חלק מהנערווין והלחץ שמלוות אותנו בימים הנוראים, הוא דברי האריז"ל שמובאות בבאר היטב
סימן תקפ"ד סק"ג
האר"י ז"ל נהג לבכות בר"ה ויה"כ ואמר כי מי שאינו בוכה בימים אלו אין נשמתו טובה ושלמה גם אמר כל מי שבוכה אז מעצמו בבכיה גדולה מאיליו אותו שעה דיינין ליה בב"ד של מעלה ונפשו מרגשת ובא לו הבכיה מאליו.
ויש אנשים שבודקות תמיד בשעת התפילה: נו, מתי אבוא לידו ואקימנו? הרי איני רוצה שנשמתי לא תהיה טובה ושלמה...
ולכן לפעמים 'יסחטו' קצת טיפה של דמי, ואז מרגע האדם את עצמו, אה ב"ה נשמתי כבר טובה ושלימה.
אבל יש לזה עצה טובה: תיקח ביחד עם המחזור, גם חתיכת בצלים, ובבטח תתחיל לבכות.
תרגיע עצמך, גם עם נשמתך אינה טובה ושלמה, גם אתה בן יחיד להקב"ה, והקב"ה מקבל שבים בידיו הרווחים, פותח שער לדופקים בתשובה. ואינך צריך להיות בעל גאווה, ולרמות את הקב"ה: תראה סחטתי טיפה של דמע, יש לי ב"ה נשמה שלימה, בעוד שידעת כי נשמתך פגומה מחטאים, מי בדיוק אתה רוצה לרמות?! את הקב"ה אי אפשר לרמות, ואת עצמך - נו מה החכמה לרמות את הטיפש?! (אימרה מבית קוצק).
האריז"ל אומר בפירוש: הבכיה כשבאה מאיליו לזה יש מעלה, ע"כ העצה היעוצה הוא לא לרצות, רק להמליך עלינו את המלך!
מה פירוש רצון במלוכה?
נא לעשות חשבון בנפשינו:
מה יהיה אם הקב"ה אומר לך: אני מאוד אהבתי את עבודתך עד עתה משנים שעברו, אבל עכשיו כשכבר נתפתח כלי הAI, איני צריך שוב את עבודתך, אני יכול להשתמש עם הבינה מלאכותית. לא שאתה חוטא, אלא שוב אינני צריך בפועלים בני אדם.
מצד אחד היית מאוד מרוצה, עול גדול של מלכות שמים יורדת מעליך. אבל מחשבה שניה תהיה: מה תפקידי עתה? אין לי שום תכלית בעולמי, ה' אינו רוצה את עבודתי, אין לי שום טעם בחיים.
ואז צעקה יוצאת מלבך:
ה' נא אל תשליחנו, אני רוצה שאתה תהיה מלכי, ותתן לי ציווים מה עלי לעשות! אין לי חיים בלעדיך! מה לי לחיים עם אינך רוצה אותי?!
זוהי בדיוק הכוונה בתפילת ראש השנה!
בראש השנה הקב"ה לוקח את רצונו להשפיע לברואיו, ורצונו שאנו יעוררו באתערותא דלתתא את הרצון למלוכה, דהיינו שאנו יצעקו בקול שופר ולא בדיבור, מעשרה עמקים שבלבנו:
אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה, אנן בעי למהוי קמא מלכא! מלוך על כל העולם כולו בכבודך! אנו עבדיך ואתה מלכנו!
ואם יש לנו נשמה זכה ושלמה, אז בדרך ממילא נוטפות נחל דמעה מעינינו בהתעוררות!
יש אימרא חסידית ששואלת: אם שערי דמעה לא ננעלת, אם כן למה צריך שתהיה לה שערים ודלתות? הרי ממילא לא ננעלת מעולם?
תשובה: כשבוכין דמעה של רמיה, דמעות סוחטות בלתי אמיתית, אז נועלין את השערי דמעה!
וכדרכי מאז ומעולם להביא מדברי האדמה"ז מחב"ד, כיצד לא מלבי אמרתי הדברים, אלא הרבי הזקן דובר בי, אביא את דבריו הקדושים ככתבו ולשונו:
בדרושי ראש השנה, מבאר כי הבכיה הוא כמו המים התחתונים שבוכים אנן בעי למהוי קמא מלכא, וז"ל:
ולכן איתא בכתבי האריז''ל כל מי שאינו בוכה בר''ה אזי אין נשמתו שלימה. ולכאורה מה ענין בכיה אל ר''ה. אך ע''פ הנ''ל יובן שהבכיה היא לנשמתו דוקא שירדה ממקום כבודה ונתגשמה. וזהו מים התחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא...
ובליקוטי תורה פר' נצבים מבאר שזו ענין הבכיה שיהיה לעתיד לבוא, כשמבין עומק התרחקות מפני המלך, עד שמאליו מגיע לבכות, באופן שאי אפשר להעמיד עצמו, וז"ל:
כאשר ישים האדם אל לבו אל תוכו ותוך תוכו נקודת לבבו האמיתית עוד יוסף אומץ פנימיות הלב עד אשר אין שליט ברוח לכלוא כו' והוא בחי' בכיה שנאמר לע''ל בבכי יבואו שבוכה מעצמו ומאליו הלוך וגעו והוא בחי' תעלומות הלב. וזהו מ''ש בכתבי האריז''ל שמי שאינו בוכה בימים נוראים אין נשמתו שלימה...
ובליקוטי תורה פר' כי תצא מבאר שענין הבכיה הוא מעלה הגדולה בתשובה, עד שמגודל הדביקות יוצאת בכיה מעומק הלב, כענין שבכה רבי עקיבא בקוראו שיר השירים, וז"ל:
כי הנה מעלת ומדריגת הבכיה היא בחי' תשובה עילאה הגדולה מכולם שכמה בחי' ומדריגות יש בתשובה עילאה והיא העולה על כולנה וע''ז נאמר לע''ל בבכי יבואו וגו' וכתיב והנה נער בוכה ותחמול עליו והיינו ע''ד שאמרו על ר' עקיבא כשאמר שיר השירים זלגו עיניו דמעות שהבכיה הלזו היא מחמת דביקות הנפש בשרשה למעלה מכדי אשר תוכל נפשו שאת שאז אין שליט ברוח לכלוא וגו' ועל ענין בכיה זו איתא בשם האריז''ל שכל מי שאינו בוכה בר''ה ויוה''כ אין נשמתו שלימה שבכיה זו היא שלימות הנשמה ועיקרה ביוהכ''פ בחי' תשובה עילאה לפני הוי' תטהרו.
ועוד מדגיש שם בפר' כי תצא בפירוש, שאין הבכיה זו הוא מתוך מרה שחורה חלילה, אלא מגודל הדביקות:
וכנודע ממ''ש האריז''ל מי שאינו בוכה בר''ה ויוהכ''פ אין נשמתו שלימה ואין בכיה זו באה מצד מרה שחורה. אלא כענין שאמרו רז''ל גבי רבי עקיבא שכשהשיג סודות התורה בשיר השירים זלגו עיניו דמעות והיא מעלה האמורה לעתיד לבא בבכי יבואו כו' שהיא מדרגה גדולה כי והנה נער בוכה ותחמול עליו. והוא בחי' יוהכ''פ.
