יש קושיה ידועה לגבי פרוטה דר' יוסף בב"מ שאף שהוא עוסק במצוה מ"מ יש לאוין של לא תקפוץ את ידך ולא תאמץ את לבבך, ויש בזה מספר תירוצים בספרי רבותינו.
ורציתי להציע שרש"י על התורה הרי מסביר שלא תקפוץ מיירי במי שמושיט ידו וקשה לו לתת ולא תאמץ מיירי באדם שכבר במחשבה קשה לו לתת, וא"כ לכאורה לאווין אלו כלל לא יהיו שייכים במי שעוסק במצוה כי הוא בעצם רוצה לתת אלא שכעת אינו יכול [מפורש בראשונים שאין יכול לעשות שניהם] וא"כ הוא לא מאמץ לבבו או קופץ את ידו, ורק מפני מראית העין שיסביר לעני (כנראה שאף בלי פירוש זה צריך לומר לעני) ואין צריך לגבי הלאווין להגיע לדין דהעוסק במצוה פטור מן המצוה.
ורציתי להציע שרש"י על התורה הרי מסביר שלא תקפוץ מיירי במי שמושיט ידו וקשה לו לתת ולא תאמץ מיירי באדם שכבר במחשבה קשה לו לתת, וא"כ לכאורה לאווין אלו כלל לא יהיו שייכים במי שעוסק במצוה כי הוא בעצם רוצה לתת אלא שכעת אינו יכול [מפורש בראשונים שאין יכול לעשות שניהם] וא"כ הוא לא מאמץ לבבו או קופץ את ידו, ורק מפני מראית העין שיסביר לעני (כנראה שאף בלי פירוש זה צריך לומר לעני) ואין צריך לגבי הלאווין להגיע לדין דהעוסק במצוה פטור מן המצוה.