מקופיא, נזרק לי בראש ברגע זה:
לפי דברי הגרא"ו כי עונש המיתה הוא עונש על מהות העבירה, והמלקות בלאו זה עונש על עבר המימרא דרחמנא.
ולפי"ז ניתן אולי לומר כי איסור לאו הוא בעיקר איסור על הגברא, ואינו מלמד על עצם הנישואין שאין להם קיום, לעומת זאת איסורי כרת ומיתה מעידים כי עצם העבירה היא מציאות שאין לה קיום עד שהיא מחייבת את מיתת העושה, וממילא גם קדושין מסוג זה אינם יכולים להתקיים.