רות - שם האחת ערפה ושם השנית רות | חמש מגילות| דף 2 | פורום אוצר התורה רות - שם האחת ערפה ושם השנית רות | חמש מגילות| דף 2 | פורום אוצר התורה
ולפ"ז ישבי וגלית וכו' דינם כישראל?

וּבְחֶזְקַת אֵימַת בַּעֲלָהּ עָמְדָה הִיא וְעָרְפָּה, בְּעִנְיַן זֶה. כֵּיוָן שֶׁמֵּתוּ בַּעֲלֵיהֶן, עָרְפָּה חָזְרָה לְסוּרְחָנָהּ
אולי כיון שהיה באימה - הם אינם נידונים אמת
 
לדוג'
שמואל ב כא, כב
(כב) אֶת־אַרְבַּ֥עַת אֵ֛לֶּה יֻלְּד֥וּ לְהָרָפָ֖ה בְּגַ֑ת וַיִּפְּל֥וּ בְיַד־דָּוִ֖ד וּבְיַ֥ד עֲבָדָֽיו:

עָרְפָּה, הָרָפָה שְׁמָהּ, וְחָזְרָה לְסִרְחוֹנָהּ, וְלִשְׁמָהּ,
 
וראה
סוטה מב, ב
וגלית שמו מגת - תני רב יוסף: שהכל דשין את אמו כגת. כתיב מערות, וקרינן מערכות - תני רב יוסף: שהכל הערו באמו. כתיב הרפה, וכתיב ערפה - רב ושמואל, חד אמר: הרפה שמה, ולמה נקרא שמה ערפה? שהכל עורפין אותה מאחריה; וחד אמר: ערפה שמה, ולמה נקרא שמה הרפה? שהכל דשין אותה כהריפות, וכן הוא אומר: ותקח האשה ותפרוש... המסך על פני הבאר ותשטח עליו הריפות; ואי בעית אימא, מהכא: אם תכתש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי. ואת ארבעת אלה יולדו להרפה בגת ויפלו ביד דוד וביד עבדיו - מאי נינהו? אמר רב חסדא: סף, ומדון, גלית, וישבי בנוב. ויפלו ביד דוד וביד עבדיו - דכתיב: ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה, אמר רבי יצחק, אמר הקדוש ברוך הוא: יבואו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה. דרש רבא: בשכר ארבע דמעות שהורידה ערפה על חמותה - זכתה ויצאו ממנה ארבעה גבורים, שנאמר: ותשאנה קולן ותבכינה עוד. כתיב חץ חניתו, וקרינן עץ חניתו - אמר רבי אלעזר: עדיין לא הגיענו לחצי שבחו של אותו רשע, מכאן שאסור לספר בשבחן של רשעים. ולא לפתח ביה כלל! לאודועי שבחיה דדוד.​
 
סנהדרין צה, א
וישבי בנב אשר בילידי הרפה ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת והוא חגור חדשה ויאמר להכות את דוד. מאי וישבי בנוב? אמר רב יהודה אמר רב: איש שבא על עסקי נוב. אמר ליה הקדוש ברוך הוא לדוד: עד מתי יהיה עון זה טמון בידך? על ידך נהרגה נוב עיר הכהנים, ועל ידך נטרד דואג האדומי, ועל ידך נהרגו שאול ושלשת בניו. רצונך - יכלו זרעך או תמסר ביד אויב? אמר לפניו: רבונו של עולם! מוטב אמסר ביד אויב, ולא יכלה זרעי. יומא חד נפק לשכור בזאי. אתא שטן ואידמי ליה כטביא, פתק ביה גירא ולא מטייה. משכיה עד דאמטייה לארץ פלשתים. כדחזייה ישבי בנוב אמר: היינו האי דקטליה לגלית אחי. כפתיה, קמטיה, אותביה ושדייה תותי בי בדייא. אתעביד ליה ניסא, מכא ליה ארעא מתותיה. היינו דכתיב תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסלי. ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה, אבישי בן צרויה הוה קא חייף רישיה בארבעא גרבי דמיא, חזינהו כתמי דמא. איכא דאמרי: אתא יונה איטריף קמיה, אמר: כנסת ישראל ליונה אימתילא, שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף - שמע מינה דוד מלכא דישראל בצערא שרי. אתא לביתיה ולא אשכחיה. אמר, תנן: אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו. בשעת הסכנה מאי? אתא שאיל בי מדרשא. אמרו ליה: בשעת הסכנה שפיר דמי. רכביה לפרדיה, וקם ואזל, קפצה ליה ארעא. בהדי דקא מסגי חזייה לערפה אמיה דהוות נוולא, כי חזיתיה פסקתה לפילכה שדתיה עילויה, סברא למקטליה, אמרה ליה: עלם אייתי לי פלך! פתקיה בריש מוחה, וקטלה. כד חזייה ישבי בנוב אמר השתא הוו בי תרין, וקטלין לי, פתקיה לדוד לעילא, ודץ ליה לרומחיה, אמר: ניפול עלה ונקטל. אמר אבישי שם אוקמיה לדוד בין שמיא לארעא. - ונימא ליה איהו! - אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורין. - אמר ליה: מאי בעית הכא? - אמר ליה: הכי אמר לי קודשא בריך הוא, והכי אהדרי ליה. - אמר ליה: אפיך צלותיך, בר ברך קירא ליזבון ואת לא תצטער. אמר ליה: אי הכי - סייע בהדן. היינו דכתיב ויעזר - לו אבישי בן צרויה. אמר רב יהודה אמר רב: שעזרו בתפלה. אמר אבישי שם ואחתיה. הוה קא רדיף בתרייהו, כי מטא קובי אמרי: קום ביה. כי מטא בי תרי אמרי: בתרי גוריין קטלוה לאריא. אמרי ליה: זיל אשתכח לערפה אימיך בקיברא. כי אדכרו ליה שמא דאימיה - כחש חיליה, וקטליה. היינו דכתיב אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל.​
 
ומצאתי
שו"ת ציץ אליעזר חלק יז סימן מב
הרי לנו מבואר באר היטב בזהר חדש ככל החזיון אשר חזה ואשר פירש בזה בעל האבן עזרא, כי ח"ו [דלא יתכן, כלשונו של הא"ע] שנשאה מחלון לרות והיא גויה, וגם כי הזו"ח ביאר כונת הפסוק של הנה שבה יבמתך אל עמה ואלהיה, כפי שביאר אותו הא"ע, וכי מפסוק זה הוכחה שנתגיירה וערפה חזרה לסורחנה, וכמו"כ מבואר בזו"ח בדומה למ"ש לעיל לומר, דלכן פקפקה נעמי על גירותן הראשונה, מפני שאז בחזקת אימת בעלן עמדו, והיינו, דא"כ יש לחוש שלא נתגיירו אז בלב שלם, ובדומה למה שמצינו בתוס' בע"ז דף נ"ז ע"ב ד"ה עד שתשקע, שכותבים בכזאת גבי עבד, דאימת רבו עליו ואינו מתגייר בלב שלם, וכפי שמציין אל כך לנכון בפי' ניצוצי זהר שם.

וכדאי לעי' בכל התשובה הנ"ל​
 
לכאו' קשה גם בלא החיד"א, מה שייך יבום ברות, שהרי נתגיירה לאחר מיתת מחלון
כלפי זה יכול להיות שכיון שלא מדובר במצוות ייבום אלא בעניין של ייבום זה מתקיים גם באופן כזה
ויש לדון מצד גר שנתגייר כקטן שנולד
 
לדוג'
שמואל ב כא, כב
(כב) אֶת־אַרְבַּ֥עַת אֵ֛לֶּה יֻלְּד֥וּ לְהָרָפָ֖ה בְּגַ֑ת וַיִּפְּל֥וּ בְיַד־דָּוִ֖ד וּבְיַ֥ד עֲבָדָֽיו:
וראה
סוטה מב, ב
וגלית שמו מגת - תני רב יוסף: שהכל דשין את אמו כגת. כתיב מערות, וקרינן מערכות - תני רב יוסף: שהכל הערו באמו. כתיב הרפה, וכתיב ערפה - רב ושמואל, חד אמר: הרפה שמה, ולמה נקרא שמה ערפה? שהכל עורפין אותה מאחריה; וחד אמר: ערפה שמה, ולמה נקרא שמה הרפה? שהכל דשין אותה כהריפות, וכן הוא אומר: ותקח האשה ותפרוש... המסך על פני הבאר ותשטח עליו הריפות; ואי בעית אימא, מהכא: אם תכתש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי. ואת ארבעת אלה יולדו להרפה בגת ויפלו ביד דוד וביד עבדיו - מאי נינהו? אמר רב חסדא: סף, ומדון, גלית, וישבי בנוב. ויפלו ביד דוד וביד עבדיו - דכתיב: ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה, אמר רבי יצחק, אמר הקדוש ברוך הוא: יבואו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה. דרש רבא: בשכר ארבע דמעות שהורידה ערפה על חמותה - זכתה ויצאו ממנה ארבעה גבורים, שנאמר: ותשאנה קולן ותבכינה עוד. כתיב חץ חניתו, וקרינן עץ חניתו - אמר רבי אלעזר: עדיין לא הגיענו לחצי שבחו של אותו רשע, מכאן שאסור לספר בשבחן של רשעים. ולא לפתח ביה כלל! לאודועי שבחיה דדוד.​
כל אלו אינם ראיה שהרי בני בנים הרי הם כבנים וגם רות נקראת אימה של מלכות וגם במלחמת דוד וגלית נראה שגלית חי הרבה אחרי ערפה ובתקופת ניני רות.
 
כל אלו אינם ראיה שהרי בני בנים הרי הם כבנים וגם רות נקראת אימה של מלכות וגם במלחמת דוד וגלית נראה שגלית חי הרבה אחרי ערפה ובתקופת ניני רות.
בהדיא שם שנקראת ערפה על שהערו בה הרבה אנשים, ומפורש שם דקאי על גלית שנולד ממאה פאפי וחד נאנא עיי''ש
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון