שיקבל שבת מפלג המנחה ויאכל סעודת שבת
ואז ההכנה היא בעצם ליו"ט
וספק שיש לי בכה"ג, אם מבשל רק לסעודה זו, האם צריך לעשות ע"ת ע"כ, דס"ס הוי סעודת שבת, או"ד כיון שעדין יו"ט שרי, ואולי הוא תלוי בטעמים של ע"ת ודו"ק
ולמעשה ראיתי שנחלקו בזה הגר"ש וואזנר והגרח"ק,
הגר"ש מצריך עירוב תבשילין, והגרח"ק פוטר
ולכאו' שורש מחלקותם, אי קדושת שבת מתוספת על קודשת יו"ט, או מחליפה אותה,
אמנם יל"ע גם להטעם להצריך ע"ת משום הכנת צרכי שבת, לכאו' הכא שהוא סעודת שבת לכאו' צריך להניח ע"ת, אמנם אם לא הניח יכול לאכול כי הוא עדין יו"ט.
ונמצא דבר מוזר שצריך להניח לכתחילה, אבל לא הניח מותר לו לבשל, וצ"ע.
והעיר לי ידיד שיש להביא ראיה מתוס' בביצה שצריך להניח כה"ג ע"ת,
דכתב התוס' ביצה כב.,
מכאן משמע שצריך להזכיר בברכת עירובי ' תבשילין יהא שרי לבשולי ולאפויי ולאדלוקי וכו' ואם בשביל הדלקה לא התנה משמע הכא דיהא אסור להדליק לו רק נר א' מדחזינן דהוצרך להזכיר אדלוקי הנר משמע דאסור למי שלא הניח להדליק לו רק נר אחד
משמע מתוס' דהדלקת נרות אסור בלא ע"ת,
ובאותו עמוד כתב תוס'
ומה שנהגו העולם להדליק הנר מיו''ט לחברו ואין מדקדקין אם הוא לילה ולעיל פירשתי דהוי הכנה ואין י''ט מכין לחבירו י''ל דאע''ג שאינו לילה מ''מ הוא סמוך לחשיכה ואף באותו יום צורך הוא אותה הדלקה
משמע שהדלקת הנר, כיון שמדליק מבעוד יום ונהנה חשיב צורך יו"ט,
וא"כ הסתירה זועקת, דמחד תוס' כתב שבער"ש אסור להדליק בלא עירוב, ומאידך כתב תוס' שמותר בעיו"ט שני כיון שנהנה ממנו ביו"ט ראשון,
וע"כ הישוב הוא שבשבת הוא מקבל ע"ע שבת בהדלקה, א"כ ההנאה מהנרות היא בשבת, אבל ביו"ט שני ממ"נ חד מהם חול, וא"כ אין כאן קבלת יו"ט שני ע"פ חברו, וא"כ חשיב שנהנה ממנו ביו"ט.
משמע שאחר קבלת שבת לא מהני מה שנהנה ביו"ט כדי לפטור מע"ת, וה"ה לאדם שאוכל הסעודה בפלג המנחה שלא יהני.