ד' תעניות בין המצרים ת"ב שמיעת שירים ווקאליים (1 צופה)

[מפתח הזהב]

אשמח לקבל דעות, טעמים ומנהגים בעניין שמיעת שירים ווקאליים בימי בין המצרים.

 

[חיים ש]

זה תלוי בהרגשת הלב,
כל רב שתשאל יענה לך אחרת.

 

[הצעיר שבחבורה]

רבים הסוברים שאף שירה בפה אסורה בימי בין המצרים

 

[אוהב ספר]

רבים הסוברים שאף שירה בפה אסורה בימי בין המצרים

לחץ כדי לכווץ...

וגם להסוברים שמותר כמדומה ששמיעת שירה ווקאלית מוקלטת לכו"ע אסור

 

[ממגד שמים]

לכו"ע אסור

לחץ כדי לכווץ...

אולי רובו ככולו?

 

[מראה מקום]

'מוזיקה ווקאלית'.
שורש מחלוקת הפוסקיםכלי זמר: לגבי 'כלי זמר' מוקלט, הסכמת הפוסקים )הובאו בקובץ מאור יעקב חודש תמוז פרק א הערה6( שאסור לשמוע בבין המצרים. אבל נחלקו הפוסקים, האם מותר לשמוע 'מוזיקה ווקאלית' )הקלטתשירה בפה, חזנות(, בזמנים האסורים לשמוע מוזיקה )לשיטת האוסרים לשמוע מוזיקה כל השנה, ביןהמצרים, ספירת העומר, בימי אבלות רח''ל(, ושורש הנדון, האם עצם ההקלטה נהפך ל'כלי זמר', שהמכשירמשמיע קול שירה ודינו כ'כלי זמר'. או כיון ששומע פה, דינו כפה ולא כ'כלי זמר'.בבין המצרים יותר חמור משאר הזמנים; א. לשיטת האוסרים שירה בפה בבין המצרים, ברור ש'מוזיקהווקאלית' אסורה. והנדון הוא רק לשיטת המתירים שירה בפה ואוסרים בכלי, האם 'מוזיקה ווקאלית' דינהככלי שיר. ב. גם אם נניח ש'מוזיקה ווקאלית' אינו ככלי שיר, יש לאסרו בימי בין המצרים משום שמחה.שעיקר האיסור אינו ב'חפצא של כלי שיר', אלא משום אלא 'שיר של שמחה' המביא לידי ריקוד ומחולות.

חתונה וכניסת שבת: בירושלים המנהג מקדמת דנא לא להביא כלי זמר בחתונה כי אם תופים בלבד,ומנהג העולם להפעיל 'מוזיקה ווקאלית' בשעת הסעודה, ויש לדון האם ראוי לעשות כן. וכן לפני כניסתהשבתות של בין המצרים וספירת העומר הצופרים משמיעים ברמה קול 'נעימה ווקאלית', ויש לדון האםשפיר עבדי..

סברת האוסרים לשמוע 'מוזיקה ווקאלית'
ספק: הג''ר שלמה זלמן אויערבך זצ''ל הסתפק בזה )שלמי מועד עמוד תעח( אם נחשב כלי שיר. כ''קהאדמו''ר מצאנז קלויזנבורג זצ''ל )שו''ת דברי יציב אורח חיים סימן רמו( הסתפק לגבי כל השנה, האםקלטת של פרקי חזנות דינה ככלי שיר, או לא, ולא הכריע. ]למעשה, אוסר לשמוע מוזיקה כל השנה אפילוהקלטה של שירה בפה ב'רגיל לשמוע', כי יתכן שווקאלי דינו ככלי זמר, ואף אם אינו כלי שיר הרי לדעתהרמב''ם ועוד פוסקים אסור גם בפה, ובבית שרגיל בו להפמ''ג אסור לכו''ע, וכל שכן בזמננו שהחורבן ניכרביותר. אך לרפואה מותר[, וכן הסתפק בזה הג''ר אשר ווייס שליט"א.אסור ככלי שיר: לדעת הג''ר שמואל הלוי וואזנר זצ''ל )שבט הלוי חלק ח סימן קכז(, וכן מעיד הג''ריצחק דרזי שליט''א בשם הג''ר יוסף שלום אלישיב זצ''ל )הערות למסכת גיטין דף ז. אשרי האיש או''חחלק ג פרק סח אות ז(, והג''ר בנימין יהושע זילבר זצ''ל )אז נדברו חלק ח עמוד קלה, במסקנתו(, אסורלשמוע 'שירה מוקלטת' היות שגם באופן כזה נקרא 'כלי שיר'. והוסיף הרב ואזנר, שגם כל השנה אסורלשמוע שירה מוקלטת. וכן מעיד הג"ר הלל רוטמן שליט"א ששמע מפי הג"ר ישראל יעקב פישר זצ"לששירה בפה מוקלטת דינו ככלי שיר, ואסור אפילו כל השנה. וכן סובר הג''ר ניסים קרליץ שליט''א )חוטשני שבת חלק ד מהדורה שניה עמוד שעט(, ששירה מוקלטת דינו כ'כלי שיר', שיש בו יותר צורה שלשמחה.אסור משום שמחה: טעם נוסף לאסור כותב הג''ר בנימין יהושע זילבר זצ''ל )אז נדברו חלק ח עמודקלה, במסקנתו(, שאין גזירת הכתוב לאסור בכלי דוקא אלא עיקר האיסור הוא מצד שמחה יתירה בעתהחורבן )ולא משום ביטול כלי שיר, שהרי נקטינן שעיקר שירה בפה( ואם כן הרי במוזיקה ווקאלית יששמחה.מטעם נוסף אוסר הג''ר אליעזר יהודה ולדנברג זצ''ל )ציץ אליעזר חלק טו סימן לג אות ב(, למרותשלגבי הגזירה בירושלים לא להביא כלי זמר לחתונה, וכן לגבי מוזיקה בימות השנה, אין הקלטה של שירהבפה נחשבת כלי שיר. ורק הקלטה של כלי זמר אסורה. מכל מקום לגבי בין המצרים, שאסור גם בריקודיןומחולות, מסתבר לאסור גם הקלטה של שירה בפה, ומסיים שכך נוהגים.וכן דעת הג''ר שמואל קמנצקי שליט''א )קובץ הלכות פסקי רבי שמואל קמנצקי בין המצרים פרק דהלכה ו הערה ז(, שאין הקלטה של שירה בפה נחשב כלי, ובכל זאת יש להימנע משמיעת 'מוזיקה ווקאלית'בבין המצרים, כי אין דין של כלי שיר אלא האיסור משום שמחה כמו ריקודין ומחולות. ובפרט באופן שכלתכלית הזמר להדמות לקול של כלי שיר, שבזה ודאי הוי שירה של שמחה. ואין רוח חכמים נוחה הימנו.אסור משום היסח דעת: וכן הורה הג''ר אברהם יצחק אולמן שליט''א )מקראי קודש להרב משה הררי,תעניות עמוד שפז( שגם 'מוזיקה ווקאלית' בכלל האיסור של ריקודים ומחולות, שהרי משמח את האדםומסיח דעתו מהאבילות. והרי כולם מבינים שבתשעה באב או בימי השבעה על אביו או על אמו, אסורלשמוע 'מוזיקה ווקאלית', והוא הדין בבין המצרים, ומי שרוצה לשמוע זאת מראה שלא איכפת לו מספיקמחורבן בית המקדש.והוסיף הג''ר ניסים קרליץ שליט''א )חוט שני שבת חלק ד מהדורה שניה עמוד שעט(, שבעצם גזרולאסור לשמוע כלי זמר כל השנה, ולכל הפחות בבין המצרים יש להיזהר בכך, ולא לשמוע אפילו הקלטהשל שירה בפה. וכן דעת הג''ר גמליאל הכהן רבינוביץ שליט''א )גם אני אודך בין המצרים( ש'מוזיקהווקאלית' הוא היכי תימצי ופטנט לעקוף את ההלכה. ואין היתר בדבר.וכן נקטו לאסור 'מוזיקה ווקאלית', הג''ר מרדכי גרוס שליט''א )אור לארבעה עשר פרק טז אות י(, הג''רעזריאל אויערבאך שליט''א )בנתיבות ההלכה חלק לט עמוד 372(, הג''ר מנחם מנדל לובין שליט''א)בנתיבות ההלכה חלק מד עמוד 534(, וכן מורים רוב הפוסקים.

