שמע ישראל ה' ... קבלת עול מלכות שמיים ?

[ב"מ]

האם אתה מרגיש תוספת קבלת עול מלכות שמים, על ידי קריאת שמע ?
והאם אתה חושב שהרמה שלך בקריאת שמע מספקת ?
איפה יש בק''ש קבלת עול מלכות שמיים,?
כלומר יש בה את הידיעה שה' הוא לבדו השולט עשה ויעשה את כל המעשים,
אבל מה זה מחייב את האדם לעבוד אותו,?

אשמח לשמוע את דעתכם החשובה !
אם אפשר לכוון ללמעשה מה באמת אמור להיות הק''ש של כל יהודי ?

לחץ כדי לכווץ...

לכבוד הרב אימתי, אולי כדאי לפתוח נושא חדש, או להמשיך בעניין כאן, בנושא ברכות קריאת שמע, ההקדמה לקריאת שמע, בבוקר ובערב, לפניה ולאחריה, ומה כל זה קשור לקריאת שמע, ולהמשך התפילה.

 

[אימתי]

אדרבא מחכים לדבריך המחכימים [ אני עדיין באמצע הדברים שכתבת.....:)

אולי כדאי לפתוח נושא חדש,

לחץ כדי לכווץ...

אפשר להביא בתחילה קישור לאשכול הזה

 

[ב"מ]

רש''י כותב שמקבל עליו את ה' לאדון פרטי ומיוחד
ובגאון -יהל אור בראשית כח- מבאר שהענין שצריך להכין את עצמו להיות כלי לשרות היחוד [כמו והיה המשכן אחד]
ובליקוט ריש תיקו''ז כתב שהיא השכינה שבתחתונים ''ובזכות ממשיכה עליו בקבלת מלכות שמים ..וז''ש ר''ג איני שומע לכם לבטל ממני.. שלא להסתלק השכינה''
ומוכח שמקבל משהו ולא רק תפיסה בדעת וכתוב שהיינו את השכינה וצ''ב
וזה תנאי מקדים והכרחי למצוות
ובזוהר פר' בהר ממשיל לעול שנותנים על שור כדי שיעשה תוצאות ''ואי לא קביל עליה האי בקדמיתא לא יכול למפלח'' וצ''ב
ובאמת הרי צריך לקבל בוקר וערב וצ''ב למה שהקבלה הקודמת תפסיק,
וגם מה היחס לאחד שלא קיבל עליו בבוקר לדוג', האם חסר לו משהו בעבודת ה' במשך היום או רק בתפיסה

לחץ כדי לכווץ...

והיינו להיות מרכבה, ויש בזה עליון ותחתון, ובשכמל"ו הוא תחתון, ועי' בנפשה"ח. וזה בכלל חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי, וזה קצה גבול המותר לדבר בזה.

 

[עץ החיים]

עומק העניין של תפיסת 'דעת' - היינו שהאדם מגיע להשגה שהיא קיימת אצלו כדבר קיים מצד גופו ומציאותו, וכשאדם מגיע לזאת ההשגה, מתחבר הוא מעצם הוויתו לעליונים, והוא - חיבור שנהיה חלק מן הדבר האלוקי,
וזה הביאור בכל הציטטות שהבאת, לא כתוב שהאדם 'מקבל' משהו, אלא שהאדם מכין עצמו לשרות הייחוד [כפש"כ בגאון] או בליקוט שכ' ממשיכה עליו בקבלת מלכות שמים, והן הן הדברים, וכפי שנתבאר.

לחץ כדי לכווץ...

נמצא, שלא מתחדש שום דבר בק''ש רק שהאדם מרגיש את זה יותר שהרי זה נמצא אצלו תמיד מעצם קיומו!
[גם הלשון ממשיכה עליו אינו מחוור כ''כ]
ועוד, שהרי גם לגוי יש 'צלם אלוקים' וא''כ גם הוא יוכל להתחבר בק''ש

 

[יראת ה' היא חכמה]

נמצא, שלא מתחדש שום דבר בק''ש רק שהאדם מרגיש את זה יותר שהרי זה נמצא אצלו תמיד מעצם קיומו!

לחץ כדי לכווץ...

זה נמצא אצלו תמיד, אך לא מצד הגשמיות, כיוון שהגשמיות מצ"ע מנגדת כביכול את הרוחניות, וכשהאדם מגיע מצד גשמיותו ומבטל א"ע לקב"ה, אז כביכול נתפסת הרוחניות מצד הגשמיות.

