מאמר תורני - עם ישראל כורת ברית אמיצה עם אלוקיו

מה מיוחד במילת יצחק (עם ישראל) יותר ממילת ישמעאל.

אחד מהיסודות שלנו עם ה' זה המילה.

רש"י כותב על הפסוק "ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני" (בראשית כב א).
אחר הדברים האלה - יש מרבותינו אומרים (סנהדרין פט) אחר דבריו של שטן שהיה מקטרג ואומר מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר אחד או איל אחד אמר לו כלום עשה אלא בשביל בנו אילו הייתי אומר לו זבח אותו לפני לא היה מעכב וי"א אחר דבריו של ישמעאל שהיה מתפאר על יצחק שמל בן י"ג שנה ולא מיחה אמר לו יצחק באבר אחד אתה מיראני אילו אמר לי הקב"ה זבח עצמך לפני לא הייתי מעכב .

וצריך להבין בפרוש השני ברש"י:
מה השיב יצחק לישמעאל הרי כל עוד לא עקד עצמו באמת מעלת ישמעאל יותר מיצחק?

אלא אפשר להסביר על פי החינוך שכותב (מצווה ב'):משרשי מצוה זו, (ברית מילה): לפי שרצה השם יתברך לקבע בעם אשר הבדיל להיות נקרא על שמו, אות קבוע בגופם, להבדילם משאר העמים בצורת גופם, כמו שהם מבדלים מהם בצורת נפשותם, אשר מוצאם ומובאם איננו שוה. ונקבע ההבדל בגלת הזהב, לפי שהוא סבה לקיום המין, מלבד שיש בו תשלום צורת הגוף, כמו שאמרנו. והעם הנבחר חפץ השם יתברך להשלים תכונתו, ורצה להיות ההשלמה על ידי האדם ולא בראו שלם מבטן, לרמז אליו כי כאשר תשלום צורת גופו על ידו, כן בידו להשלים צורת נפשו בהכשר פעלותיו.
וזה מה שענה יצחק לישמעאל שכשעם ישראל מלים הם מלים כדי לכרות ברית עם הקב"ה ובברית זה כלול הן שמירת המצוות והן להעקד לכבוד ה' אם כן הברית שיצחק עשה מעלתה הרבה יותר משל ישמעאל שהרי המילה של ישמעאל זה מעשה רגעי שאחר כך נגמר אבל אצל יצחק (עם ישראל) כל רגע ורגע זה ראיה לברית שכרתנו עם הקב"ה.
(ועוד יש להוסיף שישמעאל מלים כדי להשתייך לצאצאיו של אברהם אבינו ולא כמו עם ישראל שעושים את זה בשביל הקשר עם בורא עולם).

ולכן גר שמתגייר צריך לעשות ברית מילה או הטפת הדם כי למרות שכבר עשה ברית (של ישמעאל) זה לא ברית כדי לקשור קשר עם הקב"ה, וברגע שגר מל או מטיף דם אז הוא קושר קשר עם בורא עולם.

שמחת דוד המלך והזכרת ברית בברהמ"ז

מובא בגמרא (מנחות מג:):ת"ר חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן וציצית בבגדיהן ומזוזה לפתחיהן ועליהן אמר דוד שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו לאחר שיצא אמר עליה שירה שנאמר למנצח על השמינית מזמור לדוד על מילה שניתנה בשמיני.
ועכשיו מובן למה דוד המלך שמח במילתו שהיה במרחץ למרות שגם כשהוא במרחץ יש לו עוד מצוות כגון מזוזה וכדו' אלא שדוד המלך חיפש את הקשר עם ה' וכשראה את המילה הבין שיש תמיד את הברית שכרתנו עם בורא עולם ולכן שמח.

וכן בברכת המזון אנחנו אומרים "ועל חוקי רצונך שהודעתנו" וכוללים בזה את כל המצוות ולפני כן אנחנו אומרים "ברית ותורה" אז למה אנחנו מזכירים את ברית ותורה בנוסף לכל המצוות?
אלא בגלל שהתורה והברית הם שורש החיבור שלנו לבורא עולם ולכן אנחנו אומרים אותם בנפרד.

ולכן מובן למה בכל הדורות הגויים (רומיים יוונים) מנסים תמיד לגזור גזרות שלא יעשו ברית מילה כיון שמצווה זו היא בעצם שורש החיבור של עם ישראל עם בורא עולם וכן למה מצווה זו

ועוד וראיתי בדרך צחוק למה אומרים "כשם שהכנסתו לברית כך תזכה להכניסו לתורה ולמצוות ולחופה ולמעשים טובים" אחרי ברכת ברית מילה?
כיון שבברכה של הברית אנחנו אומרים "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" והרי לאברהם אבינו היה שני בנים יצחק וישמעאל אז אנחנו ישר אח"כ אומרים "כשם שהכנסתו לברית כך תזכה להכניסו לתורה ולמצוות ולחופה ולמעשים טובים" שזה התכונות של יצחק ולא של ישמעאל.
(מקצת מהדברים התבססו על רעיון בספר מתוק האור על ברית מילה)