ענווה ששורשה בגאוה

[הרב מרודוש]

אתמול דברתי עם יהודי אחד
והוא מאוד התפעל ממה שאמרתי לו
ואמר לי אתה אתה יודע להגדיר דברים טוב
אמרתי לו 'נכון!'
כשהוא נבוך מהתגובה אמרתי לו 'ענווה זה לא הקטע החזק שלי...'
והוספתי אתה חושב שלהגיד לך 'מה פתאום' ו'לא נכון' זה כן ענווה??
זה פשוט להסתיר את הצורך שלך בצומי ואת ההנאה שיש לך ממחמאות שנותנים לך
ובעברית שפוטה קוראים לזה 'גאווה'

 

[כערער בערבה]

והוספתי אתה חושב שלהגיד לך 'מה פתאום' ו'לא נכון' זה כן ענווה??
זה פשוט להסתיר את הצורך שלך בצומי ואת ההנאה שיש לך ממחמאות שנותנים לך
ובעברית שפוטה קוראים לזה 'גאווה'

לחץ כדי לכווץ...

להכיר את מעלותיך אינו גאווה כלל וכלל. כמ"ש ר"י אל תיתני ענווה דאיכא אנא.
בן אדם שיש לו מעלה מסוימת והוא מתכחש לזה הרי הוא עובד על אחרים [מנסה לפחות...], ובמקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב עובד על עצמו וחבל.
יש מעלה עצומה לענווה, יש חיסרון עצום בענווה פסולה.

 

[פנחס ע]

איני זוכר אם יש כאן אשכול המגדיר מהי ענווה.
וכמ"ש @כערער בערבה הגדר בענווה אינו אי ידיעת מעלתו.
וכמדו' שהגמ' לא מתקשה איך משה כתב "והאיש משה עניו מאוד"
אלא ענווה פירושה שיודע מעלתו אך מבין שהכל זה משמיים.
ומפורסמת ענוותו של הגרעק"א שלא סתרה את מכתבו למדפיסי ש"ס סלאוויטא.
שמעתי הגדרות אלו מהרב עמנואל תהילה והרחיב בזה עוד. ואכמ"ל.

 

[אבא ביתך]

ראיתי פעם ת"ח צעיר תופס ישיבה ניגש לגרמי"ל לפקוביץ להודות לו על שיחה שבא למסור בישיבתו.
לכאורה דבר טוב ויפה, אלא שהסגנון היה זר בעיני, הוא ממש 'פירגן' לגרמי"ל כאילו הוא אברך צעיר שצריך עידוד. (ודלא כמבואר בס' פאסט נישט ח"ג יעו"ש).
אבל הגרמי"ל עמד והקשיב וממש אורו פניו והיה ניכר איך הוא משמח ומחזק עצמו בשמועה הטובה שדבריו עושים פירות.
המראה היה זך ונקי, בלי שמץ של התייפייפות והצטנעות של שקר.

 

[כערער בערבה]

כמבואר בס' פאסט נישט ח"ג

לחץ כדי לכווץ...

ואני חשבתי שכבר אוחזים בחלק תקט"ז?...

 

[אבא ביתך]

ואני חשבתי שכבר אוחזים בחלק תקט"ז?...

לחץ כדי לכווץ...

נכון ויציב, אבל דבר פשוט כזה בא מקומו כבר בח"ג.

 

[ב.ה.]

עיין בספר 48 קניני חוכמה להרב נח ויינברג זצ"ל (ויש עוד ספרים אבל כיון שזה עלה לי ראשון וכולם מדברים מאותו כיון)
עוונה אינה כתפיים שמוטות וקצל עובר אלא אמת אוטנתית גם משאתה אומר וגם הניראות שלך ואין לך מה להסתיר והאמת אינה צריכה חיזוק
אבל הגאווה היא נשענת על דעת קהל ואין לה מישל עצמו ובשביל כבוד היא יכולה ללכת עם כתפיים שמוטות וקצל עובר בשביל להיות ראלוונטי
לאומת זאת העוונה דעתו היא ראלוונטית אבל כן מתחשבת בדעתו של מישהו אחר במסננת אמת אונטתית ודעתו אינה משרתת כבוד ושאני כותב
הלוך וחזור אוטנתי פירוש = כפי ''שאני חושב. ממש ככך שאני'' ובטח לקבל מחמאות, כן זה צורך, וגם מחזק את הענווה במובן של האני שבך
כן זו דעתי מתוך הענווה שבי

נ.ב. ויכולתי להביא מהר"ל ועוד' שלמעשה אומרים את אותו עניין קצר לי הזמן יום שישי אולי מוצ"ש אני ימשיך
גוט שבת

 

[כערער בערבה]

יש תיאור מתוק בספר 'חסידים ואנשי מעשה' של ר' אליהו כי טוב, בתיארו הארוך על חסיד שמחפש את האמת, ובדרכו הוא נקלע לעיר ששם מפורסמים מאוד שני צדיקים ענותנים. האחד שצם משבת לשבת אך כמובן שזה סוד והדבר עובר רק מפה לאוזן, והשני שיש לו עבודה מיוחדת בעניוות שבכל ערב שבת הוא עומד עם 'ביזעם' במקווה ומציע ברוב 'ענוותניתו' להרביץ עם הביזעם עליהם.
החסיד ראה מיד על פניהם שאין תוכם כברם, וגמר בדעתו שהוא יראה לעין כל את 'צדקתם'.
הוא ציווה לילדים שיציקו לצדיק הצם ויפריעו לו מעט, ואזי צעק עליהם החסיד בקול - הכיצד אתם מעיזים להציק לו, הרי הוא צם כל שני וחמישי! נזדעק הצדיק מיד - רק שני וחמישי? משבת לשבת!...
בהגיע ערב שבת באה שעת הכושר לבדיקת ה'ענוותן' השני. הוא נכנס למקווה והוא רואה שהצדיק מציע לכל אחד מבאי המקווה מסא'ז, אך הם מסרבים כמובן ביראת כבוד. הצדיק מבחין בחסיד ומציע לו ברוב 'ענוותניתו' ביזע'ם - ולמרבה פליאתו בפעם הראשונה בעבודתו זו ההוא לא מסרב. הצדיק הלז בלית ברירה מתחיל לעסות את גב החסיד בעוד החסיד צועק עליו בקולי קולות - יותר חזק! מה אתה מתעצל! וכד'. הצדיק מאבד את עשתונותיו ומוכיח אותו - זה שברוב ענוותנתי אני משפיל את עצמי לעשות עבודה זו, זה לא אומר שמותר לך כה להשפיל אותי...

 

[כערער בערבה]

@כערער בערבה דאיכא אנא השו"ת בגמרא לא הפשט התבטל ענווה ור"י אומר הא איכא אנא ?
אלא התבטל עוונה בדרגה של דור זו ובכל דור ענווה בדרגותו ור"י אומר אמת ואיכא אנא שבכ לדור ענווה משלה (והיה לי צד לבאר את הגמרא שר"י עונה
כן יש מציאות של נפיל או שתול בדור שיש לו ענווה מדורות קודמים כך הוא עונה לשו"ת בגמ' ויש להבין

לחץ כדי לכווץ...

איזה שו"ת יש בגמ'? אגב זהו קושית המהרש"א.
מתאמרא בשם הגאון שר"י וכן ר"נ התכוונו לאיש מסוים שנקרא 'אנא'. אך לכאו' זה לא יצא מפיו. וע"ע באריכות בשו"ת אבנ"ז יו"ד תנ"ז.

 

[ממגד שמים]

אתמול דברתי עם יהודי אחד
והוא מאוד התפעל ממה שאמרתי לו
ואמר לי אתה אתה יודע להגדיר דברים טוב
אמרתי לו 'נכון!'
כשהוא נבוך מהתגובה אמרתי לו 'ענווה זה לא הקטע החזק שלי...'
והוספתי אתה חושב שלהגיד לך 'מה פתאום' ו'לא נכון' זה כן ענווה??
זה פשוט להסתיר את הצורך שלך בצומי ואת ההנאה שיש לך ממחמאות שנותנים לך
ובעברית שפוטה קוראים לזה 'גאווה'

לחץ כדי לכווץ...

ומפורש בגמ' דאמר רב יוסף לא תיתני ענווה דאיכא אנא,ואמר ע"ע אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא.
שמוכרח הוא שענווה הפירוש אכן כן להכיר במעלות, ופשוט להודות לה'

 

[ממגד שמים]

ראיתי פעם ת"ח צעיר תופס ישיבה ניגש לגרמי"ל לפקוביץ להודות לו על שיחה שבא למסור בישיבתו.
לכאורה דבר טוב ויפה, אלא שהסגנון היה זר בעיני, הוא ממש 'פירגן' לגרמי"ל כאילו הוא אברך צעיר שצריך עידוד. (ודלא כמבואר בס' פאסט נישט ח"ג יעו"ש).
אבל הגרמי"ל עמד והקשיב וממש אורו פניו והיה ניכר איך הוא משמח ומחזק עצמו בשמועה הטובה שדבריו עושים פירות.
המראה היה זך ונקי, בלי שמץ של התייפייפות והצטנעות של שקר.

לחץ כדי לכווץ...

קבלה היא ונקבל
ולדין יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר שכל זה מצדקותו הכבירה של הגרמי"ל.

 

[אבא ביתך]

ומפורש בגמ' דאמר רב יוסף לא תיתני ענווה דאיכא אנא,ואמר ע"ע אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא.
שמוכרח הוא שענווה הפירוש אכן כן להכיר במעלות, ופשוט להודות לה'

לחץ כדי לכווץ...

שמעתי מהגרמ"מ שולזינגר זללה"ה את הבאות, וכבר התפרסם באיזהו מקומן:
הרב מבריסק זי"ע היה יושב בכניסת השבת וממתין לקבל פני שבת כדרך המפורשת ברמב"ם שבת פ"ל ויושב בכובד ראש מיחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך.
ובעת הזו, היתה הקביעות לרב מחרקוב רבי אברהם משה סלומון לבא לשטוח לפניו ספקותיו שהצטברו לו בלימודו במשך השבוע.
שבת אחת הציע שאלות במס' סוטה, ולסיום הדברים אמר, ועכשיו נשאל את השאלה הנודעת, לא תתני ענווה דאיכא אנא, היתכן?...
אמר לו הגרי"ז: נישט איך וייס וואס ענוה איז, או נישט דו וויסט וואס ענוה איז, און נישט ר' מתס וייסט וואס ענווה איז! לא אנייודע מהי ענווה, ולא אתה יודע מהי ענווה, ולא ר' מתס (רבי מתתיהו דייוויס מנקיי הדעת שבירושלים שהיה נוכח שם) יודע מהי ענווה!

 

[ב.ה.]

"כערער בערבה,

איזה שו"ת יש בגמ'? אגב זהו קושית המהרש"א.
מתאמרא בשם הגאון שר"י וכן ר"נ התכוונו לאיש מסוים שנקרא 'אנא'. אך לכאו' זה לא יצא מפיו. וע"ע באריכות בשו"ת אבנ"ז יו"ד תנ"ז.[/SIZE]
הגר"א בדברי אליהו (ע"י פרי שלמה) (סוטה מט:), ושאל מפורשות זהו גאווה באם אדם שיאמר דהוא עניו וי"ל שכוונתם היתה לאמורא שנקרא 'אנא' ומוזכר בירושלמי שהיה עניו וירא חטא מאוד"
וראיתי שהמהרי"ל דיסקין מקשה שלא מצינו בירושלמי צ"ב
וזה צ"ע ודורש מחשבה עצם זה שזה הגר"א ועצם דבריו הקדושים

גוט שבת

 

[נחמן ל.]

הגר"א בדברי אליהו (ע"י פרי שלמה) (סוטה מט:), ושאל מפורשות זהו גאווה באם אדם שיאמר דהוא עניו וי"ל שכוונתם היתה לאמורא שנקרא 'אנא' ומוזכר בירושלמי שהיה עניו וירא חטא מאוד"
וראיתי שהמהרי"ל דיסקין מקשה שלא מצינו בירושלמי צ"ב
וזה צ"ע ודורש מחשבה עצם זה שזה הגר"א ועצם דבריו הקדושים

גוט שבת

לחץ כדי לכווץ...

ומה יעשה הגר"א עם הרש"י שם: דאיכא אנא - שאני ענוותן?

 

[כערער בערבה]

הגר"א בדברי אליהו (ע"י פרי שלמה) (סוטה מט:), ושאל מפורשות זהו גאווה באם אדם שיאמר דהוא עניו וי"ל שכוונתם היתה לאמורא שנקרא 'אנא' ומוזכר בירושלמי שהיה עניו וירא חטא מאוד"
וראיתי שהמהרי"ל דיסקין מקשה שלא מצינו בירושלמי צ"ב
וזה צ"ע ודורש מחשבה עצם זה שזה הגר"א ועצם דבריו הקדושים

לחץ כדי לכווץ...

כבר כתבתי כן לעיל:

מתאמרא בשם הגאון שר"י וכן ר"נ התכוונו לאיש מסוים שנקרא 'אנא'. אך לכאו' זה לא יצא מפיו. וע"ע באריכות בשו"ת אבנ"ז יו"ד תנ"ז.

לחץ כדי לכווץ...

מחכה להסבר על מה שכתבת שהתבטל ענווה.

 

[הרב מרודוש]

שבת אחת הציע שאלות במס' סוטה, ולסיום הדברים אמר, ועכשיו נשאל את השאלה הנודעת, לא תתני ענווה דאיכא אנא, היתכן?...
אמר לו הגרי"ז: נישט איך וייס וואס ענוה איז, או נישט דו וויסט וואס ענוה איז, און נישט ר' מתס וייסט וואס ענווה איז! לא אנייודע מהי ענווה, ולא אתה יודע מהי ענווה, ולא ר' מתס (רבי מתתיהו דייוויס מנקיי הדעת שבירושלים שהיה נוכח שם) יודע מהי ענווה!

לחץ כדי לכווץ...

אני שמעתי מהגרב"ד פוברסקי בנ"א
שמשהו אמר להגרי"ז שהוא התקשה בזה וראה שהמהרש"א שואל את זה
הגרי"ז ההגיב מיד 'המהרש"א לא שואל את זה'!!!
והביאו מהרש"א והגרי"ז הסביר את המהרש"א
וכששאלוהו אים הוא יודע שיש כזה מהרש"א
הגיב 'מי שיודע מה זה ענווה לא שואל כאלו שאלות!!!

 

[בד קודש]

אני שמעתי מהגרב"ד פוברסקי בנ"א
שמשהו אמר להגרי"ז שהוא התקשה בזה וראה שהמהרש"א שואל את זה
הגרי"ז ההגיב מיד 'המהרש"א לא שואל את זה'!!!
והביאו מהרש"א והגרי"ז הסביר את המהרש"א
וכששאלוהו אים הוא יודע שיש כזה מהרש"א
הגיב 'מי שיודע מה זה ענווה לא שואל כאלו שאלות!!!

לחץ כדי לכווץ...

מהי ענווה? | אוצר הגות מוסר ומחשבה יהודית

שח מרן הגרב"ד פוברסקי: הייתי אצל הגרי"ז מבריסק כשנכנס הגר"א סלומון הרב דחרקוב ודן לפני הגרי"ז גבי הגמ' בסוטה "משמת רבי - בטלה ענוה ויראת חטא. אמר ליה רב יוסף לתנא: לא תיתני ענוה, דאיכא אנא" והביא כי השאלה הידועה כיצד מורה רב יוסף על עצמו כבעל ענווה, היא שאלת המהרש"א על המקום. אמר לי הגרי"ז "תביא...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[תנא המסייע]

שמעתי פעם משמיה דהגרצ"ה פלאי המשגיח בישיבת חברון
ואנסח זאת כפי ששמעתי מבעל המעשה במילותיו שלו:
א. אדם שיודע שהוא "עשר" ואומר שהוא "אפס" הוא טיפש ושקרן.
ב. אדם שיודע שהוא "עשר" ואומר שהוא "עשר" הוא גאוותן.
ג. אדם שיודע שהוא "אפס" ואומר שהוא "עשר" הוא גם גאוותן וגם שקרן.
ד. ענוותן הוא אדם שיודע שהוא "עשר" וחושב שהוא "עשר" אבל לא חושב שמגיע לו דבר כלשהו בתמורה לזה.

 

[רבי]

לפעמים יש גם ענווה כזו או חוסר ביטחון עצמי "לא לקבל מחמאה".
שמחמיאים צריך לדעת לקבל את המחמאה ולא רק לדחות אותה.

 

[מחזיק ברכה]

שמעתי פעם משמיה דהגרצ"ה פלאי המשגיח בישיבת חברון
ואנסח זאת כפי ששמעתי מבעל המעשה במילותיו שלו:
א. אדם שיודע שהוא "עשר" ואומר שהוא "אפס" הוא טיפש ושקרן.
ב. אדם שיודע שהוא "עשר" ואומר שהוא "עשר" הוא גאוותן.
ג. אדם שיודע שהוא "אפס" ואומר שהוא "עשר" הוא גם גאוותן וגם שקרן.
ד. ענוותן הוא אדם שיודע שהוא "עשר" וחושב שהוא "עשר" אבל לא חושב שמגיע לו דבר כלשהו בתמורה לזה.

לחץ כדי לכווץ...

אמת זוהי ענווה הכרה המציאות האמיתית
כתוב בגמרא שעל גאוותן הקב''ה אומר אין אני והוא יכולים לדור במקום אחד כי גאוותן הוא שקרן וה' חותמו אמת...