ידועה הסתירה העצומה בד' הר"ן (עמדו בקושיה זו הט"ז ועוד נו"כ השו"ע בסי' ר"ד והרש"ש). שלעומת מש"כ בריש נדרים במפורש, דהן בהתפסה והן בלא התפסה עיקר הנדר נינהו, בשבועות כב. (דפי עוז והדר) כותב להדיא דהתפסה היא עיקר הנדר, ושכל אפשרותו של האדם למיסר החפצא ע"ע הוא מכח התפסה בקרבן, ותועלת הנדרים בצורה אחרת הוא רק מדין ידות ולכאו' אין מנוס מלתרץ כפי שאמר החת"ס (לקמן יב.) דכל מה שכ' שם הר"ן הוא לשי' הרי"ף דס"ל שאף דבשבועה אין מועילה התפסה כרבא דשבועות שם, וא"כ כדי לחלק בין נדר לשבועה (כלפי השאלה מדוע לא למדים את תועלת ההתפסה בשבועה מנדר) הוצרך הר"ן לבאר בשי' הרי"ף להאי חילוקא, דבנדר עיקרו התפסה, אך מאידך אי"ז שיטת הר"ן גופיה ושיטתו מבוארת אצלנו דעיקר הנדר אינו התפסה בדווקא.[2]
אלא שידוע להקשות על האפשרות לתרץ כן, שהר"ן שם איירי בדבריו רק לשי' הרי"ף, ממש"כ הר"ן דף י ע"א מדפי הרי"ף בשבועות (על הגמ' כ"ה ע"ב), שם הפנה לדבריו שכתב שעיקר הנדר בהתפסה וביאר שזו הסיבה שהנדר הוא דווקא לאסור את החפצא. ומשמע שם בעליל שדברי הר"ן אלו אמורים גם לשיטתו עצמו.[3]
ואע"פ שיש להעיר, דהר"ן שם עניינו לתרץ הקושיה שהק' עפ"י מש"כ שם דהשבועה בלשון נדר מועילה מדין יד. והרי, הר"ן לקמן ע"ב, ס"ל לכאו' שלא כשיטה זו. שהרי כ' בפשיטות דל"מ שבועה בלשון נדר והביא שכן נקטו הר"ח והר"י מיגש והרשב"א, ורק אח"כ הביא שהרמב"ן סבר שלא כן אלא שמועילה השבועה בלשון נדר מדין יד. ולכן הי' מקום לכאו' לו', שבלא"ה צריכים להגיע לזה שהר"ן שם ג"כ אינו מדבר לשיטתו הוא. אך האמת בדבר היא שלו' כן לא מוסיף בהירות אלא מעמיק את הסבך, שכן הר"ן שם במפורש מדבר לשיטת עצמו, וכותב "לדידי" ועוד.
ובזה א"כ י"ל ע"פ מה שמצאתי שהביא הגרמש"ש זצ"ל, מתשובות הר"ן בסי' מ"ח (בהקשר אחר). ופתחתי שם ומצאתי, שהר"ן שם נוקט להלכה כד' הרמב"ן הנ"ל יעו"ש, דמהניא שבועה בלשון נדר מדין יד. וא"כ א"ש מה שעמד בביאור הדברים בשבועות אליבא דשיטה זו. וא"כ שוב ע"כ דבשי' עצמו קאמר דהתפסה היא עיקר הנדר, והדרא קושיא לדוכתי' בסתירת דבריו למש"כ בסוגיין.
תירוץ נוסף לסתירת הר"ן, כתב מרן האבי עזרי חמישאה נדרים א, א, הובאו דבריו גם ביגיעת ערב (שיעור א'), דבאמת הכא קאי הר"ן על מהות הנדר, דאינה בדווקא התפסה, אך הלשון העקרי לנדר הוא בהתפסה והן דברי הר"ן בשבועות.