סברת המתירים לשמוע 'מוזיקה ווקאלית'אינו כלי שיר:
מאידך לדעת הג''ר משה פיינשטיין זצ''ל )אגרות משה או''ח חלק א סימן קסו - לגבי רדיו,בנתיבות ההלכה חלק מד עמוד ,441 מאור יעקב תמוז עמוד סג(, והג''ר משה שטרנבוך שליט''א )מאוריעקב תמוז עמוד סג(, הקלטת שירה בפה דינה כפה ולא ככלי שיר, והקלטה של כלי זמר דינה ככלי זמר.הג"ר חיים פינחס שיינברג זצ''ל )ישמח לב סימן תז( מיקל לגבי חתונה בירושלים שאפשר להקל לשמוע'מוזיקה ווקאלית'.התפתחות: והנה בעבר, 'מוזיקה ווקאלית' היה רק הקלטת שירה בפה של אדם בודד, או מקהלה עםעיבוד בסיסי באולפן. כיום בעידן הדיגיטלי, יש 'מוזיקה ווקאלית' שכמעט אין הבדל ביניהם למוזיקה רגילהעם כלי זמר, אנשים מומחים משמיעים בפה קולות שונים באותו תו כמו כלי זמר )תופים, חצוצרה, גיטרה,בס(. באולפן משוכלל מכפילים ומשפרים את עוצמת הקול, וכך נהפך להיות כמעט כמו מוזיקה רגילה. יששנעזרים במערכת ההגברה ליצור קולות משנה, נופחים צמוד לרמקול עם קול גרוני עמוק ליצור 'הד'ו'בס'. ויש לדון לשיטת המתירים האם יתירו גם בזה, או דלמא כיון שנראה כמו קול של כלי זמר, דינו ככליזמר. יש עוד סוג שנקרא המכבי''ץ שהופכים כוסות חד פעמי מאחד לשני, וכך יוצא קול יפה, ובזה ישיותר סברא לאסור אף שאינו 'כלי שיר' אבל עדיין זה כלי המשמיע קול.ודעת הג''ר אביגדור נבנצל שליט''א )מקראי קודש להרב משה הררי, תעניות עמוד שפה( שלמרות שכיוםהמוזיקה הווקאלית נשמע כמוזיקה רגילה מותר לשמוע שירים שקטים בצנעה, שזה מרגיע. וכן התירלשמוע הופעה חיה ששרים בפה שירים עצובים.הכרת הטוב: רוב המאמר הנוכחי, מבוסס על הספרים דלהלן קרא עלי מועד )פרק ב(, רץ כצבי )במעגליהשנה סימן טו(, קובץ מאור יעקב )תמוז(.סיכום הגיליון:דינים העוליםא. כל השנה: יש אוסרים לשמוע מוזיקה כל השנה, ויש מקילים. מנהג העולם להקל בזה אפילוהמדקדקים, ויש ללמד עליהם זכות.ב. בין המצרים: משנכנס אב ממעטים בשמחה ואסור לעשות סעודות ריקודים ומחולות וכלי זמר,ומנהג האשכנזים לאסור כל זה מי''ז בתמוז.ג. שירה בפה: יש אוסרים אפילו לשיר בפה בבין המצרים, ויש שהתירו לשיר בפה. ויש מתירים רקבאופנים דלהלן - שירי יגון המשברים הלב / שירי רגש / שירים שאינם מביאים לידי ריקוד / כוונתולהתעורר לעבודת ד'. לגבי שמיעת פרקי חזנות מותר מצד הדין, אך ראוי להחמיר.ד. ווקאלי: הקלטה של שירה בפה, לדעת רוב הפוסקים אסור לשמוע בבין המצרים )דינה ככלי שיר,משום שמחה(. ויש מתירים )אין דינה ככלי שיר(. ויש להסתפק האם ההיתר מתייחס גם ל'מוזיקהווקאלית' משוכללת, שנשמעת כמעט כמו מוזיקה רגילה. ויש שהתירו בצנעה בשיר רגוע.

 

[מראה מקום]

'מוזיקה ווקאלית'.

לחץ כדי לכווץ...

 

[מראה מקום]

מוזיקה בימי בין המיצרים וספירת העומר

א. מדינא דגמרא ימי בין המיצרים הם ימי אבלות, וחידש המגן אברהם כי "אסור לעשות ריקודים ומחולות" מי"ז בתמוז ואילך. עוד חידש המגן אברהם, שגם בימי ספירת העומר "אף מי שעשה שידוכים אסור לעשות ריקודים ומחולות". ודנו הפוסקים האם גם שמיעת כלי זמר ושירים נאסרה בימים אלו.

ב. בעיקר דברי המג"א יש להבין מהו גדר האיסור "לעשות ריקודים ומחולות", והאם יש בזה הבדל בין ימי בין המיצרים לספירת העומר.

ג. וכן צ"ע מה התחדש באיסור שמיעת כלי זמר ושירים בימים אלו יותר משאר ימות השנה [שנאסר בהם לשמוע מוזיקה לאחר החורבן].

• • •

ממוצא הדברים יש לברר פרטים נוספים בנדון שמיעת שירים ומוזיקה בימי בין המיצרים וימי ספירת העומר:

ד. שמיעת "שירי רגש" שקטים • מוזיקה קלאסית ופרקי חזנות.

ה. שמיעת שירים ברדיו, קלטות ודיסקים • שירה בפה ושמיעת מוזיקה וואקלית.

ו. המתפרנס מנגינה • לימוד נגינה • חוגי נגינה ומחול בבתי ספר • נגינה בגני ילדים • שמיעת מוזיקה בשיעורי התעמלות • האזנה למרכזיה המשמיעה שירים בזמן המתנה למענה בטלפון.

ז. שירה בפה וניגון בכלי זמר בשמחה של מצוה [אירוסין • שבע ברכות • בר מצוה • הכנסת ספר תורה • סיום מסכת • ריקוד לחתן בישיבה].

ח. מוזיקה בחול המועד פסח • ריקודים וכלי זמר מל"ג בעומר ואילך • מראש חודש סיון ועד שבועות.

ט. תכלית המנהג למעט בשמחה בספירת העומר – חיזוק הזהירות בכבוד הזולת.

מוזיקה בימי בין המיצרים וספירת העומר

א. מדינא דגמרא ימי בין המיצרים הם ימי אבלות על חורבן בית המקדש, כמבואר במשנה בסוף מסכת תענית (1) "משנכנס אב ממעטין בשמחה, שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה, אסור מלספר ולכבס". ובמסכת יבמות (1) אמרו כי קודם לזמן זה [דהיינו מראש חודש ועד התענית] העם ממעטים בעסקיהם מלישא וליתן, מלבנות ולנטוע, ומארסים ואין כונסים, ואין עושים סעודת אירוסין". וכן נפסק להלכה בטור (1) ובשו"ע (1) "אין נושאים נשים ואין עושים סעודת אירוסין, אבל ליארס בלא סעודה מותר"/ והוסיף הרמ"א: "ונוהגים להחמיר שאין נושאים מי"ז בתמוז ואילך עד אחר תשעה באב".​

כמו כן, מצינו בגמרא במסכת יבמות (1) כי בתקופה שבין פסח לעצרת מתו עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. ומחמת זה, הובא בטור (2) ובשו"ע (2) שנהגו לא לישא אשה בין פסח לעצרת [ובשו"ע כתב עד ל"ג בעומר] "שלא להרבות בשמחה שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא".

והנה דבר ברור הוא, שהאיסור לנגן בכלי זמר ולא לשמוע שירים ומוזיקה בימי בין המיצרים ובימי ספירת העומר לא הוזכר בדברי רבותינו הראשונים, ואף לא בדברי הרמב"ם, הטור והשו"ע. ורק בדברי המגן אברהם הוזכר האיסור שלא לעשות "ריקודים ומחולות" [ראה ביאורו של הגרש"ז אויערבך [הליכות שלמה (6) הערה כא] מהו ריקוד ומהו מחול].

• בהלכות בין המצרים כתב המג"א (1) "ונ"ל דאסור לעשות ריקודים ומחולות מי"ז בתמוז ואילך".
• ובהלכות ספירת העומר כתב המג"א (2) "לעשות ריקודים ומחולות של רשות נהגו לאסור. ונ"ל שאף מי שעשה שידוכים אסור לעשות ריקודים ומחולות". ודבריו הובאו להלכה במשנ"ב (1) סי' תקנא ס"ק טז; (2) סי' תצג ס"ק ג).

ויש לדון האם גם שמיעת כלי זמר ושירים נאסרה בימים אלו.

ובעיקר דברי המג"א יש להבין מהו גדר האיסור "לעשות ריקודים ומחולות", והאם יש בזה הבדל בין ימי בין המיצרים לספירת העומר. וכן צ"ע מה התחדש באיסור שמיעת מוזיקה בימים אלו יותר משאר ימות השנה [שנאסר בהם לשמוע מוזיקה לאחר החורבן – וכפי שהרחבנו את היריעה בנדון בשיעור רנ"ב – שמיעת מוזיקה בזמן הזה].



שמיעת כלי זמר • קלטות ודיסקים • שירים ברדיו

ב. אף שהמג"א אסר "לעשות ריקודים ומחולות", ולא את עצם שמיעת כלי זמר, נקט בשו"ת מנחת יצחק (3) "דהוי איסור כלי זמר [בספירת העומר] בכלל מה דאיתא במג"א דכתב דאסור לעשות ריקודים ומחולות בימי הספירה. ואף דלא הזכיר כלי זמר, מכל מקום כלי זמר הוי כל שכן, דהוי שמחה יתירה מריקודים ומחולות". והוסיף כי "גדול כח המנהג, עד דיש לומר דנוגע באיסור דאורייתא, דהוי כמו נדר".

וכן פסק האגרות משה (2) לאחר שכתב כי יש לבעל נפש להחמיר שלא לשמוע אפילו שירה בפה ושלא על היין במשך כל ימות השנה, הוסיף: "ובימי הספירה יש לאסור בזמרא דמנא אף להמתירים". ומפורש בדבריו שבימי ספירת העומר יש יותר סיבה לאסור שמיעת מוזיקה, מאשר כל ימות השנה.

וכן מובא בשם הגרי"ש אלישיב בספר אשרי האיש (6) פרק סה סע' כ) שנהגו להחמיר בחומרא יתירא בימי הספירה לאסור שמיעת כלי זמר יותר מכל ימות השנה: "ובאמת הרבה העירו דמה ענין ניגונים לריקודים ומחולות. ואמר רבינו שאכן אין לזה מקור, אלא שכל השנה המנהג להתיר, ובספירה המנהג לאסור".

גם בהלכות בין המיצרים נקטו הפוסקים שיש להחמיר בשמיעת מוזיקה, כמבואר באגרות משה (2) או"ח ח"ד סימן כא אות ד), וכפי שיוצא מדברי המנחת יצחק הנ"ל (3). וכן פסק בשו"ת יחוה דעת (3) "בימי ספירת העומר וכן בימי בין המצרים, בוודאי שאסור גם כן לשמוע בהם שירים עם כלי נגינה. וביותר יש להחמיר בימי בין המצרים, כמו שאסרו בהם חז"ל כמה עניינים של שמחה". והוסיף: "אף על פי שמותר מעיקר הדין לשמוע בשאר ימות השנה דרך הרדיו ורשם קול, שירי קודש המלווים כלי נגינה, אבל בימי הספירה וכן בימי בין המצרים, יש להימנע מלשומעם". וכן הובא בשם הגרי"ש אלישיב (6) אשרי האיש פרק סה סע' כ) "אין לשמוע בימי הספירה קלטות וניגונים".



