עד היכן רשאי העורך לשנות את לשון המחבר?

[סופר מ.]

כשהניסוח מסורבל אבל מבטא את סגנונו של המחבר - האם לשכתב, להציע חלופה או להסתפק בתיקונים קלים?
@קבוצה עריכה תורנית

 

[ממוני גבך]

הכל מקומו בהערה.

 

[סופר מ.]

הכל מקומו בהערה.

לחץ כדי לכווץ...

בכל מקרה?

 

[ממוני גבך]

ברור. אין דבר מרגיז יותר מלא לקרוא את הניסוח המקורי.
בהערה אפשר להסביר ולפרט, (כמובן בהדגשה כי ההסבר הוא פרשנות, ע"י הוספת המילים "ככל הנראה כוונתו" וכדו') להציע נוסחאות וכל כיוצא בו.
תיקונים קלילים ממש (של שינויי גירסא ולא תיקון הנוסע מרצון לנקות את הלשון) שלא משנים כלל משמעות כגון "אמר" ל"דאמר" וכדו' לדעתי אפשר, עם ציון כללי בתחילת הספר על כך.

 

[אברך מעמיק]

כשהניסוח מסורבל אבל מבטא את סגנונו של המחבר - האם לשכתב, להציע חלופה או להסתפק בתיקונים קלים?

לחץ כדי לכווץ...

קצת לא ברור לי על מה מדובר, כי אם מדובר על מחבר קדמון, אין ספק כי צדקו דברי הרב @ממוני גבך שלא ראוי לשנות כלל.
אבל אם מדובר במחבר ספר קלאסי, שנותן מחברת לעורך כדי שיערוך לספר, אז מדוע אי אפשר לשאול?

 

[ממוני גבך]

אכן, בדעתי עמדה מחבר קדמון.