- הודעות
- 2,191
- תודות
- 6,485
- נקודות
- 377
לבקשת ידידנו @מכנדבי https://forum-otzar-hatorah.co.il/threads/קרבנות-בזמן-הזה.19101/#post-170301:~:text
הריני לבאר את הסוגיא בעז''ה
שנינו במשנה פרק קמא דמגילה ופרק בתרא דזבחים שמשבאו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד התר ולא כמו בחורבן שילה שהותרו הבמות מחדש.
אמנם בגמ' במגילה אמר ר' יצחק שמעתי שמקריבים בבית חניו בזה''ז ודלא כמתני' אלא מקיש ירושלים לשילה מה שילה יש אחריה היתר אף ירושלים כן.
ואמנם הדר ביה מקשיא דרב מרי ממתני' אבל מסקנת הסוגיא דתנאי היא ר' ישמעאל ב''ר יוסי לעומת ר''א ב''ר יוסי וכן הוא בערכין לב: ובשבועות טז. דמסיק הכי ובשבועות טז. פליגי בה רב נחמן ורב ששת ובזבחים קז: פליגי בה ר' יוחנן וריש לקיש אלמא אין מסקנא ברורה בענין אע''פ דסתם מתני' הכי ובב''מ נג: סתמא דתלמודא דלא קדשה לעתיד לבוא וקפסיק ומשני דנפול מחיצות שא''א אז לאכול מעשר שני ודלא כמ''ד קדשה לעת''ל שאוכלים אע''פ שאין חומה
ובירושלמי מע''ש פ''ג ה''ג מייתי עובדא מריב''ל ור' יונתן ור' חנינא שפדו מע''ש בתוך ירושלים והעיר להם ההוא סבא שאבותיכם היו פודים חוץ לחומה ומפרש הירושלמי (לפי הגהת הגר''א המוכרחת מיניה וביה בסוגיא שם) שאינהו ס''ל כרבי אליעזר במשנה בעדויות שכשהיו בונים היו בונים קלעים להיכל קלעים לעזרות כי קדושה ראשונה לא קדשה לעת''ל וההוא סבא בשם אבותיהם ס''ל כרבי יהושע שקדשה לעתיד לבוא וא''צ קלעים ואסור לפדות בירושלים אף בזה''ז יוצא גם מהירושלמי שגדולי ראשוני אמוראים ואחרוני התנאים ס''ל דלא קדשה ואמנם בבבלי דחו הראיה מר''א ור''י שמא מר אמר חדא ומר אמר חדא וקלעים לצניעותא בעלמא עבדי אבל ודאי פשטא אינו כן ולא אמרו כן אלא לדיחויא שלא ליפוש פלוגתא אבל לאחר דמסיק דתנאי נינהו הדרינן לפשטא וכן סתמא דירושלמי והנה רבינו המלבי''ם בריש ספר עזרא דייק לקראי שחוזרים שוב ושוב שעולי גולה הקריבו עולות דווקא דס''ל לא קדשה לעת''ל והקריבו מדין במות ולכן הקריבו רק עולות שיש כמותם בנדבה ולא חטאות וכסתם מתני' במגילה דאתיא כר''ש שאין קרב בבמה אלא שיש כמותו בנדבה ולכאורה סברא מסייעא נמי דלא קדשה לעת''ל כמו שדרשו בית חשמונאי לגבי המזבח שובאו בה פריצים וחללוה מכל הדין נראה יותר עיקר להלכה דלא קדשה ודלא כפסק הרמב''ם.
הריני לבאר את הסוגיא בעז''ה
שנינו במשנה פרק קמא דמגילה ופרק בתרא דזבחים שמשבאו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד התר ולא כמו בחורבן שילה שהותרו הבמות מחדש.
אמנם בגמ' במגילה אמר ר' יצחק שמעתי שמקריבים בבית חניו בזה''ז ודלא כמתני' אלא מקיש ירושלים לשילה מה שילה יש אחריה היתר אף ירושלים כן.
ואמנם הדר ביה מקשיא דרב מרי ממתני' אבל מסקנת הסוגיא דתנאי היא ר' ישמעאל ב''ר יוסי לעומת ר''א ב''ר יוסי וכן הוא בערכין לב: ובשבועות טז. דמסיק הכי ובשבועות טז. פליגי בה רב נחמן ורב ששת ובזבחים קז: פליגי בה ר' יוחנן וריש לקיש אלמא אין מסקנא ברורה בענין אע''פ דסתם מתני' הכי ובב''מ נג: סתמא דתלמודא דלא קדשה לעתיד לבוא וקפסיק ומשני דנפול מחיצות שא''א אז לאכול מעשר שני ודלא כמ''ד קדשה לעת''ל שאוכלים אע''פ שאין חומה
ובירושלמי מע''ש פ''ג ה''ג מייתי עובדא מריב''ל ור' יונתן ור' חנינא שפדו מע''ש בתוך ירושלים והעיר להם ההוא סבא שאבותיכם היו פודים חוץ לחומה ומפרש הירושלמי (לפי הגהת הגר''א המוכרחת מיניה וביה בסוגיא שם) שאינהו ס''ל כרבי אליעזר במשנה בעדויות שכשהיו בונים היו בונים קלעים להיכל קלעים לעזרות כי קדושה ראשונה לא קדשה לעת''ל וההוא סבא בשם אבותיהם ס''ל כרבי יהושע שקדשה לעתיד לבוא וא''צ קלעים ואסור לפדות בירושלים אף בזה''ז יוצא גם מהירושלמי שגדולי ראשוני אמוראים ואחרוני התנאים ס''ל דלא קדשה ואמנם בבבלי דחו הראיה מר''א ור''י שמא מר אמר חדא ומר אמר חדא וקלעים לצניעותא בעלמא עבדי אבל ודאי פשטא אינו כן ולא אמרו כן אלא לדיחויא שלא ליפוש פלוגתא אבל לאחר דמסיק דתנאי נינהו הדרינן לפשטא וכן סתמא דירושלמי והנה רבינו המלבי''ם בריש ספר עזרא דייק לקראי שחוזרים שוב ושוב שעולי גולה הקריבו עולות דווקא דס''ל לא קדשה לעת''ל והקריבו מדין במות ולכן הקריבו רק עולות שיש כמותם בנדבה ולא חטאות וכסתם מתני' במגילה דאתיא כר''ש שאין קרב בבמה אלא שיש כמותו בנדבה ולכאורה סברא מסייעא נמי דלא קדשה לעת''ל כמו שדרשו בית חשמונאי לגבי המזבח שובאו בה פריצים וחללוה מכל הדין נראה יותר עיקר להלכה דלא קדשה ודלא כפסק הרמב''ם.