אך דבריו אינם מובנים כלל, שכן ממ"נ, אם עיקר עשיית הנדר אינה בדווקא התפסה, אז מדוע הלשון העקרי של הנדר הוא בהתפסה דווקא.
כמו"כ בר"ן שבועות קשה ביותר להלום דברים אלו, שהרי שם הר"ן מפורש מדבר על צורת העשייה של הנדר, שממשיך הקדושה לדבר המותר, ושללא זה לא יכול לאסור המותר כלל, ובודאי לא מדובר שם רק על צורת הלשון גרידא.
ובחזון יחזקאל (נדרים א, ט) תי' הסתירה בדב' הרי"ף באופ"א. וכתב לבאר דהכא דברי הר"ן מוסבים על לשון הנדר, ובזה כ' הר"ן דבין בשאמר התפסה ובין בשאמר אסור הוא מעיקר הנדר, אך מ"מ עשיית הנדר בעיקרה היא עשייה של התפסה והמשכת קדושה וכמש"כ הר"ן בשבועות. וביאר, שמה שכ' כאן א"כ הר"ן דאף בלא התפסה יהני, הוא משום דין יד.
ושמעתי מהגר"נ אלון שליט"א לו' באופן דומה, אך אמר שאין מוכרחים להגיע לחידוש הגר"י אברמסקי שכשאמר "אסור" לבד יהני זה רק מדין יד אליבא דהר"ן הכא, אלא שבאמת הכא ס"ל להר"ן דלעולם עשיית הנדר היא עשייה של התפסה, אלא שלא הצריכה תורה לשם כך להזכיר את ההתפסה, ומהני אף בלא דין יד.
אכן לפי"ז אמר, שנוצרך לו' שבפרט הזה, האם צריך להגיע לידות כשאמר "אסור" בלא התפסה, נחלק הר"ן כאן עם מש"כ בשבועות (עיי' ביתר הרחבה ב"שיעורי נדרים" שסיכמנו שיעורו בס"ד).
כמו"כ שמעתי מהגר"צ פרצוביץ שליט"א שר"ל שהכא מיירי הר"ן בעיקר הנדר ביחס למה שנתחדש בידות שגם דיבור חסר ולשון גרועה מועילים. ע"כ אמר הר"ן שכל ואמר מלת "אסור" וביטא את מילת הנדר באופן מושלם, הוי זה מעיקר הנדר, אע"פ דאה"נ שבעי' להוסיף לדבריו את עניין ההתפסה ורק בזה יהי' זה מעיקר מהות הנדר כשפ"כ הר"ן בשבועות.
אך נראה שכל הדרכים הללו דחוקות ביותר, שכן ס"ס הר"ן כאן כותב שזה גופא הנדר האמור בתורה, ומשמע שלא צריך כלל להגיע לדינא דידות, ואף דזה גופא הנדר עליו דיברה התורה. ואם בר"ן שם צריך להגיע לידות כשלא התפיס, שוב זה סותר את הר"ן אצלנו.
אשמח אם מישהו יאיר את עיני בתירוץ חדש, כמה שפחות דחוק...
--------
[2] בהגהות יפה עינים כתב לתרץ, דדווקא כשאמר בלשון נדר אז גם בלא התפסה הוי עיקר הנדר, אך כשאמר בלשון "אסור" היות וחישיינן דכוונתו לנדור כמו דבר האסור, ממילא אין עיקר הנדר אלא בהתפסה, שיתפיס בדבר הנדור.
אך דבריו דחוקים עד למאד, שכן בר"ן שם מבואר כמה פעמים ד"עיקר נדר" סתם הוא בהתפסה, וקשה להעמיד זאת דווקא בלשון אסור. כעי"ז ידוע שהבית מאיר סי' ר"ד תירץ באופן דומה, ודבריו דחוקים ג"כ, עיי' מה שהעיר בדבריו השבט הלוי ח"ב סי' ק"י.
