צריך להיות נושא בעול עם החיילים הנמצאים בכל מיני צער וייסורים ופחד מוות (1 צופה)

[איש חינוך]

פחד גדול שרר ביישוב היהודי במלחמת ששת הימים. אבל העיר בני ברק לא הופגזה כלל.
באחת השיחות בפוניבז' אמר המשגיח מרן רבי יחזקאל לוינשטיין "נדמה לי שצריכים לפחד מהמצב שאנחנו נמצאים בו, כמעט כמו הפחד שמפחדים לקראת הימים הנוראים!

בשיחה בי"ד אייר בהיכל הישיבה אמר המשגיח: "כולם חושבים עצות מה לעשות ולא חושבים מה רבונו של עולם רוצה בזה. הקב"ה מתאווה לתפילתנו, וחוץ מזה אנחנו צריכים להיות נושא בעול עם החיילים הנמצאים בכל מיני צער וייסורים ופחד מוות וצער המשפחות.

בימי המלחמה עצמה, יום שלישי כ"ז איר, דיבר המשגיח: "נדמה לי ששכחו שאלפי יהודים הם בעת צרה ומתהלכים בפחד ואינה ואנו רגועים. הרי האלף של יהודי זה ואהבת לרעך כמוך', להרגיש את צער השני, ואם לא מרגישים בצער השני הרי שמחים בצערם שזה טבע האדם לחשוב רע על השני וזוהי אכזריות... צריך לקבל על עצמו עול תורה... ולעסוק בחסד..."

"אם כחבלי משיח נפרש את המצב, ודאי אי אפשר לחיות בשקט, בחיים קלים ובנחת לא ישתנה טבע האדם. ודאי פחד הדין צריך ליפול עלינו.

''בעת כזאת'', קרא מרן רבי יחזקאל זצ"ל. ''מאות אלפים מאחינו מתגלגלים בשדות בקור ובחום ופחד המוות מרחף עליהם. משפחותיהם מודאגות ושבורות. איך נפרש את המסתובב בשלווה ובמנוחה, ממלא כל תאוותיו ורצונותיו משום שהוא נמצא במקומו... ואיך אפשר להתהלך בנחת ושמחה, ואולי אף לזמר בעת כזו, והכרח הוא להתבונן ולעורר עצמו. לצייר צרת אחינו המתגלגלים בשדות כשאימת המלחמה עליהם ולחשוב מחשבות עם עצמו, ולא להישאר קר חס וחלילה בעת הזו".

"ראוי להדגיש ביותר", אמר המשגיח. "סכנת אחינו הלוחמים. ראוי להחשיב לאסון קרבן יהודי. השמחה הראויה היא בהצלת נפשות אחינו הלוחמים יותר מניצחון על האויבים. ואיך אפשר לשמוח בניצחונות כשיודעים מה אבדנו, מה שראוי להחשיב לאסון הוא קרבן יהודי. ריבוי הרוגי הגויים אינם שווים לכלום לעומת יהודי אחד. ולזה צריך לכוון מבטינו. והשמחה הראויה היא בהצלת נפשות אחינו הלוחמים יותר מניצחון על האויבים. ואם כן, איך אפשר לשמוח בניצחונות כשיודעים מה איבדנו כדי להשיגם.

(הדברים מועתקים בלשונם מקונטרס 'פניני יחזקאל' – שיחות שנאמרו בימי המלחמה)

 

[איש חינוך]

סיפר הגאון רבי יוסף רוט: "בלילה הראשון של המלחמה עמד מרן ראש ישיבת פוניבז' הגרא"מ שך זצ"ל ואמר: 'ריבונו של עולם, איך נתפלל לפניך? נתפלל שהצבא שלנו ינצח? אבל אז יתגדל כבוד הרשעים וממילא יתמעט חלילה כבוד שמים. שמא לא נתפלל? חייל אחד עשוי להיפגע, וכולנו חייבים להתפלל שאף אחד לא ייפצע חלילה במלחמה הזו. ובכן, רבונו של עולם, שאף יהודי לא ייפגע, אבל שלא יתרבה כבודם של הרשעים"...

במכתב שכתב באותם ימים כותב מרן הרב שך זצ"ל: "אני נמצא עכשיו ב זמן המלחמה כלוא בביתי, ואין להישען אלא על אבינו שבשמים. עם ישראל היום במצב נורא... דמי אחינו צועקים אלינו מן האדמה. דם ישראל נשפך כמים, וזה מראה שיד ה' פגע בנו כי הלכנו בקרי (על פי המקרה) והעצה: להתחזק בתורה ובתפילה. אלה ברכב... ואנחנו בשם ה' נזכיר".

