ספירת העומר מנהג אכילת מצות בימי ספירת העומר (1 צופה)

[אחד יחיד]

מנהג אנשי מעשה לאכול מהמצות של פסח בכל סעודה שאוכלים בין פסח לעצרת, בין בחול ובין בשבת, משום חביבות המצווה.

בספר 'גדולת מרדכי' כתב הטעם, שהוא כמו בחולה שבעת עסקו ברפואות אסור לו לאכול מאכלים גסים, ואחר שהלך החולי, אף שמותר לו כבר לאכול מאכלים גסים, מ"מ צריך עוד ליקח כמה ימים מהרפואות כדי שלא תחזור עוד לעולם – כן הוא במצה של פסח שנקראת 'מיכלא דאסוותא', והוא לרפאותו מכל הפגמים, ובפסח אסרו מחמת כן לאכול חמץ שהוא כמאכלים הגסים – אף לאחר פסח שאוכלים כבר חמץ, אוכלים גם מצה, לרפאותו ולהחזיקו שלא יחזור עוד לעולם.

ובספר 'אוהל מועד' (ח"ב דרך שישי) כתב טעם אחר לנוהגים לאכול עד שבועות, לרמז כי שבועות הוא עצרת של פסח כמו ששמיני עצרת של חג הוא עצרת מסוכות, והימים שביניהם הם כמו חול המועד, וע"כ אוכלים מצה. וכך היו נוהגים הרה"ק רבי ירחמיאל משה מקאזניץ זצ"ל והרה"ק רבי מרדכי מאליק זצ"ל.

ויש שנוהגים לאכול מצות רק בסעודות השבתות שבין פסח לעצרת, וכן המנהג בויז'ניץ וטשערנאביל קארלין ולעלוב. והמנהג בבעלזא בנוסף לזה שגם אוכלים קניידלעך (כופתאות) בליל שב"ק מפסח עד פסח שני.

ובליובאוויטש המנהג לאכול מצות במשך כל השנה בסעודת שבת ויו"ט, ולא רק עד חג השבועות.

אמנם יש ששללו המנהג ונמנעו מאכילת מצה אחר פסח, כדי שיכירו שאכילת מצה אינה להנאה אלא כדי לקיים גזירת הבורא ית"ש, וכן היה נוהג הגר"א. (ספר "המנהג")