בראשית - על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו - על מי חל הוראה זו? | בראשית בראשית - על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו - על מי חל הוראה זו? | בראשית
  • מחפשים אשכולות לפי נושא? השתמשו בקידומות! לחצו על קידומת ברשימה או בקידומת שמופיע בראש האשכול ברשימת הנושאים כדי לראות את כל האשכולות המסומנים בה.

המאושר!

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
הודעות
323
תודות
1,344
נקודות
201
הפסוק מורה בזה, כי על כל אחד ואחד לעזוב את אביו ואת אמו ולדבוק באשתו.

האם הוראה זו חלה גם על ההורים – שאין להם להתערב בדרכי ניהולו של הבן עם אשתו, משום שעליו להיות דבוק בה ולא בהם.
או שמא אין הדבר מוטל עליהם, אלא רק על הבן לדעת להעדיף את אשתו על פני הוריו?

ואין הכוונה כאן לשאלות הלכתיות, אלא לענייני היום-יום. כגון, היכן לאכול את ליל הסדר כאשר ההורים מורים לבן שלא להיענות לרצון אשתו.
 
הפסוק מורה בזה, כי על כל אחד ואחד לעזוב את אביו ואת אמו ולדבוק באשתו.

האם הוראה זו חלה גם על ההורים – שאין להם להתערב בדרכי ניהולו של הבן עם אשתו, משום שעליו להיות דבוק בה ולא בהם.
או שמא אין הדבר מוטל עליהם, אלא רק על הבן לדעת להעדיף את אשתו על פני הוריו?

ואין הכוונה כאן לשאלות הלכתיות, אלא לענייני היום-יום. כגון, היכן לאכול את ליל הסדר כאשר ההורים מורים לבן שלא להיענות לרצון אשתו.
השאלה שאלה היא
אבל מה השייכות לפסוק שציטטת?
בגמ' דידן נתפרש 'יעזב' שהכוונה לאיסור עריות
 
הפסוק מורה בזה, כי על כל אחד ואחד לעזוב את אביו ואת אמו ולדבוק באשתו.

האם הוראה זו חלה גם על ההורים – שאין להם להתערב בדרכי ניהולו של הבן עם אשתו, משום שעליו להיות דבוק בה ולא בהם.
או שמא אין הדבר מוטל עליהם, אלא רק על הבן לדעת להעדיף את אשתו על פני הוריו?

ואין הכוונה כאן לשאלות הלכתיות, אלא לענייני היום-יום. כגון, היכן לאכול את ליל הסדר כאשר ההורים מורים לבן שלא להיענות לרצון אשתו.
האם הפסוק בא להורות הלכה, או לספר מציאות?
 
רבי מאיר שפירא זצ"ל הסביר:

"על כן יעזב" מלשון "עזוב תעזוב עמו"

שיטעין את הנהגות ההורים עמו לחיים ובזה יבנה את ביתו.
 
לעצם השאלה.

כתוב שרבקה בעת התרוצצות הבנים בקרבה היא הלכה לדרוש את ה' אצל שם ועבר ולא אצל אברהם אבינו חמיה.

כי משפחה לא מערבים.
 
תודה לכל המגיבים.

אין פה מישהו שיכול להרחיב בעניין - עם תירוצים והסברים?
 
בגמ' דידן נתפרש 'יעזב' שהכוונה לאיסור עריות
אין מקרא יוצא מידי פשוטו
אלא דבגמ' דרשו מזה גם לגבי עריות.

ונראה דביאוה"ד, משום דרהיטת הפסוקים מורה דבא הכתוב לומר דהאדם אינו ככל הבהמות, אלא יעזוב את אביו כו' ודבק באשתו כו'.
והבהמות, מכלל מה שאינם עוזבות את אביהם ואמם (אלא חיים בקבוצות, ומי שנולד כאן נשאר כאן), דאף כשנזקקין זל"ז הרי זה עם אמו ואחותו,
ועל זה אמרה תורה, כי האדם יקים תא משפחתי לעצמו, עם חיים לעצמו, ואמרו חז"ל כי נכלל בזה אף עניין העריות. אך שורש הדבר הוא מה שמקים ובונה בית משלו, ודבק באשתו.

ולעיקר השאלה לכאו' נראה דכל שאמרו לו אביו ואמו דבר שהוא סתירה ל'ודבק באשתו' הרי זה כאמרו לו לעבור על ד"ת.
 
אין מקרא יוצא מידי פשוטו
אלא דבגמ' דרשו מזה גם לגבי עריות.
יעוי' רש"י ושפח"ח דא"כ מתאים לשון על כן עוזב ולכך פירש רש"י הפשט דעל כן יעזוב כרוח הקודש שאומרת כן לאסור על בני נוח.
ונראה דביאוה"ד, משום דרהיטת הפסוקים מורה דבא הכתוב לומר דהאדם אינו ככל הבהמות, אלא יעזוב את אביו כו' ודבק באשתו כו'.
והבהמות, מכלל מה שאינם עוזבות את אביהם ואמם (אלא חיים בקבוצות, ומי שנולד כאן נשאר כאן), דאף כשנזקקין זל"ז הרי זה עם אמו ואחותו,
יעוי' רמב"ן דפי' כן.
ועל זה אמרה תורה, כי האדם יקים תא משפחתי לעצמו, עם חיים לעצמו, ואמרו חז"ל כי נכלל בזה אף עניין העריות. אך שורש הדבר הוא מה שמקים ובונה בית משלו, ודבק באשתו.
ולעיקר השאלה לכאו' נראה דכל שאמרו לו אביו ואמו דבר שהוא סתירה ל'ודבק באשתו' הרי זה כאמרו לו לעבור על ד"ת.
מהיכי תיתי?
 
יעוי' רש"י ושפח"ח דא"כ מתאים לשון על כן עוזב ולכך פירש רש"י הפשט דעל כן יעזוב כרוח הקודש שאומרת כן לאסור על בני נוח.
ודאי דהדרש נרמז בפסוק, ורש"י ס"ל דבלא הדרש אף הפשט אינו מושלם מכח הקושי' הנ"ל, אך א"א לומר דרק זהו הפשט, ברור דעיקר הפשט יעזוב הוא לעזוב, וחז"ל דרשו דיש כאן גם הלכה מחויבת של איסור עריות.
והרמב"ן ודאי מפרש כן, שכתב בסו"ד 'הנה יעזוב שאר אביו ואמו וקורבתם ויראה שאשתו קרובה לו מהם', עכ"ל. מבואר דמפרש העזיבה כפשוטה, ואמנם בדעת רש"י יש מקום עיון בזה.

ומש"כ בן הגולה
כוונתי להוסיף ע"ד הרמב"ן, דלא זו בלבד דהבהמות נזקקות זל"ז בדרך מקרה, עוד עושות כן (מטבע הדברים) עם משפחתם הביולוגית, כיון ששם מקום חיותם, ובזה מבואר יותר הדרשה, כי נאמר לאדם שלא יחיה כהבהמות, אלא יבנה תא משפחתי חדש, וכל חייו אינם עם אביו ואמו כבהמה, וגם חיי האישות אסור לו שיהיה עם משפחתו כבהמה, (ואכן נכנס דבר זה בטבע שאין יצר הרע לאמו אף קודם שנחלש יצר הרע דעריות).

ומש"כ
לא ידעתי לאיזה חלק בדברי הכוונה.
 
ודאי דהדרש נרמז בפסוק, ורש"י ס"ל דבלא הדרש אף הפשט אינו מושלם מכח הקושי' הנ"ל, אך א"א לומר דרק זהו הפשט, ברור דעיקר הפשט יעזוב הוא לעזוב, וחז"ל דרשו דיש כאן גם הלכה מחויבת של איסור עריות.
בפשטות נראה דרש"י התכוון לפשוט של מקרא כיון שאינו מתקיים [דקדוקית] בלא"ה.
והרמב"ן ודאי מפרש כן, שכתב בסו"ד 'הנה יעזוב שאר אביו ואמו וקורבתם ויראה שאשתו קרובה לו מהם', עכ"ל. מבואר דמפרש העזיבה כפשוטה, ואמנם בדעת רש"י יש מקום עיון בזה.
אה"נ.
כוונתי להוסיף ע"ד הרמב"ן, דלא זו בלבד דהבהמות נזקקות זל"ז בדרך מקרה, עוד עושות כן (מטבע הדברים) עם משפחתם הביולוגית, כיון ששם מקום חיותם, ובזה מבואר יותר הדרשה, כי נאמר לאדם שלא יחיה כהבהמות, אלא יבנה תא משפחתי חדש, וכל חייו אינם עם אביו ואמו כבהמה, וגם חיי האישות אסור לו שיהיה עם משפחתו כבהמה, (ואכן נכנס דבר זה בטבע שאין יצר הרע לאמו אף קודם שנחלש יצר הרע דעריות).
זה באמת הסבר שמיישב את פשוטו של מקרא עם הילפותא.
לא ידעתי לאיזה חלק בדברי הכוונה.
לחלק הזה
ולעיקר השאלה לכאו' נראה דכל שאמרו לו אביו ואמו דבר שהוא סתירה ל'ודבק באשתו' הרי זה כאמרו לו לעבור על ד"ת.
ועפ"י ההסבר שלך אה"נ דתוכן הפסוק מחייב את זה.
אך לראשונים הנ"ל אין לכך מקור.
 
ועפ"י ההסבר שלך אה"נ דתוכן הפסוק מחייב את זה.
אך לראשונים הנ"ל אין לכך מקור.
לרש"י אפשר שאתה צודק,
אך לרמב"ן מבואר דצריך לראות (או דכן הוא מציאות הבריאה) שהוא קרוב (וממילא מחויב) לאשתו יותר מאשר לאביו ואמו.

ומ"מ צריך לסייג, דהא אחז"ל עמש"כ איש אמו ואביו תיראו, דאף אשה מחויבת אלא דהאיש סיפק בידו לעשות ואשה אין סיפק בידה לעשות, דהיא משועבדת לבעלה. ואילו כלפי האיש לא נימא דהוא צריך להדבק באשתו, ומ"מ יש גם דברים שאינם בכלל חיוב כאו"א, וצריך לדעת הגבולות בזה.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון
למעלה