איתא בב"ק ק"א ע"א, איבעיא להו יש שבח סמנין על הצמר או אין שבח סמנין על הצמר? לאחר דו"ד הגמרא מסיקה ..איבעית אימא כגון שצבע בהו קופא, ובכזה מקרה יש את הספק, מה הכוונה "צבע בהו קופא"? לרש"י - גזל קוף וסמנים וצבע את הקוף, אך תוס' ד"ה דצבע בהו קופא, מקשה על רש"י: דאם כן אפסדיה בידים וכה"ג היזק ניכר הוא ומחייב, (ולפי"ז אין שום ספק כי ברור שחייב!) ונראה לפרש דצבע בהו קופא כלומר בגריעות ובכיעור כעין קוף שהוא מכוער,
דבר ראשון, צ"ע על דברי תוס' עצמו שכתב בקושיא על רש"י שאם צבע קוף כפשוטו אז ברור שהתחייב כי הפסיד את הסמנין בידיים, ולפי"ז אין שום ספק, ולפי ביאור התוס' שמדובר שצבע צמר בכיעור כמו קוף, שמה שונה המקרה שרש"י הביא - שצבע קוף בידיו, כלפי מה שהתוס' הביא - שצבע צמר בכיעור? והרי סו"ס בשני המקרים מדובר שהפסיד את הסמנין בידיים! ולפי"ז מה הספק בכלל לפי תוס'? שלכאורה גם במקרה שתוס' הביא דינו שחייב, בלי כל ספק, וא"כ יוצא שחזרה הקושיא למקומה!
ונראה לאמר שמדובר באופן דצבעו כאור (מוזכר במשנה בדף ק' ע"ב) - צבעו בשיירי צבע, היינו שלקח את החתיכת צמר וניגב את הצבע שנשאר על הדפנות על הצמר וזה האופן שצבע מכוער ע"פ תוס',
דבר שני, עיין בביאור ראובן שכתב על תוס' זה וז"ל נראה לי דהכי פירושו כשצבע בו קוף לא עשה מעשה צביעה אלא מעשה מזיק, דקוף אינם צובעין אנשים, ולא מיקרי צביעה אלא איבוד, וחייב מטעם מזיק. אבל כשצבע צמר הוי מעשה צביעה ולא מעשה מזיק, ואינו חייב מטעם מזיק, וצ"ע על כל פירושו, התוס' הרי בא לאמר מקרה שיש בו את הספק האם יש שבח סמנין ע"ג הצמר או אין, ולפי"ז האם חייב לשלם בנפרד על הסמנין או לא, והביאור ראובן כותב בכללות דיני צביעה בקוף ובצמר, בלי קשר (לכאורה) לתוס' ולמקרה שהוא הביא!
דבר ראשון, צ"ע על דברי תוס' עצמו שכתב בקושיא על רש"י שאם צבע קוף כפשוטו אז ברור שהתחייב כי הפסיד את הסמנין בידיים, ולפי"ז אין שום ספק, ולפי ביאור התוס' שמדובר שצבע צמר בכיעור כמו קוף, שמה שונה המקרה שרש"י הביא - שצבע קוף בידיו, כלפי מה שהתוס' הביא - שצבע צמר בכיעור? והרי סו"ס בשני המקרים מדובר שהפסיד את הסמנין בידיים! ולפי"ז מה הספק בכלל לפי תוס'? שלכאורה גם במקרה שתוס' הביא דינו שחייב, בלי כל ספק, וא"כ יוצא שחזרה הקושיא למקומה!
ונראה לאמר שמדובר באופן דצבעו כאור (מוזכר במשנה בדף ק' ע"ב) - צבעו בשיירי צבע, היינו שלקח את החתיכת צמר וניגב את הצבע שנשאר על הדפנות על הצמר וזה האופן שצבע מכוער ע"פ תוס',
דבר שני, עיין בביאור ראובן שכתב על תוס' זה וז"ל נראה לי דהכי פירושו כשצבע בו קוף לא עשה מעשה צביעה אלא מעשה מזיק, דקוף אינם צובעין אנשים, ולא מיקרי צביעה אלא איבוד, וחייב מטעם מזיק. אבל כשצבע צמר הוי מעשה צביעה ולא מעשה מזיק, ואינו חייב מטעם מזיק, וצ"ע על כל פירושו, התוס' הרי בא לאמר מקרה שיש בו את הספק האם יש שבח סמנין ע"ג הצמר או אין, ולפי"ז האם חייב לשלם בנפרד על הסמנין או לא, והביאור ראובן כותב בכללות דיני צביעה בקוף ובצמר, בלי קשר (לכאורה) לתוס' ולמקרה שהוא הביא!