כמו"כ מסברא, מדוע לו' שאם אמר "אסור" חוששים שכוונתו לאסור כדבר האסור ואם אמר לשון נדר לא חיישינן שזו כוונתו. ובכלל, מהי"ת דסתם כך חיישינן לזה.
[3] ויל"ע מה יענה החת"ס בזה, ואוסיף בזה, שלפלא הוא, שמביא החת"ס את אותו משפט מהר"ן שם בדף י. מדפי הרי"ף (ללא החלק שקשה ע"ד של החת"ס בדף יב.), וכמובן שאף בלא שהביא זאת ודאי הכיר את הר"ן הזה, אך חזינן שלמד כנראה שזה לא מפריע לתירוצו כלל, ויש להבין.
אלא שידוע להקשות על האפשרות לתרץ כן, שהר"ן שם איירי בדבריו רק לשי' הרי"ף, ממש"כ הר"ן דף י ע"א מדפי הרי"ף בשבועות (על הגמ' כ"ה ע"ב), שם הפנה לדבריו שכתב שעיקר הנדר בהתפסה וביאר שזו הסיבה שהנדר הוא דווקא לאסור את החפצא. ומשמע שם בעליל שדברי הר"ן אלו אמורים גם לשיטתו עצמו.[3]
ואע"פ שיש להעיר, דהר"ן שם עניינו לתרץ הקושיה שהק' עפ"י מש"כ שם דהשבועה בלשון נדר מועילה מדין יד. והרי, הר"ן לקמן ע"ב, ס"ל לכאו' שלא כשיטה זו. שהרי כ' בפשיטות דל"מ שבועה בלשון נדר והביא שכן נקטו הר"ח והר"י מיגש והרשב"א, ורק אח"כ הביא שהרמב"ן סבר שלא כן אלא שמועילה השבועה בלשון נדר מדין יד. ולכן הי' מקום לכאו' לו', שבלא"ה צריכים להגיע לזה שהר"ן שם ג"כ אינו מדבר לשיטתו הוא. אך האמת בדבר היא שלו' כן לא מוסיף בהירות אלא מעמיק את הסבך, שכן הר"ן שם במפורש מדבר לשיטת עצמו, וכותב "לדידי" ועוד.
ובזה א"כ י"ל ע"פ מה שמצאתי שהביא הגרמש"ש זצ"ל, מתשובות הר"ן בסי' מ"ח (בהקשר אחר). ופתחתי שם ומצאתי, שהר"ן שם נוקט להלכה כד' הרמב"ן הנ"ל יעו"ש, דמהניא שבועה בלשון נדר מדין יד. וא"כ א"ש מה שעמד בביאור הדברים בשבועות אליבא דשיטה זו. וא"כ שוב ע"כ דבשי' עצמו קאמר דהתפסה היא עיקר הנדר, והדרא קושיא לדוכתי' בסתירת דבריו למש"כ בסוגיין.
תירוץ נוסף לסתירת הר"ן, כתב מרן האבי עזרי חמישאה נדרים א, א, הובאו דבריו גם ביגיעת ערב (שיעור א'), דבאמת הכא קאי הר"ן על מהות הנדר, דאינה בדווקא התפסה, אך הלשון העקרי לנדר הוא בהתפסה והן דברי הר"ן בשבועות.
אך דבריו אינם מובנים כלל, שכן ממ"נ, אם עיקר עשיית הנדר אינה בדווקא התפסה, אז מדוע הלשון העקרי של הנדר הוא בהתפסה דווקא.
כמו"כ בר"ן שבועות קשה ביותר להלום דברים אלו, שהרי שם הר"ן מפורש מדבר על צורת העשייה של הנדר, שממשיך הקדושה לדבר המותר, ושללא זה לא יכול לאסור המותר כלל, ובודאי לא מדובר שם רק על צורת הלשון גרידא.
ובחזון יחזקאל (נדרים א, ט) תי' הסתירה בדב' הרי"ף באופ"א. וכתב לבאר דהכא דברי הר"ן מוסבים על לשון הנדר, ובזה כ' הר"ן דבין בשאמר התפסה ובין בשאמר אסור הוא מעיקר הנדר, אך מ"מ עשיית הנדר בעיקרה היא עשייה של התפסה והמשכת קדושה וכמש"כ הר"ן בשבועות. וביאר, שמה שכ' כאן א"כ הר"ן דאף בלא התפסה יהני, הוא משום דין יד.
ושמעתי מהגר"נ אלון שליט"א לו' באופן דומה, אך אמר שאין מוכרחים להגיע לחידוש הגר"י אברמסקי שכשאמר "אסור" לבד יהני זה רק מדין יד אליבא דהר"ן הכא, אלא שבאמת הכא ס"ל להר"ן דלעולם עשיית הנדר היא עשייה של התפסה, אלא שלא הצריכה תורה לשם כך להזכיר את ההתפסה, ומהני אף בלא דין יד.
אכן לפי"ז אמר, שנוצרך לו' שבפרט הזה, האם צריך להגיע לידות כשאמר "אסור" בלא התפסה, נחלק הר"ן כאן עם מש"כ בשבועות (עיי' ביתר הרחבה ב"שיעורי נדרים" שסיכמנו שיעורו בס"ד).
כמו"כ שמעתי מהגר"צ פרצוביץ שליט"א שר"ל שהכא מיירי הר"ן בעיקר הנדר ביחס למה שנתחדש בידות שגם דיבור חסר ולשון גרועה מועילים. ע"כ אמר הר"ן שכל ואמר מלת "אסור" וביטא את מילת הנדר באופן מושלם, הוי זה מעיקר הנדר, אע"פ דאה"נ שבעי' להוסיף לדבריו את עניין ההתפסה ורק בזה יהי' זה מעיקר מהות הנדר כשפ"כ הר"ן בשבועות.
אך נראה שכל הדרכים הללו דחוקות ביותר, שכן ס"ס הר"ן כאן כותב שזה גופא הנדר האמור בתורה, ומשמע שלא צריך כלל להגיע לדינא דידות, ואף דזה גופא הנדר עליו דיברה התורה. ואם בר"ן שם צריך להגיע לידות כשלא התפיס, שוב זה סותר את הר"ן אצלנו.
אשמח אם מישהו יאיר את עיני בתירוץ חדש, כמה שפחות דחוק...
--------
[2] בהגהות יפה עינים כתב לתרץ, דדווקא כשאמר בלשון נדר אז גם בלא התפסה הוי עיקר הנדר, אך כשאמר בלשון "אסור" היות וחישיינן דכוונתו לנדור כמו דבר האסור, ממילא אין עיקר הנדר אלא בהתפסה, שיתפיס בדבר הנדור.
אך דבריו דחוקים עד למאד, שכן בר"ן שם מבואר כמה פעמים ד"עיקר נדר" סתם הוא בהתפסה, וקשה להעמיד זאת דווקא בלשון אסור. כעי"ז ידוע שהבית מאיר סי' ר"ד תירץ באופן דומה, ודבריו דחוקים ג"כ, עיי' מה שהעיר בדבריו השבט הלוי ח"ב סי' ק"י.
כמו"כ מסברא, מדוע לו' שאם אמר "אסור" חוששים שכוונתו לאסור כדבר האסור ואם אמר לשון נדר לא חיישינן שזו כוונתו. ובכלל, מהי"ת דסתם כך חיישינן לזה.
[3] ויל"ע מה יענה החת"ס בזה, ואוסיף בזה, שלפלא הוא, שמביא החת"ס את אותו משפט מהר"ן שם בדף י. מדפי הרי"ף (ללא החלק שקשה ע"ד של החת"ס בדף יב.), וכמובן שאף בלא שהביא זאת ודאי הכיר את הר"ן הזה, אך חזינן שלמד כנראה שזה לא מפריע לתירוצו כלל, ויש להבין.