שמיעת "שירי רגש" שקטים

ג. מדברי המג"א שאסר "לעשות ריקודים ומחולות", משמע שאסור לשמוע כלי זמר רק כאשר שומעים זמר המביא לידי ריקודים ומחולות, וכפי שהובא בשם הגרש"ז אויערבך בספר הליכות שלמה (6) כי "יש להימנע בימים אלה מכל שירה המעוררת לריקוד ומחול, אבל שירה המרוממת את האדם אך אינה מביאתו לריקוד ומחול, מותרת".

וכן מבואר בהרחבה בדברי רבי אליהו שלזינגר [רבה של שכונת גילה בירושלים] בשו"ת שואלין ודורשין (4)-(5) שהתיר "שמיעת נגינות רגועות, שירי רגש וערגה וכיוצא בזה" ברדיו בימי ספירת העומר, היות וכל האיסור הוא "ריקודים ומחולות". ועי' בדבריו במה שדחה את כל ראיותיו של המנחת יצחק (3), והוסיף כי יש להתיר השמעת מוזיקה מסוג זה בערוצי הרדיו בימי ספירת העומר, כדי שלא יבואו לשמוע מוזיקה אסורה בערוצי רדיו אחרים, וכפי שהתירו פוסקי הדור הקודם להדפיס עיתונים בחול המועד, וסיים: "וכל אדם יש לו בביתו מכשירי הקלטה וקלטות לרוב, ואין הדברים משמחים כל כך כמו בשנים שעברו, שלא היו רגילים בכל אלו. וגם לרבים זה נחשב להם כרפואת הנפש לשמוע זמירות ופסוקים עם כלי זמר, והדבר מציל אותם מדיכאון מחשבות רעות וזרות. ומקיימים מאמר קדושים "מצוה גדולה להיות בשמחה" גם בימי הספירה, שעכ"פ איננו מראים את השמחה בחוץ, אבל בפנימיות יש להיות שמח כי העצבות מביאה את האדם לידי חטאים ומרעין בישין". ומתוך כך קבע: "על כן הדבר פשוט דיש להתיר לשמוע נגינה שקטה גם עם ליווי של כלי זמר בימי הספירה. וכן שמעתי בשם רבנים גדולים וחשובים שליט"א".

ברם הגר"ש ואזנר, אליו שלח הרב שלזינגר את תשובתו הנ"ל, לא הסכים עמו, וכתב: "ואודות מנהג ימי הספירה, אוכל רק להעיד מה שראיתי ושמעתי גם מגאוני עולם שהמדקדקים בהנהגה בכל המדינות היו מנזרים עצמם מזה, ואין זה מתפקידינו להקל ראש בזה וכיוצא בזה", יעו' בדבריו, ובמה שהעתיק שם מתשובתו הנוספת בענין זה.

• • •
• פרקי חזנות ומוזיקה קאלסית – הגרש"ז אויערבך (6) הליכות שלמה, הערה כב) התיר שמיעת פרקי חזנות ונגינות קלאסיות בימי ספירת העומר. אך בהערות (שם) ציינו "דאין לנהוג היתר זה בשופי, דסוף סוף נהגו במיעוט שמחה בימים אלו ורק כשקיימת סיבה יש להתיר". ברם הגרי"ש אלישיב (6) אשרי האיש סע' כ) כתב לאסור שמיעת חזנות.
• שירה בפה ושמיעת מוזיקה וואקלית – בשו"ת יחוה דעת (3) התיר שירה בפה ללא כל הגבלות, וכן הובא בשם הגרי"ש אלישיב (6) סע' כ) "דלא ניכרת השמחה בזה בפועל". אך כאשר מושמעת שירה וואקלית של שירים שמחים בקלטת או בדיסק, החמיר הגרי"ש. וכן נראה מדברי הגר"ש ואזנר בשו"ת שבט הלוי (3) ח"ח סימן רכז). ובספר פסקי תשובות (7) סימן תצג אות ד) כתב לחלק בין שירת ניגוני דבקות לשירים המעוררים לריקוד ומחול, יעו' בדבריו.
• נגינה בכלי זמר בסעודת מצוה – בשו"ת יחוה דעת (3) כתב: "בשמחת מצוה, כגון ברית מילה או פדיון הבן, או סיום מסכתא, או בר מצוה, מותר לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה, שכל שהיא שמחת מצוה יש להקל בדבר". וראה בדברי הגרש"ז אויערבך (6) הליכות שלמה הערה 57), והגרי"ש אלישב (6) סע' כא) בנדון זה, וסיכום הדינים בפסקי תשובות (7) הן בנוגע לימי בין המיצרים והן בנוגע לימי ספירת העומר.
• המתפרנס מנגינה ולימוד נגינה – באגרות משה (2) או"ח ח"ג סימן פז) כתב כי למורה מותר ללמד נגינה בימי בין המיצרים וספירת העומר כדי להתפרנס "דלדידיה אין זה ענין שמחה. ואם הוא להנאתו, אסור אף ללמד, דגם זה הוא הנאה, ואסור בימי ספירה בענייני שמחה". ובנדון לימוד נגינה נקט הגרי"ש אלישיב (6) סעי' כה) ש"כל זמן שאוחז בתחילת הלימוד ולא יוצא שיר גמור, מותר. אבל כשיודע כבר לשיר, ותוך כדי לימוד יוציא שיר גמור, אין ללמוד נגינה בימים אלו". וראה בדברי רץ כצבי (9) אות ט).
• חוגי נגינה ומחול בבתי ספר וגני ילדים – אשרי האיש (6) סעי' כו), רץ כצבי (9) אות י).
• שמיעת מוזיקה בשיעורי התעמלות – רץ כצבי (9) אות יא).
• האזנה למרכזיה המשמיעה שירים בזמן המתנה למענה בטלפון – אשרי האיש (6) סעי' כז).
• ריקוד לחתן בישיבה – הגרש"ז אויערבך (6) הליכות שלמה הערה כ) אסר, והגרי"ש אלישיב (6) סע' כג) התיר.
• מוזיקה בחול המועד פסח – עי' באשרי האיש (6) סעי' כז) ובפסקי תשובות (7) סי' תצג אות ו) כתב שמנהג העולם להקל.
• ריקודים וכלי זמר מל"ג בעומר ואילך – הליכות שלמה (6) הערה כג) ובפסקי תשובות (7) סי' תצג אות ו)
• • •

ההבדל בין האיסור לשמוע מוזיקה בימי בין המיצרים לבין האיסור לשמוע מוסיקה בימי ספירת העומר

ד. ברץ כצבי (8)-(9) הרחיב לבאר את ההבדל בין המנהגים שנוהגים בימי בין המיצרים, שעניינים אבלות על חורבן בית המקדש, לעומת המנהג לא להרבות בשמחה בימי ספירת העומר שאינו בגדר מנהגי אבלות [ובפרט לפי דברי הרמב"ן (1) שהימים שבין פסח לעצרת הם "כחולו של מועד", עי"ש בדבריו].

• תכלית המנהג למעט בשמחה בימי ספירת העומר – חיזוק הזהירות בכבוד הזולת, יעו' בדברי מו"ר הגרש"ז ברוידא זצ"ל, ראש ישיבת חברון, בספרו שם דרך (9). וזו גם תכלית מנהגי ימי בין המיצרים לחזק את אהבת החינם.

 

[ישיבישער]

שטייט אין מחבר אסור לעשות ריקודין ומחולות, אי הוי בכלל ריקודין ומחולות אסור ואי לאו שרי. ובפשטות אין הכוונה דווקא אם בפועל רוקד אלא ניגונים המעוררים לריקוד

 

[האוצר הגנוז]

זה תלוי בהרגשת הלב,
כל רב שתשאל יענה לך אחרת,

לחץ כדי לכווץ...

תקנון הפורום | פורום אוצר התורה

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il