מאמר תורני ספק ספיקא בספירת העומר

ספק ספיקא בספירת העומר

הנה בשו"ע [תפא ח] כתב אם שכח לברך באחד מהימים, בין יום ראשון בין משאר ימים, סופר בשאר ימים בלא ברכה; אבל אם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר, יספור בשאר ימים בברכה, עכ"ל, מבואר הדין שאם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר יכול להמשיך לספור בשאר הימים בברכה, ומבאר המ"ב [ס"ק לח'] משום דאיכא ספק ספיקא שמא לא דילג כלל ואם תמצי לומר שדלג שמא הלכה כאותן פוסקין דכל יום הוא מצוה בפני עצמו, מבואר שאדם שיש ס"ס בספירה מברך, והנה לגבי ס"ס בברכות מצאנו ברחבי המ"ב במס' מקומות סתירות ונביא אותן להלן:

א. במשנ"ב סימן תרצא' על הא דכתב הרמ"א בס"ב דמגילה עושין כל פרשותיה סתומות ואם עשאן פתוחות פסולה, וכתב המ"ב [ס"ק יג'] דבתשו' ר' משה מינץ סי' י"ב דין ה' מפקפק ע"ז ולכן נ"ל דיש לסמוך עליו בשעת הדחק, ובשעה"צ סק"ט כתב וז"ל: ולענין ברכה מסתפק הפרי מגדים, ולבושי שרד מצדד דיוכל לברך, דאפילו על מגילה פסולה גם כן יש דעות לענין ברכה, ואם כן בזה הוא כעין ספק ספיקא, ומשמע מד' שלמרות שיש לנו דין דספק דרבנן לקולא וא"כ ספק ברכות להקל מ"מ באופן שיש ב' ספיקות לחייב ברכה צריך לברך.

ב. לגבי ציצית בלילה כתב הרמ"א בסי' יח' ס"א "ובליל יום כפורים יתעטף בעוד יום ויברך עליו", וביאר המ"ב וז"ל: אבל אם איחר להתעטף עד לילה שוב לא יברך דשמא הלכה כהרמב"ם, ומשמע מדברי המ"א בסק"ד דאפילו בין השמשות מותר לברך עד צה"כ וטעמו דהלא בציצית לא כתיב יום רק וראיתם אותו משמע כל זמן שנוכל לראות וכן פסק בעל דרך החיים ובספר מטה אפרים ראיתי שמחמיר בזה. אך אם זה גופא הוא מסתפק אם כבר הגיע בין השמשות נראה דבודאי יוכל לברך דבלא"ה דעת התוספות והרא"ש דכסות יום חייב בלילה והגר"א בביאוריו מצדד ג"כ לשיטה זו עי"ש, ולענין ברכה על ס"ס בציצית כתב המ"ב [סי' יא' סק"ו] על הא דמבואר בשו"ע שצריך לומר בתחילת הטוייה של הציצית שהוא עושה כן לשם ציצית, ובמ"ב: ואם טוה מעט ואח"כ אמר, לא מהני למה שנטווה כבר דספוקי מספקא לן אי אמרינן הוכיח סופו על תחילתו. ואם בתחלה ג"כ חשב שיהיה לשמה אך שלא אמר בפירוש נ"ל דיש לצדד להקל בזה דס"ס הוא עכ"ד, ומזה שכתב המ"ב דיש להקל משמע שלגבי ברכה יוכל לברך ע"ז, וכן נראה שיהיה הדין בציצית בבין השמשות שיוכל לברך.

ג. במשנ"ב סי' רז' סק"ד כתב: אם מסתפק אם אכל כזית בכדי אכילת פרס א"צ לברך בנ"ר, ומבאר בשעה"צ סק"ו דספק ברכות להקל, וכן כתב היד אהרן והדין עמו, ולא נוכל לצרף דעת ר"י שסובר דלברכת בורא נפשות רבות אין צריך שיעור, דהלא התוספות והרמב"ם והרשב"א פליגי עלה, וכן סתם השולחן ערוך בפשיטות לקמן בסימן ר"י, עיין שם, אם כן זה לא נחשב לספק כלל, ונשאר רק ספק אחד, וממשמעות דבריו שאם היה נחשב לס"ס היה צריך לברך.

ד. במשנ"ב סי' רטו' סק"כ כתב וז"ל: כתבו האחרונים דאפילו יש ספק ספיקא להצריך ברכה כגון ספק אכל כזית או לא ואת"ל לא אכל שמא הלכה דעל בריה אפילו פחות מכזית מברכין אפ"ה ספיקו להקל ולא יברך, הרי לנו להדיא דבס"ס בברכות מקילים דלא כמ"ש לעיל.

