רמי"ם שלא מתייחסים בכבוד מינימלי לבחורים (1 צופה)

[מאה שערים]

זה לא סוד שישנם רמי"ם [בפרט המוצלחים ביותר] שעושים פוזות נוראיות על הבחורים, אם שלא מתייחסים בכבוד מינימלי, אם זה מלווה בעקיצות ושארפים שאין משנה להם, מפני הכבוד לא נכתוב שמות, אבל כאב לשני בחורים ששאלו אותי את השאלה, "מה הם גאוותנים?" ונשארתי עם פה פעור כפשוטו,
מה התשובה לכך?
נכון, יש כבוד בסיסי שנצרך ונדרש, אבל זה כבר הרבה אחרי, מה הביאור בזה באמת? תימה.

לחץ כדי לכווץ...

למרבה הצער המינויים בעולם הישיבות של ימינו אנו הינם אך ורק לפי קשרי משפחה/ייחוס/כסף והתוצאות בהתאם

 

[יראת ה' היא חכמה]

לא ביקשי ממי שלא מכיר את התופעה [@שטיין @נאר תיירה] להסביר ולהעמיק בזה, רציתי מאותם אלו שהם תלמידים של רמי"ם שעוקצים ומתגאים, וכו',
והשאלה היא כיצד ניתן להיות תלמיד ולקבל מרבה' כזה, האם זה לא סתירה לגדלות אמיתית בתורה וירא"ש?

לחץ כדי לכווץ...

התופעה מוכרת,
לא חושב שהדבר מהווה סתירה לגדלות בתורה, ואף לא בירא"ש,
הכבוד הוא מן המדות הרעות אשר קיימות באדם, וע"ז הוא דאמר "לפתח חטאת רובץ" - הכבוד אינו משאלה שמגיע מרצון מרושע או לחילופין בזויה, אלא הוא מטבעיו הבסיסיים המגונים של האדם, וע"ז ניתן הוא בזה העולם לעבוד ולעמול בניסיון, ואי"ז מן הנמנע שאף ת"ח מבוגר לא עמד בזה ואכתי לא הצליח לעבוד על מידה זו,
ואדרבה כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, והכבוד הוא מכשול המצוי ביותר דווקא אצל אנשים גדולים כמבואר במס"י ס"פ י"א.

כל אדם בישראל נמצא בזה העולם בכדי לעבוד על מידה שהינו חסר בה - ובלאו זה האדם השלם אינו נמצא כאן אלא בעלמא דאתי, החי' הוא שמידות אחרות כגון קנאה ותאווה - פחות תמצא אצל שאר הרמי"ם שאינם משתחצנים, כיוון שאלו מידות הנסתרות וגלויות אך ללב, משא"כ הרצון לכבוד שהוא דבר ניכר וע"ז שמת לב..

ואמרו [אבות א' ט'] אהב את המלאכה ושנא את הרבנות.

 

[חשוב שנית]

לא מכיר ר"ם שיורד אישית על הבחור ששואל
בדרך כלל הזלזול הוא בשאלה הנשאלת, ולא על הבחור ('אתה טיפש וכו')
ואחרי כל הכאב א"א באופן אחר כי אחרת השיעורים היו נהיים שעת שאלות ותשובות עם הר"מ שליט"א
ובגלל שהר"מ 'מכבה' את השאלות אז בחורים נמנעים מלשאול, ויש אפשרות למסור שיעור תקין,

 

[נראה לפשוט]

התופעה מוכרת,
לא חושב שהדבר מהווה סתירה לגדלות בתורה, ואף לא בירא"ש,
הכבוד הוא מן המדות הרעות אשר קיימות באדם, וע"ז הוא דאמר "לפתח חטאת רובץ" - הכבוד אינו משאלה שמגיע מרצון מרושע או לחילופין בזויה, אלא הוא מטבעיו הבסיסיים המגונים של האדם, וע"ז ניתן הוא בזה העולם לעבוד ולעמול בניסיון, ואי"ז מן הנמנע שאף ת"ח מבוגר לא עמד בזה ואכתי לא הצליח לעבוד על מידה זו,
ואדרבה כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, והכבוד הוא מכשול המצוי ביותר דווקא אצל אנשים גדולים כמבואר במס"י ס"פ י"א.

כל אדם בישראל נמצא בזה העולם בכדי לעבוד על מידה שהינו חסר בה - ובלאו זה האדם השלם אינו נמצא כאן אלא בעלמא דאתי, החי' הוא שמידות אחרות כגון קנאה ותאווה - פחות תמצא אצל שאר הרמי"ם שאינם משתחצנים, כיוון שאלו מידות הנסתרות וגלויות אך ללב, משא"כ הרצון לכבוד שהוא דבר ניכר וע"ז שמת לב..

ואמרו [אבות א' ט'] אהב את המלאכה ושנא את הרבנות.

לחץ כדי לכווץ...

בסה"כ שאלתי, האם רב שצריך להיות דומה למלאך יכול להיות כשהוא עדיין לא עבד על מידה מגונה ומתועבת זו.....

 

[רצון]

בסה"כ שאלתי, האם רב שצריך להיות דומה למלאך יכול להיות כשהוא עדיין לא עבד על מידה מגונה ומתועבת זו.....

לחץ כדי לכווץ...

הוא עבד, ועדיין עובד.
אבל תבין, שרמת ההעזות של בחורים רק הולכות ומתשדרגות במהלך הזמן.
שוה בנפשך, הכנת שיעור בעמל, ואל שהיה לך את סדר א' או בד לזה, עשית את זה בין 12 ל2 לילה.
עמדת בסדר א' להסביר לבחורים שוב ושוב ושוב, בשיעור אתה צריך לבאר לכל אחד לפי רמות וסגנונו, ויש תמיד את אלו המתעקשים.
עד כאן הגיוני, רוב הרמי"ם באים על דעת זה, ובבכל המצבים האלו הם שומרים על רגוע.
אבל אחרי השיעור, מפציע לך פתאום איזה בחור, שכל השיעור אתה שם לב שהוא לא מקדיש קמצוץ של מחשבה למה שאתה אומר, הוא ניגש ובנימה מזלזלת אומר 'מה שהרב אומר לא מסתדר עם הרשב"א, אתה מנסה לענות לו, ובעצם לחזור לו על כל השיעור, או בעצם פעם ראשונה כי הוא לא הקשיב בכלל, ותוך כדי הוא שוב לא מתייחס וכל כולו עסוק רק בשאלה ה'עצומה' ששאל, מחליף קריצות וחיוכים עם חברים.
על בחור כזה חובת חינוך מחייבת העמדה במקום ובצורה שתבהיר לו מה מקומו, ולא, אין שום איסור אונאת דברים בדבר כזה, אדרבה חובת הרב לייסרו במילים קשות כגידים.