חנוכה קושיית המנ"ח על הרמב"ם בהדלקת המנורה: האם 'דשן' דוחה שבת? – והכרעה אדירה מה'תולדות זאב' נגד המנ"ח! (1 צופה)

[התורה]

במנ"ח (מצוה צ"ח) בדין עריכת הנרות כתב להקשות ע"ד הרמב"ם (פ"ט ה"ז מביאת מקדש) שכתב: 'וכן הדלקת הנרות כשירה בזרים לפיכך אם הטיב הכהן את הנרות והוציאן לחוץ מותר לזר להדליקן'. והק' המנ"ח דהא במנורה ודאי הדלקה עושה מצוה דאל"כ כיצד ניתן להדליקה בשבת, דהרי אפשר להדליקה מע"ש ובשב"ק יגביהה ויניחנה, אלא ע"כ מצותה בהדלקה, וכ"ה ברש"י (שבת כב: בד"ה אי הדלקה) עיי"ש, ואי אמרי' דגבי מנורה הדלקה עושה מצוה הא בעינן הדלקה במקומה כמבואר בסוגיא דשבת, וא"כ כיצד כתב הרמב"ם דהדלקתן בחוץ כשרה, עכתו"ד.
(ועיי' ב'תולדות זאב' שבת (כב:) במש"כ לתרץ בזה מדודו מרן הגרצ"פ פראנק זצוק"ל).

וראיתי לזקני מרן הגה"ג רחש"פ פראנק זצוק"ל בס' 'תולדות זאב' (שבת שם שהשבוע היה היארצייט) שכ' להק' בעיקר הכרח המנ"ח, והוא מהא דהדלקתה דוחה שבת - דמצות המנורה היא בהדלקה, דלעולם י"ל דהנחה עושה מצוה, ומ"מ הטעם שהדלקתה דוחה שבת היא משום דלא ניתן להדליקה מע"ש דיפסל השמן והפתילה משום 'דשן' וכדאמרי' במנחות (פו:).
ועוד כתב להק' בהכרח המנ"ח, דהלא לאחר שציותה התוה"ק "להעלות נר תמיד" הו"ל כמילה בשבת, והיתכן לומר גבי מילה בשבת שיעשאה כלאחר יד וכדו' בכדי למזער באיסור וזו לא שמענו [ודלא כעדל"ת], וממילא ה"ה גבי המנורה דאף אי נימא דשייך להדליקה מע"ש התורה השוותה מנורה למילה בשבת, וצ"ע.​