ה. בסי' ז' כתב השו"ע שלא יברך ענט"י כשנוטל במשך היום בכדי להתפלל או ללמוד, וכתב הביה"ל בד"ה להתפלל וז"ל: ועיין בפמ"ג שנסתפק אם יזדמן ע"צ הקרי עוד ספק אחד עד"מ שרוצה לטעום קודם תפלה דבר שטיבולו במשקה דהוי תרי ספיקי דשמא הלכה כמ"ד דעל טיבולו במשקה צריך לברך ענט"י ועוד דשמא הלכה כמ"ד דכל היום צריך לברך לתפלה ע"ש ובארה"ח הסכים דיוכל לברך ענט"י אם נזדמן לו זה אחר שעשה צרכיו לגדולים ולא מטעם ס"ס דבזה דעתו שלא לברך רק משום דבלא"ה דעת רוב הפוסקים דלתפלה יוכל לברך בזה.

ו. בסי' יד' ס"ב כתב השו"ע דאם הטיל ישראל ציציות בבגד בלא כוונה אם אין ציציות אחרים להכשירו יש לסמוך על הרמב"ם שמכשיר אבל לא יברך עליו, וכתב בביה"ל ד"ה בלא כוונה וז"ל: ואם חשב במחשבתו לשמה נ"ל דיוכל לברך עליו אף דבטוייה נשארנו לעיל בסימן י"א בצ"ע אם מהני מחשבה הכא מותר אחד דס"ס הוא דשמא הלכה דסגי במחשבה עיין ברא"ש בה"ק ושמא הלכה כהרמב"ם ועוד טעמא אחרינא דטויית חוטין סתמא לאו לשם ציצית משא"כ תליית החוטין סתמא לשמה קאי ובצירוף כל אלו הטעמים נ"ל דיוכל לברך עליו אך לכתחלה יותר טוב שיוציא כן בפיו בפירוש וכן העתקתי לדינא במ"ב.

הרי לנו להדיא שישנם מקומות שבהם הזכיר המ"ב לגבי ברכת הנהנין שס"ס לקולא ולא יברך משא"כ לגבי קריאת המגילה וספירת העומר בזה הזכיר המ"ב שיברך וצ"ב מה החילוק בינהם, וביאר ר' אברהם גניחובסקי [בר אלמוגים עמ' תשע'] א. דיש צד לומר שהוי מדאורייתא [ובספירת העומר גם אי נימא דלא הוי מה"ת מ"מ עיקרו מה"ת ויש מקום להחמיר כדמצאנו בכמה מקומות] וא"כ הוי לחומרא אע"פ דיש ב' ספיקות מ"מ עדיפא, ב. דבספירת העומר הס"ס לא על הברכה בכלל אלא על המצווה וא"כ לא אמרינן דנלך לקולא [וכ"כ במשמרת חיים], ותו דהתם רוב הפוסקים הם דלא כבה"ג. וכ"כ בתורת חיים [או"ח סי' ז' אות ג'] די"ל דבס"ס פטרינן מברכה אבל ספירת העומר שאני דהספירה יש לחוש שהיא מה"ת, ויל"ע דסוף סוף הברכה היא מדרבנן אלא דצ"ל דכונתו דכיון דמחייבינן בגוף הספירה ממילא מחייבינן בברכה,

ושמעתי פעם בשיעור מפי ת"ח א' - א. שכל הדין של החיי אדם שלא מברכים נלמד מתה"ד לגבי ספירת העומר דשם הוא מביא טעם מיוחד למה בספירה צריך לברך, מוכיח החיי"א שאם אתה רואה שצריך טעם מיוחד לברך דווקא בספירת העומר משמע שבשאר מקום לא צריך אבל זה קשה מיניה וביה

ב. שלגבי הספירה הספק לשי' הבה"ג שמעיקר הדין כל יום הוא מצווה בפנ"ע ורק חוששין וא"כ אי"ז ספק שקול ובמקרה שזה לא ספק שקול ויש לנו ספק נוסף מברכים, [וצ"ע כי בספק השקול זה נידון האם מצרפים אותו לס"ס]. ג. מקום שאיתחזק חיובא שחייב לספור ממילא חייב לברך,

ועי' הליכות שלמה [פסח פי"א אורחות הלכה הע' 24] שמה שכתב המ"ב בספירת העומר ל' ס"ס שהרי דעת רוב הפוסקים שהלכה כדעת הראשונים שמי ששכח יום אחד רשאי להמשיך ולספור בברכה ועל כן כשמצטרף לזה עוד ספק אפשר לברך,

ומה שקשה לנו מ"מ מהשעה"צ ברז' אולי אפש"ל דיש חילוק בין ברכה ראשונה לברכה אחרונה דדוקא בברכה ראשונה הקל המ"ב.

 

[גרינפלד]

נפלא מאוד!
יישר כוח!

 

[ממגד שמים]

ספק ספיקא בספירת העומר

הנה בשו"ע [תפא ח] כתב אם שכח לברך באחד מהימים, בין יום ראשון בין משאר ימים, סופר בשאר ימים בלא ברכה; אבל אם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר, יספור בשאר ימים בברכה, עכ"ל, מבואר הדין שאם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר יכול להמשיך לספור בשאר הימים בברכה, ומבאר המ"ב [ס"ק לח'] משום דאיכא ספק ספיקא שמא לא דילג כלל ואם תמצי לומר שדלג שמא הלכה כאותן פוסקין דכל יום הוא מצוה בפני עצמו, מבואר שאדם שיש ס"ס בספירה מברך, והנה לגבי ס"ס בברכות מצאנו ברחבי המ"ב במס' מקומות סתירות ונביא אותן להלן:

א. במשנ"ב סימן תרצא' על הא דכתב הרמ"א בס"ב דמגילה עושין כל פרשותיה סתומות ואם עשאן פתוחות פסולה, וכתב המ"ב [ס"ק יג'] דבתשו' ר' משה מינץ סי' י"ב דין ה' מפקפק ע"ז ולכן נ"ל דיש לסמוך עליו בשעת הדחק, ובשעה"צ סק"ט כתב וז"ל: ולענין ברכה מסתפק הפרי מגדים, ולבושי שרד מצדד דיוכל לברך, דאפילו על מגילה פסולה גם כן יש דעות לענין ברכה, ואם כן בזה הוא כעין ספק ספיקא, ומשמע מד' שלמרות שיש לנו דין דספק דרבנן לקולא וא"כ ספק ברכות להקל מ"מ באופן שיש ב' ספיקות לחייב ברכה צריך לברך.

ב. לגבי ציצית בלילה כתב הרמ"א בסי' יח' ס"א "ובליל יום כפורים יתעטף בעוד יום ויברך עליו", וביאר המ"ב וז"ל: אבל אם איחר להתעטף עד לילה שוב לא יברך דשמא הלכה כהרמב"ם, ומשמע מדברי המ"א בסק"ד דאפילו בין השמשות מותר לברך עד צה"כ וטעמו דהלא בציצית לא כתיב יום רק וראיתם אותו משמע כל זמן שנוכל לראות וכן פסק בעל דרך החיים ובספר מטה אפרים ראיתי שמחמיר בזה. אך אם זה גופא הוא מסתפק אם כבר הגיע בין השמשות נראה דבודאי יוכל לברך דבלא"ה דעת התוספות והרא"ש דכסות יום חייב בלילה והגר"א בביאוריו מצדד ג"כ לשיטה זו עי"ש, ולענין ברכה על ס"ס בציצית כתב המ"ב [סי' יא' סק"ו] על הא דמבואר בשו"ע שצריך לומר בתחילת הטוייה של הציצית שהוא עושה כן לשם ציצית, ובמ"ב: ואם טוה מעט ואח"כ אמר, לא מהני למה שנטווה כבר דספוקי מספקא לן אי אמרינן הוכיח סופו על תחילתו. ואם בתחלה ג"כ חשב שיהיה לשמה אך שלא אמר בפירוש נ"ל דיש לצדד להקל בזה דס"ס הוא עכ"ד, ומזה שכתב המ"ב דיש להקל משמע שלגבי ברכה יוכל לברך ע"ז, וכן נראה שיהיה הדין בציצית בבין השמשות שיוכל לברך.

ג. במשנ"ב סי' רז' סק"ד כתב: אם מסתפק אם אכל כזית בכדי אכילת פרס א"צ לברך בנ"ר, ומבאר בשעה"צ סק"ו דספק ברכות להקל, וכן כתב היד אהרן והדין עמו, ולא נוכל לצרף דעת ר"י שסובר דלברכת בורא נפשות רבות אין צריך שיעור, דהלא התוספות והרמב"ם והרשב"א פליגי עלה, וכן סתם השולחן ערוך בפשיטות לקמן בסימן ר"י, עיין שם, אם כן זה לא נחשב לספק כלל, ונשאר רק ספק אחד, וממשמעות דבריו שאם היה נחשב לס"ס היה צריך לברך.

ד. במשנ"ב סי' רטו' סק"כ כתב וז"ל: כתבו האחרונים דאפילו יש ספק ספיקא להצריך ברכה כגון ספק אכל כזית או לא ואת"ל לא אכל שמא הלכה דעל בריה אפילו פחות מכזית מברכין אפ"ה ספיקו להקל ולא יברך, הרי לנו להדיא דבס"ס בברכות מקילים דלא כמ"ש לעיל.

