עַד־אָ֓נָה תַּסְתִּ֖יר אֶת־פָּנֶ֣יךָ (1 צופה)

[הייליג]

השם הטוב, אבי, מלכי וקדושי, אני כן יודע שאתה קיים, ולא רק קיים אלא נוכח, ולא רק נוכח אלא המנהל את הכל, לבד בעצם, בלי שום התערבות שלי, השם יתברך הטוב, אל מלא רחמים ונורא ואיום, לא רק שאתה מנהל את הכל אלא אתה המציאות עצמה, ואין לשום מציאות שום כח נשימה ושרידות כי אם שאתה עצמך, תתברך ותתעלה נושם את נשימת הנוכחות והמציאות, האירועים, הזמנים, השינויים והמקרים, בכל זאת אשליית השליטה שלנו היא גדולה כל כך, וגם אתה מבקש שנבחר, שניצור, שנעשה, שננווט את הנכון, ואז אתה גם מתערב, משנה לנו את הזירה בכל פעם, למען תיקון נפשנו, ואנו לא מתקנים כי אם מקלקלים, ואתה שוב ממסלל את המסלולים המתחדשים של תנודות חיינו, ושוב אנו נדרשים לבחור, להחליט, ולהיות עירניים על תדרים משתנים, לכוון את הכידון למול אויבים שאתמול היו אוהבים, ולראות באויבים של היום את האוהבים של מחר.

הנוכחות שלך ממש חמקמקה, רגע אחד נראה שהכל שקט ודממת בית עלמין, אנשים נושמים נצח ופולטים ארעיות, ואז אתה איכשהו מתגלה, בקול רעש גדול, כשאנו לא שמים לב לגילוייך, ושומעים יותר את רעשי הרקע מאשר מיקוד בקול עצמו, זה נהיה קצת מכאיב ולוחץ, ואז אנו מנסים לטפל בכאבים ובקרעי נפש, ומזניחים את הטיפול בסיבה, ביעד ששונה, או שיש כאן שפה מיוחדת שעשויה לעורר אותנו, ואז כשאנו כבר חושבים שהבנו את השפה, משתנה השפה וכמו מתעתעת בנו, רואה בנו את הכסילים שקוראים מודעה ומפרשים אותה הפוך, ואז מנסים בכיוון ההפוך ואנו מתקוממים ומבקשים שידברו איתנו ישר, כאילו אנו לא מבינים מהי עקמומיות, או שמא אנו המצאנו אותה בכלל, והמקום ברוך הוא מקיים בנו עם עיקש תתפתל, ואז נחליט שלא להיות עיקשים, ואתה בעצמך, כביכול, מבקש את העיקשות, כי היא כר פורה ונרחב לגילוי תפארת הנוכחות שלך, נוכחות שאין לה פשר בהגדרות בני אדם, אך היא נוכחת יותר מכל נוכחות שיש.

דווקא שם, במקום החצוף הזה, בשקט מאלוקות כביכול, בצמצום שנראה שהוא כפשוטו והוא לא, שם אתה רוצה הנפת דגל האור, קודש הקודשים של הנוכחות הגלויה, ומתלבשת בזיו ההסתרה, כי כל גילוי של הסתרה - זהו לב הענין. אבל אולי החשיפה הזו, שבעצם זה הכל אתה, שומטת את הקרקע של הנסיון, כי נגמר המשחק, כולם כבר יודעים מי עושה את הכל ממש, ואז להצמיד את התדרים ובא לציון גואל. אוי לא, כשכבר נדמה כי הסתיים משחק אחד, קמנו בבוקר למשחק נוסף, בליגה מחמירה יותר, היעדים מוסווים, מטושטשים, שהרי זאת זירת לוחמה מוזרה לגדרי זירות מוכרים לנו, יש שם הזמנה להשתקע ולא לריב, ומי יספר להם שהם בריב קשה עקוב מדם התמצית? ואז מה, נזכור שכל אלו כאילו רק משחקים? אבל וכי את הכלים לנצח בהם, כלום אין זה אתה נותן ביד נדיבה, ולמה זה נראה לנו שאין לנו כלים מדוייקים, זה חלק מהמשחק? השם הטוב, זה בדיוק מה שבאתי לבקש, אני פשוט כבר יודע שזה משחק, אז תן לי להכנס מבעד לפרגוד ההסתרה, להיות חלק מהצוות, אני רוצה לראות אותך...