חידה בתלמוד וחז"ל צאצא עמלק בודאות ואסור להורגו, היתכן ?! (1 צופה)

[התורה]

רק הפתרון שאליו כיוונתי יחשב כפתרון
מקור חובה

 

[עמוסיך]

גר צדק (סנהדרין צו: וגיטין נז: "בני בניו של המן...")
אע"פ שאין מקבלים מהם (מכילתא בשלח)

 

[מחכה]

מבני בניו למדו תורה?

 

[אמר ליה]

סנהדרין צ"ו: וגיטין נ"ז: "בני בניו של המן למדו תורה בבני ברק", ובעין יעקב גרס "ומנו רב שמואל בר שילת".

 

[עמוסיך]

(סנהדרין צו: וגיטין נז: "בני בניו של המן...")

לחץ כדי לכווץ...

סנהדרין צ"ו: וגיטין נ"ז: "בני בניו של המן

לחץ כדי לכווץ...

 

[אברך מישיבת מיר]

גר תושב לרמב"ם
רק אמו מעמלק עי' גליוני הש"ס גיטין נז ב
ויעוי' בערוך השולחן (סי' תר"צ סעי' כ"ד) שכתב דהמנהג להכות כשמזכירין המן בן המדתא האגגי, והיינו כנ"ל דרק במקום שהוא מזכיר דשהוא מזרע עמלק יש למחותו.

 

[התורה]

בני בניו של המן.

לחץ כדי לכווץ...

אכן, שליפה מהירה
גיטין נז:
"מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק", וכ"ה סנהדרין צו:

 

[התורה]

אע"פ שאין מקבלים מהם (מכילתא בשלח)​

לחץ כדי לכווץ...

באמת נתקשו בזה, ואביא מ'דף על הדף' אשר העלה בזה:

בקדושת לוי (מגילת איכה, וכן במאמר כללות הנסים אות ב') ביאר אמאי זכו רשעים גדולים שמבני בניהם הרביצו תורה בתוך בני ישראל.

ותי' דזכות גדולה נפלה בחלקם, שע"י הנסים ונפלאות שנעשו במפלתם, ע"י זה נתקדש שם שמים ונתרומם שמו בכל העולמות, ומגלגלין להם זכות זה, ולכן זכו שמבני בניהם למדו תורה ברבים.

ובזה פירש הגה"ק מליסקא בס' אך פרי תבואה (ר"פ וזאת הברכה): "אף" ע"י שהקב"ה חרה אפו בהגוים ועשה בהם נסים ונפלאות, לכן "חובב עמים" ומבני בניהם נתקרבו תחת כנפי השכינה.

בשפתי צדיק (פ' לך לך אות י"ד) מביא משמו (של הרה"ק מברדיטשוב זי"ע) שאמר שמקנא הוא בפרעה שנעשו כאלו נסים על ידו, ונצמח ממנו כזה קידוש שם שמים, עיין שם מה שיש בזה.

והגה"ק מאיזביצא (הובא ברסיסי לילה אות נ"ח) ביאר דע"י שריחם שאול על אגג, הי' בזה ניצוץ דבר טוב לבל ידח ממנו נדח, ולכן אחר הרבה דורות מזרע המן האגגי למדו תורה בבני ברק.

ובפוקד עקרים (דפו"ח ע' ו') מבאר עוד הגה"ק ר' צדוק ז"ל להיפוך, דהפילסופים הגוים אומרים - רוב בנים הם רקב הממון, אבל אצל בני ישראל אדרבה הם משתוקקים לריבוי בנים ולא ידאגו כלל מאין יפרנסום, דמאן דיהיב חיי יהיב מזוני, ואדרבה העניים שמחים בבניהם ומשתעשעים בהם יותר כמו"ש במו"ק (כ"ד ע"ב), וזה שאגג התחנן לפני שאול שלא ימיתהו בלי זרע כדאי' בתדב"א (פכ"ד), זה הי' ניצוץ טוב שבו, ובגלל זה זכה שמבני בניו למדו תורה בבני ברק.​

 

[התורה]

באמת נתקשו בזה, ואביא מ'דף על הדף' אשר העלה בזה:

בקדושת לוי (מגילת איכה, וכן במאמר כללות הנסים אות ב') ביאר אמאי זכו רשעים גדולים שמבני בניהם הרביצו תורה בתוך בני ישראל.

ותי' דזכות גדולה נפלה בחלקם, שע"י הנסים ונפלאות שנעשו במפלתם, ע"י זה נתקדש שם שמים ונתרומם שמו בכל העולמות, ומגלגלין להם זכות זה, ולכן זכו שמבני בניהם למדו תורה ברבים.

ובזה פירש הגה"ק מליסקא בס' אך פרי תבואה (ר"פ וזאת הברכה): "אף" ע"י שהקב"ה חרה אפו בהגוים ועשה בהם נסים ונפלאות, לכן "חובב עמים" ומבני בניהם נתקרבו תחת כנפי השכינה.

בשפתי צדיק (פ' לך לך אות י"ד) מביא משמו (של הרה"ק מברדיטשוב זי"ע) שאמר שמקנא הוא בפרעה שנעשו כאלו נסים על ידו, ונצמח ממנו כזה קידוש שם שמים, עיין שם מה שיש בזה.

והגה"ק מאיזביצא (הובא ברסיסי לילה אות נ"ח) ביאר דע"י שריחם שאול על אגג, הי' בזה ניצוץ דבר טוב לבל ידח ממנו נדח, ולכן אחר הרבה דורות מזרע המן האגגי למדו תורה בבני ברק.

ובפוקד עקרים (דפו"ח ע' ו') מבאר עוד הגה"ק ר' צדוק ז"ל להיפוך, דהפילסופים הגוים אומרים - רוב בנים הם רקב הממון, אבל אצל בני ישראל אדרבה הם משתוקקים לריבוי בנים ולא ידאגו כלל מאין יפרנסום, דמאן דיהיב חיי יהיב מזוני, ואדרבה העניים שמחים בבניהם ומשתעשעים בהם יותר כמו"ש במו"ק (כ"ד ע"ב), וזה שאגג התחנן לפני שאול שלא ימיתהו בלי זרע כדאי' בתדב"א (פכ"ד), זה הי' ניצוץ טוב שבו, ובגלל זה זכה שמבני בניו למדו תורה בבני ברק.​

לחץ כדי לכווץ...

עוד הביא שם:

וכתב רבינו נסים גאון (בגליון הגמרא ברכות כ"ז ע"ב) דהיינו רבי עקיבא שהי' בן גרים והי' בבני ברק.

והקשה האדמו"ר מגור האמרי אמת זצ"ל דהרי איתא במכילתא שאין מקבלין גרים מעמלק, והמן הלא הי' מזרע עמלק, ותירץ דצ"ל דאמו היתה מישראל ע"ש.

והוסיף עוד ואמר:

אי' במד' רב כי הוה מטי להמן בפורים אמר ארור המן וארורים בניו, ואפשר שמה שאין אנו אומרים כן הוא משום שמבני בניו למדו תורה, ורב היתה כוונתו על בניו שנתלו, ואפשר שזאת היתה הטעות של שאול שהניח מעמלק, משום שראה שבניו ילמדו תורה, אולם אעפי"כ לא היה צריך להפקיר את כלל ישראל.

והנה הרמב"ם (פ"ו דמלכים הלכה א - ד) כתב, דגם בעמלק מהני גירות אם מקבלים על עצמם ז' מצוות ונותנים מס לבנ"י ועובדים להם. וא"צ להורגם ע"ש. ובאבני נזר (או"ח סי' תק"ח) הקשה על זה מהמבואר במכילתא (סו"פ בשלח) דאין מקבלים גרים מזרע עמלק ע"ש. וראה בעין זוכר לרבינו החיד"א (מערכת ג אות א) מש"כ אי מקבלים גרים מעמלק ע"ש. ובשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי' מ"ו) כתב דא"כ בכל גר שבא להתגייר יש לחוש שמא הוא מעמלק ואין לקבלו ע"ש מש"כ.

ובקובץ תורה מציון - ירושלים (שנה ד קו' ג סי' י"א) כתב חכ"א דמקור הרמב"ם הנ"ל דבעמלק ג"כ מהני גירות הוא בגמ' (גיטין נ"ז ב) דאי' דמבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק ע"ש מבואר א"כ דמהני גירות בזרע המן - עמלק ע"כ. ובקובץ הנ"ל (שנה ה קו' ג סי' ט"ו ס"ק א) הביא חכ"א ששמע בשם הגאון בעל אור שמח זצ"ל שט"ס בגמ' גיטין הנ"ל וצ"ל: מבני בניו של נעמן למדו תורה רבים וכו' וציין לדברי בעל הטורים (שמות כ"ח, ז) ע"ש שנראה שכך היה גירסתו בגמ'. וראה במקור חסד להג"ר מרגליות על ספר חסידים (סי' תתרי"ט) שג"כ הביא דעפ"י בעה"ט הנ"ל הגי' גיטין היא: נעמן ע"ש.

וראה בהגהות שער יוסף להגרי"נ שטרן זצ"ל על דרשות חתם סופר לפורים (עמ' 414 בהג"ה) הכותב וז"ל: מקום אתי להציג פה מה שראיתי בפנקס הרב ר' פישל סופר ז"ל אחרי שהביא בשם רבו החת"ס מה שכבר נדפס לעיל בסוף דרוש לז' אדר תרפ"ו לפ"ק כתב אח"כ וז"ל:

וכעין זה פירש [אדמו"ר] מעשה בר"א ור"י וראב"ע ור"ט שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו וכו' הגיע זמן ק"ש של שחרית. ובאמת הובא פלוגתא בפ' ע"פ (ק"כ ב) שראב"ע אומר עד חצות ולומד בגז"ש הזה הזה וכו'. אך הנה המן ביטל ישראל לילה ראשונה של פסח מלספר ביציאת מצרים כדאיתא במס' מגילה (ד א) שלכך חייבים לקרות המגילה בלילה שנאמר אלקי וגו' ולילה ולא דומיה לי שהיו זועקין בימי צרתן בלילה. והיא היתה לילה ראשונה של פסח, שבלילה ההיא נדדה שנת המלך עד בשחרית שכתיב ויבא המן, שמאז התחיל מפלתו של המן. ובני ברק הם היו בני בניו, היו רוצים לתקן חטא אבותיהם, לכך היו מספרין כל הלילה ביציאת מצרים עד שבאו תלמידיהם ואמרו הגיע זמן ק"ש של שחרית ואז היה מפלתו ותו לא צריכין לתקן. עכ"ל. שם בפ' תצוה תק"פ לפ"ק.

ועל מש"כ הנ"ל: ובני ברק הם היו בני בניו, כתב החתם סופר זצ"ל בכתי"ק בצד הג"ה וז"ל: ובני ברק הם היו בני בניו - של המן לפי גי' אחת במדרש, אמנם גירסא שלפנינו אינו כן עכ"ל. וכותב הגר"מ שטרן הנ"ל: דהרי בגמ' גיטין וסנהדרין המובאים לעיל שלפנינו הגי' היא בני ברק. וכנראה גרס החת"ס בגמ' כבעל הטורים הנ"ל: נעמן, וזה כוונתו במש"כ: אמנם גירסא שלפנינו אינו כן ודו"ק.

בקדושת לוי על איכה כותב לבאר בגמ' כאן, שכאשר הקדוש ברוך הוא נוקם בשונאי ישראל ומענישם, על ידי זה נתגדל ונתקדש שמו יתברך. ומכיון ששונאי ישראל אלו גרמו שנתקדש שם שמים על ידם, קבלו שכרם שבני בניהם נתקרבו להשם יתברך ע"כ.

ואולי יש רמז לזה בתורה הקדושה, שכתוב אודות עדת קרח, "את מחתות החטאים האלה בנפשתם ועשו אתם רקעי פחים צפוי למזבח כי הקריבם לפני ה' ויקדשו, ויהיו לאות לבני ישראל" (במדבר יז, ג). שאפילו החטאים בנפשותם, מתוך שעשו קידוש ה' שנתגדל ונתקדש שמו יתברך, זכו שממחתות האלה עשוי ציפוי למזבח, וזה היה "לאות לבני ישראל".

ואפשר שמשום זה זכה קרח ששמואל הנביא שהיה גדול כמו משה ואהרן יהיה מצאצאיו.
(וללוי אמר)

בפזמון "מעוז צור" אומרים: "רוב בניו וקניניו על העץ תלית"

ויש לבאר מדוע אצל פרעה כתוב ש"חיל פרעה וכל זרעו ירדו כאבן במצולה", ואצל המן כתוב רק "רוב בניו" ולא כולם.

ואולי זה רמז למה שאומרת הגמרא כאן מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, ולא כתוב ככה על פרעה. וא"כ רק "רוב" בניו של המן נתלו. דחלק מבני בניו חזרו ולמדו תורה.
(וללוי אמר)

כתב ביערות דבש (ח"א דרוש ח), דהנה התוס' מגילה (ז ע"ב ד"ה דלא) הנוסחא לומר ארור המן וארורים בניו, אך אנו לא נוהגין לומר ארורים בניו משום דברי הגמ' כאן דמבני בניו למדו תורה בבני ברק.

אך עדיין קשה איך אנו אומרים "ארור המן", והלא מלת ארור נוסבת על זרעו, כמו שנאמר (בראשית ט, כה) ארור כנען וכל זרעו בכלל ארור, והא מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק.

אך י"ל על פי מה שיש לומר דהא דחמל שאול על אגג ולא הרגו הי' טעות לשם שמים, כי ראה שעתידים לצאת ממנו חכמי ישראל שלמדו תורה בבני ברק, ואמר איך אהרוג את אגג קודם שיוליד אותן התולדות. אמנם באמת אילו היה נמחה זכר אגג היו חכמים אלו שלמדו תורה בבני ברק נולדים ע"י ישראל, ולא היה בשביל כך מיעוט חכמים בעולם ח"ו.

ולפי"ז שפיר אנו אומרים ארור המן, דאנו מאררים להמן, דטוב הי' שלא בא לעולם, והגרים היו באים ע"י תולדות ישראל, עיין שם.​

 

[התורה]

עוד הביא:

נתקשו רבים, כיצד בני בניו של המן נתגיירו ולמדו תורה, הרי אין מקבלים גרים מזרע עמלק.

ובגליוני הש"ס תירץ, ששייך באופן שאשה מזרע עמלק נישאת לגוי שאינו מזרע עמלק, וילדה לו בן, שהבן הזה אינו מתייחס לזרע עמלק, דבעכו"ם הלך אחר הזכר, ולכן מקבלין את בניו להיות גרים, ואין הכוונה מבני בניו ממש, אלא מיוצאי חלציו.​

 

[התורה]

והוסיף בזה עוד:

בתומים (סי' ז) הקשה, אם כן היאך נתמנו להיות נשיאים בישראל, הרי לכך צריכים דוקא מקרב אחיך ולא גרים. ותירץ, שהם נתמנו על ידי מלכות חשמונאי, ורשות יש למלך למנות כל מי שירצה.

המהר"ל כתב (הובא בתוספות יום טוב אבות א, י), 'שמעיה ואבטליון אמרו שהיו מקהל גרים. וכן מוכח בגיטין ויומא (עא, ב), אבל אין הפירוש שהם עצמם היו גרים, שאם כן איך אפשר למנותן נשיא ואב בית דין, אלא שבאו מן גרים ובודאי אמן מישראל היו, ולכן היו מותרים למנותן נשיא ואב בית דין. אבל יש שפירשו כי הם עצמם גרים היו, בודאי זה טעות גמור'.​