ה. בסי' ז' כתב השו"ע שלא יברך ענט"י כשנוטל במשך היום בכדי להתפלל או ללמוד, וכתב הביה"ל בד"ה להתפלל וז"ל: ועיין בפמ"ג שנסתפק אם יזדמן ע"צ הקרי עוד ספק אחד עד"מ שרוצה לטעום קודם תפלה דבר שטיבולו במשקה דהוי תרי ספיקי דשמא הלכה כמ"ד דעל טיבולו במשקה צריך לברך ענט"י ועוד דשמא הלכה כמ"ד דכל היום צריך לברך לתפלה ע"ש ובארה"ח הסכים דיוכל לברך ענט"י אם נזדמן לו זה אחר שעשה צרכיו לגדולים ולא מטעם ס"ס דבזה דעתו שלא לברך רק משום דבלא"ה דעת רוב הפוסקים דלתפלה יוכל לברך בזה.

ו. בסי' יד' ס"ב כתב השו"ע דאם הטיל ישראל ציציות בבגד בלא כוונה אם אין ציציות אחרים להכשירו יש לסמוך על הרמב"ם שמכשיר אבל לא יברך עליו, וכתב בביה"ל ד"ה בלא כוונה וז"ל: ואם חשב במחשבתו לשמה נ"ל דיוכל לברך עליו אף דבטוייה נשארנו לעיל בסימן י"א בצ"ע אם מהני מחשבה הכא מותר אחד דס"ס הוא דשמא הלכה דסגי במחשבה עיין ברא"ש בה"ק ושמא הלכה כהרמב"ם ועוד טעמא אחרינא דטויית חוטין סתמא לאו לשם ציצית משא"כ תליית החוטין סתמא לשמה קאי ובצירוף כל אלו הטעמים נ"ל דיוכל לברך עליו אך לכתחלה יותר טוב שיוציא כן בפיו בפירוש וכן העתקתי לדינא במ"ב.

הרי לנו להדיא שישנם מקומות שבהם הזכיר המ"ב לגבי ברכת הנהנין שס"ס לקולא ולא יברך משא"כ לגבי קריאת המגילה וספירת העומר בזה הזכיר המ"ב שיברך וצ"ב מה החילוק בינהם, וביאר ר' אברהם גניחובסקי [בר אלמוגים עמ' תשע'] א. דיש צד לומר שהוי מדאורייתא [ובספירת העומר גם אי נימא דלא הוי מה"ת מ"מ עיקרו מה"ת ויש מקום להחמיר כדמצאנו בכמה מקומות] וא"כ הוי לחומרא אע"פ דיש ב' ספיקות מ"מ עדיפא, ב. דבספירת העומר הס"ס לא על הברכה בכלל אלא על המצווה וא"כ לא אמרינן דנלך לקולא [וכ"כ במשמרת חיים], ותו דהתם רוב הפוסקים הם דלא כבה"ג. וכ"כ בתורת חיים [או"ח סי' ז' אות ג'] די"ל דבס"ס פטרינן מברכה אבל ספירת העומר שאני דהספירה יש לחוש שהיא מה"ת, ויל"ע דסוף סוף הברכה היא מדרבנן אלא דצ"ל דכונתו דכיון דמחייבינן בגוף הספירה ממילא מחייבינן בברכה,

ושמעתי פעם בשיעור מפי ת"ח א' - א. שכל הדין של החיי אדם שלא מברכים נלמד מתה"ד לגבי ספירת העומר דשם הוא מביא טעם מיוחד למה בספירה צריך לברך, מוכיח החיי"א שאם אתה רואה שצריך טעם מיוחד לברך דווקא בספירת העומר משמע שבשאר מקום לא צריך אבל זה קשה מיניה וביה

ב. שלגבי הספירה הספק לשי' הבה"ג שמעיקר הדין כל יום הוא מצווה בפנ"ע ורק חוששין וא"כ אי"ז ספק שקול ובמקרה שזה לא ספק שקול ויש לנו ספק נוסף מברכים, [וצ"ע כי בספק השקול זה נידון האם מצרפים אותו לס"ס]. ג. מקום שאיתחזק חיובא שחייב לספור ממילא חייב לברך,

ועי' הליכות שלמה [פסח פי"א אורחות הלכה הע' 24] שמה שכתב המ"ב בספירת העומר ל' ס"ס שהרי דעת רוב הפוסקים שהלכה כדעת הראשונים שמי ששכח יום אחד רשאי להמשיך ולספור בברכה ועל כן כשמצטרף לזה עוד ספק אפשר לברך,

ומה שקשה לנו מ"מ מהשעה"צ ברז' אולי אפש"ל דיש חילוק בין ברכה ראשונה לברכה אחרונה דדוקא בברכה ראשונה הקל הממתוק מדבש

מתוק מדבש