אחד יחיד

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
9,579
תודות
17,454
נקודות
1,280
איתא בזוהר הקדוש על הפסוק (שמות כ"ג י"ז) "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורכך אל פני האדון ה'".
וע"ז איתא בזוהר על מה שכתוב אל פני האדון ה' דא רבי שמעון.
והוא פלא.
 
שמעתי היום מהגר"ח קלופט בקו שלו, שבי' שכל תלמיד מצווה למורא רבו כמורא שכינה וכו'
וכיון שהזוהר נסדר ע"י תלמידי רשב"י לכן הם אמרו זאת עליו, וח"ו שהוא האדון ה' וכו'
מקווה שלא הרסתי את דבריו הנפלאים. (כמו תמיד מומלץ לשמוע במקור!)
 

אמר רבה אמר רבי יוחנן, עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקב"ה, שנאמר (ישעי' מג, ז) "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו". ואמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן, ג' נקראו על שמו של הקב"ה, ואלו הן: צדיקים ומשיח וירושלים, צדיקים - הא דאמרן, משיח – דכתיב (ירמי' כג, ו) "וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו", ירושלים דכתיב (יחזקאל מח, לה) "סביב שמונה עשר אלף ושם העיר מיום ה' שמה" - אל תקרי שמה אלא שמה. אמר רבי אלעזר, עתידין צדיקים שאומרים לפניהן קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה, שנאמר (ישעי' ד, ג) "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו" (ב"ב דף עה ע"ב)

ומהראוי להביא מה שכתב בזה רבינו בחיי עה"פ בפר' כי תשא (לג, ז) "והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה". וז"ל: "והיה הכתוב ראוי לומר 'כל מבקש משה', אלא מכאן שנקרא משה בשם המיוחד, וכן מצינו שנקרא יעקב בשם א-ל שנאמר 'ויקרא לו א-ל אלקי ישראל'... וכן מצינו ב'שם' הצדיק שנקרא בשם המיוחד, הוא שכתוב (בראשית כה, כב) 'ותלך לדרוש את ה'', וכתיב (שם, כג) 'ויאמר ה' לה', ודרשו חז"ל (ב"ר כ, ו) על ידי שם, כי השם המיוחד לא דיבר עמה כלל וכו', וטעם הדבר בכולם, כי הדבק בדבר נקרא על שם הדבר שידבק בו, ונקרא השליח בשם השולח".
 
איתא בזוהר הקדוש על הפסוק (שמות כ"ג י"ז) "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורכך אל פני האדון ה'".
וע"ז איתא בזוהר על מה שכתוב אל פני האדון ה' דא רבי שמעון.
והוא פלא.
בדיוק נתקלתי בחוברת של אחד מרבני קהל התימנים שליט"א (לא זוכר את שמו) שהביא שם כמה ביאורים:
א. מהרח"ו פי' שרשב"י אינו האדון ה' ח"ו אלא פני האדון ה' דהיינו התגלות הקב"ה בעולם ופני שכינתו (וצדיקים נקראו שכינה).
ב. היעב"ץ כתב שהדרשה מייתור מילת אל (וכמו את ה' אלוקיך תירא לרבות ת"ח).
ג. מתפרש כמו הר ה' בית ה' וכדו' והאדון ה' היינו שהקב"ה מינהו לאדון.

נ.ב. מטרת החוברת בעיקרה לעורר על הטעות שהשתרבבה בשיר לכבוד התנא האלוקי שאומרים האלוקי ב'פתח' ונשמע כ... ולא ב'חיריק'.
 
נ.ב. מטרת החוברת בעיקרה לעורר על הטעות שהשתרבבה בשיר לכבוד התנא האלוקי שאומרים האלוקי ב'פתח' ונשמע כ... ולא ב'חיריק'.
קראתי את החוברת ובמחילה מכבוד תורתו.
כל ההקפדה והזהירות שלא לומר 'אלוקי' בפת"ח נשמע לי מוזר,
הרי אף אחד לא חושב את ר' שמעון לאלוק ח"ו.
אלא כל ההתייחס אל רשב"י זה כאל משהו רוחני עליון שאין לנו בו השגה,
אפשר לראות את זה גם בפיוטים, וגם ב'ווארטים' על ר' שמעון מספה"ק.
ולכן אפי' אם נשתרש להגיד 'אלוקי' עם פת"ח בכוונהתחילה, הרי זה רק כדי להאדיר אותו, ולא חלילה כמחרף ומגדף.
אשמח לשמוע דעתכם בנידון.
 
קראתי את החוברת ובמחילה מכבוד תורתו.
כל ההקפדה והזהירות שלא לומר 'אלוקי' בפת"ח נשמע לי מוזר,
הרי אף אחד לא חושב את ר' שמעון לאלוק ח"ו.
אלא כל ההתייחס אל רשב"י זה כאל משהו רוחני עליון שאין לנו בו השגה,
אפשר לראות את זה גם בפיוטים, וגם ב'ווארטים' על ר' שמעון מספה"ק.
ולכן אפי' אם נשתרש להגיד 'אלוקי' עם פת"ח בכוונהתחילה, הרי זה רק כדי להאדיר אותו, ולא חלילה כמחרף ומגדף.
אשמח לשמוע דעתכם בנידון.
בעיקרון, אמירה שנשמעת חירוף וגידוף אפי' אם לא מתכוון, היא בעייתית.
אבל גם אני לא חושב שצריך לעשות מזה כזה עסק גדול, בפרט שזה בסה"כ שיבוש בהגיה הנכונה של המילה ולא צירוף מילים מוטעה.
כנראה שבתור תימני המקפיד על דקדוק השפה זה יותר צורם.
 
ולכן אפי' אם נשתרש להגיד 'אלוקי' עם פת"ח בכוונהתחילה, הרי זה רק כדי להאדיר אותו, ולא חלילה כמחרף ומגדף.
אשמח לשמוע דעתכם בנידון.
זה מסתמא נעשה בגלל החרוזים, [האלוקי, יוחאי], אבל למרות זאת, יחוד ה' הוא שורש אמונת ישראל, וכל משפט שנאמר בצורה לא זהירה שמשמע ממנו דבר לא ברור בענין, זה לדעתי דבר שאי אפשר להתייחס אליו בסלחנות, למרות שאין ספק כי לא כיוונו לזה האומרים.
[אגב, יש צורות אחרות להאדיר ולרומם את שמו של מישהו, בלי להשתמש בדימיון לבורא כל העולמים].
אמנם, טכנית השם 'אלוקים' מתפרש גם על דיינים, ואפשר ליישב עוד הרבה ישובים, אבל בסופו של דבר פשטותו מדברת על אלוקות של בורא עולם, וזה מפחיד להשתמש בזה, גם אם יש תירוצים...
 
איתא בזוהר הקדוש על הפסוק (שמות כ"ג י"ז) "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורכך אל פני האדון ה'".
וע"ז איתא בזוהר על מה שכתוב אל פני האדון ה' דא רבי שמעון.
והוא פלא.
הגמ' דורשת בכ"ד את ה' אלוקיך תירא לרבות ת"ח. והיינו שהמילה 'ואת' מרבית לנו ת"ח א"כ ה"נ "את פני האדון ה'" את לרבות ת"ח, והוא רשב"י.
 
זה מסתמא נעשה בגלל החרוזים, [האלוקי, יוחאי], אבל למרות זאת, יחוד ה' הוא שורש אמונת ישראל, וכל משפט שנאמר בצורה לא זהירה שמשמע ממנו דבר לא ברור בענין, זה לדעתי דבר שאי אפשר להתייחס אליו בסלחנות, למרות שאין ספק כי לא כיוונו לזה האומרים.
[אגב, יש צורות אחרות להאדיר ולרומם את שמו של מישהו, בלי להשתמש בדימיון לבורא כל העולמים].
אמנם, טכנית השם 'אלוקים' מתפרש גם על דיינים, ואפשר ליישב עוד הרבה ישובים, אבל בסופו של דבר פשטותו מדברת על אלוקות של בורא עולם, וזה מפחיד להשתמש בזה, גם אם יש תירוצים...
והמשגיחים בישיבות שאומרים 'התוירה זה האייבישטער',
זה לא נכלל ב'פסל וכל תמונה'?
אלא מאי מבינים את הכוונה וזורמים, העיקר שזה מביא לחשקות ועמל התורה.
הכא נמי לימרו הכי.
 
אמנם, טכנית השם 'אלוקים' מתפרש גם על דיינים,
בדיוק רציתי להביא את דברי המכילתא עה"פ (שמות כ' א') "וידבר אלוקים את כל הדברים האלה".
וז"ל (הובא ברש"י):
'אין אלוהי-ם אלא דיין, וכן הוא אומר "אלוקים לא תקלל" ותרגומו 'דיינא''. (והכוונה בפסוק שדיין ליפרע, עיי"ש).
 
והמשגיחים בישיבות שאומרים 'התוירה זה האייבישטער',
זה לא נכלל ב'פסל וכל תמונה'?
אלא מאי מבינים את הכוונה וזורמים, העיקר שזה מביא לחשקות ועמל התורה.
הכא נמי לימרו הכי.
ח"ו.
אסור לומר דבר שנשמע ע"ז גם אם "זורמים ומבינים את הכוונה".
 
אם תוכל להביא תמצית דבריו.
הוא מבאר שהתורה היא שמות הבורא ועל כן כשלומדים תורה מתדבקים באופן אוטומטי בבורא בלי שום עשייה או מחשבה נוספת.
האדם גם חלק אלוק ממעל, אבל כיון שיש בו גוף בהמי - לומר שהוא ד' זו כפירה.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון