סוכות, שמח"ת ושמ"ע עובדות מגדולי ישראל על חג הסוכות (1 צופה)

[אחד יחיד]

כשנדברו רבינו הקדוש [רבי אליעזר מנחם מנדל מלעלוב זי"ע] ומחותנו הגה"צ רבי פנחס הלוי הורביץ מבראד לסכם ביניהם פרטי הקישורין של בניהם הרדצ"ש [רבי דוד צבי שלמה מלעלוב זי"ע] ומרת מרים נ"ע, היו דעותיהם חלוקות היכן יתגוררו בני הזוג בשנים הראשונות אחר הנישואין. רבה"ק רצה שבנו יגור בירושלים והר"פ משך לצד הנגדי.

לבסוף הסכים רבינו לדעת רבי פנחס שבכל ימות השנה ידורו בצפת בבית הורי הכלה, אך בתנאי אחד שעליו לא הסכים לוותר בשום אופן – שבחג הסוכות יבואו לירושלים. חג הסוכות דייקא. איש לא ירד לעומק דעתו.

כמה שנים התנהלו הענינים בסדר זה, הרדצ"ש שהה בצפת כמה וכמה שנים והתגורר בחדר בדירת חותנו, חוץ מימי החגים של חודש תשרי.

שנה אחת בעיצומו של חג הסוכות התמוטט קיר בביתו של רבי פנחס וקבר תחתיו חלק מהסוכה שנסמכה עליו, בו במקום המיועד למטתו של הרדצ"ש, אם היה ניאות להפצרות חותנו להשאר גם בסוכות.

או אז יצאה לאור תעלומה בת כמה שנים והובנה כוונתו העמוקה של הצופה למרחקים (מפי הגה"ח רבי משה אבלעס שליט"א ששמע מדודו הרה"צ רבי מיכאל הערמאן זצ"ל, מנאמני בית הרבי הרה"ק רבי דוד צבי שלמה זי"ע).

(קובץ אור הגנוז ח"ו)

 

[אחד יחיד]

סיפר לי מחותני הגה"צ מהר"י אשכנזי אבד"ק יאס זצ"ל, שדר בירושלים בשנת תש"ו ונסע לבית וגן אצל כ"ק מהר"א מבעלזא זי"ע בסוכות באושפיזא דאהרן, והיתה הסוכה קטנה, ומלאה וגדושה מחסידים, ולא היה יכול להכנס.

והרגיש בו מרן ושאל: "האם אין רב עומד בחוץ?" וכשאמרו לו שהרב מיאס בא, ציוה שידחוק ויבוא להסוכה, אבל מפני שלא היה יכול לכבדו, ביקשו שישאר שם על הטיש השני שהיה אחר חצות הלילה. אמנם בשעה מאוחרת כזאת כבר לא היו אוטובוסים, והבטיחו כ"ק מרן שכאשר יסיים את הטיש הוא יוכל להגיע לביתו בלילה.

ואכן אירע ענין פלא, שאיש פשוט מאוד, באס-דרייווער – נהג אוטובוס, בא לסוכה אחר חצות וביקש ליתן שלום, ומרן ביקשו שיתן רשות לחסידים שיסעו אתו לירושלים. וסיפר בעצמו הנהג הנ"ל, שאחר חצות היה ברחוב יפו והרגיש שאחד אומר לו כמה פעמים שילך אצל צדיק, ושאל מי הוא צדיק, ואמר לו "דער בעלזער רב", ע"כ הלך לשם בפעם ראשונה בחייו. והיה פלא, שבודאי כ"ק מרן המשיכו כדי לקיים הבטחתו. (הגאון רבי יצחק דוד הכהן פרידמאן שליט"א, יד כהן ע' ע"ב אות רפ"ו).

