בבלי - רציחה בזריקת תינוק מראש הגג. | ים התלמוד בבלי - רציחה בזריקת תינוק מראש הגג. | ים התלמוד

חזיא לרדיא

משתמש רגיל
gemgemgem
הודעות
87
תודות
217
נקודות
36
מדוע יש איסור ודין רציחה בזריקת תינוק מראש הגג והלא הלה שהוציא אינו הרגו אלא נתנו באוויר העולם, וכח המשיכה הוא שמשכו כלפי מטה והרגו, וא"כ אי"ז כי אם גרמא בעלמא גרידא, מה דעת הלומדים הגדר הברור בענין?
 
מדוע יש איסור ודין רציחה בזריקת תינוק מראש הגג והלא הלה שהוציא אינו הרגו אלא נתנו באוויר העולם, וכח המשיכה הוא שמשכו כלפי מטה והרגו, וא"כ אי"ז כי אם גרמא בעלמא גרידא, מה דעת הלומדים הגדר הברור בענין?
אתה יכול לשאול גם מצד שקרקע עולם הרגה אותו.
 
שאלה מעט מגוחכת. אם אתה צודק אז אוסיף עוד כמה קושיות עצומות נוספות א. מדוע 'כוח המשיכה' לא חשוב כ'כוח אחר המעורב בהן' [ומדוע הוצרכו ל'רוח' ודומיו] ב. כיצד אדם חייב על יצירת בור, הרי הוא דומה באופן מושלם ל'אש', שבשניהם 'כוח אחר מעורב בהן' [התם רוח ושם כוח המשיכה] ג. למה אדם שזורק ממון חברו לנהר, איננו נידון כוח המשיכה כמייצר 'איבוד הממון' אלא האדם מוגדר כן ועוד תמיהות רבות נוספות.

המענה לזה הוא פשוט בתכלית, 'כוח המשיכה' איננו נתפס ככוח עצמאי קיים, שלעיתים קיים ולעיתים אינו קיים, שהרי איננו ניתן לשליטת אף מגבלה ואף יכולת וכוח אנושי לעומת רוח, שכן ניתנת לשינוי ואיננה קיימת בעצם הטבע, שהרי התגלמות מציאותו היא בעצם הוויתו של עולם, ואשר על כן הוא נתפס כחלק מעשיית האדם והוא נטפל אליה.
 
אתה צודק. לא אלו המילים הנכונות.
התכוונתי להגיד שהרוח איננה קיימת בעצם הטבע, אלא היא 'כוח עצמאי', ועצם היות הדבר משתנה וקיים אך לעיתים, מוכיח למעלה מכל ספק שהוא 'התחדשות' שגם אם היא מובנית היא אינה בתוך מסגרת העולם בעצמה, לעומת 'כוח המשיכה' שקיים ומתגלם כדבר טבעי המוכרח.
 
אתה צודק. לא אלו המילים הנכונות.
התכוונתי להגיד שהרוח איננה קיימת בעצם הטבע, אלא היא 'כוח עצמאי', ועצם היות הדבר משתנה וקיים אך לעיתים, מוכיח למעלה מכל ספק שהוא 'התחדשות' שגם אם היא מובנית היא אינה בתוך מסגרת העולם בעצמה, לעומת 'כוח המשיכה' שקיים ומתגלם כדבר טבעי המוכרח.
אני מבין שיש חילוק בין רוח לכח המשיכה - שזה משתנה וזה לא, אך עדיין לא הבנתי למה זה מחלק.
 
מדוע יש איסור ודין רציחה בזריקת תינוק מראש הגג והלא הלה שהוציא אינו הרגו אלא נתנו באוויר העולם, וכח המשיכה הוא שמשכו כלפי מטה והרגו, וא"כ אי"ז כי אם גרמא בעלמא גרידא, מה דעת הלומדים הגדר הברור בענין?
עיין רמב"ן במלחמות ה' מסכת ב"ק דף יז: בסוגיא של בתר מעיקרא.
 
יעוי' בספרי פרשת מטות אין לי אלא באבן שהוא חייב גלגל עליו סלעים ועמודים מנין ת"ל מות יומת מכל מקום, והיינו דגילגול סלעים בנוי ג"כ על כח משיכה ואפ"ה חייב.
וידוע ד' התוס' בסנהדרין דע"ז גבי מושך במעגילה ונפלה והרגה שלכאו' לא הוי כחו כיון דהוא משך למעלה ורק עזב את זה או שזה התנתק מאליו וא"כ לא הוי כחו הרי הוא לא דחף בכח, ותירץ תוס' דכל שמושך למעלה יותר הרי זה נופל יותר כלומר שמצרפים את כל סביבת העשיה לחלק מהעשיה
כיוצא בדבר ביד רמה סהנדרין ע"ז ע"ב גבי זורק חץ שלכאו' לא הוי כחו כיון דהוא רק משחרר את הקשת והחץ עף מאליו וג"כ החיוב כי מצרפים את כל הסביבה של ההזק למעשה ההזק
וכן הכא בכח משיכה הרי זה חלק מהמעשה שלו
 
מדוע יש איסור ודין רציחה בזריקת תינוק מראש הגג והלא הלה שהוציא אינו הרגו אלא נתנו באוויר העולם, וכח המשיכה הוא שמשכו כלפי מטה והרגו, וא"כ אי"ז כי אם גרמא בעלמא גרידא, מה דעת הלומדים הגדר הברור בענין?
היה אפשר לומר שלא גרע מהורג ע"י רוח מצויה שחייב, אבל כמובן אי"צ לזה וכמו שכבר כתבו למעלה, כיון דהוא דבר קיים בטבע ונחשב למעשה שלו ממש
 
עיין רמב"ן במלחמות ה' מסכת ב"ק דף יז: בסוגיא של בתר מעיקרא.
במחילה ממעכ"ת אבל הרמב"ן שם לא מדבר מילה בביאור העניין שעליו נסוב האשכול
מה שיש שאמרו שכח המשיכה הוא לא עצמאי וכו' מה יענו על היורה חץ בקשת שג"כ אינו דוחף את החץ אלא עוזב את המיתר

התשובה הברורה כתובה שחור על גבי לבן ביד רמה סנהדרין דף עו ע"ב גבי בידקא דמיא [שגם מבוסס כח משיכה] והקשה כנ"ל שהוא רק פתח את הסכר והמים נעו מאליהם
ומדמה לחץ וקשת כנ"ל, ותשובתו שכוחו כגופו אין זה רק כשהחץ נע מכוח האדם אלא כל שנע מחמת מעשה שעשה האדם אף שמעשה זה רק איפשר לכח לפעול כבר חשיב כוחו, ובהמשך הסוגיא כתב שהעוזב אבן ונפלה והרגה חייב דלא גרע מבידקא דמיא.
 
לענ''ד מוכח מכו''כ ראשונים שבאם ברגע תחילת מעשה ההיזק טמון כל המשך העניינים, אין בזה כח אחר מעורב בו .
ואם ברגע תחילת ההיזק, לא וודאי שיהיו כל המשך מהלך העניינים, יש כח אחר מעורב בו.
ולעניינינו הזורק תינוק, טמון המשך העניין בתחילת המעשה.

אמנם יל''ע אם הנ''ל מדוייק לפי הצדדים בחקירה אם החיוב הוא על ממונו שהזיק או על שמנע חיוב שמירה (אבה''א והגר''ש רוזובסקי ב''ק ועוד) והראיות שהביאו.
 
לענ''ד מוכח מכו''כ ראשונים שבאם ברגע תחילת מעשה ההיזק טמון כל המשך העניינים, אין בזה כח אחר מעורב בו .
ואם ברגע תחילת ההיזק, לא וודאי שיהיו כל המשך מהלך העניינים, יש כח אחר מעורב בו.
ולעניינינו הזורק תינוק, טמון המשך העניין בתחילת המעשה.

אמנם יל''ע אם הנ''ל מדוייק לפי הצדדים בחקירה אם החיוב הוא על ממונו שהזיק או על שמנע חיוב שמירה (אבה''א והגר''ש רוזובסקי ב''ק ועוד) והראיות שהביאו.
אשמח לפירוט מי והיכן.
 
לענ''ד מוכח מכו''כ ראשונים שבאם ברגע תחילת מעשה ההיזק טמון כל המשך העניינים, אין בזה כח אחר מעורב בו .
ואם ברגע תחילת ההיזק, לא וודאי שיהיו כל המשך מהלך העניינים, יש כח אחר מעורב בו.
ולעניינינו הזורק תינוק, טמון המשך העניין בתחילת המעשה.

אמנם יל''ע אם הנ''ל מדוייק לפי הצדדים בחקירה אם החיוב הוא על ממונו שהזיק או על שמנע חיוב שמירה (אבה''א והגר''ש רוזובסקי ב''ק ועוד) והראיות שהביאו.
מסכים
בסגנון דומה [שאינו תלוי בוודאות התוצאה אלא בהשתמשות בכוח קיים- כשאני משתמש בכוח אחר שקיים פה כגון כח משיכה, רוח מצויה, חץ, וכדומה הכול נחשב למעשה שלי שהרוח היא חלק מהמציאות שכבר יש כאן ואני פועל במציאות הזו.
כשאני עושה פעולה כמו לשים אבן בראש הגג ואחרי זה הגיע הרוח [אפילו אם מצויה] זה כבר לא נחשב לגמרי לפעולה שלי, ובאש למדנו שחייב גם בזה [כיוון שהרוח מצויה] כנ"ל
 

הודעות מומלצות

רבי מכלוף חיים אלעסרי...​

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון