מגילה דף ו' ע"א, כי נח נפשיה דרבי זירא, שפתי חכמים כתב ע"ז - באגדה י"ל שנקרא בש"ס מיתת צדיקים בלשון נח נפשיה, לפי שרק לאחר פטירתו של הצדיק הוא נח מעבודתו, משא"כ כשנשמתו עדיין בקרבו הוא לא נח, אלא עובד ומייגע בעבודת ה', וצע"ק מסוף מסכת ברכות אמר ר' חייא בר אשי אמר רב: תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר: "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון". שמשמע מכאן שגם בעוה"ב אין לצדיקים מנוחה, וצע"ק על דברי השפתי חכמים,
וי"ל ע"פ דברי המהרש"א בברכות, שמפרש מה הכוונה שלת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שמה שלת"ח אין מנוחה בעוה"ז הכוונה שהוא כל הזמן עוסק בפעולת השכל ועיון, וזה הכוונה שגם בעוה"ב לא יהיה לו מנוחה מזאת הפעולה של עיון השכלי, וזה"ע שהצדיקים יושבים ונהנין מזיו השכינה בעיון השכלי, ומה שנא' בשפתי חכמים שיש להם מנוחה היינו מעבודת הצדיק עצמו, שבעוה"ב לא יצטרך כבר את העבודה הזו, וק"ל
וי"ל ע"פ דברי המהרש"א בברכות, שמפרש מה הכוונה שלת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שמה שלת"ח אין מנוחה בעוה"ז הכוונה שהוא כל הזמן עוסק בפעולת השכל ועיון, וזה הכוונה שגם בעוה"ב לא יהיה לו מנוחה מזאת הפעולה של עיון השכלי, וזה"ע שהצדיקים יושבים ונהנין מזיו השכינה בעיון השכלי, ומה שנא' בשפתי חכמים שיש להם מנוחה היינו מעבודת הצדיק עצמו, שבעוה"ב לא יצטרך כבר את העבודה הזו, וק"ל