ד' תעניות בין המצרים ת"ב שמיעת מוזיקה בימי בין המצרים אופנים המותרים והאסורים לבני ספרד ואשכנז (1 צופה)

[נחמן זייתוני]

שמיעת מוזיקה מנגן וכדו'​

כתבו האחרונים שבכלל איסור ריקודין ומחולות יש לנהוג איסור שלא לנגן בכלי נגינה או לשמוע מוזיקה [אף ע"י נגן וכדו'] שמביאה לידי שמחה של ריקוד. [אף שלא נתבאר להדיא בפוסקים שאסור לנגן בכלי שיר, ומצינו בזה כמה טעמים בדברי הפוסקים ונתבאר בארוכה בגליון פסקים והלכות דיני ספירת העומר. א' כל השנה יש איסור לנגן כמבואר בגיטין דף ז' ובשו"ע או"ח סי' תקס ס"ג, וכ"כ בשו"ת כפי אהרן (אפשטיין סי' נ"ב ד"ה אם כבר), ב' כיון שבמשנ"ב (סי' תקנא סקט"ז) כתב שאסור ריקודין ומחולות בימי בין המצרים, אין לחלק בין שמיעת מוזיקה לניגון בכלי נגינה, כיון שהכל מביא לידי שמחה. ובכלל האיסור הוא אף בשמיעה מנגן וכדו', ונתבאר בארוכה בשערי יוסף בין המצרים ג' עוד נראה כיון שבימי ספירת העומר נתבאר בספר תשובות ופסקים (הוצאת מקיצי נרדמים סימן סט) בשם רב שרירא גאון שגזרו חכמים שלא לעשות שמחה בין פסח לעצרת ע"ש, ואם בימי ספירת העומר כ"ש בימי בין המצרים].

שירה בפה – מותר לשיר בפה בימי בין המצרים אף בציבור, (שדי חמד בין המצרים אות י'), ורבים מבני אשכנז מחמירים שאסור לשיר בפה בציבור, ורק ביחיד מותר לשיר, אך הנוהגים היתר בזה יש להם על מה לסמוך.

שמיעת שירה וואקלית – אף שמעיקר הדין יש מקום להתיר לשמוע שירה וואקלית [וכן פרקי חזנות ובקשות] בימי בין המצרים, מ"מ רבים [מבני אשכנז ומבני ספרד] מחמירים שאין לשמוע שירה וואקלית אף בימי בין המצרים כיון שהוא מביאו לידי שמחה. אף המתירים לשמוע שירה וואקלית בימי בין המצרים, ראוי שלא לשמוע שירים כמו שעשו בזמנינו שנשמעים כמו שירים עם כלי זמר. וכן אין להקל בזה רק עד ר"ח אב. (נתבאר בארוכה בשערי יוסף דיני בין המצרים, ובפסקים והלכות דיני ספירת העומר).

כנ"ל שאסור לשמוע מוזיקה בימי בין המצרים. אך מצינו בפוסקים כששה אופנים שלא נאמר האיסור של ניגון ושמיעת מוזיקה בימי בין המצרים.

א). במקום מצוה כגון בסעודת מצוה. [ויתבאר בהרחבה להלן].

ב). זקנים או חולים או קטנים שלא הגיעו לגיל חינוך. [ויתבאר להלן].

ג). במקום סכנה, כגון שחושש שירדם בנהיגה ברכב, מותר לשמוע מוזיקה אף מקפיצה אף בימי בין המצרים, אך מר"ח אב אם אפשר ע"י דבר אחר יש להמנע מזה. [וכ"ש בדבר שמביא לידי שמחה].

ד). אינו מתכוין לשמיעת המוזיקה, כגון צלילי מוזיקה בפלאפון, או בהתעמלות וכדו' או מוזיקת רקע או ליווי או שמשמיע מוזיקה לילדיו, או שרוצה להרדם, ויתבארו דיניו בהרחבה להלן.

