכך בכל יום. היינו שיהיה לך איזה מדה מסוימת בלימוד התורה שבכל יום תלמד במדה הזאת לכל הפחות, היינו שאדם יקבע לעצמו ללמוד בכל יום – דף גמרא, או כך וכך משניות, או כך וכך סימנים בשוע', או שעה שיעור תורה וכיוצא בזה, והמדה הזאת שהוא יקבע לעצמו תהיה חזקה אצלו מאד, שיהיה מה שיהיה – הוא לא מעביר את היום בלי ללמד את המדה הזאת. וכן פסק מרן בשוע' שמיד בצאתו מבית הכנסת בבוקר אחר תפילת שחרית, ילך לבית המדרש ללמוד, ואותו עת תהיה אצלו, קבועה ולא יבטל אותה אפילו אם הוא סבור להרויח הרבה!
נניח שעורך דין מצליח, שכל שעה שלו זה רווח של כמה מאות שקלים, או סוחר גדול, שדוקא בשעה שיש לו שיעור תורה, מזדמנת לו עסקה שהוא סבור להרויח בה הון תועפות, אומר מרן השוע' – אל תבטל את השיעור! (הכסף בודאי יבוא ממקום אחר – אף אחד לא מפסיד מלימוד תורה).
אדם כזה כשיגיע זמנו לצאת מן העולם, אחד השאלות שישאלו אותו: האם קבעת עתים לתורה? הוא יכול להגיד 'כן'! אבל אם יום אחד הוא למד ויום אחד הוא לא למד (אפילו שהיה לו תרוצים מרובים), וכך בילה את הימים והשנים שלו, מה הוא יענה?
אבל אם לאדם יהיה מדה מסוימת של לימוד בכל יום שהוא לא יְוַתֵּר עליה בשום פנים ואופן, הוא יזכה לרב טוב הצפון לו בעולם העליון, ולא יצטרך שילמדו עליו משניות או תהלים וכו', אלא הוא עכשו לומד משניות וקורא תהלים וכו'.
ד. עוד לומדים מהעומר ענין של אמונת חכמים, כי הרי הם שאמרו "ממחרת השבת" (ויקרא כג, יא) שזה ממחרת יום טוב – מפה לומדים שא"א ללמֹד תורה אלא רק ע"י אמונת חכמים.
השם יתברך יזכינו להכין את עצמנו כראוי לקבלת התורה מתוך קדושה וטהרה – אכי''ר.
תכנים שקשורים לספירת העומר ניתן לראות בקישור:
אנחנו נמצאים בְּעִצּוּמָם של ימי ספירת העומר, וגם בפרשת השבוע מֻזְכָּר הַצִּוּוּי של ספירת העומר, כמו שכתוב: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה" (ויקרא כג, טו).ידוע שספירת העומר הם ימים שבו עם ישראל ספרו ממחרת היום שיצאו ממצרים עד ליום מתן תורה, ארבעים ותשע ימים, היינו שעם ישראל השתוקקו מאד מאד לקבל את התורה, ומרוב שהיתה להם תשוקה לזה – הם ספרו את הימים, מתי כבר יגיע היום שבו נקבל את התורה?!
וכן בכל שנה ושנה אנחנו סופרים ספירת העומר, כי ידוע בשם הבעל שם טוב הקדוש זי''ע, שכל חג שיש לעם ישראל, זה לא רק היה פעם ואנחנו עכשו חוגגים זכר למה שהיה פעם... אלא כל שנה ושנה מתקיים את אותו הענין שהיה אז, היינו שבפסח אנחנו יוצאים ממש ממצרים, ובשביעי של פסח נקרע ים סוף, ובשבועות מקבלים את התורה מחדש, וכן בחנוכה ופורים.
ופרש הבעש''ט הקדוש זי''ע את מה שאמרו חכמינו הקדושים: הקורא את המגילה למפרע – לא יצא ידי חובה. היינו שמי שקורא את המגילה למפרע – שחושב שנס פורים היה פעם ועכשו אנחנו רק חוגגים זכר לנס, וזה הכוונה למפרע לשון אחורה, לא יצא ידי חובה!
ואם כן גם ספירת העומר שאנו סופרים בכל שנה ושנה, אנו סופרים כי אנחנו הולכים לקבל את התורה מחדש בחג השבועות, ומרוב שאנו משתוקקים לזה אנו סופרים את הימים, מתי כבר נזכה לקבל את התורה מחדש?!
וספירת העומר נקראת כך משום שהיו מקריבים את קורבן העומר באותו יום שמתחילים ימי הספירה, אבל נשאלת השאלה: אם ימים אלו אנו סופרים בשביל לקבל את התורה, אם כן הספירה עצמה היא בשביל קבלת התורה ולא בשביל קורבן העומר, ואם כן היה צריך לכאורה לקרוא לספירה זו, ספירת מתן תורה או ספירת קבלת התורה, ולמה היא נקראת ספירת העומר?
אלא שבימים אלו שאנו סופרים ומכינים את עצמינו לקראת קבלת התורה שנקבל אותה מחדש בחג השבועות, אנחנו צריכים ללמוד מקורבן העומר כמה דברים:
ידוע שקורבן העומר היה בא מִשְּׂעוֹרִים, שעורים – זה מאכל בהמה, וזה בא ללמד אותנו שאם אנחנו רוצים לקבל את התורה, ושהתורה תתקים בנו אנחנו צריכים קודם כל, לעבוד על מדת הענוה וְהַשִּׁפְלוּת, היינו להשפיל את עצמנו כבהמה, שלא מחפשת כבוד וגדולה וכו'. כמו שאמרו חכמינו הקדושים למה התורה נמשלה למים? לומר לך מה מים תמיד יורדים למקום נמוך – כך התורה יורדת תמיד למי שמנמיך את עצמו.
לפני שהקריבו את קורבן העומר, היה אסור לאכול מהתבואה החדשה של השנה, וממתי שהקריבו את קורבן העומר – התבואה החדשה מותרת. וזה מרמז על ענין של התחדשות, וזה מלמד אותנו שעכשו בימים אלו, צריכים להתחדש על מנת לקבל את התורה מחדש – זה הזמן לקבוע לעצמו ללכת כל יום לשיעור תורה, או לקבוע לעצמו סדרי לימוד, וגם מי שעד עכשיו התרשל מלימוד תורה, עכשו זה הזמן לעשות התחלה חדשה!
עומר – זו מדה (כמו שהיום יש קילו, ליטר וכדו'), וזה בא ללמד אותנו, שבשביל להצליח בלימוד – צריך לקבוע לעצמו סדר לימוד. רבנו ז"ל אמר: רציתי להמשיך את העולם אל עשיה – שיהיה חוק קבוע וחיוב חזק ללמוד כך וכך בכל יום. היינו שיהיה לך איזה מדה מסוימת בלימוד התורה שבכל יום תלמד במדה הזאת לכל הפחות, היינו שאדם יקבע לעצמו ללמוד בכל יום – דף גמרא, או כך וכך משניות, או כך וכך סימנים בשוע', או שעה שיעור תורה וכיוצא בזה, והמדה הזאת שהוא יקבע לעצמו תהיה חזקה אצלו מאד, שיהיה מה שיהיה – הוא לא מעביר את היום בלי ללמד את המדה הזאת. וכן פסק מרן בשוע' שמיד בצאתו מבית הכנסת בבוקר אחר תפילת שחרית, ילך לבית המדרש ללמוד, ואותו עת תהיה אצלו, קבועה ולא יבטל אותה אפילו אם הוא סבור להרויח הרבה!
נניח שעורך דין מצליח, שכל שעה שלו זה רווח של כמה מאות שקלים, או סוחר גדול, שדוקא בשעה שיש לו שיעור תורה, מזדמנת לו עסקה שהוא סבור להרויח בה הון תועפות, אומר מרן השוע' – אל תבטל את השיעור! (הכסף בודאי יבוא ממקום אחר – אף אחד לא מפסיד מלימוד תורה).
אדם כזה כשיגיע זמנו לצאת מן העולם, אחד השאלות שישאלו אותו: האם קבעת עתים לתורה? הוא יכול להגיד 'כן'! אבל אם יום אחד הוא למד ויום אחד הוא לא למד (אפילו שהיה לו תרוצים מרובים), וכך בילה את הימים והשנים שלו, מה הוא יענה?
אבל אם לאדם יהיה מדה מסוימת של לימוד בכל יום שהוא לא יְוַתֵּר עליה בשום פנים ואופן, הוא יזכה לרב טוב הצפון לו בעולם העליון, ולא יצטרך שילמדו עליו משניות או תהלים וכו', אלא הוא עכשו לומד משניות וקורא תהלים וכו'.
ד. עוד לומדים מהעומר ענין של אמונת חכמים, כי הרי הם שאמרו "ממחרת השבת" (ויקרא כג, יא) שזה ממחרת יום טוב – מפה לומדים שא"א ללמֹד תורה אלא רק ע"י אמונת חכמים.
השם יתברך יזכינו להכין את עצמנו כראוי לקבלת התורה מתוך קדושה וטהרה – אכי''ר.
תכנים שקשורים לספירת העומר ניתן לראות בקישור:
נערך לאחרונה: