ברשותכם אכנס פה לנושא סבוך ותמוה הנקרא "קללה", בפרשת כי תבוא לכאו' רואים שההפך מקללות הוא ברכות, והנה המושג "ברכה" הינו 'האצלה' של האדם המברך אשר הוא קרוב לשפע האלוקי על המתברך, וכ"כ ר' ירוחם בפרשת לך לך ובעוד מקומות, ודבר זה מוכח מכך שמשה רבינו בירך את ישראל שיהיו בדרגתו עי' רש"י בנצבים (כמדו'), ולכאו' אמאי לא בירך אותם שיהיו נעלים יותר מדרגתו, והיינו משום שאין בכחו לברך יותר מאשר דרגתו כיון שכל המושג 'ברכה' הוא האצלה מהמקום שבו המברך נמצא,
(ופוק חזי משורש המילה "מברך" הנאמר גם לעניין "המבריך גפנים" דהיינו הרחבה)
וא"כ יוצא לכאו' שקללה שהוא היפך מברכה, הכונה הוא שלילת האדם מן השפע האלוקי, אמנם הכא יל"ע טובא, דהנה כלפי ברכה השפע האלוקי בא מכח המברך וכדלעיל, אמנם גבי קללה מה שייך לומר שבא זה מכח המקלל,
עוד מצינו במכות די"א,א, דאין קללת חנם, ולכאו' אם עניין 'קללה' הוא מהמקלל מאי אכפ"ל מאי דאין בשני סיבה לקללה, וכי בברכה נמי נצריך שהשני יהיה ראוי לברכה,
וא"כ העולה מזה הוא, שאין הקללה תלויה ובאה מהמקלל, אלא היא תלויה במקולל עצמו, ועדין הוא חשיב היפך מברכה במובן של שלילת שפע ולא הוספת שפע,
(ודייק שפיר לשון הגמ' התם "קללת חינם לא תבא" שהעניין הוא בהמקלל שאין מקום לקללה "לחול" עליה).
אלא דקשה תרתי, א' דאמרי' במכות דאין גדרי תנאים בקללה, דהיינו דאי קילל על תנאי הוי הקללה חלה מיד, והביאור הנראה הוא, דהענין תלוי במקלל ולא בקללה, וזה סותר לדברינו.
עוד יל"ע מסוגיא דמי שפרע דאיכא התם בדף מ"ח מאן דאמר דהוי קללה, וברמב"ם בפי' המשניות (בריש פרק הזהב) כתב "ואמרו מי שפרע — הוא צעקה על אותו האיש אשר חזר בדבורו, והוא דין מדיני אותו שלא קיים מה שפסק עמו, כי יש לו לצעוק אותה צעקה במעמד האיש ההוא, שהוא צועק עליו ובאיזהו מקום שירצה. וזה לשון אותה צעקה",
וחזי' דהוי איזה דין ממוני, ואם העניין הוא בהמקולל אין שייכות כלל לתביעות.
(עוד יל"ע, מהו שורש המושג 'קללה', כלומר פירוש מילולי, וכן יש עוד מילה המבטאת קללה, והיא "ארור" ומילת הפועל שלו היא "את אשר תאר יאר", האם יש קשר בין המילים והמושגים, או שמא הם שני דברים שונים).
אשמח מאוד לתשובות.
(ופוק חזי משורש המילה "מברך" הנאמר גם לעניין "המבריך גפנים" דהיינו הרחבה)
וא"כ יוצא לכאו' שקללה שהוא היפך מברכה, הכונה הוא שלילת האדם מן השפע האלוקי, אמנם הכא יל"ע טובא, דהנה כלפי ברכה השפע האלוקי בא מכח המברך וכדלעיל, אמנם גבי קללה מה שייך לומר שבא זה מכח המקלל,
עוד מצינו במכות די"א,א, דאין קללת חנם, ולכאו' אם עניין 'קללה' הוא מהמקלל מאי אכפ"ל מאי דאין בשני סיבה לקללה, וכי בברכה נמי נצריך שהשני יהיה ראוי לברכה,
וא"כ העולה מזה הוא, שאין הקללה תלויה ובאה מהמקלל, אלא היא תלויה במקולל עצמו, ועדין הוא חשיב היפך מברכה במובן של שלילת שפע ולא הוספת שפע,
(ודייק שפיר לשון הגמ' התם "קללת חינם לא תבא" שהעניין הוא בהמקלל שאין מקום לקללה "לחול" עליה).
אלא דקשה תרתי, א' דאמרי' במכות דאין גדרי תנאים בקללה, דהיינו דאי קילל על תנאי הוי הקללה חלה מיד, והביאור הנראה הוא, דהענין תלוי במקלל ולא בקללה, וזה סותר לדברינו.
עוד יל"ע מסוגיא דמי שפרע דאיכא התם בדף מ"ח מאן דאמר דהוי קללה, וברמב"ם בפי' המשניות (בריש פרק הזהב) כתב "ואמרו מי שפרע — הוא צעקה על אותו האיש אשר חזר בדבורו, והוא דין מדיני אותו שלא קיים מה שפסק עמו, כי יש לו לצעוק אותה צעקה במעמד האיש ההוא, שהוא צועק עליו ובאיזהו מקום שירצה. וזה לשון אותה צעקה",
וחזי' דהוי איזה דין ממוני, ואם העניין הוא בהמקולל אין שייכות כלל לתביעות.
(עוד יל"ע, מהו שורש המושג 'קללה', כלומר פירוש מילולי, וכן יש עוד מילה המבטאת קללה, והיא "ארור" ומילת הפועל שלו היא "את אשר תאר יאר", האם יש קשר בין המילים והמושגים, או שמא הם שני דברים שונים).
אשמח מאוד לתשובות.