ה). ניגון במקום פרנסה. ויתבארו דיניו בהרחבה להלן.

ו). פרקי חזנות, או ניגוני רגש שמקרבים להשי"ת, כגון בבעלי תשובה, רבים מקילים. [וכמו שיתבאר להלן].

שמיעת מוזיקה בסעודת מצוה – כנ"ל שלבני ספרד: מותר לשמוע מוזיקה בסעודת מצוה עד ערב ת"ב, אך מ"מ בודאי שראוי למעט בשמחה, אף בסעודת מצוה מר"ח אב, ולבני אשכנז: נהגו להחמיר שלא לשמוע מוזיקה או לנגן בכלי נגינה, אף בסעודות מצוה.

ווארט – לבני ספרד: אין להקל לשמוע מוזיקה בווארט, [כיון שאין עושים תנאים] אך מותר לשיר בפה וכנ"ל, ולבני אשכנז: מותר רק לשיר בפה אך אין לשמוע מוזיקה מוקלטת בשמחת הווארט.

אירוסין – לבני ספרד אין לשמוע שם מוזיקה, [כנ"ל שיש להסתפק אם דינה כסעודת מצוה], ואף אם ידברו שם ד"ת, יש להחמיר, אלא א"כ החתן [או אחד מבני המשפחה] יעשה סיום מסכת. ובני אשכנז מחמירים שאף לא לשמוע שירים מנגן.

ריקודים ושירים לבחור שהתארס בימי בין המצרים– אסור לרקוד לחתן שהתארס בימי בין המצרים אף בלא מוזיקה מנגן, ומותר לשיר בפניו שירי שמחה, אך ראוי למעט בזה. (הגריש"א).

ברית יצחק – אסור לשמוע מוזיקה, כיון שלהלכה אינה נחשבת סעודת מצוה.

ברית מילה – לבני ספרד: מותר לשמוע שירים אף מכלי נגינה בשמחת ברית מילה. ולבני אשכנז: מותר רק בשמיעת מוזיקה מנגן וכדו' אם רגילים בזה.

פדיון הבן – לבני ספרד: מותר לשמוע שירים אף מכלי נגינה. ולבני אשכנז: מותר רק מוזיקה מנגן וכדו' אם רגילים בזה.

סעודת בר מצוה – לבני ספרד: מותר לשמוע שירים אף מכלי נגינה בשמחת בר מצוה, כיון שהוא סעודת מצוה. ולבני אשכנז: מותר רק שמיעת מוזיקה ע"י נגן וכדו' למי שרגיל בזה.

סעודת בת מצוה – אינה סעודת מצוה, ואין לשמוע בה מוזיקה אף מנגן וכדו'. כיון שאין מקור בפוסקים לעשות סעודה, ולכן אינה סעודת מצוה.

סיום מסכת – לבני ספרד: מותר לשמוע שירים אף מכלי נגינה בשמחת סיום מסכת, [עד ר"ח אב] אך אין היתר לשמוע מוזיקה אלא בשעת הסיום מסכת ולא בכל יום. (עי' שבת קיט. "יומא טבא לרבנן" ובשו"ת חיים שאל ח"א סי' כ"א). ומ"מ נהגו להחמיר, ולשמוע מוזיקה רק מנגן. ולבני אשכנז: בימי בין המצרים מחמירים, שלא לשמוע מוזיקה, ורק מותר לשיר בפה בלא ריקודין, (הגריש"א והגרנ"ק) [ויש מקילים שרק בנגן מותר אם רגילים בזה, כיון שהוא כיו"ט].

שבע ברכות – חתן וכלה שהתחתנו בהיתר בימי בין המצרים, מותרים בשמיעת מוזיקה אף בכלי נגינה וכלי שיר, בשמחת השבע ברכות, ומותרים אף בריקוד של מצוה לשמחת חתן וכלה, ויש רבים מבני אשכנז שנהגו להחמיר בזה.

