התעוררתי לחשוב שלא מצאנו ביהדות אף שיר שהתחבר לכבודו של אדם שכבר נפטר,
אגב, אצל בני עדות המזרח מקובל לתקן פיוטים על צדיקים, כך שהפיוט על רשב"י אינו יוצא דופן [חוץ מזה שהוא נכנס לכל הקהילות]
אבל בעיקרון אפשר למצוא הרבה דברי שבח על אבות האומה וכיו"ב אף בשירי דוד
[כמו לדוגמא 'משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, קוראים אל ה' והוא יענם, בעמוד ענן ידבר אליהם שמרו עדותיו וחוק נתן למו וגו'], וכן פרק שלם מדבר בתהילים על מעלת הצדיק ההולך בדרכי ה'
[פרק א'] ובעוד מקומות, ואין ספק כי זה מעורר להידבק במעשיהם, ולאחוז בתורתם, דבר שבהחלט יש בו תועלת מסוימת.
עם זאת אני מסכים בהחלט שפסוקי דוד היו יותר בדרך אגב, ורק כחלק מהשבח להקב"ה ולא התמקדות רק במעשיהם של צדיקים, אבל בסופו של דבר אלו הם כתבי הקודש, ועצם הרעיון כן גלום בהם.
אמנם, מצד שני, חשוב לציין כי בסוף
שיר הוא ביטוי של הרגש, ועדות למקום שהלב מחובר אליו, ואין ספק כי חיבור להקב"ה הוא תכלית הכל, וחיבור לכל מיני צדיקים הוא חסר מאוד, ופוגע במקום אליו הלב באמת אמור להיות מחובר, אלא שאם הוא בא במקום מסוים ולדוגמא אצל רשב"י, השירים התחברו עליו בגלל הזוה"ק שתורתו האירה לרבים מלבות ישראל, וכמאמר הפייט בסוף השיר 'תורתו מגן לנו היא מאירת עינינו', ועל כן הם חשו אליו חיבור נפשי כתלמידים לרב שלימדם אורחות חיים ויותר מזה, ועל כן שייך לשיר עליו שיר המבטא את ההערכה, [וכמו שציין הרב
@החפץ חיים כי אברהם אבינו חיבר את 'אשת חיל' על שרה אמנו, שעזרתו כל ימי חייו], אבל בהחלט במהלך עלול להיות בעייתיות מסוימת, שאנשים יתרגלו לקשר את הרגש לא אל הבורא לבדו, ואחריתו מי ישורנו
[ושמעתי השנה על שיר חדש ששרים על רשב"י שיש בו כבר תפילה ישירה אליו, רח"ל, ואין ספק כי כמה שירים שנוצרו בתקופה האחרונה, עוברים את גבול הטעם הטוב, ואולי אף יותר מזה...]
