שיאים תורניים - תנ"ך ש"ס רמב"ם טוש"ע ועוד (2 צופים)

[דור ודור]

שמות וכינויים של ירושלים עיר הקודש

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

123 כינויים לע"ע

 

[נקודה טובה]

• הספר הארוך ביותר בתנ"ך: ספר תהילים. (150 פרקים, כ-2,530 פסוקים, כ-19,500 מילים וכ-79,000 אותיות). [מלבד ספר דברי הימים שמחולק לשני חלקים].

לחץ כדי לכווץ...

איזו מגילה הכי קצרה?

 

[אסיא דמגן]

[מלבד ספר דברי הימים שמחולק לשני חלקים]

לחץ כדי לכווץ...

דברי הימים כמו שמואל מלכים ועזרא לא נחשבים לשני ספרים הנוצרי שקבע את הפרקים החליט לחלקם כיון שיש הבדל בתוך הספר.

 

[אסיא דמגן]

איזו מגילה הכי קצרה?

לחץ כדי לכווץ...

שיר השירים

 

[הצעיר שבחבורה]

דברי הימים כמו שמואל מלכים ועזרא לא נחשבים לשני ספרים הנוצרי שקבע את הפרקים החליט לחלקם כיון שיש הבדל בתוך הספר.

לחץ כדי לכווץ...

לפחות תציין 'בלת"ק'
שכן

החילוק הוא מלכתחילה, או שחילקוהו אחר כך?

לחץ כדי לכווץ...

כמובן שאינה חלוקה אמיתית

לחץ כדי לכווץ...

נכון, ולכן דברי הימים הוא הספר הכי ארוך.

לחץ כדי לכווץ...

 

[געגועים]

פסוק בתנ"ך בעל הגימטרייא הקטנה ביותר: "ובני פלוא אליאב". (במדבר כ"ו, ח').

לחץ כדי לכווץ...

בלת"ק
פסוק בתנ"ך בעל הגימטריא הקטנה ביותר: בניה בדיה כלוהי (עזרא י, לה)

 

[דור ודור]

בלת"ק
פסוק בתנ"ך בעל הגימטריא הקטנה ביותר: בניה בדיה כלוהי (עזרא י, לה)

לחץ כדי לכווץ...

159
בתורה

פסוק בתנ"ך בעל הגימטרייא הקטנה ביותר: "ובני פלוא אליאב". (במדבר כ"ו, ח').

לחץ כדי לכווץ...

229
בנ"ך

 

[געגועים]

159
בתורה

229
בנ"ך

לחץ כדי לכווץ...

בתנ"ך: בניה בדיה כלוהי - 159
בתורה: ובני פלוא אליאב - 229

 

[תורה תמימה]

159
בתורה

229
בנ"ך

לחץ כדי לכווץ...

בתנ"ך: בניה בדיה כלוהי - 159
בתורה: ובני פלוא אליאב - 229

לחץ כדי לכווץ...

ובנביאים?

 

[געגועים]

ובנביאים?

לחץ כדי לכווץ...

כמדומני:
וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף (ישעיה ב יח) - 350

[ואחריו: אֲחִינָדָב בֶּן עִדֹּא מַחֲנָיְמָה (מלכים א' ד, יד) - 355]

וראה כאן:

פסוקים שלמים בגימטריא

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[דור ודור]

פסוק שמוזכר הכי הרבה פעמים בתנ"ך.
וַיְהִי דְבַר יְדוָד אֵלַי לֵאמֹר.

יש פסוק שמוזכר יותר פעמים בתנ"ך?

 

[נקודה טובה]

שיר השירים

לחץ כדי לכווץ...

כמה פסוקים ומילים?

 

[מנסה להבין]

שיאים תורניים - תנ"ך ש"ס רמב"ם טוש"ע ספרות תורנית תפילה מצוות​

בתנ"ך​

• הספר הארוך ביותר בתנ"ך: ספר תהילים. (150 פרקים, כ-2,530 פסוקים, כ-19,500 מילים וכ-79,000 אותיות). [מלבד ספר דברי הימים שמחולק לשני חלקים].
• הספר הארוך ביותר בתנ"ך במילים: ספר ירמיהו. (כ-21,000 מילים).
• הספר הקצר ביותר בתנ"ך: ספר עובדיה. (פרק אחד ו-21 פסוקים). [מלבד פרשת "ויהי בנסוע הארון" (במדבר י', ל"ה), שמבואר בגמ' (שבת קטז.) שהיא כספר בפני עצמו (2 פסוקים בלבד)].
• ספר בתנ"ך שיש בו את שם ה' הכי הרבה פעמים: ספר ירמיהו. (כ-730 פעמים).
• ספר בתנ"ך שאין בו את שם ה': שיר השירים ואסתר.
• ספר בתנ"ך שנקרא ע"ש אשה: אסתר ורות.
• החומש הארוך ביותר: בראשית. (50 פרקים, כ-1,530 פסוקים, למעלה מ-20,500 מילים ולמעלה מ-78,000 אותיות).
• החומש הקצר ביותר: ויקרא. (27 פרקים, 859 פסוקים, כ-12,000 מילים וכ-45,000 אותיות).
• הפרשה הארוכה ביותר בתורה: פרשת נשא. (176 פסוקים). [וכשמחוברות: מטות-מסעי (244 פסוקים)].
• הפרשה הקצרה ביותר בתורה בפסוקים: פרשת וילך. (30 פסוקים).
• הפרשה הקצרה ביותר בתורה במילים ואותיות: פרשת וזאת הברכה: כ-510 מילים וכ-1990 אותיות.
• הפרשה עם הכי הרבה מצוות: פרשת כי תצא. (74 מצוות).
• פרשה שאין בה את המילה "לאמר": פרשת משפטים ופרשת תצווה.
• פרשה שאין סימן למספר פסוקיה: פרשת פקודי.
• פרשה שיש טעות בסימן למספר פסוקיה: פרשת צו.
• פרשה בתורה שנקראה ע"ש אנשים: נח, יתרו, קרח, בלק, פנחס, [חיי שרה].
• פרשה שאין בה פרשיות פתוחות וסתומות: פרשת ויצא ופרשת מקץ.
• פרשה שיש בה הכי הרבה פרשיות פתוחות וסתומות: כי תצא. (44 פרשיות).
• פרשה שאין סופה פתוחה או סתומה: פרשת ויגש.
• הפעם היחידה שכתוב פסוק "וידבר ה' אל משה לאמר" לא בתחילת פרשיה (פתוחה או סתומה): ויקרא ז', כ"ב.
• העלייה הארוכה ביותר בקריאת התורה: עליית שני בפרשת כי תשא. (47 פסוקים, 752 מילים ו-2789 אותיות). [ואח"כ עליית ראשון בפרשת כי תשא. (45 פסוקים, 550 מילים ו-2073 אותיות).
• העלייה הקצרה ביותר בקריאת התורה: עליית שביעי בפרשת עקב. (4 פסוקים, 74 מילים ו-286 אותיות).
• עליית מפטיר שהיא בדיוק כמו שביעי: בפרשת עקב ובפרשת ניצבים.
• קריאת התורה הארוכה ביותר הנקראת בשני וחמישי: פרשת עקב.
• הפרק הארוך ביותר בתורה: במדבר פרק ז'. (89 פסוקים).
• הפרק הקצר ביותר בתורה: ויקרא פרק י"ב. (8 פסוקים).
• הפרק הארוך ביותר בתנ"ך: פרק קי"ט בתהילים. (176 פסוקים).
• הפרק הקצר ביותר בתנ"ך: פרק קי"ז בתהילים. (2 פסוקים).
• הפסוק הארוך ביותר בתורה [במילים]: שמות ל"ב, א'. (34 מילים). [ובטעם עליון - הפסוק של "אנכי ה' אלוקיך" (59 מילים)].
• הפסוק הארוך ביותר בתורה [באותיות]: שמות ז', י"ט. (122 אותיות).
• הפסוק הקצר ביותר בתורה: בראשית מ"ו, כ"ג. (3 מילים ו-10 אותיות). [ובטעם עליון - הפסוקים של לא תרמח, לא תנאף ולא תגנוב].
• הפסוק הארוך ביותר בתנ"ך: אסתר ח', ט'. (43 מילים ו-193 אותיות).
• הפסוק הקצר ביותר בתנ"ך: דברי הימים-א', א', א'. (3 מילים ו-9 אותיות).
• פסוק בתנ"ך בעל הגימטרייא הגדולה ביותר: דברי הימים-ב', כ"ב, י"א. (בגימטרייא 13,639).
• פסוק בתנ"ך בעל הגימטרייא הקטנה ביותר: "ובני פלוא אליאב". (במדבר כ"ו, ח').
• הפסוק הארוך ביותר בתורה בלי אתנח: דברים ה', כ"ג. (14 מילים).
• הפסוק הארוך ביותר בנביאים בלי אתנח: ירמיהו י"ג, י"ג. (27 מילים).
• הפסוק הארוך ביותר בכתובים ובתנ"ך כולו בלי אתנח: דברי הימים-א', כ"ח, א'. (31 מילים).
• פסוק בתנ"ך שיש בו הכי הרבה פעמים את האות ת': דברי הימים-ב', כ"ב, י"א. (24 פעמים).
• המילה הארוכה ביותר בתורה: המילה "ובמשארותיך". (שמות ז', כ"ח).
• המילה הקצרה ביותר בתורה: "ה". (דברים ל"ב, ו').
• הדיברה הארוכה ביותר בעשרת הדיברות: "זכור את יום השבת" וכו'.
• המילים היחידות בתורה בארמית: המילים "יגר שהדותא". (בראשית ל"א, מ"ז).
• מקום שאונקלוס מתרגם מספר חודש לשמו: שמות י"ב, י"ח. במדבר ט', ה'.
• המילה הארוכה ביותר בתנ"ך: "והאחשדרפנים" (אסתר ט', ג'), "וכעלילותיכם" (יחזקאל כ', מ"ד), "ובתועבותיהן" (יחזקאל ט"ז, מ"ז).
• המילה עם הגימטרייא הגדולה ביותר בתורה: המילה "תשתרר". (במדבר ט"ז, י"ג).
• המילה עם הגימטרייא הגדולה ביותר בתנ"ך: המילה "לארתחששתא". (עזרא ד', ח').
• המספר הגדול ביותר בתנ"ך: אלף אלפים ומאה אלף. (דברי הימים-א', כ"א, ה').
• המילה המופיעה בתנ"ך הכי הרבה פעמים: המילה "את". (מעל 9,000 פעמים).
• מילה בתנ"ך שיש בה שלוש פעמים את אותה אות ברצף: "כככבי" (נחמיה ט', כ"ג), "מממלכה" (תהילים ק"ה, י"ג), "חננני" (תהילים ט', י"ד), "ומממלכה" (דברי הימים-א', ט"ז, כ').
• מילה בתנ"ך שיש בה גם אות גדולה וגם אות קטנה: "ויזתא" (אסתר ט', ט'), "בשפרפרא" (דניאל ו', כ').
• מילה המופיעה בתנ"ך שלוש פעמים ברצף: "קדוש" (ישעיהו ו', ג'), "ארץ" (ירמיהו כ"ב, כ"ט), "עוה" (יחזקאל כ"א, ל"ב), ["היכל ה' " (ירמיהו ז', ד')].
• מילה בתנ"ך בת שלוש אותיות שבכולם יש דגש (מפיק): "כפה" (דברים כ"ה, י"ב ומשלי ל"א, כ'), "תלה" (ירמיהו ל', י"ח), "כדה" (בראשית כ"ד). [ובמילה "פנו" (ישעיהו מ', ג' ושם נ"ז, י"ד ושם ס"ב, י') יש שורוק].
• אמצע התורה בתיבות: "אל יסוד המזבח". (ויקרא ח', ט"ו).
• אמצע התורה באותיות: "הוא". (ויקרא ח', כ"ח).
• אמצע התורה בפסוקים: "וישם עליו את החושן". (ויקרא ח', ח').
• פסוק בתורה שיש בו את כל אותיות הא"ב לא כולל אותיות מנצפ"ך: שמות ט"ז, ט"ז. דברים ד', ל"ד.
• פסוק בתנ"ך שיש בו את כל אותיות הא"ב כולל אותיות מנצפ"ך (ושם ה'): צפניה ג', ח'.
• מילה בתורה עם 4 קמצים רצופים: "הרחמה". (דברים י"ד, י"ז).
• מילה בתורה שיש בה 4 פתחים רצופים: "בגבחת" (ויקרא י"ג, מ"ב). "ולספחת" (ויקרא י"ד, נ"ו). "הקדחת". (ויקרא כ"ו, ט"ז).
• 6 סגול רצופים בתורה בלי הפסק ניקוד אחר באמצע: בראשית כ"ד, מ"ט.
• 6 קמצים רצופים בתנ"ך בלי הפסק ניקוד אחר באמצע: שמות ל"ב, ל"א. שמות ל"ו, ל"ד. שמואל-א', ב', י"א.
• האות שמופיעה הכי הרבה פעמים בתורה: האות י'. (כ-31,530 פעמים).
• האות שמופיעה הכי קצת פעמים בתורה: האות ט'. (כ-1,800 פעמים). [או האות ף'. (כ-830 פעמים)].
• פסוק בתורה שאין בו אות ו' ואות י': שמות כ', י"ג. במדבר ז', י"ד וכו' שם (בפסוקים כ', כ"ו, ל"ב, ל"ח, מ"ד, נ', נ"ו, ס"ב, ס"ח, ע"ד, פ').
• אותיות שלא נמצאות בתורה בסמיכות ישר והפוך: גט, גק, זט, זצ, זס, חע, סצ, עע.
• אותיות שלא נמצאות בתורה בסמיכות ישר (כפי שהם מוצגות): בף, גט, גכ, גק, גצ, גץ, גס, דז, דט, דס, דצ, דץ, הף, הץ, זט, זס, זף, זצ, זץ, זש, חא, חע, טג, טז, טכ, טצ, טץ, טק, כץ, מף, סז, סט, סצ, סץ, סש, עח, עע, עף, פב, צז, צס, צש, קג, קז, שצ, שץ.
• חמש מילים בתנ"ך ברצף בנות שתי אותיות: בראשית ה', ל"ב. בראשית ל"ה, י"ז. שמות י"ז, ט"ז. שמואל-א', כ', כ"ט. מלכים-א' ג', כ"ו. נחמיה ב', ב'.
• מילה בתנ"ך שבאמצעה יש מ"ם סופית: המילה "לםרבה". (ישעיה ט', ו').
• מילה בתנ"ך שבסופה יש מ"ם רגילה: המילה "המ". (נחמיה ב', י"ג).
• מילה בתנ"ך שיש בה אות ף' מנוקדת בשווא ודגש: המילה "תוסף". (משלי ל', ו').
• פסוק בתורה שיש בו נו"ן הפוכה: במדבר י"א, ל"ה-ל"ו.
• הפעם היחידה שכתוב בתנ"ך "שאול המלך": שמואל-א', י"ח, ו'.
• הפעם היחידה שכתוב בתורה "וידבר משה אל ה' לאמר": במדבר כ"ז, ט"ו.
• הפעם היחידה שכתוב בתורה "וידבר ה' אל אהרן לאמר": ויקרא י', ח'.
• הפעם היחידה שהקב"ה מכונה בתורה "השם": דברים כ"ח, נ"ח.
• הפעם היחידה שכתוב בתנ"ך "זבולון" (מלא): שופטים א', ל'.
• ספר שיש בו הכי הרבה שינוים בין הקרי והכתיב: ספר ירמיהו. (140 שינויים).
• פסוק שיש בו הכי הרבה שינויים בין הקרי והכתיב: ירמיהו נ"א, ל"ד. (5 שינויים).
• האדם שחי הכי הרבה שנים: מתושלח, 969 שנים. (בראשית ה', כ"ז).
• האדם בתנ"ך עם הכי הרבה שמות: משה, 10 שמות. (ויקרא רבה א', ג'), יתרו, 7 שמות. (רש"י שמות י"ח, א' בשם מכילתא), שלמה, 7 שמות. (קהלת רבה א', ב').
• תאריך הפטירה היחידי בתורה: תאריך פטירתו של אהרן הכהן. (במדבר ל"ג, ל"ח).
• השם הארוך ביותר בתנ"ך: שמו של חזקיהו המלך: "פלא יועץ אל גיבור אבי-עד שר-שלום". (ישעיהו ט', ה').
• השם הבודד הארוך ביותר בתנ"ך: נבוכדראצור. (ירמיהו מ"ט, כ"ח).
• השם שנזכר הכי הרבה פעמים בתנ"ך: דוד [או דויד]. (למעלה מ-1000 פעמים).
• השם שנקראו בו הכי הרבה אנשים בתנ"ך: זכריה [או זכריהו].
• השם שנקראו בו הכי הרבה נשים בתנ"ך: מעכה. (שמואל ב' ג', ג'. מלכים-א', ט"ו, ב'. דה"י-א', ז', ט"ו. דה"י-א', ח', כ"ט. דה"י-ב', י"א, כ'. [בראשית כ"ב, כ"ד]. [מלכים-א', ב', ל"ט]).
• התפילה הארוכה ביותר בתורה: תפילת אברהם. (בראשית י"ח, כ"ג-ל"ב).
• התפילה הארוכה ביותר בתנ"ך: תפילת שלמה המלך בעת חנוכת ביהמ"ק. (מלכים-א', ח').
• השירה הארוכה ביותר: שירת האזינו. (דברים ל"ב, א'-מ"ג).
• השירה הקצרה ביותר: שירת הבאר. (במדבר כ"א, י"ז-כ').
• 12 מילים בתנ"ך שמתחילות באותה אות: ישעיה כ"ד, ב'. (האות כ').
• 12 מילים בתנ"ך שמסתיימות באותה אות: ירמיהו נ"ב, י"ט. (האות ת').
• המלך שמלך על ישראל הכי הרבה שנים: מנשה, 55 שנה. (מלכים-ב', כ"א, א). [מלבד יוסף שמלך 80 שנה במצרים].
• המלך שמלך הכי קצת שנים: זמרי, 7 ימים. (מלכים-א', ט"ז, ט"ו).
• ההפטרה הארוכה ביותר שנקראת בשבת: הפטרת פרשת בשלח. (שופטים פרק [ד' ופרק] ה' - שירת דבורה). [מלבד הפטרת יום כיפור שזה כל ספר יונה].
• ההפטרה הקצרה ביותר: הפטרת פרשת כי תצא [והפטרת פרשת נח, לספרדים]. (רני עקרה).
• הפטרה שנקראת פעמיים בשנה [בשתי פרשות]: רני עקרה. (בפרשת נח ובפרשת כי תצא).

במשנה​

• הסדר הגדול ביותר בש"ס: סדר טהרות. (126 פרקים ו-982 משניות).
• הסדר הקטן ביותר בש"ס: סדר נשים. (71 פרקים ו-573 משניות).
• המסכת הארוכה ביותר בש"ס משניות: מסכת כלים. (30 פרקים). [וגם ב"ק, ב"מ וב"ב למאן דאמר שהם מסכת אחת הם 30 פרקים, (ובעבר גם כלים היתה חלוקה לשלוש)].
• המסכת הקצרה ביותר בש"ס משניות: מסכת קנים. (3 פרקים ו-15 משניות).
• הפרק הארוך ביותר בש"ס משניות: כלים פרק י"ז.
• הפרק הקצר ביותר בש"ס משניות: שבת פרק ד'. (2 משניות ו-111 מילים).
• המשנה הארוכה ביותר [במילים]: עדיות ו', ג'. (317 מילים).
• המשנה הארוכה ביותר [באותיות]: סוטה ט', ט"ו. (1239 אותיות).
• המשנה הקצרה ביותר: אבות ה', כ"ג. (7 מילים ו-22 אותיות).
• המשנה הארוכה ביותר המובאת בגמ': זבחים קי"ב ע"א. (כ-450 מילים).
• המשנה הקצרה ביותר המובאת בגמ': נזיר ה' ע"א. (4 מילים).
• משנה בש"ס משניות שסימנה כשתי משניות: כלאים פרק ז' משנה ד'-ה'.
• שתי משניות זהות בדיוק במלואם: פרה פרק ח' משנה ח' ומקוואות פרק ה' משנה ד', כתובות פרק ז' משנה ז' וקידושין פרק ב' משנה ה', תמורה פרק ד' משנה א' ומעילה פרק ג' משנה א'.
• שתי משניות זהות (מלבד שתי מילים) שנמצאות באותו מספר פרק ובאותו מספר משנה אך במסכתות שונות: שביעית וגיטין פרק ה' משנה ט'.
• פרק בש"ס משניות שאין בו מחלוקת: זבחים פרק ה' ושבועות פרק ח'.
• מקום ששונה סדר הפרקים בין המשנה לגמ': מגילה ג'-ד', סנהדרין י'-י"א, מנחות ו'-י'.

בתלמוד הבבלי​

• המסכת הארוכה ביותר בתלמוד [בדפים]: מסכת בבא בתרא. (175 דפים).
• המסכת הארוכה ביותר בתלמוד [במילים ובאותיות]: מסכת שבת.
• המסכת הקצרה ביותר בתלמוד: מסכת תמיד. (8.5 דפים). [או הוריות. (12.5 דפים)].
• הפרק הארוך ביותר בתלמוד: פרק א' במסכת קידושין - האשה נקנית. (39 דפים).
• הפרק הקצר ביותר בתלמוד: פרק ח' במסכת שבועות - ארבעה שומרין. (פחות מדף אחד).
• פרק בתלמוד שמתחיל ומסתיים באותן שתי מילים: פרק ב' במסכת סנהדרין - "כהן גדול".
• העמוד הקצר ביותר בש"ס: בבא קמא ע"ז ע"א. [ואח"כ יומא נ"ו ע"א].
• עמוד בש"ס ללא גמרא כלל: נזיר ל"ג ע"ב.
• מסכת שאינה מתחילה בדף ב' ובכלל לא בעמוד א': מסכת תמיד. (שמתחילה בדף כ"ה ע"ב).
• מסכת שיש גמרא על חלקה בלבד: מסכת תמיד. (רק על פרקים א', ב' ו-ד').
• המימרא שמוזכרת הכי הרבה פעמים בש"ס: "דברה תורה כלשון בני אדם". (32 פעמים).
• המימרא שנאמרה בש"ס בשם הכי הרבה אנשים: בנדרים ח' ע"ב.
• האמורא שמופיע בש"ס הכי הרבה פעמים: רבא (4738 פעמים). [ואחריו רבי יהודה (4184 פעמים)].
• האמורא שמופיע הכי הרבה פעמים באותו דף בש"ס: ר' יוסי, בגיטין דף ע"ב. (29 פעמים).
• האמורא שמופיע הכי הרבה פעמים באותו עמוד בש"ס: ר' יהושע, בפסחים ע"ז ע"ב. (23 פעמים).
• מספר האמוראים שמופיעים רק פעם אחת בכל הש"ס: 709 אמוראים.
• מסכת שבכל עמוד בה מופיע שם של תנא או אמורא מלבד עמוד אחד: שבת (טז.), פסחים (קה:), יומא (טו:), סוכה (לו:), הוריות (ז.), ערכין (ג:), מעילה (יח:).
• מספר כל התנאים והאמוראים המוזכרים בש"ס: 82,983.
• 44 מילים בש"ס ברצף שמסתיימים באותה אות: שבת ק"ג ע"ב.(אות ן').
• צמד מילים שכתוב בש"ס שלוש פעמים ברצף: "עובד כוכבים". (גיטין ל"ח ע"א).
• מי נקרא בש"ס ב-8 שמות שונים? יוסף איש הוצל, יוסף [יוסי] הבבלי, איסי [יוסי] בן יהודה, איסי בן גור אריה, איסי בן מהללאל, איסי בן עקיבא [עקביה], יוסי קטונתה [אבא יוסי בן קטונתא] (ע"פ יומא נ"ב ע"ב, פסחים קי"ג ע"ב וירושלמי ב"ק פ"ג ה"ז).
• אמורא שאמר לאמורא אחר שאין לו מח בקדקדו: רבי אמר כן ללוי. (יבמות ט' ע"א ומנחות פ' ע"ב).
• תנא שאמר פלפול בבית הכסא: רבי אלעזר ברבי שמעון. (זבחים ק"ב ע"ב).
• הפעם היחידה שכתובה בש"ס המילה "לכאורה": כתובות נ"ד ע"א.
• השינה הארוכה ביותר: שינת חוני המעגל - 70 שנה. (תענית כ"ג ע"א).
• הצום הארוך ביותר: צום אדם הראשון שישב בתענית 130 שנה. (עירובין י"ח ע"ב).
• הדיבור המתחיל הקצר ביותר ברש"י: שבת ס"ו ע"ב ד"ה "ה' ". (אות אחת).
• הדיבור המתחיל הארוך ביותר ברש"י: מגילה ל"ב ע"א ד"ה "וידבר משה". (24 מילים).
• הדיבור הארוך ביותר של רש"י בש"ס: יבמות ט' ע"ב ד"ה "והאמר רב יהודה". (817 מילים).
• מקמות שרש"י כותב בש"ס "לא ידעתי": שבת ס"ו ע"ב, שבת צ' ע"ב, ר"ה י"ג ע"ב, יומא י"ט ע"א, יומא נ"ג ע"ב, סוכה נ"ב ע"ב, ביצה כ"ה ע"ב, מגילה ל"ב ע"א, כתובות ע"ז ע"א, זבחים קט"ו ע"ב, מנחות ק"ח ע"ב. [וכתב לשון "איני יודע" ב-שבת נ"ב ע"ב, שבת פ"ב ע"א, שבת קל"ח ע"ב, ב"ב ט"ו ע"א, מנחות נ"א ע"א, מנחות ק"ד ע"ב, מנחות ק"ו ע"ב, חולין נ' ע"ב, חולין קל"ה ע"ב, נדה ס"ט ע"ב].
• המקום היחיד שרש"י מזכיר בפירושו על הש"ס את אביו: עבודה זרה ע"ה ע"א ד"ה "ולא פליגי".
• התוספות הארוך ביותר בש"ס: נזיר מ"ט ע"א ד"ה "ומשני".
• התוספות הקצר ביותר בש"ס: מועד קטן כ"ח ע"א ד"ה "מה בגדי כהונה מכפרין".
• תוספות שמברך באלוהים ובשם המיוחד את המחמיר בעניין הלכתי מסוים: ביצה י"ד ע"א סוף ד"ה "איכא בינייהו".
• תוספות שקורא למישהו בשם "הקדוש" (מלבד "רבינו הקדוש"): ר' יעקב מקורבייל הקדוש (שבת כ"ז ע"א ד"ה "שכן" [וכן בשבת ס"א ע"א]), ר' יום טוב הקדוש (יומא מ"ח ע"א ד"ה "מי יליף" [וכן בכריתות י"ד ע"ב]), ר' אליהו מאברוויקא הקדוש (זבחים י"ד ע"ב ד"ה "שאני פרה"), רבינו מנחם הקדוש (חולין י"א ע"ב ד"ה וכי תימא).
• תוספות שמזכיר את הרמב"ם: ברכות ל"ח ע"א ד"ה "מר זוטרא", ברכות מ"ד ע"א ד"ה "על העץ", ביצה ל"א ע"ה ד"ה "ונפחת", מנחות מ"ב ע"ב ד"ה "תפילין", [כתובות פ"ו ע"א ד"ה "לאשה"].
• תוספות שמזכיר את האבן עזרא: ר"ה י"ג ע"א ד"ה "דאקריבו", קידושין ל"ז ע"ב ד"ה "ממחרת", [תענית כ' ע"ב ד"ה "בהכינתו"].
• המהרש"א הארוך ביותר בש"ס: מכות כ"ג ע"ב ד"ה "תרי"ג".
• הגיליון הש"ס הארוך ביותר בש"ס: ברכות כ"ה ע"ב.

בתלמוד הירושלמי​

• המסכת הארוכה ביותר בתלמוד הירושלמי: מסכת שבת.
• המסכת הקצרה ביותר בירושלמי: מסכת מכות.

במשנה תורה לרמב"ם​

• הספר הארוך ביותר ברמב"ם: טהרה. (144 פרקים ו-1808 הלכות).
• הספר הקצר ביותר ברמב"ם: הפלאה. (43 פרקים ו-809 הלכות).
• ההלכה הארוכה ביותר ברמב"ם: הל' סנהדרין פרק י"ט הלכה ד'. [ואח"כ הל' קידוש החודש פרק י"ב הלכה ב'].
• ההלכה הקצרה ביותר ברמב"ם: הל' סנהדרין פרק ה' הלכה ו'. (3 מילים ו-13 אותיות).
• הפעם היחידה שמוזכר ברמב"ם את המילה "אמנם": בהל' תשובה פ"ב ה"ה.

בטור ושולחן ערוך​

• סימן בטור שמורכב משני נושאים שונים [עם כותרת שונה באמצע הסימן]: יו"ד סי' ס"ה (הלכות דם, ובאמצעו הלכות ניקור), חו"מ סי' קע"ה (הלכות שותפים בקרקע, ובאמצעו הלכות מצרנות), חו"מ סי' קפ"ב (הלכות שותפין ובאמצעו הלכות שלוחין).
• הסעיף הקצר ביותר בשו"ע (סעיף עם שתי מילים): יו"ד סי' ס"ה סעיף ו': "נוהג בכוי", אהע"ז סי' קכ"ו סעיף מ"ב: "מותרת בוי"ו".
• הסעיף הארוך ביותר בשו"ע [או"ח]: סי' רנ"ג סעיף א'. (למעלה מ-500 מילים).
• הסימן הארוך ביותר בשו"ע: יו"ד סי' של"א. (146 סעיפים).
• הסימן הקצר ביותר בשו"ע: או"ח סי' תי"ט. (סעיף 1, 5 מילים ו-22 אותיות).
• הכותרת הארוכה ביותר בשו"ע: בחו"מ סי' רט"ז. [או בחו"מ סי' רל"א].
• סימן אחד בשו"ע שמורכב משני סימנים: יו"ד סי' קס"ח-קס"ט, אהע"ז סי' נ"ב-נ"ג.
• שני סימנים בשו"ע עם סימן אות זהה: יו"ד סי' רצ"ז.
• סימן בשו"ע שאין לו כותרת: או"ח סי' כ"ב, כ"ט, ת"ל, תקצ"ח, תקצ"ט, תר"ג, תרכ"ה.
• סעיף בשו"ע שכתוב בארמית: או"ח סי' מ"ב סעיף ג', או"ח סי' ק"ל סעיף א', או"ח סי' שס"ג סעיף ה', או"ח סי' תפ"ד סעיף א', או"ח סי' תקנ"א סעיף ח', או"ח סי' תרנ"ג סעיף ב', או"ח סי' תרצ"ה סעיף ב', יו"ד סי' מ"ז סעיף ד', יו"ד סי' ק"צ סעיף כ"א, יו"ד סי' ש"פ סעיף ח', אהע"ז סי' קכ"ו סעיף כ"ח.
• סעיף בשו"ע שרובו בלשון מדבר (בגוף ראשון): או"ח סי' תרכ"א סעיף ה', יו"ד סי' של"ח סעיף ב'.
• סעיף בשו"ע שרובו בלשון נוכח (בגוף שני): או"ח סי' ק"ע סעיף כ"ב.
• סעיף בשו"ע שכולו רק מראה מקום לנושא אחר בשו"ע: יו"ד סי' קכ"א סעיף ג', אהע"ז סי' י"ד סעיף א', אהע"ז סי' ע"ב סעיף א', [או"ח סי' תק"כ סעיף א'].
• סעיף בשו"ע שכולו רק ביאור של פסוק בתורה: או"ח סי' ס"א סעיף ב'.
• סעיף בשו"ע שמובא בו מעשה שאירע עם שלושה מגדולי הדור בשמותם: או"ח סי' קמ"א סעיף ח'.
• סעיף בשו"ע שהוחלף בו לשון זכר ונקבה ע"פ לשון המשנה: או"ח סי' ש"ה סעיף י"ד (ע"פ המשנה בשבת פרק ה' משנה ג'), יו"ד סי' ע"ג סעיף א' (ע"פ המשנה בתרומות פרק י' משנה י"א).
• סעיף שהשו"ע פוסק בו כדעת חכמי האשכנזים, והרמ"א פוסק כדעת חכמי הספרדים: או"ח סי' תע"ד ס"א. (השו"ע פסק כדברי הטור בשם הרא"ש, והרמ"א פסק כדברי הרמב"ם בפרק ח' מהל' חמץ ומצה הלכה ה' והלכה י' וכדברי הרי"ף בפרק ערבי פסחים), או"ח סי' תרע"א ס"ב. (השו"ע פסק כדברי התוס' בשבת כא: ד"ה "והמהדרין", והרמ"א פסק ע"פ דברי הרמב"ם בפרק ד' מהל' מגילה וחנוכה ה"א). [וכן לעניין צורת כתיבת האותיות בסת"ם].
• הביאור הלכה הארוך ביותר בשו"ע: סי' של"ב ס"ק ב', או סי' ל"ב ס"ק ע"ג. או סי' ש"מ ס"ק ד'.
• הבאר היטב הארוך ביותר בשו"ע: סי' ל"ב ס"ק נ"ג. (כ-870 מילים).
• השערי תשובה הארוך ביותר בשו"ע: סי' תמ"ח ס"ק ג'.

בשאר הספרות התורנית​

• הפרק הארוך ביותר במסילת ישרים: פרק י"א.
• פוסק שהביא בשו"ת שלו תשובה שאמרה אשה: שו"ת התשב"ץ ח"ג סי' ע"ח.
• פוסק שהביא פסק שפסק פוסק אחר בשם אמו: המג"א בסי' רס"ג ס"ק י"ב בשם אמו של הדרישה.
• מחבר ספר שנתן הסכמה על ספרו שלו: האדר"ת (ר' אליהו דוד רבינוביץ-תאומים) כתב הסכמה לספרו "אחרית השנים".
• פוסק שנתן הסכמה לספר שחולק עליו ומבלי שראה כלל את הספר: החיד"א נתן הסכמה לספר "מאמר מרדכי" של ר' מרדכי כרמי. [גם בעל ה"נודע ביהודה" כתב הסכמה לספר "תוספת שבת" של ר' רפאל מייזליש מבלי לראות את הספר, אך שם לא מצינו שחלק עליו].
• מפרש שאומר על אחד מהראשונים שדבריו הם דברי הבאי ועושים את שולחן ה' מגואל: הרמב"ן בויקרא א', ט' אומר כן על דברי הרמב"ם ב"מורה נבוכים".
• פוסק שכתב על דבר מסויים שמי שכותב כן לא ידע בין ימינו לשמאלו וכל שאינו אומר באופן האחר לא ידע כלום: ביאור הגר"א אהע"ז סי' קכ"ט ס"ק מ"ד.
• פוסק שכתב על אחד שעומד במרדו לפסוק נגד השו"ע וכל יראי ה' יתרחקו מהוראותיו: ר' עובדיה יוסף ב"חזון עובדיה" חנוכה עמ' ס"ג כתב כן על ר' יצחק ברדא. [וכן כתב נגדו בחריפות ר' שלום משאש בשו"ת שמש ומגן ח"א או"ח סי' ל"א, ל"ב ול"ג].
• פוסק שכתב על פוסק אחר שאין לדבריו על מה שיסמוכו ושומר נפשו ירחק מתשובתו: הבית יוסף באהע"ז סי' י"ז (ל"ח ע"ב) שכתב כן על תשובת ר' אליעזר מוורדון שהובאה במרדכי (יבמות סי' צ"ב).
• פוסק שכתב בתשובה שהשואל עשה ממנו צחוק בשאלתו: ר' אברהם בורנשטיין מסוכטשוב בשו"ת אבני נזר או"ח סי' של"ז אות א'.
• פוסק שכתב בתשובה ששולח המכתב ידע שאותו פוסק יקבל את המכתב בפורים ולכן רצה להביאו לידי גיחוך ועשה ממנו צחוק: ר' חיים ברלין (בן הנצי"ב) שכתב כן במכתב תשובה להאדר"ת. (הובא בספר הזכרון לבעל ה"פחד יצחק" עמ' תרנ"ט אות ג' ובשו"ת נשמת חיים-עניינים סי' ז' ובשו"ת "נשמת חיים" [קוסובסקי] או"ח סי' ע"א).
• רב שכתב על דברי אחר שדבריו הם הבל ורעות רוח ושקר וגדול עוונו מנשוא שמהפך דברי אלוקים חיים לבטלה: ר' בצלאל רנשבורג בהערות על ספר פרדס דוד ע"ו ע"ד. (הובא בירחון "סיני" תשרי-אדר תשל"ד עמ' קכ"ד הערה י').
• רב שכתב על דברי אחר כי לא חס המחבר הזה על כבוד התורה וגילה קלונו ברבים לגלות פנים בתורה שלא כהלכה: ר' בצלאל רנשבורג בהערת על ספר פרדס דוד קע"ה ע"ג. (הובא בירחון "סיני" תשרי-אדר תשל"ד עמ' קכ"ט הערה כ"ג).
• התשובה הארוכה ביותר בשו"ת אבן האזל: הל' אישות פ"ו ה"ב.
• התשובה הארוכה ביותר בשו"ת אדמו"ר הזקן: סי' כ"ח.
• התשובה הארוכה ביותר בשו"ת המבי"ט: חלק ב' סי' קל"ח.
• התשובה הקצרה ביותר בשו"ת הר"ן: סי' כ"ח.
• התשובה הארוכה ביותר בשו"ת יביע אומר: חלק י' או"ח סי' נ"ה. (125 עמודים).
• הסימן הארוך ביותר בשו"ת יביע אומר: חלק ד' או"ח סי' ל"ד. (מעל 28 עמודים).

בתפילה​

• הברכה הארוכה ביותר בתפילה העמידה: ברכת ההודאה.
• הברכה הארוכה ביותר: ברכת יוצר המאורות.
• המילה הארוכה ביותר בתפילת ערבית: "במשמרותיהם".
• תפילת העמידה הארוכה ביותר: תפילת מוסף של ראש השנה.
• ברכת המזון הארוכה ביותר: ר"ח טבת [שהוא גם חנוכה] שחל להיות בשבת. (ברכות נא. תוס' ד"ה "שמאל").
• אות שאינה נמצאת בתפילת שמונה עשרה: האות ף'. [מלבד ב"על הניסים בפורים וב"אלוקי נצור"].
• אות שאינה נמצאת בברכת המזון: האות ף'. [מלבד ב"על הניסים" בפורים, וכן ב"הרחמן" לפי נוסח הספרדים במילים "ורפואת הגוף"].

במצוות​

• המצווה הארוכה ביותר: ספירת העומר. (נפש דוד להאדר"ת).

קרדיט: ויקיספר, ברישיון CC BY-SA 3.0. ייתכנו שינויים ביחס למקור.

מוזמנים להוסיף ולדייק.

לחץ כדי לכווץ...

אני מחפש רשימה של כל המסכתות בש"ס, פרקים דפים מילים ואולי גם אותיות.

 

[דור ודור]

אני מחפש רשימה של כל המסכתות בש"ס, פרקים דפים מילים ואולי גם אותיות.

לחץ כדי לכווץ...

לא מכיר.

 

[דור ודור]

הפרק הארוך ביותר בתנ"ך: פרק קי"ט בתהילים. (176 פסוקים).

לחץ כדי לכווץ...

ארבעת המינים בתהלים קי"ט

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

4 הפסוקים היחידים מכל הפרק קיט בתהילים שיש בהם רק 4 תיבות

לחץ כדי לכווץ...

וזה לשון הרוקח: ד' מינין שבלולב יהיה לכם ולא גזל, שהגזל פסול, לכך בתמניא אפי בארבע פסוקים יש בהן ד' תיבות, וסימניך בוס"ק, בפיקודיך אשיחה ואביטה אורחותיך, ואשתעשע במצותיך אשר אהבתי, סעפים שנאתי ותורתך אהבתי, קראתיך הושיעני ואשמרת עדותיך, בארבע פסוקים אלו יש בכל פסוק ד' תיבות, ויש בהן כל אותיות א"ב לבד גז"ל, כי מינין שבלולב פסול אם הם גזולים.
​

לחץ כדי לכווץ...

 

[דור ודור]

חידות בתנ"ך - חלק א’​

1) איזה פסוק מוזכר גם בתורה, גם בנביאים וגם בכתובים (בשינוי קל)? רמז: את הפסוק בתורה אומרים בכל יום, את הפסוק מהנביאים אומרים פעם בשבוע, ואת הפסוק מהכתובים אומרים פעם בחודש...

2) אילו שתי אותיות לא נכתבו סמוכות זו לצד זו בכל התנ"ך כולו?

3) מי הם שני האנשים שקראו לבנם בשם 'אחי' כדי לזכור את האח שלהם?

4) ראובן שמע את שמעון קורא לבנו 'דָרוֹם'. 'דרום?!' תמה ראובן, 'איזה מן שֵם זה?', שמעון הסביר: 'עלינו לארץ ישראל מעירק, וזהו הבן היחיד שנולד לי כאן בארץ הקודש, בשונה מכל אחיו שנולדו בחו"ל, ומחמת אהבתי וגעגועי לארץ ישראל, קראתי את שם בני 'דרום', על שם ארץ ישראל שנמצאת דרומית לעירק'. 'יסלח לי כבודו', העיר ראובן, 'אך בכל זאת לכאורה זה קצת מוזר?', ושמעון ענה: 'כבר מצינו כן בתורה...'

5) מי נקרא על שם 'עוגה'?

6) היכן מצינו אשה ששמה הוא 'אותה'?

7) מי הוא זה שהיו לו שתי נשים, שכל אחת היתה גדולה ממנו בלמעלה מ-40 שנה?

8) מיהו האדם שנולד עם צורת נחש חקוקה על ירכו?

9) באיזה פסוק בתורה, שלוש המילים הראשונות ושלוש האחרונות זהות?

10) מהו המשפט ממשפטי התורה (הנעשים בחוטא, ונוהגים לדורות) שתלוי בנס?

11) כשמתחילים לבנות בית-כנסת או בית-מדרש, נוהגים להזמין אדם גדול להניח את האבן הראשונה - 'אבן הפינה'. היכן מצינו שכבר נהגו כן?

12) מי הם שני האנשים שלא זכו לקבורה, על אף שהיה לכל אחד מהם 100 בנים?

13) א) מיהו הראשון בהיסטוריה שהיה חולה? ב) ומיהו הראשון שחלה ונתרפא מחוליו?

14) באיזו פרשה בתורה, כל הפסוקים מתחילים באות ו', מלבד 8 פסוקים?

15) מהו הקשר בין 'פני תינוק', לבין- - -'מלאכי חבלה'?

תשובות:

1) עָזִּי וְזִמְרָת יָ-הּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה (שמות ט"ו, ב', ישעיהו י"ב, ב', תהלים קי"ח, י"ד). את הפסוק מהתורה, אומרים בכל יום ב'שירת הים'. את הפסוק מהנביאים, אומרים במוצאי שבת (בהבדלה למנהג בני אשכנז, וב'ויתן לך'). ואת הפסוק מהכתובים, אומרים בהלל.

2) א) בספר החיים (לאחי המהר"ל) כתב שבכל התורה לא תמצא אותיות ג' ו-ס' סמוכות זו ליד זו. סיבת הדבר היא, משום שהקדוש ברוך הוא שונא למי שהוא גס-רוח.

ב) כתב הגר"א (בספרו דברי אליהו) כי אותיות ג' ו-ט' אינן מופיעות זו בצד זו בכל התנ"ך. ומכיון שאותיות אלה תמיד נפרדות - מתאימות הן לשמש בתור שֵם לדבר המפריד את הבעל ואשתו זה מזו (-גֵט).

3)א) בפירוש התורה לרבינו אלעזר מגרמייזא (בעל הרוקח, פר' וישלח) כתב בשם מדרש: "כשברח יעקב לחרן מפני עשו, נולד לעשו בן וקראו בשם 'אחי', כדי שלא ישתכח מה שעשה לו יעקב, ועשו ציוה לו שכל מקום שיפגוש ביעקב שיהרגהו. וזהו שאמר יעקב הצילני נא מיד 'אחי' ומיד עשו".

ב) בנימין קרא לעשרת בניו על שם אחיו יוסף הצדיק (כמבואר במסכת סוטה ל"ו:), ולאחד מבניו קרא 'אחי'.

4) נאמר בפרשת וישלח (בראשית ל"ה, י"ח) וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין, ופירש רש"י: 'נראה בעיני, לפי שהוא (בנימין) לבדו נולד בארץ כנען, שהיא בנגב (דרומית-מזרחית לארץ ישראל) כשאדם בא מארם נהרים, כמו שנאמר (במדבר ל"ג, מ') בנגב בארץ כנען', (לפיכך קרא לו אביו בן-ימין, שכן דרום קרוי ימין).

5) עוג מלך הבשן. כמובא בתוספות במסכת נדה (ס"א. בשם המדרש), שעוג מצאוֹ לאברהם אבינו שהיה עומד בגרנות לתקן עוגות לפסח, ולכן נקרא עוג, על שם עוגות מצות[1].

6) וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי (במדבר כ"ו, נ"ט). ובפירוש 'הדר זקנים' על התורה נאמר: מקרא זה קצר, והוא כמו אשר ילדה אשתו של לוי ללוי. ויש במדרש, ש'אותה' הוא שמה של אשתו של לוי.

7) מדובר בכלב בן יפונה, שנשא לאשה את מרים (כמבואר במסכת סוטה י"ב.), וכמו כן נשא את בתיה בת פרעה (כמבואר במסכת מגילה י"ג.). ובואו חשבון: הרי כלב היה בן 40 שנה בעת שהיה בין המרגלים (כמבואר ביהושע י"ד, ז'), ומרים היתה בת 86 שנה בצאתה ממצרים, שכן היתה מבוגרת בשש שנים ממשה רבינו (כמבואר בפסקתא רבתי מ"ג, כ"ו, ומשה רבינו היה בן 80 שנה ביציאת מצרים, כמבואר ברש"י שמות ב', א'), כך שבשנת שילוח המרגלים (בשנה השניה ליציאת מצרים, כשכלב היה בן 40), היתה מרים בת 87 שנה. וגם בתיה היתה גדולה מכלב ביותר מ-40 שנה, שכן אם משה היה גדול מכלב ביותר מ-40 שנה (על פי המבואר לעיל), בודאי שגם בתיה בת פרעה, שהצילה את משה כשהיה תינוק, היתה גדולה מבעלה כלב ביותר מ-40 שנה!

8) כתב השל"ה הקדוש (פרשת תולדות): בירך עֵשָׂו היה חותם הנחש, כדמתרגמינן (בראשית כ"ה, כ"ז) 'והוה עשו גבר נחשירכן', ופירש הציוני: נחש ירכן, דהיינו שהיה חקוק בירך עשו צורת נחש. (וב'שם משמואל' בפר' תולדות מבואר שכך עשו נולד, עם צורת הנחש על ירכו).

9) אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם... אני ה' אלוקיכם (במדבר ט"ו, מ"א).

10) מצינו זאת בדין השקאת ה'סוטה' (דהיינו אשה שבעלה הזהירה לבל תסתר עם איש פלוני, והיא הסתתרה עם אותו איש ושהתה עמו כדי טומאה, ומשקים אותה את 'המים המרים המאררים', ואם טמאה היא, אינה מספיקה לגמור את שתיית המים עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות, וביטנה צבה וירכה נופלת, עד שמתה), וכתב הרמב"ן (במדבר ה', כ'): "והנה אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס זולתי העניין הזה, שהוא פלא ונס קבוע שיעשה בישראל בהיותם רובם עושים רצונו של מקום, כי חפץ למען צדקו לייסר הנשים שלא תעשינה כזימת יתר העמים, ולנקות ישראל מן הממזרות שיהיו ראויים להשרות שכינה בתוכם".

11) נאמר בספר שמואל-א' (י"ד, ל"ה): וַיִּבֶן שָׁאוּל מִזְבֵּחַ לַה' אֹתוֹ הֵחֵל לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַה', ופירש הרד"ק: אותו החל לבנות מזבח לה' - פירוש, אותו המזבח היה תחילת המזבחות שבנה שאול... ועוד יש דרש, אותו המזבח הוא החל לבנותו, כלומר, הוא בעצמו נתן האבן הראשונה, ואחר כך בנו הבונים המזבח עד כלותו.

12) נאמר בילקוט שמעוני (קהלת רמז תתקע"ב): 'אם יוליד איש מאה' (קהלת ו') - זה קין שהוליד מאה בנים, 'ושנים רבות יחיה' - שהיה תלוי ברפיון עד שבא מבול ושטפו. דבר אחר, 'אם יוליד איש מאה' - זה אחאב שהוליד מאה בנים, 'ושנים רבות' - שלא חיה שנים רבות, 'ונפשו לא תשבע מן הטובה' - שלא שבעה נפשו מממונו, 'וגם קבורה לא היתה לו' - שאכלוהו חיה ועוף[2].

13) נאמר בפרקי דרבי אליעזר (פרק נ"א): "מיום שנברא העולם לא היה אדם חולה, אלא בכל מקום שהיה אדם, אם בדרך אם בשוק, והתעטש, היתה נפשו יוצאה מנחיריו ומת[3]. עד שבא יעקב אבינו, וביקש רחמים על זאת ואמר לפני הקב"ה, ריבונו של עולם אל תיקח את נפשי ממני עד אשר אני מצווה את בנַי ובני ביתי, ונעתר לו, שנאמר (בראשית מ"ח, א') 'ויהי אחרי הדברים האלה, ויאמר ליוסף הנה אביך חולה'. ושמעו כל מלכי הארץ ותמהו שלא היה כמהו מיום שנבראו שמים וארץ, לפיכך חייב אדם לומר לחבירו בשעת עטישותיו 'חיים', שנהפך מות העולם לאור, שנאמר (איוב מ"א, י') עטישותיו תהל אור...

ומיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם חולה ויחיה ויעמוד מחוליו, עד שבא חזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחוליו, התחיל מתפלל לפני הקב"ה ואמר, אנא ה' זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובצדקה ובלבב שלם והטוב בעיניך עשיתי, ונעתר לו, שנאמר (ישעיה ל"ח, ה') הנני מוסיף על ימיך חמש עשרה שנה".

14) נאמר במדרש לקח טוב (פרשת וישב פ"מ): ואתנה לבי לדעת חכמה, כי בפרשת וישב כולה, התחלת הפסוקים באות ו', חוץ משמונה פסוקים. למה, כנגד המילה שניתנה לשמונה, שכל הפרשה סיפורים של ווי"ם, ווי היה במכירת יוסף, ווי במיתת אשת יהודה ובניו, ווי באשת פוטיפרע, ווי בבית האסורים, ווי לסריסי פרעה. חוץ משמונה פסוקים, משום שזכתה אסנת בת פוטיפרע להזדווג למולים (ליוסף הצדיק). כיוצא בדבר, 'ויהי בימי שפוט השופטים' (רות א', א'), כולן ווי"ן (כל מגילת רות), חוץ משמונה פסוקים שבספר רות, וזאת משום שנזדווגה רות עם בועז, ויצא ממנה מלכות...

15) סח הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין זצ"ל (ראש ישיבת סלובודקה): מצינו בתורה פעמיים את המילה 'כרובים': בספר בראשית מסופר על גירוש אדם הראשון מגן עדן, וכתוב (בראשית ג', כ"ד) 'וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים', ורש"י מבאר: 'כרובים - מלאכי חבלה'. לעומת זאת, בספר שמות (כ"ה, י"ח) בעניין המשכן נאמר: 'ועשית שנים כרובים', ביאר רש"י: 'כרובים - דמות פרצוף תינוק היה להם'.

מהו פשר השינוי, מדוע פירש רש"י אותה מילה עצמה בשני אופנים כה שונים, במקום אחד הכרובים הם פני תינוק עדינים ורכים, ובמקום אחר מלאכי חבלה משחיתים ומזיקים?

אלא שבא הדבר לרמוז, שתלוי היכן הילד מונח - כשנותנים לילד חינוך טוב וראוי, והוא נמצא בחברה טובה, עשוי הוא להיות ככרוב המסוכך בכנפיו על ארון הקודש; אולם, כשאין מחנכים אותו חינוך תורני אמיתי, משמרחיקין אותו מאוהל מועד ומארון הברית, והוא נמצא ברחוב (כמלאכי החבלה שהיו על הדרך), עלול הוא לגדול פרא ולהיהפך למלאך חבלה...

[1] וכתב בספר 'שפתי צדיק': ותמוה לקרותו על שם דבר שראה כמו רגע בבית הצדיק? אלא נראה שנכנס בו אז התעוררות טובה כאשר ראה פעולת צדיק העוסק בהתלהבות ובהכנה למצוות, ונשאר בעוג רושם וניצוץ מעט, ואין הקב"ה מקפח שכר בריה, לכן נקרא בתורה הקדושה בשם זה.
[2]ואגב, נאמר במדרש תהלים (מזמור כ"ב): אמרו רבותינו, מאה בנים היו לו להמן, עשרה נהרגו, ועשרה נתלו, ועשרה נתחתכו ונשלכו לכלבים, ושבעים מהם חזרו על הפתחים שנים עשר חודש, ולבסוף נהרגו. (וע"ע במסכת מגילה ט"ו:).
[3] כשם שנשמתו ניתנה בו על ידי נפיחת רוח חיים באפיו, כן על ידי עיטוש מת, שהוא חזרת הרוח מאפיו לחוץ בחזקה (ביאור הרד"ל).

הרב ארז חזני / ופריו מתוק

 

[דור ודור]

חידות בתנ"ך - חלק ב'​

1) באיזו פרשה בתורה, מצינו מילה, שמופיעה בשבע משמעויות שונות בפרשה?

2) מי היה ה'רופא הכירורג' הראשון בעולם?

3) היכן למדנו שהרוצה להורות דבר-מה לאשתו, בניו, תלמידיו, או כל אדם אחר שתחתיו, ראוי שיסביר להם את הדבר באופן שיתרצו לעשות זאת בלבב שלם (ו'יתחברו' אל העניין), מאשר ייכפה עליהם לעשות זאת אף מבלי שיתקשרו אל הדבר ויעשוהו מרצון?

4) היכן מצינו אבא אמא ובן, בני אותו גיל?

5) מי היו אחיהם של משה ואהרן?

6) היכן מצינו 'נער' קרוב לגיל שישים שנה?

7) שני אדונים מתווכחים על עבד נרצע, כל אחד טוען שהוא שייך לו. איך נוכל להכריע בנידון על סמך הנקב שבאוזן העבד?

8) באיזו פרשת מופיע המלאך גבריאל 8 פעמים?

9) מהי המילה שהגימטריה שלה היא 376, והיא מופיעה לראשונה בתורה בפסוק ה-376 (מתחילת התורה), ושורש מילה זו מוזכרת 376 פעמים בתנ"ך?

10) באיזה פסוק בתנ"ך, מופיעות כל כ"ב האותיות, כולל האותיות הסופיות מנצפ"ך, וכולל כל הנקודות?

11) היכן מצינו מקור "להבדיל בין חיים לחיים", כשמזכיר עצמו (או אדם חי אחר) עם אדם שנפטר?

תשובות:​

1) בפרשת ויצא: א) וַיֹּאמֶר לָהֶם (לרועים) יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם (בראשית כ"ט, ד'). דרך כבוד קרא להם אחי (פסיקתא זוטרתא). כמו 'אל נא אחי תרעו' (שם י"ט, ח'), כי יאמר אדם לאוהביו או לשכניו אחַי, אף על פי שאינו קרובו או שלא ידעו, וזה להיכנס עמו באהבה וריעות ודברי שלום (רד"ק).

ב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ (שם פס' י'). כאן הוא 'אח' כפשוטו.

ג) וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא (שם פס' י"ב). אם לרמאות הוא בא, גם אני אחיו ברמאות, ואם אדם כשר הוא, גם אני בן רבקה אחותו הכשרה (רש"י).

ד) וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם (שם פס' ט"ו). ובתרגום יונתן: הַמִדְאָחִי אַנְתְּ חָשִׁיב (כמו אחי אתה חשוב).

ה) וַיִּקַּח (לבן) אֶת אֶחָיו עִמּוֹ (בראשית ל"א, כ"ג). קרוביו (רש"י).

ו) שִׂים כֹּה נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ וְיוֹכִיחוּ בֵּין שְׁנֵינוּ (שם פס' ל"ז). אחֵי יעקב הם הרועים ושאר אנשים שהיו עמו (רד"ק).

ז) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים (שם פס' מ"ו). אח אחד היה לו (עשו), ולוואי שקברו, אלא אלו השבטים שהיה קוראן אחיו בלשון חיבה (שכל טוב). הם בניו, שהיו לו אחים נגשים אליו לצרה ולמלחמה (רש"י).

2) שנינו במדרש בראשית רבתי מיסודו של ר' משה הדרשן (פר' נח): נאמר על נח 'כי אותך ראיתי צדיק לְפָנַי', למה צדיק? - לפי שהיה עושה צדקות עם כל אשר היו בתיבה.

אמרו, בתחילה בימי אדם הראשון, היו חתול ועכבר בביתו של אדם הראשון שותפים זה עם זה. יום אחד נכנס תחרות בליבו של העכבר על החתול. הלך אצל אדם, ואמר לו: 'אדוני תן לי רשות על החתול להורגו, שהוא גנב'. אמר לו אדם: 'הואיל וסיפרת עליו לשון הרע, תהיה לו למאכל'.

מיד קפץ החתול על העכבר והרגו. כיון שראו בניו של עכבר ונקבתו כן, ברחו לסעיפי ההרים, לנקיקי הסלעים ולחורי עפר.

כשבא נח והכניסן בתיבה, יום אחד היו החתול ונקבתו עומדין זה אצל זו, אמר החתול לנקבתו, זכורני כשהייתי תינוק הביא לי אבא ממשפחתו של זה (העכבר) ואכלתיו והיה טוב למאכל, ועתה ארדוף אחריו ואשיגנו ואוכלנו.

כיון ששמע עכבר כדברים הללו, נס מפניו ורדף החתול אחריו. ונעשה לעכבר נס, ונזדמן לו חור אחד ונכנס שם. הכניס החתול פיו בחור להוציאו מתוכו, ונשכו העכבר, וגם החתול קרע לו בצפרנו שפתו התחתונה כחצי זרת.

אחר שעה הלך העכבר אצל נח, אמר לו: 'איש צדיק, עשה לי צדקה ותפור לי מה שקרע לי החתול אויבי'. אמר לו: 'לֵך והביא לי נימת שערו'. הלך העכבר אצל החתול עצמו ומצאו ישן, ותפס משערו, וחזר לנח, ותפר נח קרעו. ולזה נקרא נח 'איש צדיק'. עד כאן המדרש.

יש כאן מוסר השכל עצום – אמר מו"ר שליט"א – עד כמה גדול עונשו של המדבר לשון הרע, שהרי העכבר דיבר לשון הרע על החתול, וקיבל עונש הוא וזרעו עד סוף כל הדורות, להיות נרדפים.

וכשסיפרתי את דברי המדרש לרופאים – הוסיף מו"ר – תגובתם היתה, ששפם החתול הוא מאוד סטרילי, ולכן מתאים מאוד לשמש כחוט תפירה לשפתו של העכבר.

3) בפרשת ויצא (בראשית ל"א) מסופר, שה' יתברך נגלה אל יעקב אבינו ומצווה עליו: "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך". יעקב אבינו קורא לרחל וללאה אל השדה, ופונה אליהן בלשון תחנונים: "רואה אנכי את פני אביכן כי איננו אלי כתמול שלשום... ואתנה ידעתן כי בכל כוחי עבדתי את אביכן, ואביכן התל בי והחלף את משכורתי עשרת מונים...", ולאחר שמאריך לגולל בפניהן את תלאותיו במשך השנים בהן עבד אצל לבן הרשע, ומנסה לשכנע אותן כמה כדאי לעזוב את המקום ולחזור לארץ ישראל, מספר אודות ציווי האלוקים אליו: "עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך". והתמיהה שמתעוררת אצל כל אחד - מדוע יעקב אבינו אינו פונה אל נשיו ומורה להם באופן ישיר ונחרץ: עליכן לארוז מיד את המזוודות, אנו עוזבים את המקום, כי כך הורה לי הבורא!

4) אדם וחוה וקין נולדו באותו היום (כמבואר בסנהדרין ל"ח: ובתוס' שם. ויש אומרים שגם הבל נולד באותו היום, יעו"ש במהרש"א וביפה עינים).

5) נאמר בפירוש 'דעת זקנים' מבעלי התוספות, ובפירוש הרא"ש על התורה (במדבר י"א, כ"ז): "אלדד ומידד אחֵי משה היו, כי כשניתנה תורה ונאסרו על העריות, פרשו כולם (מנשותיהם האסורות עליהם), שנאמר 'וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו', ודרשינן 'על עסקי משפחותיו'. וגם עמרם אבי משה פירש מיוכבד (דודתו) שהיתה אשתו, ונשא אשה אחרת והוליד ממנה את אלדד ומידד. אלדד - אל דוד (אין בו איסור דודתו). מידד - מי דוד, כלומר חלוף דוד (וב'פני דוד' מובא: מי דד - וכי איסור דד יש בזה). ומצאתי שהובא קונטרס אל רב עמרם גאון הגולה, מר' הלל שהיה מארץ ישראל: אני הלל ראיתי קברי אלדד ומידד אחי אהרן מן האב ולא מן האֵם".

ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק כ' סי' מ"ד) ציין לתרגום יונתן בן עוזיאל (שם פס' כ"ו) שפירש: "ואשתיירו תרין גוברין במשריתא, שמיה דחד אלדד ושמיה דתניין מידד, בנוי דאלצפן בר פרנך, דילידת ליה יוכבד בר לוי בזמן דפטרה עמרם גברה, ואתנסיבת ליה עד דלא ילידת ית משה". יוצא מזה להיפך מהמבואר בדעת זקנים, ראשית - שאלדד ומידד לא היו למשה ואהרן אחים מן האב, כי אם אחים מן האם, היא יוכבד. ושנית - שזה היה בזמן קדום ממתן תורה, שהיה זה במצרים, בזמן שעמרם פירש מאשתו יוכבד בגלל הגזירות, ואז נשא אלצפן בר פרנך את יוכבד, ונולדו לו ממנה אלדד ומידד, ולאחר מכן חזרה יוכבד לעמרם (ואז עוד לא היה האיסור של לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה), ורק אז הולידה לעמרם את משה.

6) על יהושע בן נון נאמר: וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל (שמות לג, י"א), וכתב האבן עזרא שהיה אז בן חמישים ושש שנה. (וע"ע ברמב"ן). ובמדרש אגדה (שמות כ"ד, ה') נאמר על הפסוק 'וישלח את נערי בני ישראל': "נערי בני ישראל אלו הזקנים. ולמה קראם 'נערי', שננערין אל המצוות, כמו 'ומשרתו יהושע בן נון נער', והוא היה באותו העת קרוב לשישים שנה, אלא שהוא ננער לתלמוד תורה". וברש"י בדברי הימים (א', פכ"ב) נאמר שאפילו בן מ"ב שנה קרוי נער, דכתיב ויהושע בן נון נער לא ימיש, והיה אז בן מ"ב שנה.

7) נאמר בפרשת משפטים (שמות כ"א, ו'): "וְהִגִּישׁוֹ (האדון את העבד) אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה, וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם". ומבואר בחזקוני, שהאדון אינו נוקב את אוזנו של העבד בלבד, אלא נוקב יחד עמה גם את הדלת, וכמשמעות הכתוב (דברים ט"ו, י"ז) "ולקחת את המרצע ונתתה באוזנו ובדלת". (ויש לציין לדברי המכילתא: 'באוזנו אתה מעביר ואי אתה מעביר בדלת'. וע"ע במלבי"ם בשמות שם).

לשם מה נצרך הנקב שבדלת? – מסביר החזקוני: "שאם יברח העבד מבעליו, רציעת אוזנו תוכיח עליו שהוא עבדו, כשתהיה ניכרת שווה (בדיוק) לרציעת הדלת (לחור שבדלת), וגם האדון לא יוכל לערער על עבד אחר (לומר שהוא עבדו), שהרי רציעת העבד והדלת לא יהיו שוות, כי האחת תהיה גבוהה והאחרת תהיה נמוכה".

מבואר אפוא בחזקוני, שכאשר אדון מסוים טוען על עבד שהוא שייך לו וממנו ברח, נוכל להוכיח את טענתו בכך שניקח את העבד, נעמידו בסמוך לדלת, ונשווה בין שתי הרציעות - הרציעה שבאוזן העבד, והרציעה שבדלת (שעל גבה רצעו את העבד), ואם אכן הנקבים חופפים, ניתן להוכיח אם העבד אכן שייך לאדון זה.

8) בפרשת שמות: א) וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי (שמות ב', א'). עמרם נלקח בידו של גבריאל שהביאו ליוכבד, וחזר עמרם ונשאה (זוה"ק ח"ב י"ט.).

ב) וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר (שמות ב', ה'). אין הליכה זו אלא לשון מיתה, וכן הוא אומר (פר' תולדות) 'הנה אנכי הולך למות', שכיון שראו שפחותיה של בתיה שרוצה להציל את משה, אמרו לה: 'גברתנו, מנהגו של עולם מלך בשר ודם גוזר גזירה, אם כל העולם אין מקיימין אותה, בניו ובני ביתו מקיימין אותה, ואת עוברת על גזירת אביך!'. בא גבריאל וחבטן בקרקע (סוטה י"ב:, הובא ברש"י. ורמז לכך הוא ממה שנאמר 'הֹלְכֹת' חסר בגימטריה 'מיתה'. גו"א).

ג) וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו (שמות ב', ו'). בא גבריאל והיכה את משה בתיבה כדי שיבכה, ואז בתיה תתמלא עליו רחמים (שמות רבה א').

ד) כאשר הביאה בת פרעה את משה הילד אל הארמון, היה פרעה מנשקו ומחבקו, ונטל משה את כתרו של פרעה והניחו על ראשו. חרטומי מצרים, שהיו יושבים שם, אמרו לפרעה: 'מתייראים אנו מזה שנוטל כתרך ונותנו על ראשו, שלא יהיה זה אותו שאנו אומרים שעתיד ליטול מלכות ממך'. מהם אומרים להורגו, מהם אומרים לשורפו, והיה יתרו יושב ביניהן ואומר להם: הנער הזה אין בו דעת, אלא בחנו אותו והביאו לפניו בקערה זהב וגחלת, אם יושיט ידו לזהב, יש בו דעת והִרגו אותו, ואם יושיט ידו לגחלת, אין בו דעת ואין עליו משפט מוות. מיד הביאו לפני משה את הקערה, ובה זהב וגחלת. שלח ידו ליקח את הזהב, ולפתע בא גבריאל ודחה את ידו ותפש את הגחלת, והכניס ידו עם הגחלת לתוך פיו, ונכווה לשונו. וממנו נעשה כבד פה וכבד לשון (שם).

ה) לאחר שהרג משה רבינו את המצרי, תפסו את משה ורצו להורגו. ירד גבריאל מן השמים בדמות משה וכך ניצל (מדרש הגדול).

ו) וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה (שמות ג', ב'), רבי חנינא אמר זה גבריאל (שמות רבה ב').

ז) וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וכו' (שמות ד', כ"ד), גבריאל ירד מן השמים כדי לשרוף את משה, והלהבה נהפכה לנחש לבולעו (זוה"ק לך לך צ"ג:).

ח) בבוא אהרון ומשה לארמון פרעה, בכל שער היו שישים גיבורי מלחמה, אחזם פחד גדול, החלו מרתתים, ירד גבריאל מן השמים והכניסם לתוך הארמון (ש"ך עה"ת, ילקוט מעם לועז).

הדברים הובאו בגליון 'נר לשולחן שבת', והוסיף שדבר מופלא הוא: גבריאל הוא שהביא להשתלשלות ירידת בני ישראל למצרים, כפי שנאמר בפרשת וישב: "וימצאהו איש" – זה גבריאל, הוא האיש ששולח את יוסף לאחים, למכירתו ולהגעתו מצרימה.

והוא שנשלח להגן ולעזור לישראל במצרים, כדי שיוכלו להגאל. הוא זה שמלמד את יוסף שבעים לשון לפני פגישתו עם פרעה (סוטה ל"ו:). הוא שמביא מתוך הסנה את אסנת אל אשת פוטיפר, למצרים, שם נשאה יוסף לאשה (חזקוני בראשית מ"א, מ"ה).

וכן ביציאה ממצרים – הובא בילקוט שמעוני (בשלח רמ"א): "עמד עוזא שר של מצרים לפני הקב"ה ואמר לפניו" 'רבש"ע נקראת צדיק וישר ואין לפניך לא עוולה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד, למה אתה רוצה להטביע מצרים, בשביל ששעבדו בהן אתה רוצה לטבען, כבר נטלו שכרן כל כסף וכל זהב שלהן!'. באותה שעה כינס הקב"ה כל פמליא של מעלה ואמר להם: 'הוו דנין ביני ובין עוזא שר של מצרים'... השיבו לו כל פמליא של מעלה: 'הדין עמך ועשה מה שאתה חפץ'. באותה שעה עמד גבריאל ולקח מלבן של טיט ועמד לפני הקב"ה ואמר: 'רבש"ע הלא שעבדו בניך שעבוד קשה כזה תרחם עליהם?!', מיד חזר הקב"ה וישב עליהן במדת הדין וחזר וטבעם בים".

וכן בים סוף – הוא שהעמיד את המים כחומה, כפי שכתבו בעלי התוס' (דעת זקנים שמות י"ד, כ"ט) על הפסוק: וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם – 'חמה' חסר כתיב, לפי שבתחילה נתמלא הים חמה עליהם, עד שבא גבריאל ושׂמם כחומה בתוך הים, והיה מכריז על הים ואומר למים שבימינם: היזהרו בישראל שעתידין לקבל התורה שנתנה בימינו של הקב"ה שנאמר 'מימינו אש דת למו'. חזר ואמר למים שבשמאלם: היזהרו בישראל שעתידין להניח תפילין בשמאל. חזר ואמר למים שלאחריהם: היזהרו בישראל שעתידים להתעטף בציצית מאחוריהם, והמים שומעין דבריו ועומדין כחומות.

9) המילה היא "שלום", ומוזכרת לראשונה בתורה בפסוק (בראשית ט"ו, ט"ו): וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם, שהוא הפסוק ה-376 מהפסוק הראשון בתורה, ושורש תיבת שלו"ם מוזכרת 376 פעמים בתנ"ך. ומעניין לציין לנאמר במסכת כלה רבתי (פ"ג): "תנא שלום נתן בשע"ו אותיות, ושע"ו באותיותיו, מלמד שכל הרודף שלום, אין תפילתו חוזרת ריקם"! (הרב אברהם מייזלס במאמרו בקובץ 'אור ישראל' מאנסי תשנ"ז).

10) בספר צפניה פרק ג' פסוק ח' (פסוק המדבר מעניין ימות המשיח וזמן הגאולה): לָכֵן חַכּוּ לִי נְאֻם ה' לְיוֹם קוּמִי לְעַד כִּי מִשְׁפָּטִי לֶאֱסֹף גּוֹיִם לְקָבְצִי מַמְלָכוֹת לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי כֹּל חֲרוֹן אַפִּי כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל הָאָרֶץ. (הנ"ל).

11) בתחילת פרשת מקץ, אומר שר המשקים לפרעה: "פרעה קָצַף על עבדיו, ויתן אותי בְּמִשְׁמַר בֵּית שר הטבחים, אותי ואת שר האופים" (בראשית מ"א, י'). והקשה בספר 'מושב זקנים' (לבעלי התוספות): מדוע שר המשקים לא כלל אותו ואת שר האופים יחד ואמר "ויתן אותנו במשמר", שהלוא את שניהם ביחד שמו בבית האסורים במשמר?!

וביאר ה'מושב זקנים': טעם הדבר הוא, מפני שהוצרך שר המשקים להפריד בינו לבין שר האופים שנתלה ומת. "וכך הוא עד היום, שכאשר אדם מזכיר אדם שהלך לעולמו, אומר וחיים לנו שבק!".

הרב ארז חזני / ופריו מתוק

 

[דור ודור]

חידות בתנ"ך - חלק ג'​

1) היכן מצינו בתנ"ך: א) 18 מילים רצופות ובכל מילה מופיע האות אל"ף?

ב) 13 מילים רצופות ובכל מילה מופיעה האות למ"ד?

ג) 9 מילים רצופות ובכל מילה מופיעה האות בי"ת?

ד) פסוק בן שמונה מילים המסתיימות באות מ"ם?

ה) מילה בת י"א אותיות?

ו) פסוק שהמילה הראשונה בו היא בת 2 אותיות, המילה השנייה בת 3 אותיות, השלישית בת 4 אותיות, הרביעית בת 5 אותיות, החמישית בת 6 אותיות, והשישית בת 7 אותיות?

2) א) מניין למדנו שאין לאורח רשות להיכנס לבית בעל הבית, אלא ברשות בעל הבית?

ב) מניין למדנו ש'אין אורח מכניס אורח' (דהיינו שאסור לאורח להכניס אדם נוסף לבית בעל הבית כי אם ברשות בעל הבית)?

ג) מניין למדנו שיזהר אדם מלקבל אורח חשוד ומפוקפק לביתו?

את התשובות לשלושת השאלות, ניתן למצוא בפסוק אחד בתורה הקדושה - מהו הפסוק?

3) היכן מצינו בתורה אשה שחשובה כשניים?

4) היכן מצינו בתורה שני אנשים בעלי אותו שֵם, האחד צדיק והשני רשע, והצדיק נהרג על ידי רשעים, והרשע נהרג על ידי צדיקים?

5) א) באיזו פרשה מופיע שֵם שנקראו בו גם זכר וגם נקבה המוזכרים באותה פרשה? ב) היכן מצינו בתורה מילה אחת המשמשת כמילה האחרונה בפסוק, וגם כמילה הראשונה בפסוק הבא?

6) מי היה האיש ששמו היה "אחותי"?

7) על מי נאמר שהיה מקטיר חגבים על גבי המזבח?

8) האם משה רבינו ע"ה היה בארץ ישראל?

9) מתי אכלו עם ישראל 'קוסקוס'?

תשובות:​

1) א) וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר אִישׁ הָאֱלֹקִים בָּאאֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹקִים נוֹרָא מְאֹד וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי מִזֶּה הוּא (שופטים י"ג, ו').

ב) וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם הֲלֹא שָׁלֹחַ שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לִקְרֹא לָךְ לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָי (במדבר כ"ב, ל"ז).

ג) וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ (דברים ו', ז').

ד) עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים (בראשית ל"ב, ט"ו).

ה) וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים (אסתר, ט', ג'), וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן (יחזקאל ט"ז, מ"ז), וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם (שם כ', מ"ד). (מהספרים 'חידות וחידודים בתנ"ך' ו'אסף המזכיר').

ו) עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם (תהילים קכ"ט, ג').

2) נאמר בפרשת נח (בראשית ז', א'): "וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ, בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה, כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה", והביא השל"ה הקדוש, את דברי הזוהר הקדוש, שלומד מפסוק זה הנהגות דרך ארץ בענייני אורחים:

א) מדברי הקב"ה לנח "בֹּא אַתָּה... אֶל הַתֵּבָה", למדנו, שאין רשות לאורח להיכנס בבית בעל הבית ולהתאכסן בו, כי אם ברצון וברשות בעל הבית, שכן נח לא רצה להיכנס לתיבה עד שהקב"ה בעל התיבה ציווהו שיכנס אליה, ורק אז "וַיָּבֹא נֹחַ... אֶל הַתֵּבָה" (שם פס' ז').

ב) אם בעל הבית נותן לאדם רשות להיכנס ולהתארח בביתו, אין רשות לאורח ההוא להכניס עמו אורחים אחרים, אם לא ברצון בעל הבית, שנאמר "בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ", (דהיינו, שהיה צריך נח לקבל רשות מיוחדת גם על קרוביו כדי להכניסם עמו לתיבה).

ג) לא יקבל אדם אורח בביתו אלא אם כן הוא אינו נחשד בעיניו, כפי שאומר הכתוב: "בֹּא אַתָּה... כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי", (מדוע יוכל להיכנס, כי ברור שהינו כשר וצדיק).

3) נאמר בפרשת ויגש (בראשית מ"ו, כ"ו-כ"ז): כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה.... שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ. וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְמִצְרַיִם נֶפֶשׁ שְׁנָיִם. כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים". ושואל המדרש (רבה, ויגש צ"ד): הלוא מנויים בתורה רק שישים ותשע נפשות מבני יעקב (שישים ושש שבאו מארץ כנען למצרים, ויוסף ושני בניו), ומדוע מונה אותם התורה כשבעים נפש? משיב על כך המדרש (באחת הדרכים): סרח בת אשר השלימה עמהם את המניין. וכפי שמצינו בספר שמואל (ב', פרק כ'), שסרח בת אשר (שמכונה בנביא 'אשה חכמה') אומרת ליואב בן צרויה: "אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל" - אני הוא שהשלמתי מניינם של ישראל במצרים.

והדברים לכאורה תמוהים - הלוא סרח מנויה בין השישים ושש העולים עם יעקב למצרים (וּבְנֵי אָשֵׁר... וְשֶׂרַח אֲחֹתָם, שם פס' י"ז), ואם כן כיצד השלימה את המניין לשבעים? משיב על כך ה'יפה תואר': "סרח בת אשר חשובה כשניים, לפי שהיתה חסידה וחכמה, והאריכה ימים הרבה. ויחיד השלם (המושלם) - נחשב לרבים". פלאי פלאים!

4) חור, בנה של מרים וזקנו של בצלאל, היה צדיק, והרגוהו רשעים בשעת עשיית העגל (רש"י שמות ל"ב, ה'). ובפרשת מטות (במדבר ל"א, ח') נאמר שאחד ממלכי מדין נקרא 'חור', ונהרג במלחמה על ידי חלוצי הצבא הצדיקים.

5) 'אָהֳלִיבָמָה' ו'תִּמְנָע' מופיעים בפרשת וישלח גם כזכר וגם כנקבה, שהנה אומרת התורה (בראשית ל"ו, ב'): עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן... וְאֶת אָהֳלִיבָמָה, ובהמשך הפרשה נאמר (שם פס' מ'-מ"א) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת אַלּוּפֵי עֵשָׂו לְמִשְׁפְּחֹתָם לִמְקֹמֹתָם בִּשְׁמֹתָם אַלּוּף תִּמְנָע... אַלּוּף אָהֳלִיבָמָה, וכתב שם הרד"ק: "אַלּוּף אָהֳלִיבָמָה - זכר היה, ואף על פי שהיה שמו בה"א כדרך שמות הנקבות ברוב. וגם אהליבמה שֵם לנקבה בזו הפרשה (אשת עשו, כמבואר לעיל), וכן תמנע היתה פילגש אליפז (כמבואר לעיל פס' י"ב), ושֵם אחד מאלופי עשו תמנע".

עוד נאמר בפרשת וישלח (שם פס' י"א-י"ב): וַיִּהְיוּ בְּנֵי אֱלִיפָז תֵּימָן אוֹמָר צְפוֹ וְגַעְתָּם וּקְנַז, וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו, וכתבו הרשב"ם והחזקוני: הנה בספר דברי הימים משמע שתמנע היה זכר, והוא נמנה בין בניו של אליפז, ולפיכך צריך לומר, ששני תמנע היו, אחד זכר ואחת נקבה, ותמנע המוזכרת כאן היתה אחות לוטן, ותמנע שבדברי הימים הוא זכר והוא בן אליפז. ומכל מקום תמנע המופיע בפסוק שלפנינו, נסוב לכאן ולכאן, ולפיכך יש טעם פסיק בין ותמנע ובין היתה, ונמצא שכאילו כך אומר הפסוק: בני אליפז תימן אומר צפו וגעתם וקנז ותמנע, ותמנע (הנקבה) היתה פילגש לאליפז. (ויעויין ברמב"ן שכתב: "תמנע פילגש אליפז, אחרי לידתה את עמלק ילדה בן, ותקש בלדתה ותמת, ותקרא את שמו תמנע, בעבור הַזכיר שמה").

6) נאמר בפרשת ויצא (בבראשית כ"ט, כ"ד-כ"ט) וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה... וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה, ומובא על כך במדרש (ראשית רבתי): "אבי בלהה וזלפה, אחיה של דבורה מינקת רבקה היה, ו'אחותי' היה שמו. טרם שנשא ('אחותי') אשה, נשבה, ושלח לבן ופדאו, ונתן לו (לבן ל'אחותי') את חוה שפחתו לאשה, וילדה לו בת, וקרא שמה זילפה, על שם העיר שנשבה לשם. לאחר מכן ילדה עוד בת, וקרא שמה בלהה, כי כשנולדה היתה מתבהלת לינק, אמר מה בהולה בִּתי. וכאשר הלך יעקב אצל לבן, מת 'אחותי' אביהן (של זילפה ובלהה), ולקח לבן לחוה שפחתו ולשתי בנותיה, ונתן את זילפה הגדולה ללאה בתו הגדולה לשפחה, ובלהה הקטנה לרחל בתו הקטנה".

7) נאמר בתוספתא במסכת סוטה (ו'-ו'): "דרש רבי עקיבא: וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק (בראשית כ"א, ט'), אין צחוק האמור כאן אלא עבודה זרה, שנאמר וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק (שמות ל"ב, ו'), מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל שהיה בונה במסין (-במות), וצד חגבים, ומעלה ומקטיר לעבודה זרה".

8) נאמר בתורה (שמות י"ט, ד'): אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם, וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וכתב בתרגום יונתן בן עוזיאל: אַתּוּן חֲמִיתוּן מַה דִּי עֲבָדִית לְמִצְרָאֵי (אתם ראיתם מה אשר עשׂיתי למצרים), וּטְעָנִית יַתְכוֹן עַל עֲנָנִין הֵי כְּעַל גַּדְפֵי נִשְׁרִין (ונשׂאתי אתכם על עננים כמו על כנפי נשרים) מִן פִּילוּסִין (-רעמסס), וְאוֹבֵילִית יַתְכוֹן לְאַתַר בֵּית מוּקְדָּשָׁא (והובלתי אתכם למקום בית המקדש), לְמֶעֱבַד תַּמָּן פִּסְחָא (לעשות שם את קרבן הפסח), וּבְהַהוּא לֵילְיָא אֲתֵיבִית יַתְכוֹן לְפִילוּסִין, וּמִתַּמָּן קְרִיבִית יַתְכוֹן לְאוּלְפַן אוֹרַיְיתִי (ובאותו לילה השבתי אתכם לרעמסס, ומִשׁם קרבתי אתכם לִלמוד תורתי).

9) כתב רבינו אליעזר אשכנזי (גדול חכמי איטליה בסוף תקופת הראשונים) בספרו מעשי ה' (מעשי תורה, פ"ב) על הפסוק בפרשת בשלח (שמות ט"ז, ב'-ג') וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע, כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה": אומרם 'בשיבתנו על סיר הבשר', לדעתי, היו מתאווים למאכל אחד, שעד היום עושים אותו במצרים, והוא שעושים בקמח ומים, כמו פירורים, ונקרא קושקוש"ו (-קוסקוס), ומושיבים אותם על סיר הבשר, ומתבשלים מן האיד (האדים) העולים מן הבשר, ואין הפירורים ההם נוגעים בבשר, רק קשורים תוך מטלית או נתונים תוך כלי נקוב, והכלי הנקוב נתון על פי סיר הבשר. ולכן אמרו 'בשיבתנו על סיר הבשר באוכלנו לחם לשובע', כי אותו המאכל אינו ללפת בו את הפת, כי הוא פת בעצמו.

ולכן השיב להם הקב"ה, אם כן הוא, שאינכם מבקשים רק לחם לשובע כדי חייכם, הנני נותן לכם שתלקטו יום יום, וזהו שנאמר 'ויענך וירעיבך למען נסותך', שהיה הניסיון לראות את תהיה להם מידת ההסתפקות, שזה אין ספק שמי שאין לו מידת ההסתפקות, לא יוכל לעסוק בתורה ובהשגות אלוקיות, וזהו שנאמר: 'למען אנסנו הילך בתורתי אם לא', כי הבוחר בעיון בהשגות צריך שיבחר בהסתפקות.

הרב ארז חזני / ופריו מתוק

 

[דור ודור]

אותיות א רצופות בתנ"ך

אָאֹ֑ר (בראשית יב ג)
אֲאַזֶּרְךָ֖ (ישעיהו מה ה)
אֶאֱסֹ֜ף (מיכה ב יב)
אַאֲרִ֥יךְ (איוב ו יא)
אַ֝אֲמִ֗ין (איוב ט טז)
אֲאַמִּצְכֶ֥ם (איוב טז ה)
וַאֲאַלֶּפְךָ֥ (איוב לג לג)
בְּדִתְאָ֖א (דניאל ד יב, כ)

2 אותיות א רצופות

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[דור ודור]

2 זקף גדול ברצף

וַיֹּאמַר אֲדֹנָי (וירא כ, ד),
מַחֲרִישׁ לָדַעַת (חיי שרה כד, כא),
וַיֹּאמֶר אָנֹכִי (תולדות כו, כד),
וַיֹּאמַר הַיְלָדִים (וישלח לג, ה),
וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת (פקודי לט, לב),
רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ (שה"ש ח, ו),
מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ (אסתר ו, ו)
עֶ֕רֶב וִֽידַעְתֶּ֕ם (שמות טז, ו)

2 זקף גדול ברצף

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il