מאמר תורני - ספירת העומר ח"ג זמן ספירת העומר ומדוע אין מברכים שהחיינו | מדור מאמרים

זמן קיום המצווה

בגמ' במנחות דף סו. מיום הביאכם... תספרו - יכול יקצור ויביא ואימתי שירצה יספור? תלמוד לומר: מהחל חרמש בקמה תחל לספור, אי מהחל חרמש תחל לספור, יכול יקצור ויספור ואימתי שירצה יביא? ת"ל: מיום הביאכם, אי מיום הביאכם, יכול יקצור ויספור ויביא ביום? ת"ל: שבע שבתות תמימות תהיינה, אימתי אתה מוצא שבע שבתות תמימות? בזמן שאתה מתחיל לימנות מבערב, יכול יקצור ויביא ויספור בלילה? ת"ל: מיום הביאכם, הא כיצד? קצירה וספירה בלילה והבאה ביום, מבואר בגמ' שיש ענין של תמימות לכן סופרים מהלילה שיהיה יום שלם של כד' שעות לילה ויום, ומהגמ' שם נפסק להלכה בשו"ע [תפט א] "בליל שני אחר תפילת ערבית מתחילין לספור העומר",

וכתבו הפוסקים שצריך להקדים את הספירה כמה שיותר משום "תמימות תהיינה" ולכן היה מקום לספור מיד בצאה"כ, מ"מ אנו סופרים אחר התפילה וב' טעמים נאמרו בזה, א. המור וקציעה כתב מטעם דבדורות הראשונים היה מנהג להתפלל ערבית קודם הלילה ובסיום המעריב התחילה הלילה ואז היו סופרין כדין בתחילת הלילה, ב. בחק יעקב כתב דמדינא צריך להקדים ק"ש ותפילה משום דהוא תדיר, [נ"מ בינהם הבאנו לעיל אי נימא דהספירה דאורי' אם נקדים אותה], החק יעקב ס"ל דתדיר קודם גם לגבי בדיקת חמץ הביאו המ"ב בסי' תלא' סק"ח דשם הביא המ"ב מח' האם להקדים תפילת ערבית לבדיקת חמץ או לא וכתב השעה"צ סקי"א ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, ובסברת החולקים על הח"י שם ביאר השו"ע הרב [ס"ו] לפי שזמן ק"ש ותפילה הוא כל הלילה או עכ"פ עד חצות ואע"פ שמצוה מן המובחר להתפלל ולקרוא ק"ש מ"מ לא עבר על תקנת חכמים משא"כ בדיקת חמץ שזמנה לכתחילה הוא בתחילת הלילה דוקא ואם לא בדק בתחילת הלילה עבר על תקנת חז"ל, ואולי אפש"ל כך גם בספירת העומר וצ"ע.

אמנם אדם הרוצה לספור מיד בצה"כ כתב המ"ב [תפט סקי"ח] שמותר לו להקדים את הספירה לתפילה, ומה שנוהגים העולם שאף שמתפללים תפילת ערבית מאוחר בלילה מ"מ אין מקדימים לספור ספירת העומר בתחילת הלילה אלא סופרים לאחר תפילת ערבית כתב בשו"ת שבט הלוי [ח"ו נג ג] שבאמת מעיקר הדין צריך לספור בתחילת הלילה מ"מ יש ללמד זכות על מנהג זה, וז"ל: מכ"מ נ"ל ללמד זכות על ישראל היות כי ספה"ע הוא דבר הנשכח בקלות, ואם צריך לספור כל אחד בתחילת הלילה לבד ואח"כ יבאו להתפלל בצבור ולא יספרו קרוב שהרבה מאד ישכחו הספירה לגמרי, ע"כ הנהיגו שיספרו בזמן שצבור מתפללים, ואיה"נ כשלאיזה סבה מתפלל גם מעריב מאוחר כמה שעות בלילה וביחידות - אמנם יכול לספור בתחלת הלילה ולא ראיתי טעם לאחר הספירה בזה, ומבואר בסוף דבריו שמה"ט אם יודע שמאיזה סיבה יתפלל ערבית מאוחר בלילה וביחידות יקדים לספור בתחילת הלילה. אמנם בשו"ת מנחת יצחק [ח"ט נה' ב] כתב שיתכן שעדיף לספור ספירת העומר בציבור מאוחר בלילה מאשר להקדים ולספור בתחילת הלילה ביחידות ונשאר בצ"ע. ובשו"ת אגרו"מ [ח"ד צט] כתב שמעיקר הדין יש להקדים תפילת ערבית לספירה גם אם מתפלל מאוחר בלילה משום "תדיר ושאינו תדיר" ומשום תמימות אפשר לספור מעיקר הדין כל הלילה. ומאידך בשו"ת אור לציון [ח"ג פט"ז ת' א'] כתב שהמתפלל ערבית מאוחר בלילה צריך להקדים ולספור ספירת העומר בתחילת הלילה משום שלכתחילה יש חיוב לספור בתחילת הלילה מדין תמימות.

