סוכות, שמח"ת ושמ"ע שמחת תורה בצילם של גדולי עולם

[שירת העשבים]

שמחת תורה בוולאז'ין

תיאור נפלא כתבו ברבות הימים על השמחה בישיבת וולאז'ין בימי הנצי"ב . "היו מכניסים את ראשי הישיבה אל הישיבה בשיר וברננה, ורק אז התחילה השמחה האמיתית. הגאון הנצי"ב זצ"ל היה רוקד ושר עם התלמידים מתוך התלהבות כזו שהלהיבה אחרים , בין ריקוד לריקוד, בין זמר לזמר, נשמע פסוק או מאמר מענינא דיומא, מה שהגדיל והגביר את השמחה . הגיעה שעת התפילה, היו מתפללים ומזמרים, מזמרים ומתפללים, ואחרי התפילה היו פוצחים בניגון: "יומא לך טבא, רבי", ושוב "ברוך אלוקינו", ושוב "אתה בחרתנו", ואין קץ ואין סוף לחדווה.

בליל שמחת תורה עם תפילת מעריב, היה מראה יוצא מן הכלל, הגאון הנצי"ב היה עובר לפני התיבה ובני הישיבה היו "משוררים" העוזרים ל"חזן". אין לתאר כמה "גילה" וכמה " רעדה" היו יחדיו בתפילה זו. וכשהגיעו ל"עלינו לשבח" היו פותחים את ארון הקודש ובניגון מוסף של יום הכפורים היו נופלים "כורעים"... ואחרי ה"כורעים" שוב ריקודים ושוב ניגונים עד אור היום..."

 

[שירת העשבים]

אצל הפונוביז'ער רב, הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, רגעי ה'הקפות' והריקודים היו רגעים נעלים במיוחד, השמחה עם התורה הקדושה שכה אהב, ובמיוחד כאשר הוא רואה את הבחורים היקרים, פירות טיפוחיו, שמחים ורוקדים עם התורה שהוא מלמדם ומנחיל להם, הגביהו ורוממו אותו טפחיים מעל הקרקע...

השיא היה כאשר באמצע ה'הקפות' היה מופיע מרנא ה'חזון איש' זי"ע בהיכל הישיבה בהדר גאונו. שמחת הבחורים שגם כך הרקיעה שחקים, התלהטה עוד יותר, והם קיבלו את פניו בריקודים ובמחולות, כיאה לכבוד התורה ועמליה...

ה'חזון איש' בענוותנותו, ובאהבת התורה שבערה בו, הסכים שהבחורים יגביהו אותו על גבי כסא, הוא רק ביקש שיביאו לו ספר תורה קטן, כדי שירקדו לכבוד התורה ולא לכבודו...

כל אותה עת היה הרב מפוניבז' מפזז ומרקד בכל עוז לפני הבחורים, הנושאים את ה'חזון איש' על כפיים. אך כאשר ניסו הבחורים להגביה גם את הרב על כסא, התנגד בכל תוקף וקפץ בזריזות מהכסא...

 

[שירת העשבים]

כל גדולי ירושלים וחכמיה היו באים להביט בריקוד הזה

הרה"ג רבי מאיר צימרוט שליט"א: חז"ל (במדרש שיר השירים) אמרו, "נגילה ונשמחה בך" – מרמז על שמחת תורה, שבו אנו שמחים "בך" – בכ"ב האותיות שבהן ניתנה תורה.

ללמדנו, כי שמחים אנו בכל אות ואות שיש בתורה. כל אות קובעת שמחה לעצמה, כל אות שבתורה היא אוצר נפלא בפני עצמו. אין לשער את חשיבותה של כל השגה, של כל ידיעה, בתורה הקדושה! "נגילה ונשמחה" בכל אות ואות שבתורה הקדושה.

ידוע ומפורסם, שרבי איסר זלמן מלצר זצ"ל היה נוהג לרקוד ריקוד מיוחד בישיבת "עץ חיים", במעגל גדול, עם ילדים קטנים שזה עתה התחילו ללמוד את אותיות הא"ב. כל גדולי ירושלים וחכמיה היו באים להביט בריקוד הזה, והיו מתפעמים בכל פעם מחדש מרבי איסר זלמן, שיחד עם גדלותו העצומה בתורה, חסידותו וצדקותו, מצא לנכון לרקוד עם הילדים הקטנים, שהתחילו ללמוד את האותיות הקדושות.

ומה שרו בריקוד הזה? רבי איסר זלמן היה קורא בקול רם, ובמנגינה נעימה. את האותיות: קמץ א' – א' קמץ ב' – ב', והילדים היו חוזרים אחריו: "קמץ א' – א', קמץ ב' – ב'", וכך היה רוקד איתם, בהתלהבות ובשמחה, עד שהיו מסיימים את כל כ"ב האותיות. ככל הנראה, המקור למנהגו הוא מדברי חז"ל שהביאנו: "נגילה ונשמחה בך בכ"ב אותיות שבתורה".

ידוע שביום שמחת תורה, זו הפעם היחידה בשנה, שמעלים לתורה גם ילדים קטנים שטרם הגיעו לגיל בר מצוה, ואולי רמז יש בדבר: אנחנו שמחים אפילו באלו שיודעים רק לקרוא את האותיות: "נגילה ונשמחה בך" – זה יום שמחת תורה, שבו שמחים בכ"ב האותיות שבתורה.

(מתוך 'דורש טוב' סוכות)