כשהמלחמה הוכרעה, אמר מרן הרב שך: "אני לא יכול לדבר. יגידו שאני לא שפוי, הרי מתרבה כבוד פורקי עול... ולא עוד אלא בכיה לדורות. עכשיו יעלו יהודים וייכנסו ברגל למקום המקדש, כמה חייבי כריתות... אוי", זעק הרב שך.

 

[חיים ש]

נדמה לי ששכחו שאלפי יהודים הם בעת צרה ומתהלכים בפחד ואינה ואנו רגועים. הרי האלף של יהודי זה ואהבת לרעך כמוך', להרגיש את צער השני,

לחץ כדי לכווץ...

גם האדמו"ר מסאטמאר מאוד כאב על כך שמסתכלים רק על הניסים, ולא כואב ממאתיים החיילים בערך שנהרגו אז, (מפי רבי יעקב גלינסקי זצ"ל)

 

[היושב בישיבה]

סתם שאלה: הסיבה שצריך להשתתף בצער וסבל החיילים הוא מצד שהם נהרגים ונפצעים או בגלל שהם נלחמים בשבילינו כי אם בגלל הצער מה ההבדל בינם לבין מאושפזי המחלקות בבתי החולים

 

[בד קודש]

''בעת כזאת'', קרא מרן רבי יחזקאל זצ"ל. ''מאות אלפים מאחינו מתגלגלים בשדות בקור ובחום ופחד המוות מרחף עליהם. משפחותיהם מודאגות ושבורות. איך נפרש את המסתובב בשלווה ובמנוחה, ממלא כל תאוותיו ורצונותיו משום שהוא נמצא במקומו... ואיך אפשר להתהלך בנחת ושמחה, ואולי אף לזמר בעת כזו, והכרח הוא להתבונן ולעורר עצמו. לצייר צרת אחינו המתגלגלים בשדות כשאימת המלחמה עליהם ולחשוב מחשבות עם עצמו, ולא להישאר קר חס וחלילה בעת הזו".

לחץ כדי לכווץ...

על בסיס שיחות אלו אמר מרן הגרי"ג את דבריו הידועים בעניין הרוגי לוד.

סתם שאלה: הסיבה שצריך להשתתף בצער וסבל החיילים הוא מצד שהם נהרגים ונפצעים או בגלל שהם נלחמים בשבילינו כי אם בגלל הצער מה ההבדל בינם לבין מאושפזי המחלקות בבתי החולים

לחץ כדי לכווץ...

אה"נ.
הצער צריך להיות על כל יהודי בצרה.
אבל על החיילים זה פחות מורגש.
נדמה שאנחנו לא איתם, ואפי' נגדם.
לכן צריך לחזק את זה הרבה יותר

 

[היושב בישיבה]

על בסיס שיחות אלו אמר מרן הגרי"ג את דבריו הידועים בעניין הרוגי לוד.

אה"נ.
הצער צריך להיות על כל יהודי בצרה.
אבל על החיילים זה פחות מורגש.
נדמה שאנחנו לא איתם, ואפי' נגדם.
לכן צריך לחזק את זה הרבה יותר

לחץ כדי לכווץ...

צודק, אך זה לא סיבה כל הזמן למסור שיחות ולכתוב מאמרים על נשיאה בעול וכדו'

 

[בד קודש]

צודק, אך זה לא סיבה כל הזמן למסור שיחות ולכתוב מאמרים על נשיאה בעול וכדו'

לחץ כדי לכווץ...

מה זה כל הזמן?
בזמן מלחמה אמרו את זה מספר פעמים.

 

[היושב בישיבה]

מה זה כל הזמן?
בזמן מלחמה אמרו את זה מספר פעמים.

לחץ כדי לכווץ...

נכון אבל כל שיחה של כל משגיח או רב צריכה להיפתח או להסתיים בזה, אולי אני טועה

 

[בד קודש]

נכון אבל כל שיחה של כל משגיח או רב צריכה להיפתח או להסתיים בזה, אולי אני טועה

לחץ כדי לכווץ...

כנראה יש טרנדים גם בשיחות והרצאות...
ויש זמנים שכולם מרגישים צורך לדבר על דבר שאמרו עליו שהוא נצרך,
ואם הם לא ידברו עליו, הם ירגישו פחותים.

 

[היושב בישיבה]

כנראה יש טרנדים גם בשיחות והרצאות...
ויש זמנים שכולם מרגישים צורך לדבר על דבר שאמרו עליו שהוא נצרך,
ואם הם לא ידברו עליו, הם ירגישו פחותים.

לחץ כדי לכווץ...

מסתמא אתה צודק