"אם שכח לספור בתחילת הלילה הולך וסופר כל הלילה" [שו"ע תפט' א], וביאר המ"ב [סק"ד] דכל שלא עבר כל הלילה לא נפיק עדיין מכלל הכתוב תמימות תהיינה, מבואר שהזמן לספור הוא כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר, ומי ששכח ולא ספר בתחילת הלילה יספור מיד כשנזכר בלילה ולא ימתין אע"פ שהזמן הוא כל הלילה,

ולכאו' בד' השו"ע יש מקום להסתפק האם זה שכתוב שיכול לספור כל הלילה זה דין לכתחילה או דיעבד, וכתב באגרו"מ [ח"ד סי' צט' א'] שאה"נ מעיקר הדין אפשר לספור כל הלילה וכל מה שכתב המ"ב שצריך להקדים את הספירה לעלינו מצד זה שכתוב תמימות תהיינה זה רק מעלה בעלמא כדי שיהיה איזשהו היכר לענין של התמימות, אמנם האור לציון [ח"ג פט"ז א] חלק עליו וס"ל שמל' השו"ע שכתב ואם שכח לספור בתחילת הלילה משמע שדין זה שאפשר לספור כל הלילה הוא דין דיעבד אבל לכתחילה יש לספור בתחילת הלילה מדין תמימות, ולפי"ז כתב שהמתחיל לאכול קודם שהגיע זמן ספירת העומר צריך להפסיק ולספור מיד כשהגיע זמן ספירת העומר וכמ"ש הרמ"א לענין בדיקת חמץ,

מדוע אין מברכין שהחיינו

הנה לפי השיטות דס"ל שספירת העומר מדרבנן מהטעם דרק בזמן שביהמ"ק היה קיים הוי מה"ת ועכשיו זה זכר [כ"כ ר' מנוח פי"א מברכות ה"ט ועוד], פשוט שזה הטעם שלא מברכים וכ"כ בעה"מ סוף פסחים וז"ל: ולספירת העומר אין בו זכר לשום הנאה אלא לעגמת נפשינו לחורבן בית מאווינו, ממילא אין מברכים דאין לנו בזה שום הנאה, וכ"כ האבודרהם [פ"ג] וז"ל: וספירת העומר ג"כ אין בה שמחה והנאה לגוף בזמן הזה, [וע"ע תמים דעים סי' כט', ושו"ת הראב"ד סי' קיא, וכ"כ שו"ת הרשב"א ח"א קכו'],

אמנם בספר האשכול כתב שהטעם שלא מברכים הוא משום שיוצאים יד"ח בשהחיינו על הכוס של יו"ט, דהרי הזמן של המצווה תלוי בפסח ולד' נראה שכן היה מקום לומר שיברכו רק יוצאים בכוס של קידוש וצ"ע דהרי לכאו' אין שום קשר בין הקידוש לבין ספירת העומר, וביותר מה יהיה הדין שיתכון שלא לצאת בשהחיינו על הכוס האם יוכל לברך על הספירה,

בר"ן על הרי"ף [סוכה כב:] כתב שמברכים זמן רק על מצוות שיש להם זמן קבוע והק' וז"ל: וצ"ע לפ"ז למה אין מברכין זמן על ספירת העומר? ותי': וראיתי מי שכתב שאם לא ספר בלילה לא יספר ביום כדתנן כל הלילה כשר לספירת העומר משמע דהא ביום לא יצא ומשום הכי לא אמרי' ביה זמן, והנה בשו"ת מהרלב"ח [סי' סב] הק' מה הקשר בין זה שאם לא ספר בלילה הפסיד הברכה לזה שלא אומרים זמן, דלפי השכל האי דינא לא שייכא בהכי מידי ואי שייכא אדרבה יש לנו ללמוד מזה דלאו דוקא למברך שהחיינו בלילה הראשון אלא אף בכל לילה ולילה מברך, ועוד מק' דלפי טעם הר"ן במקדש שהיה לולב ניטל כל ז' לא יברך שהחיינו דלילה לאו זמן לולב הוא ואם נטל ביום לא יטול בלילה והדין הזה לא הוזכר בשום מקום?

לכן בא המהרלב"ח לחדש דחלוק המצוה של ספירת העומר בכל לילה למצות אחרות שהאדם מחוייב בהם בימים סמוכים כמו מצוות לולב שיש מצוה ליטול בכל יום במקדש, שבלולב הוא עושה בכל יום מצוה שלימה וחוזר עליה שו"פ ביום שלמחרת וכל יומא עביד מצוה שלימה, משא"כ ספירת העומר, ואי"ז נקרא שמקיים מצווה בכל יום ויום משום דעד תשלום כל המ"ט ימים לא נשלמה המצוה וחלק המצוה מוטל עליו בשעתה הוא דעביד כל לילה, ועל פי זה אומר שהמברך על שהגיע לזמן חיוב עשיית המצוה צריך שתהיה המצווה שיוכל לעשותה כולה באותו זמן שהגיע לו מיד, כמו בפדיון הבן למשל שמברך שהחיינו משום שכבר הגיע הזמן ועכשיו הוא מקיים את כל המצווה, וגם במצווה שמחוייב בה בכמה ימים כגון נטילת לולב שנוטל כמה ימים בזה אחר זה אי"ז אלא כחוזר על הפעולה הראשונה כמה פעמים אבל כבר בפעם הראשונה קיים את כל המצווה ואפי' שיש הפסק זמן בין הפעמים מ"מ השהחיינו שמברך בפעם הראשונה עולה לכל הפעמים משום שאין שינוי בין המצווה שעושה ביום הראשון למה שעושה בימים הבאים, משא"כ בספירת העומר שבלילה הראשון הוא לא הגיע לזמן של כל המצווה אלא זה רק חלק מהמצווה עכ"ד, וע"ע מ"ש שם.