ד' תעניות בין המצרים ת"ב תוכן ההפטרות בתקופת בין המצרים (1 צופה)

[תורה תמימה]

מנהג ישראל מימי קדם לקרוא בשלוש השבתות של ימי בין המצרים הפטרות העוסקות בנבואת הפורענות, והן מכונות בפי הפוסקים: "תלתא דפורענותא". ובשבע השבתות שלאחר תשעה באב, קוראים הפטרות העוסקות בנבואת הנחמה, המכונות: "שב דנחמתא".

ורבנו עזריה פיג'ו, בספר דרשותיו 'בינה לעתים', עומד על כך שמספר הפטרות הנחמה כָּפוּל ויותר ממספר הפטרות הפורענות, וכותב שיש לכך מקור בדברי הנביא זכריה: "שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ".

וכך הוא מסביר: הקב"ה אומר לישראל, "שובו לבצרון", כלומר חִזרו למעמדכם הקודם, המבוצר והחזק, אתם אבירי הלב, אשר אתם "אסירי התקוה גם היום", כלומר, גם בזמן הזה, לאחר שחלפו שנים כה רבות בגלות, עדיין אתם מחזיקים באמונתכם בכל תוקף, ואינכם מתייאשים מן הגאולה. ובשכר זאת – "מגיד משנה אשיב לך", לנחמכם בכפליים, ואשיב לכם גמולכם ברוב שפע, פי שנים ממה שהיה לכם קודם לכן.

ובדרכיו יתברך, הלכו קדמונינו ז"ל והנהיגו מנהג זה, להרבות בדברי נחמה וגאולה כפליים ממידת הפורענות, וכנגד תלתא דפורענותא, תיקנו לקרוא שש הפטרות של נחמה. ואכן, תוכן הנחמה של כל שתי הפטרות מתוך השש, מכוון ישירות לדברי הפורענות שבאחת מ'תלתא דפרענותא'.

ולאחר שש ההפטרות של דברי התנחומין של השי"ת לישראל, מסיימים בהפטרה שביעית, המכילה את דברי כנסת ישראל, שאחריה שָׁמְעָהּ את כל הנחמות האלה, הכוללין את תיקון כל הייעודים הרעים אשר הכאיבו את לבה, היא מקבלת אותן בשמחה ובטוב לבב, ומכרזת ואומרת: הריני מרוצה ומפויֶסת, "שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּייָ תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹקַי".