חידה דמויות תנא ואמורא זהים (1 צופה)

[אחד יחיד]

איזה תנא ואמורא היו עם שם זהה ושם אביהם זהה?
(עכ"פ לדעת החיד"א ועוד).

 

[אחד יחיד]

איזה תנא ואמורא היו עם שם זהה ושם אביהם זהה?
(עכ"פ לדעת החיד"א ועוד).

לחץ כדי לכווץ...

רמז:
אביהם נקרא כאחד השבטים.

 

[הרב הירושלמי]

רבי יהושע בן לוי

 

[אחד יחיד]

רבי יהושע בן לוי

לחץ כדי לכווץ...

אכן.
אשמח אם תביא מקור לדבריך.

 

[שטייגניסט]

אכן.
אשמח אם תביא מקור לדבריך.

לחץ כדי לכווץ...

מלאכת שלמה עוקצין פ"ג מי"א
וידוע דר' יהושע בן לוי הוא אמורא כמו שנראה מכמה מקומות מן התלמוד דפליג אר' יוחנן ואאמוראי אחריני וגם דקאמר עליה בתלמודא גברא אגברא קרמית וכן כתב הרי"ף ז"ל בפ' כל שעה וז"ל והלכה כר' עקיבא לגבי חכמים משום דמסייע ליה עובדא דר' יהושע בן לוי שהוא אמורא ע"כ

 

[שטייגניסט]

אגב מבואר כן ברי"ף בפסחים ועוד ראשונים שם ורש"י בב"ק ועוד.... הגם שיש שתלו בפלוגתת הרמב"ם ורש"י בנדה
אבל ראיתי כעת שכתבת

עכ"פ לדעת החיד"א ועוד

לחץ כדי לכווץ...

אז הנה
שו"ת יוסף אומץ סימן מו
בענין ר' יהושע בן לוי אם הוא תנא או אמורא.
אשר בקשת למען דעת אי ריב"ל הוא תנא או אמורא כי שמעתי יש אומר בכה ויש אומר בכה ורצית לדעת שרשן של דברים.
הנה נא הואלתי ואשיבך על קנך עמו אנכי בשורה שורת דרך ארש כי כבר נודע דנזכר סוף המשנה אמר ר' יהושע בן לוי עתיד הקדוש ברוך הוא ומשו"ה מנאו הרמב"ם בכלל התנאים בהקדמתו לפירוש המשנה וגם נזכר בפרק שנו חכמים והוא ברייתא. אמנם רש"י פרק ב' דנדה כתב דהוא אמורא. ונראה דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. דרש"י לא יכחיש דנזכר סוף משנה ובברייתא ובודאי דבצד מה חשוב תנא וכמ"ש הרמב"ם דמנאו בכלל התנאים. ברם כונת רש"י דאין לו כח לאותוביה מיניה לאמורא והאמורא יכול לחלוק עליו כאלו הוא אמורא אחר. ובזה יודה גם הרמב"ם. ובהכי לא פליגי רש"י והרמב"ם.
וחזה הוית למורינו הרב מהר"א נחום
זלה"ה הובאו דבריו בריש ספר לב שלם וז"ל כתב הר"מ שריב"ל היה תנא כי מצאנו לו בברייתא פרק שנו חכמים גם הוזכר סוף משנה. ואף לרש"י שכתב פרק כל היד גבי הא דאמר ר' יוחנן בג' מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי ופרכינן והאיכא הא דאמר ריב"ל ומשני דמתניתא אמר שמעתתא לא אמר ופירש"י שמעתתא ריב"ל אמורא הוה וכו' נראה דמ"מ הי"ל כח לחלוק על התנאים כרב ור' חייא אעפ"י שהם לא הוזכרו לא במשנה ולא בברייתא שהיו אמוראים וכ"ש לריב"ל. אך קשה לרש"י כיון שהוזכר במשנה ובברייתא מוכח ודאי שהיה תנא ומהא דאמרינן שמעתתא לא אמר ל"ק דר' יוחנן לא היה מחזיקו לתנא וכו' וזה נ"ל נכון להרמב"ם שמנאו במנין התנאים. אך קשה דפרק ע"פ דף ק"ד פריך לריב"ל ומשני סמי מכאן בין הים לחרבה ולא משני דריב"ל תנא הוא ופליג וצ"ע ולדעת רש"י צ"ל תרי ריב"ל הוו חד תנא וחד אמורא עכ"ל בקצור. והנה הרב ז"ל משוי פלוגתא בין הרמב"ם ורש"י ולבסוף נדחק דתרי ריב"ל הוו ואינו מן הישוב. ולי הדל הנה נכון לאשויי הרמב"ם ורש"י דהרמב"ם הוא היה מונה התנאים שנזכרו במשנה ושפיר כתב ריב"ל במניני התנאים שהוזכרו במשנה ויציבא מלתא ומהימן דריב"ל קשיש ובצד מה תנא שהוזכר במשנה. ומ"ש רש"י שאינו תנא היינו לאותובי לאמורא מיניה וזה מוכרח דעינינו הרואות דכמה זמנין אשכחן דפליגי אמורא עליה. וגם הרמב"ם מודה בהכי.
ומ"ש דרב ור' חייא לא הוזכרו במשנה ובברייתא. נעלם ממנו דהוזכר רב ור' חייא בתוספתא פ"ק דביצה ופרק הששי דחולין דתנינא א"ר אבא זה אחד מן הדברים שאמר ר' חייא אין להם תשובה וכו'. והוזכר בברייתא רב בשם ר' אבא בברכות ריש דף מ"ט ר' אבא אומר צריך שיאמר הודאה תחילה וסוף ובכתובות דף פ"א א"ר אבא שאלתי לסומכוס וכתב רבינו האיי גאון בתשובה הביאה רבינו הערוך בערך רב הראשון דנקיט מפומא דרבוותא דהאי ר' אבא הוא רב ושם הגאון מזכיר אחרת בשבת דף קל"ה ר' אבא אומר הטבילה ואח"ך ילדה. אלא דבנסחתנו כתוב רב חמא. ונאמן עלינו הגאון כי נסחתו ר' אבא. והגם דבערוך ערך אביי הביא הגירסא בהך דשבת רב חמא. מוכרח דשם הוא ט"ס דשם בערך אביי כתבה כן משם תשובת רבינו שרירא ורבינו האיי גאון והכא בערך רב מייתי לה משם רבינו האיי גאון מפומא דרבוואתא וא"כ שם בערך אביי צ"ל ר' אבא. וראיתי להגאון הרמ"ע ז"ל בספר אלפסי זוטא כ"י פרק שלשה שאכלו אההיא דר' אבא אומר צריך הודאה תחילה וסוף שכתב וז"ל אמרו הגאונים שקבלה בידם דר' אבא דהכא היינו רב ותנא הוא ודכוותא ס"פ הבא על יבמתו ופרק האשה שנפלו לה נכסים עכ"ל. והרב ז"ל אפיק ההיא דשבת הטבילה ואח"ך ילדה. ועייל ההיא דס"פ הבא על יבמתו. אבל ההיא דס"פ הבא על יבמתו היא מימרא ואינה ברייתא.
ועוד ראיתי להרמ"ע ז"ל שם פרק האשה רבה שכתב וז"ל אמר רב הו"ל לאלעזר בן מתיא למדרש בהאי קרא מרגניתא וכו' ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה וכו' והדא מרגניתא ברייתא היא פרק הזורק והכא לא אתמר בה תניא כוותיה דרב אלמא הוא מרא דשמעתא ותנא הוא דמיתנו מיליה בתנאי ש"מ עכ"ל. ובספרא פרשת מצורע. מגילת מצורע פ' ב' ע"פ וישב מחוץ לאהלו. אמרו אמר רבי חייא אני השבתי לפני רבי ע"ש. ובספרי סוף פרשת שלח אמרו מעשה באשה שבאת למדרשו של רבי חייא. ואיתיה בש"ס במנחות דף מ"ד ע"א. ומיהו התוס' שם כתבו דאינו רבי חייא דרבי נתן שהיה חשוב מרבי לא היה מביא ראיה מרבי חייא ע"ש. אך בספרי ופסיקתא גרסינן רבי חייא ויש לישב לקושית התוס' שרבי נתן לא מייתי ראיה מר' חייא אלא מהמעשה שהיה.
אדהכי והכי הרי כמה ברייתות שהוזכרו רב ורבי חייא והיה העלמה ממורינו הרב מהר"א נחום ז"ל הנז"ל שכתב שלא הוזכרו במשנה וברייתא. ואחזה אנכי להרב מהר"י חאגי"ז זלה"ה בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סימן ע"ד שכתב וז"ל אחר חתימת המשנה והברייתא עפ"י הזקנים נשאר רבי ובניו ורבי חייא ובניו בכלל התחלת האמוראים אעפ"י שבאו במשנה ובברייתא ר"ש בר ר' ור"ג בר רבי ורבי חייא ובפרק אלו טריפות מוקי תרי סתמי גבי כזית דכבד הא רבי חייא הא רבי שמעון ברבי וכן הא מני חזקיה היא והוא בנו של רבי חייא לפי שראו הגדולים את דבריהם וקבעום כמו מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנה דאותו זמן תלמיד יושב בפני רבו הוה וכן קבעו דברי ר' יהושע בן לוי בסוף המשנה אעפ"י שהוא אמורא עכ"ל. וכבר כתבנו בעניותנו דגם דעת הרמב"ם כך הוא דריב"ל אמורא הוא רק מאחר שנזכר במשנה ובברייתא הכניסו בכלל התנאים.
ומ"ש עוד מורינו הרב הנז' דמאי דקאמר פרק כל היד דרבי יוחנן שמעתתא היא היינו דרבי יוחנן לא מחשיב ריב"ל לתנא כמ"ש התוס' על רב וכתב דזה נכון לדעת הרמב"ם. לי ההדיוט לא היה צריך לזה כיון דדברי ריב"ל לא הוזכרו בברייתא אלא במימרא. הגם דר"י היה מחשיב לריב"ל לתנא לא נקיט הא דריב"ל דהוא שמעתתא כלומר דג' דברים נקט שהוזכרו במשנה וברייתא. אבל לקושטא דמילתא ודאי רבי יוחנן לא היה מחשיב לריב"ל תנא דפליג עליה בכמה דוכתי. והגם דלדעת הראב"ד והרמב"ן רבי יוחנן תלמיד ריב"ל הוה וגרסי בקדושין דף פ' א"ר יוחנן דבר זה שמע רבי והבאתי דבריהם בקונט' עין זוכר דף ל"ה ע"א. מ"מ נודע דכמה תלמידים חולקין על רבם ובנים על אבותם. ובפרק מרובה דף פ"ב ע"א פריך והא כי אתא רבין א"ר יוחנן אחד אילן הנוטה