(בקדושתו של אהרן)

 

[אחד יחיד]

מספר רבי משה הרשלר: היה זה באחד מימי חול המועד, רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, שלא היה בקו הבריאות, נסע להבראה בשכונת מקור חיים בירושלים, שהיתה ידועה באוירה הטוב והצח. באותם ימים נסעו האוטובוסים לשכונה זו פעמיים או שלוש ביום בלבד.

אחד מחבריי ואני החלטנו לבקרו ביקור של חג, אולם הואיל והיה צריך לחכות שעות אחדות עד צאת האוטובוס הלכנו רגלית.

משהגענו אליו שאל רבינו כיצד הגענו לשכונה, והרי אין תחבורה ציבורית בשעה זו? "חייב אדם להקביל פני רבו ברגל", השבנו, "והואיל ואין תחבורה ציבורית בשעה זו הלכנו ברגל"…

למשמע דברים אלה קרא רבינו לרעייתו הרבנית שהיתה אותה שעה בחדר הסמוך ואמר לה: "ביילא הינדא, היכנסי נא לחדר, את מוכרחה לשמוע פשט חדש: 'חייב אדם להקביל פני רבו ברגל', פירושם של דברים שחייב אדם ללכת ברגליו ממש על מנת להקביל את פני רבו"… (בדרך עץ החיים)

(פניני ירח האיתנים)

 

[שירת העשבים]

לאחר שיצא מיהרו בני הבית לבדוק את הענין, וגילו כי לא מיניה ולא מקצתיה

ידידנו הנגיד הנכבד רבי יוסף יצחק [איטש'ע] רוזנבוים שליט"א מלייקווד, סיפר לי דבר מעניין בו נכח בעת ששהה פעם בביתו של מורנו הגאון רבי יצחק שיינר זצוק"ל, ראש ישיבת קמניץ.

היה זה ביום טוב של חג הסוכות. ראש הישיבה ישב בסוכתו, בעיצומה של הסעודה, כשלפתע נכנס אברך עובר אורח שעבר במקום, ואמר לראש הישיבה בהתרגשות כי גילה בעיה הטעונה תיקון בדחיפות: המים מן הברז על יד הסוכה בו נוטלים ידיים, יורדים ומחלחלים אל הגינה, ויש כאן שאלה חמורה של השקיה האסורה בשבת ויום טוב.

האיר ראש הישיבה פנים לאותו אברך, והודה לו בחמימות גדולה על שהצילו ממכשול של חילול שבת. לאחר שיצא מיהרו בני הבית לבדוק את הענין, וגילו כי לא מיניה ולא מקצתיה – המים יורדים וזורמים אל משטח בטון, והגינה בכלל בקצה השני, לא דובים ולא מים…

כשחזרו אל הסוכה וסיפרו על כך לראש הישיבה, נחלו הפתעה נוספת – ראש הישיבה כלל לא התרגש מהגילוי… לתמהונם, הוא הסביר שידע היטב להיכן זורמים המים; אך רצה לתת לו הרגשה טובה כי הצליח להביא תועלת…

(הגאון רבי אליעזר טורק שליט"א מתוך הספר אוצרותיהם אמלא)

 

[כתר]

על רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל מספר תלמידו: כאהבתו את התורה כן אהב את מצוותיה בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו, אבל אך למותר להגיד ולתאר זהירותו וזריזותו בקיום המצות ושמחתו הגדולה בעת שקיים ועשה אותן בשלמות. ונקח לדוגמא מצות סוכה, אשר כמעט לא מש ממנה ולא חדל לישון בה גם בלילות הקרים מאד, ובבכי ודמעות יצא ממנה מפני הגשם, ובכל עת צאתו מהסוכה היה מביט כה וכה אם אין רואה ונשק את דופניו, כפי שהתבוננו מקורביו שהיו רואים ואינם נראים במעשהו זה.

(תולדות יצחק)

 

[כתר]

סיפר רבי חיים ברים זצ״ל, כיצד ראה את קיום המציאות שכתב החינוך ש״בטבע ארבעת המינים משמחים לב רואיהם״. וסיפר ״ראיתי אצל רבי יחזקאל אברמסקי זצ״ל, שבחג הסוכות היה מעמיד גלוי את הלולב האגוד בהדסים וערבות בתוך כלי עם מים, וכך עמדו בפינת חדרו כמלך בגדוד, כולו אומר יופי ולא כיסהו, כשבכל רגע ורגע משעות החג ככל יום מימי החג לא שבעה עין מראות, וכן עשה עם האתרוג שהיה לו אתרוג תימני גדול ומהודר, נקי מכל עלה ומכל רבב, והחזיקו פתוח בתוך כלי מגולה, וכל הרואה אומר "ברקאי" וכל זאת להרבות השמחה בלב, ממצות ה׳ ברה מאירת עינים, כדברי החינוך האמורים״.

(זמן שמחתנו)

 

[כתר]

הרב מטרנופול רבי דוד מנחם באב״ד זצ״ל בעל ׳חבצלת השרון׳, מוכר היה כאדם גדול בתורה וגדול בצדקותו, דקדק וטרח בכל מצוה ומצרה בהידור רב. בכל שנה ושנה בחג הסוכות, ירד הרב ממעונו שבקומה השלישית אל הסוכה בחצר הבית, ובמשך החג ראו אותו עולה ויורד חליפות, מתוך שמחה והתלהבות יתירה. מבין באי ביתו היו גם שני עורכי דין שבאו אליו בעניני בוררות, הדבר נגע לליבם, קשה היה להם לראות את הרב זצ״ל כשהוא טורח בעלותו לביתו וברדתו מהקומה השלישית לסוכה. הם הזמינו בעלי מקצוע אלו פתחו פתח בתקרה של חדרו המשמש לתורה ותפילה, והסוכה בביתו עמדה על תילה.

אך לתדהמתם של העושים, תחת שישמח ויהנה על שחסכו ממנו טרחה וטלטול בקור וברוח, שמעו אותו דואג ומצטער על כך שבנוחיות הזו ניטל ממנו הטעם והמתיקות של "צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי".

(המשגיח דקמניץ)

 

[כתר]

סוכה כשרה למהדרין

סוכות רחבות ידים מוקמות בבתי רבים. קורה וגולשת הסוכה מן הגבולות החוקיים של בעליה, לעיתים – למורת רוחם של שאר השכנים, אלא שהבעלים מנופף ב'זכות המצוה' שבידו, ולהם לא נותר אלא להבליג ולבלוע…

הנהגה שונה לחלוטין היתה אצל רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל, כפי שמסופר בספר 'ויאמר הנני':

השיר הידוע 'א' סוכל'ה א קליינע' ריחף בימי שמחת החג על סוכתו של ר' אברהם. אורך הסוכה כמטר שישים, ורוחבה מטר בלבד… הרב ישן על מזרן על הקרקע, ובדרך כלל רגליו היו מחוץ לסוכה, כי מקום היה בה רק לראשו ורובו… הקימה מהמזרן היתה קשה לו מחמת צמצום המקום, והמנוחה בשעות היום היתה קשה שבעתיים, א' סוכל'ה א קליינע.

בשיפולי גג הבנין היה מרזב שמיעט את הרוחב לפחות מז' טפחים, כך יצא ששבעת הטפחים ברוחב הסוכה, רובם מסכך כשר ומיעוטם סכך פסול. כדי למעט את ג' הטפחים של הסכך הפסול, העמיד רבי אברהם מחיצה בצידי הסוכה המכוונת כנגד אמצע המרזב. סוכה כשרה על קוצו של יו"ד.

היתה, כמובן, אפשרות פשוטה בהרבה – לבטל את המרזב שלמעלה. אלא שאפשרות זו לא באה בחשבון כלל וכלל, וכל כך למה? משום שבשעתו אחד השכנים שלא שמר תורה ומצוות נשאל על כך ולא הסכים. אמנם, לימים, כשכבר הבין את גודל הצער שהוא מסב בעקיפין לרב המתגורר בקומה התחתונה, הביע את הסכמתו – אבל רבי אברהם עדיין חשש שמא הוא לא נתן את רשותו בלב שלם, ובעניני ממונות רבי אברהם לא לוקח שום סיכון!

יש אומרים כי לענין הברכה אין זה לכתחילה שבלכתחילה לישון ולאכול בסוכת 'ראשו ורובו', אבל רבי אברהם ידע, כי חששות בממון חבירו הם גם לא לכתחילה שבלכתחילה…

נקל לתאר כי סוכה מפולפלת כזו לגאון מפולפל כר' אברהם, הביאה עימה הרים וגבעות של חידושים, ואמנם, על גגה הצר של הסוכה הקטנטנה נערמו עשרות חידושי תורה חביבים, שהתחדשו מחמתה, מידי חג בחג הלכה למעשה. לדוגמא: בתקופה מסויימת העמיד רבי אברהם בקשירה מחיצה של קל-קר בגובה עשרה טפחים כדי לבטל מעט ממקום הסכך הפסול. בעקבות אותה מחיצה נבנו כמה שיעורים, ורבי אברהם אמר: 'אשרינו מה טוב חלקנו, שנברא בעולם מוצר לצורך היהודים בסוכותיהם. מוצר כזה, שגם יכול להועיל למחיצה של סוכה וגם יש לנו חידושי תורה מחמתו'…

אפילו האויר שבין קני הסכך זכה להוציא מהסוכה עשרות שיעורי תורה ברבים, שכן מאחר שהיה שם סכך פסול נולדו חששות של צירוף האויר, כשהנידון הוא – האם האויר שבין עצי הסכך הכשר מצטרף לסכך הפסול. למעשה, האויר בין קני הסכך היה המתח היחיד שהיה לר' אברהם במשך השנה, מתח של ממש.

ומדוע לא השתמש רבי אברהם בתוספת בניה קלה שתרחיב לו את הסוכה בסנטימטרים בודדים? – משום שכשהחלו הדיונים הללו אמר אחד השכנים הישישים בבנין סמוך, שתוספת כזו מסוגלת למעט לו את האויר, שכביכול, חודר לו מכיוון כלשהו… מן הדין אין לחשוש, אך לא איש כרבי אברהם גניחובסקי יברך 'לישב בסוכה' אם לפי שיטה אחת ב'נתיבות המשפט' ראוי להחמיר בבניה כזו, שהרי כבר ידענו כי ר' אברהם החמיר ב'חושן משפט' כמו ב'אורח חיים'.

ומה היתה הסיבה להתנגדות לתוספת של מטר כאשר השכן הנזכר עבר דירה, וכל השכנים אמרו בפה מלא שהם מסכימים? – רבי אברהם רק הצביע על לבו ואמר: 'אני חושש ממשהו בלב של שכן אחד, שלא נותן בהסכמה מוחלטת. מה אני צריך את זה?'..

ומה היה הטעם להתנגדותו להקמת סוכה למטה בחצר המשותפת? – כאן מיאן ולא הסביר את טעמו. כנראה שחשש בכל זאת מקפידא של שכנים אף על פי שאין להם זכות למנוע.

הילדים שבבית נשלחו בבחרותם לישון בסוכה של ישיבת סלבודקא – עם רשות מפורשת ומבוארת מהנהלת הישיבה, או בסוכת אחד השכנים. כבר בקטנותם, כשעדיין לא היו בקיאים מספיק בהלכות סוכה, אויר, סכך פסול, דופן עקומה ולבוד, הם הבינו, למדו והשכילו, שאבא לא ייכשל לעולם בממון של הזולת ויתרחק ממאה שערי היתר בממון, כדי שלא יפול באגורה אחת של גזל ולא ידרוך בחייו על אבן קטנה שנבנתה בגזל. כך יצאו בשמחה לישון בסוכה אחרת.

גם בסכך שבו בחר לסכך את סוכתו הידר באופן מיוחד שיהיה בכשרות מהודרת, ללא שום פרור של גזילה.

עד שנת תשנ"ח לערך השתמש בעצים שגדלו בשטח שהוריש לו אביו, אך משקמל העץ החלו להתחדש חידושים רבים, בעיקר על פי שיטת ה'נתיבות' וה'קצות' לענין גזל ושינוי רשות, ובסופו של דבר הרחיק לחפש לקנות סכך עצי דקל מקרקע השייכת לאדם שהעצים שלו בנטיעה אישית ולא על ידי ירושה, משום שירושות רובן בעיות ומיעוטן גזלות, ור' אברהם פחד לרכוש סכך מחצר שנפלו בה דיונים. כדי לוודא את הענין היה מתעניין אצל המוכר בעדינות ובעקיפין: 'היכן הם גדלים? אה, ממש בחצר שלך, נפלא מאוד. ואיך זכית בכזו חצר גדולה? ברוך השם, אביך הותיר לך ירושה גדולה והתחלקתם'… במקרה כזה הוא כבר ידע שלא יקנה, אך כדי לא לפגוע במוכר המשיך לשאול עוד שאלות צדדיות כמו: האם ברכו בשעת הירושה ושאלות פרידה נוספות, וכך נפרד מחצר זו בברכות ואיחולים…

הוא עשה זאת גם כאשר המוכר היה חרדי למהדרין, וכמובן, שממי שאינו שומר תורה ומצוות כלל לא עלה בדעתו לרכוש ענפי סכך. אמנם, כדרכו, לא האריך בדברים על כוונותיו בעת קניית הסכך, אך תלמידים קרובים העמיקו בכל עקימת שפתיים והבעת פנים שלו, עד שהבינו את החששות הנזכרים לעיל.

לאור התנאים שהציב התקשה מאד להשיג סכך חדש מידי שנה, עד שבסופו של דבר השיג עבורו רבי יהושע צביון שליט"א חצר עם עצי דקל כשרים מיהודי שממונו זך ונקי, ומשם גם נרכשו עבור מרן רבי חיים קניבסקי זצוק"ל, וריח הסכך עלה לריח ניחוח לה'.

בשלב מסויים, כאשר התלמידים ראו את העיסוק המורכב סביב הסכך מידי שנה, ביקשו לרכוש לו סכך מעצי במבוק, וזאת כמובן לאחר שהרב ישקיע בבירור כשרותם, וכך ישאר לו הסכך משנה לחברתה – אחת ולתמיד. רבי אברהם הסכים והעבודה החלה… באותה שנה רכישת הסכך פירנסה מוחות של כמה גאונים בחידושי תורה גם בהלכות הקנינים.

הקיינעס נבדקו בחקירה מעמיקה המתאימה למחקר משטרתי מובהק. עד שהיה ברור שגידול סכך הבמבוק בסין הוא בחווה המיועדת לאיש מסוים בלבד. היו לו גם בקשות שונות אודות ייבוא הסכך לארץ, והיה צורך לברר האם הוא מגיע במשטחים או בצורה אחרת, והנפקא מינה היתה לענין ההגבהה והקנין שלהם מהגויים, אך לא גילה טעמו לחלוטין.

סיכוך הסוכה לשם מצוה היה מחזה נדיר שלא מצוי גם בהיכלם של גדולים אחרים, עם דקדוקי הלכה וחידושים בכוונה, ואכמ"ל.

מלאכת קודש זו של דקדוק בהלכה, הביאה בעקבותיה מידי שנה שיעורים חדשים למכביר, שנמסרו בחול המועד בבתי מדרשות. יצויין, כי פיתוליו הגאוניים בין כל השיטות בדיני חושן משפט ודיני גזל נחשבו וחושבנו מתוך רוגע, לא ב'נערוון', אלא כמשורר המתייגע על תווים בשירת חייו.

(מתוך 'ומתוק האור' – סוכות)