[גם הלשון ממשיכה עליו אינו מחוור כ''כ]

לחץ כדי לכווץ...

מדוע, הם הם הדברים ממש, דווקא כיוון שהרוחניות כבר קיימת מצ"ע אלא שמחוסרת להיות קיימת מצד הגשמיות, וכשאדם מקבל את הדברים מצד גשמיותו - הרי נחשב הדבר כ'ממשיכה' עליו את אותה הרוחניות שהייתה קיימת אך רק מצ"ע, ועכשיו קיימת גם מצד מציאותו הגשמית.

ועוד, שהרי גם לגוי יש 'צלם אלוקים' וא''כ גם הוא יוכל להתחבר בק''ש

לחץ כדי לכווץ...

זה נושא עמוק ורחב,
אך פשיטות הדברים שאומות העולם הם 'בצלם אלוקים', אך הם לא חלק אלוקה ממעל להיות נתפסים מצד גשמיותם.
אבל זה נושא סבוך, ונצטרך בזה את עזרתם של הת"ח דפה, וכמובן הרב @אברך מעמיק שליט"א שיתן מדיליה להעמיד הדברים.

 

[עץ החיים]

נמצא אצלו תמיד, אך לא מצד הגשמיות, כיוו

לחץ כדי לכווץ...

אשמח לביאור

 

[יראת ה' היא חכמה]

אשמח לביאור

לחץ כדי לכווץ...

נשמתו של האדם שהיא חלק אלוקה ממעל, לעולם מחוברת לשורשה העליון, והוא הנצח והאין סוף.

רק שהושמה הנשמה בגוף האדם שהוא חומרי, והחומריות נדמית כמהווה את עצמה, והיינו שבוודאי שגם החומריות אינה לכשעצמה אלא מהווה בכל רגע ע"י הקב"ה ומצד המציאות הרוחנית שהיא המציאות האמיתית בעולם, אך עכ"פ מצד החומריות לא מחוייב הדבר שהיא מהווה ע"י הנצח אלא נדמית כמקיימת עצמה.
והעבודה של האדם בעוה"ז היא לנצח החומריות, והיינו שגם החומריות תכיר בקיומו של הנצח, וכהתכלית והייעוד שלמענו באנו לעולם.

וממילא בקבלת עול מלכות שמים, האדם מתחבר לרוחניות אף מצד מציאותו הגשמית, והיינו שאותה הרוחניות שתמיד קיימת באדם מצד נשמתו המחוברת תמיד לעליונים, עתה בקבלת עמ"ש 'ממשיכה' עליו הדבר שיהיה גם מצד גופו ומציאות העוה"ז החומרית.​

 

[עץ החיים]

נשמתו של האדם שהיא חלק אלוקה ממעל, לעולם מחוברת לשורשה העליון, והוא הנצח והאין סוף.

רק שהושמה הנשמה בגוף האדם שהוא חומרי, והחומריות נדמית כמהווה את עצמה, והיינו שבוודאי שגם החומריות אינה לכשעצמה אלא מהווה בכל רגע ע"י הקב"ה ומצד המציאות הרוחנית שהיא המציאות האמיתית בעולם, אך עכ"פ מצד החומריות לא מחוייב הדבר שהיא מהווה ע"י הנצח אלא נדמית כמקיימת עצמה.
​

לחץ כדי לכווץ...

ייש''כ, ושוב, היוצא מדבריך הוא שלא מתוסף על האדם דבר מה אלא שרק הוא אינו מכיר [בחלק החומרי] את המציאות האמיתית
-כי היא מדמה לו כאילו הוא קים לבד
ועוד ועיקר, שלא משתנה כלפיו ית כלום שהוא תמיד מקים אותי ואת כל העולם ולא שעשיתי אותו למלך,

וכמ''ש בחז''ל עי' בפרקי דר''א פי''א שאדם הראשון אמר לבריות שנלך ונמליך את ה' "ואם אין עם ממליכים את המלך הוא ממליך עצמו ואם אין עם מקלסים את המלך הוא מקלס עצמו ! כו'"
וגם בבראשית רבה [פרשה מו פיסקה ט] "אם מקבלים בניך אלה' אהיה להם לאלוק ולפטרו ואם לאו לא אהיה להם כו' "