וכו' אלא מאן תנא עשרה תנאים ריב"ל היא. ופירש"י והא כי אתא וכו' ומתניתא הויא תיובתיה דקתני עשרה ותו לא ור"י אמורא וק"ל מתניתא. ריב"ל אמרינהו ולא מתניתא דריב"ל אמורא הוה ור"י פליג עליה עכ"ל. ובסוף דף פ' מיתניא בנסח ת"ר עשרה תנאים. ובלשון הזה כתבוה הרי"ף והרא"ש שם. ולפי דרכנו מתוקמא סוגיא זו יושבת שפיר דריב"ל הוא בכלל התנאים מאחר שהוזכר במשנה וברייתות. אמנם אין לו כח תנאים לאותוביה מיניה לאמורא ולאסוקי בתיובתא. כי האמורא יכול לחלוק עמו. ובסוגיית דפרק מרובה הלזו המקשן בראותו הא דעשרה תנאים ברייתא בלשון ת"ר שפיר קמותיב לרבי יוחנן דהוא אמורא. [וראיתי להרב המאירי ז"ל בפסקי יבמות שנדפסו ובאו לידי מקרוב שכתב בדף ז' ע"ג דרבי יוחנן יש לו כח לחלוק עם ברייתא ע"ש. וקשה שהוא הפך משמעות הש"ס פ"ק דכתובות דף ח' וכמ"ש התוס' שם וסוגית פרק מרובה דף פ"ב הנז' דפריך לרבי יוחנן מברייתא ומשני דריב"ל אמרה. אך הא הוה מצי הרב המאירי ז"ל לומר דרבי יוחנן הוה ידע תנא דקאי כוותיה וכמ"ש הרשב"א ומהרימ"ט וכמו שכתבתי אני הדל במקום אחר בס"ד]. ויפה השיב התרצן דאע"ג דהברייתא מתניא בלשון ת"ר ידע ר' יוחנן מאן אמרה דהוא ריב"ל והוא פליג עליה.
ואם ראה תראה להרב מהר"י חאגי"ז בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סימן קי"א שכתב וז"ל דע שיש חילוק בין כשאומר תני בשם פלוני או אמורא אומר משם פלוני התנא בלא תני וזה תמצאהו בהדיא בתוס' פרק נערה שנתפתתה דף מ"ד והוא מן הגמרא פרק הכותב דף פ"ז גבי אבא שאול בריה דאבא מרים כשאמר שמואל משמו בלי שיאמר תני אין לו כח תנא וכשאומר תני בשם אבא שאול וכו' הוא תנא עכ"ל. וא"כ הכא דקאמר ת"ר עשרה תנאים וכו' ומתניא בלשון ת"ר סתמא וכבר נודע דברייתא דמתניא בלשון ת"ר עדיפא מהיכא דהברייתא נשנית בלשון תניא או תני וכיוצא דכשהיא נשנית בלשון ת"ר שגורה בפי הכל כמשניות וכמ"ש הרב בצלאל ז"ל בשיטה מקובצת כתובות פ"א דף ל"ז. וכתב הרמ"ע בתשובה סימן כ"ה שכל ברייתא שהיא בלשון ת"ר מקובלת מפי המרובים ושגורה בפי הכל. ובזה יישבתי אני הדל במקומו בנותן טעם להרמב"ם דזמנין כי איכא תרי ברייתות פוסק כברייתא הנשנית בלשון ת"ר. ומה גם לפי דברי הרב הלכות קטנות דאפילו בלשון תני יש לו כח תנא וכו'. והכא הך ברייתא דעשרה תנאין שנויה בלשון ת"ר וכמו שהיא בנסחת הרי"ף והרא"ש ואיך פליג ר' יוחנן עלה.
הא לא קשיא דכל האי עדיפותא הוא לגבי דידן דברייתא הנשנית בלשון ת"ר עדיפא דהיא שוגרת ומשוגרת לפום רבנן ומקובלת מפי המרובים. האמנם הכא רבי יוחנן יודע צדיק מקור שממנה חוצבה ברייתא זו דהוי ריב"ל ואין לו כח תנא לאותוביה מינה והגם דר' חייא ותלמידיו קבלוה ושנאוה רבי יוחנן פליג. ומ"ש הרב הלכות קטנות דתני יש לו כח תנא היינו כשהוא תנא קדמון מכלל התנאים הראשוני' דמותבינן מיניה לאמורא ומסיק בתיובתא. אמנם ריב"ל הגם דהוא מכלל התנאים. זו כחו כמו אמורא דמצי לחלוק עליו. והגם דריב"ל גופיה מר ניהו יוכל לחלוק עם תנא וכמ"ש הרב הלכות קטנות שם ח"ב סימן ע"ד. מ"מ לדידן לא חשיב תנא לאותוביה לאמורא מיניה. ועיין בעירובין דף י"ז דמייתי להא דעשרה תנאין בלשון דאמר מר.
ואולם דברי הרב הלכות קטנות דסימן קי"א הנז' דקפסיק ותני דסברת תנא שאמרה אמורא ולא מתניא בלשון תני אין לו כח תנא אני בעניי לא נהלם לי דהתנא גרע כחו בזה. ומאי דמייתי מהתוס' פרק נערה לא שמא מתיא דלא כתבוה התוס' אלא לענין פשיטות בעיא שאינו רוצה לפשוט הבעיא אלא ממשנה או ברייתא והא מימרא היא ואף על גב דשמואל אמרה משום רבי אלעזר ברבי שמעון דהוא תנא ובודאי לא הורע כחו דתנא הוא ותנא קרו ליה. מ"מ למפשט ממשנה או ברייתא עדיף ליה. ובפרט זה לבד עדיפא משנה או ברייתא אבל לא שהורע כחו ואין לו כח תנא כדמוכח מדברי הרב הלכות קטנות. ומ"ש להוכיח כן מסוגיית פרק הכותב גבי אבא שאול וכו' אינה ראיה כלל דהש"ס קאמר התם דאיכא מאן דאמר דשמואל אמרה משום אבא שאול דאשכחן מימרות תנאים דלא נשנו בברייתא והאמורא קבל דברי התנא וכמ"ש רש"י במ"ק והביאו בשיטה מקובצת שם והריטב"א בחידושי יומא על דף נ"ז ע"ב. ואיכא דמתני לה בלשון מתניתא. ומה ראיה היא זו דהורע כח התנא ח"ו. הלא כן ארחיה דהש"ס למימר איכא דמתני הכי ואיכא דמתני הכי ואפילו ספיקי דגברי ואמרי לה כדי. /ובודאי/ ובדאי לא יורע כחו של התנא אי אמר אמורא משמיה דכך קבל משם התנא. ואם נפשך לומר אודי לי מיהא שהרב הלכות קטנות קיצר את הרחב. ולשון אין לו כח תנא אינו מכוון.
ומאי דקשיתיה למו"ה מהר"א נחום ז"ל הנז' סוגיית פסחים דף ק"ד דמאי פריך על ריב"ל מברייתא והו"ל לשנויי תנא הוא ופליג ומסיק וצ"ע. עוד יש להעיר דלפי המקשן דסבר דריב"ל לאו תנא ואיכא לאותובי עליה מברייתא. מאי משני סמי מכאן בין הים לחרבה. לפי דעתו הול"ל תיובתא ולא למחוק הברייתא בעבור מימרא דריב"ל. ומאי קסבר התרצן. והמקשן קבל תשובתו ושתיק ליה. אמנם אפשר לומר דלא פריך על ריב"ל מברייתא דריב"ל בריש גלי אמר פליג ולא נעלם מהמקשן דיש לריב"ל כח כתנא ולא חייש לברייתא. אמנם מה שהקשה המקשן הוא על מנהגנו שאנו נוהגים לומר הבדלה כריב"ל וזו היא שקשה דהגם דריב"ל עצמו פליג עם תנא אנן לא קי"ל כוותיה היכא דפליג עם תנא אלא קי"ל כתנא ולא כריב"ל וזה כונת המקשן. ומשני סמי מכאן בין הים לחרבה כונתו דכיון דהוקבעה הלכה בכל ישראל לומר כריב"ל מוכרח דקמאי קים להו דליכא תנא דפליג עליה וסמי מכאן בין הים וכו'.
ומעין דוגמא פירש הריטב"א בחידושי שבועו' על דף ל"ו במאי דפריך תרתי למה לי ובשיטה מקובצת ביצה על דף ז' דפריך פשיטא על אמורא שדן דין שבא לפניו ואינו מובן ופירשו דקאי על מסדר הש"ס ע"ש. וגם אנו בעניותנו פירשנו באיזה מקום בש"ס כעין זה. וכיוצא בזה יש לפרש בסוגיית פסחים כאמור ודוק.
והנה הרי"ף פרק כל שעה כתב דריב"ל הוא אמורא והביאו הרא"ש בפסקיו שם אות י"ג והרז"ה והרמב"ן והר"ן שם לא דברו בפרט זה. ומסדר תנאים ואמוראים משמע שהוא תנא. ועמ"ש בקונטריס ועד לחכמים ח"ב מערכת סמ"ך /ס'/ אות ח' בס"ד ולמ"ש אני בעניי לעיל ניחא דהא והא איתא ודוק.

 

[נר לרגלי]

רבי יצחק בר אבדימי (תוספות מנחות צג. ד"ה רב חסדא, וב"ב פז. ד"ה מי כאן, ובעוד כמה מקומות )