(2) ספר מאור עינים - פרשת אמור
והנה נודע שהאכילה נקרא קרבן כמ"ש שהשולחן של אדם הוא במקום מזבח וכמ"ש משחרב בית המקדש שלחנו של אדם מכפר עליו והנה מצינו גם כן שהתענית נקרא קרבן ע"ש שמקריב חלבו ודמו כנודע, ולהבין זה איך אפשר ששני הפכים בנושא א' יחשבו דבר א' אך הוא כאמור למעלה כי באמת יש בחינה דביקות בשורש הכל מתתא שהוא לקרב כל המדריגות תחתונים וניצוצות הקדושים מדברים נפולים ולקשרם בבורא יתברך ועל ידי זה דבוק בבורא יתברך הוא עם אותן המדריגות הנפולין שהוא סוד האכילה שנחשב כקרבן על ידי שמקרב כל הניצוצות והחיות העליון המלובש במאכל ההוא שהוא הטעם שטועם במאכל ההוא שהטעם הוא רוחני ולא ממשיי שהוא החיות הקודש העליון המלובש תוך המאכל הגשמי ההוא ובאכלו ממנו נשאר החיות בתוך האדם וניתוסף ונקשר בחיות ההוא שהוא החלק אלהי השוכן בתוכו ואם אותו הכח והחיות הניתוסף בו עובד את ה' ומדבר דבורים בדביקות ועושה מצות בדביקות וכל זה על ידי הכח וחיות מן המאכל שניתוסף בו ועל ידי שעולה ונדבק בבורא יתברך עם זה הכח יש עלייה לניצוץ הק' ההוא שהיא מלובש בגשמיות המאכל והחצוניות נדחה לחוץ אחר שנפרד ממנו החיות ויופיו שהיה מתחילה יפה ומהודר מחמת החיות ומעתה בהעדר החיות ממנו נשאר דבר מת ומוסרח והנה בעת אכילתו אם נותן אל לו לראות על הפנימיות שיהא כל כוונתו לשם שמים לקיים (משלי ג', ו') בכל דרכיך דעהו שהוא סוד הדעת לידע שאין שום דבר נפרד מעבודתו יתברך ואדרבה על ידי זה נעשה דבוק בו יתברך כמבואר למעלה אזי נחשב האכילה ההוא קרבן לה' שמקרב חלקי הקדושה מתתא לעילא לשרשם ומוסיף גם כן דביקות יתירה לחלק אלהי שבו והוא דבר שיש להבורא ב"ה שעשועים גדולים מזה שהמדריגות תחתונים מתקרבים אליו שזהו עיכוב ביאת משיחנו כנודע עד שיוגבהו כל הניצוצות למעלה:
וסוד התענית הוא התקרבות החלק אלהי בשרשו מעילא לתתא כי מתתא לעילא אין בו על ידי שאינו אוכל ביום התענית ועל ידי שיש לו אז לב נשבר ונכנע לו יתברך אזי מתעורר אליו שורש הקדושה העליונה לקרבו אליו יתברך והנה לא כל האדם זוכה לזה להיות במדריגה זו להיות אכילתו נחשב קרבן שידבק את עצמו עם חיות המאכל והוא על ידי שאין לו דעת כאמור כי אינו אוכל רק למלאות מאותו ונשאר עם חיותו ועם חיות שניתוסף בו מן המאכל למטה היפך הצדיקים שעליהם נאמר (שם י"ג, כ"ה) צדיק אוכל לשובע נפשו נפשו דייקא שהוא תוספת הקדושה בו בנפשו על ידי האכילה שעל ידי דבוק בו יתברך אלא שהן במדריגה התחתונה בלי דעת שבלא דעת נפש לא טוב ואינו מוסיף שום קדושה בנפשו על ידי המאכל ואפשר וקרוב לודאי שמרחיקו מן הבורא ב"ה ומפני שהשם יתברך חפץ חסד וחושב מחשבות לבלתי ידע ממנו נידח שיהיה עלייה בצד מה לכל האכילות החיצונית של כל ישראל ע"כ קבע יום א' בשנה והוא ערב יום הכיפורים שמצוה לאכול ולשתות בו אפילו כשאוכל בבחי' חיצונית שהוא למלאות תאותו בערב יוה"כ נחשב לו גם כן למצוה וכאלו התענה וכו' ועל ידי זה שיש פעם א' מצוה באכילה חיצונית ההיא על ידי זה עלייה לכל אכילות חיצוניות לכל השנה מאחר שגם בבחי' זו יש פעם א' קירוב לקדושה על ידי הכח של מצוה שעושה בערב יוה"כ אפילו בחיצוניות המאכל יש קירוב לכל הבחינה ההוא מכל השנה:
וענין התשובה הוא לחזור אליו יתברך, לשוב לאבינו שבשמיים.