חנוכת הבית – לבני ספרד: מותר לשמוע מוזיקה מנגן ולא בכלי שיר [בין בקניה ובין בשכירות] בארץ ישראל כיון שדינה כסעודת מצוה. והמקילים אף בחו"ל יש להם על מה לסמוך. [והטעם שאין להקל בכלי שיר, כיון שהוא מח' הפוסקים אם נחשב כסעודת מצוה]. ולבני אשכנז: כיון שבדרך כלל אין רגילים להחשיבה כסעודת מצוה, אסורים בה בשמיעת מוזיקה מנגן.

הכנסת ספר תורה – מותר להשמיע מוזיקה, אך נהגו שלא לעשות הכנסת ספר תורה בימי בין המצרים.

שמיעת מוזיקה ביום שישי מחצות או במוצאי שבת – אסורה. [ויש שנהגו להקל בזה, ואין למחות בידם ביד חזקה].

קידוש לבנה – אף לבני אשכנז הנוהגים שלא לשיר בציבור מותר לשיר ולרקוד לאחר קידוש לבנה, בטובים מאורות.

בלימוד תורה או בתפילה – מותר לשיר ולנגן.

חולה – חולה אף שאין בו סכנה ונמצא במיטה וכדו' מותר בשמיעת מוזיקה בימי בין המצרים, [ובמקום חולי לא גזרו רבנן], וכן מותר לשמח חולים ע"י כלי נגינה וכדו'.

זקנים – שנמצאים בביתם לבד, מותרים בשמיעת מוזיקה, ובפרט שאינה מביאה לידי ריקוד, אלא נועד להפיג את הפחד והשעמום. (עי' הליכות שלמה עמ' תיב הערה 8 בשם הגרשז"א).

אדם שבדיכאון ובעצבות – מי שמצבו הנפשי ירוד מאוד ועל ידי שמיעת המוזיקה תשפיע עליו לטובה, מותר לו לשמוע מוזיקה, אף מכלי נגינה.

שמיעת מוזיקה לקטנים – מותר לקטנים עד גיל חינוך [6] לשמוע מוזיקה בימי בין המצרים. [ומותר אף להורים כיון שאין מתכוונים] אך קטנים מגיל חינוך יש לחנכם שלא לשמוע מוזיקה בימי בין המצרים, ואף שאין אבילות לקטן מ"מ יש לחנכם כגדולים כיון שהכא הרי הוא אבילות דרבים, אך מ"מ קלטות של שירים שיש בהם מידי פעם מנגינות יש להקל אף בקטנים שהגיעו לגיל חינוך. [וכ"ש אם אינם בדרך שמחה].

לימוד שיעורי נגינה לקטנים – מותר להתחיל ללמד מוזיקה לקטנים ולנערות [לשם תחביב] בימי בין המצרים, כיון שבתחילת הלימוד אינם יודעים לנגן ורק עושים קולות בעלמא, אך לאחר שיודעים לנגן אין ללמוד נגינה בימי בין המצרים, אך במקום צורך או הפסד שישכחו את החומר שלמדו מותר ללמד נגינה בימי בין המצרים, [עד ר"ח אב].

במקום סכנה, כגון שחושש שירדם בנהיגה ברכב, מותר לשמוע מוזיקה אף מקפיצה אף בימי ספירת העומר (עי' משנ"ב סי' תקס סקי"ג, וחמירא סכנתא מאיסורא, וכן הסכמת הפוסקים).

נמצא באוטבוס ויש מנגינות – אדם שנמצא באוטובוס או במונית וכדו' ושומע מוזיקה, אין צריך לרדת מהאוטובוס, כיון שאינו מתכיון להנות. (עי' פסחים כה. ושו"ע יו"ד סי' קמ"'ב ס"ו וברמ"א שם ובש"ך סקל"ד).

שמיעת מוזיקה בעבודה – נשים שעובדות הרבה שעות ביום, וחייבות לשמוע מוזיקה כדי להקל עליהם את עבודתם, כיון שרגילות בכך, וקשה להם לעבוד בלא שמיעת מוזיקה, אפשר להקל להם בשעת הצורך שישמעו מוזיקה שאינה מביאה לידי ריקוד, וטוב שישמעו שירים וואקלים. [נראה שיש להתיר במקום צורך כיון שאינם מתכוונים לשמיעת המוזיקה, ורק להעביר את הזמן, וכן הו"ד הגרנ"ק (ספר יד בבין המצרים פ"ז סעיף יז) וכן שמעתי מהגרע"פ]. אך שמיעת מוזיק'ה בעת שטיפת הבית, אין להתיר, אך אם נעשה להקל על העבודה יש להתיר בוואקלי כל דהוא, [וכ"ש בערב שבת] (עי' סוטה מח ע"א, ובספר פנינת המקדש בשם הגרמ"ש קליין להתיר בזה).

התעמלות – מותר לשמוע מוזיקה לצורך התעמלות במכון כושר ובחוגי התעמלות וכדו' שהמוזיקה היא חלק מהפעילות ואין מתכוונים לשמיעת המוזיקה, וכן אם שומע מוזיקה שעושה התעמלות בביתו או שעושה הליכה, יש להתיר.

שמיעת מוזיקת רקע בטלפון – מותר לשמוע מוזיקת רקע בטלפון כגון שממתין לשיחה עד שיענו לו, כיון שאינו מתכיון לשמיעת המוזיקה.

שמיעת מוזיקת ליווי – מותר לשמוע מוזיקת ליוי כגון רקע של סיפור, [או תסריט החתונה וכדו'] וכן מותר להקרין מצגת ולשמוע דרשות שיש בהם ליווי מוזיקלי שמטרתם להנעים את התוכן ואין שמיעת המוזיקה להנאה. אך אם מביא לידי שמחה יש להחמיר בכך, אלא א"כ יש צורך פרנסה וכמו שיתבאר להלן.

ניגון לצורך פרנסה – מותר לנגן בכלי נגינה אצל הגויים לצורך פרנסה. עד ר"ח אב (עי' ביה"ל סי' תקנ"א ד"ה ממעטים לגבי בין המצרים שעד ר"ח אב מותר, וכ"ש הכא שלא נתבאר בפוסקים לאיסורא). ולכן מותר לנגן בחתונות בזמן שבו הוא נוהג מנהגי אבילות, [עד ר"ח אב] ואחרים נוהגים בו היתר כיון שנעשה לצורך פרנסה.

לימוד מוזיקה לצורך פרנסה – הלומד מוזיקה לצורך פרנסה מותרים להמשיך את הלימוד בימי בין המצרים, עד ר"ח אב.

הלחנת ועריכת שירים וכדו' – מותר לעוסקים במלאכת השירה לערוך שירים ולהלחין שירים לימים שאחרי בין המצרים, עד ר"ח אב. (ע"פ הנ"ל, וכ"כ בכה"ח שם סקמ"א).

פרקי חזנות וכדו' – כיון שאינם מביאים לידי ריקוד מעיקר הדין מותר. (הגריש"א באשרי האיש או"ח ח"ג עמ' תלג, והגרשז"א הליכות שלמה פרק יא דבר הלכה אות כב), ורבים נהגו להחמיר בזה.

שירי רגש – שירי רגש שמקרבים להשי"ת, ואינם מביאים לידי ריקוד, יש מקילים, בזה, ובפרט בבעלי תשובה [או במקום צורך קצת], אך המנהג הפשוט להחמיר אף בשירי רגש.

מפסקי הגאון מח"ס שערי יוסף הגרי"א.

 

[אוצר המועדים]

מפסקי הגאון מח"ס שערי יוסף הגרי"א.

לחץ כדי לכווץ...

מי זה?

 

[פְּסֶבְדּוֹנִים]

מי זה?

לחץ כדי לכווץ...

הרב יוסף אביטבול