- הודעות
- 2,064
- תודות
- 6,079
- נקודות
- 377
בתלמוד לא נתפרש הנושא בברור כמו שהעירו הפוסקים
אמנם בירושלמי מו''ק הדבר מפורש כלאחר יד שהיו מניחים
לעומת זאת בזוהר חדש רות רשב''י מפרש שלא מניחים
וכן בתשובות גאוני בבל כתבו מנהגם שלא להניח בצורה גורפת
וצריך טעם במאי קמיפלגי והיכן שורש המחלוקת בתנאי ואמוראי
ונראה להציע דתליא בפלוגתת ר''ע וריה''ג במנחות לו: ובירושלמי ברכות
בטעם פטור שבתות וימים טובים מתפילין - שלריה''ג הטעם הוא משום
שדורש הפסוק בסוף פרשת קדש ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה
שמפרש הפסוק על חוקת תפילין ודורש מימים ולא כל ימים יצאו שבתות ויו''ט
ולר''ע הטעם משום והיה לך לאות יצאו שבתות וימים טובים שהם גופם אות
והנה בבבלי מסיק הלכה כר''ע שלילה זמן תפילין ולא דורש ימים ולא לילות
אלא מוקים לקרא בחוקת הפסח כענין כל הפרשה שמדברת בפסח ולא בתפילין
אבל בירושלמי נהגו כריה''ג והיו חולצים בערב ומברכים לשמור חוקיו - חוקת תפילין
ולפי זה ניחא שבירושלמי סבירא להו מימים ולא כל ימים - תפסת מועט תפסת
ולכן לא ממעט אלא שבתות וימים טובים שאסורים בל''ט מלאכות ולא חוה''מ
והבבלי ס''ל שהוא משום אות ולכן ה''ה לחוה''מ דאיכא נמי אות דאיסור חמץ וישיבת סוכה
והנה מנהג אשכנז הקדמון עד לפני מאה שנה היה להניח בברכה ע''פ ראשוני אשכנז והירושלמי
אבל כהיום פשט המנהג בא''י כהספרדים ותלמידי הגר''א והבעש''ט שנהגו כהזוהר
ולכאורה למאי דקיי''ל כהבבלי דהוא בתראה שרב אשי הכריע כר''ע לגבי לילה כמבואר במנחות לו:
ה''ה שכך ראוי להיות לגבי חוה''מ לפי מה שנתבאר שתלוי זה בזה ואתי שפיר מנהגנו.
אמנם בירושלמי מו''ק הדבר מפורש כלאחר יד שהיו מניחים
לעומת זאת בזוהר חדש רות רשב''י מפרש שלא מניחים
וכן בתשובות גאוני בבל כתבו מנהגם שלא להניח בצורה גורפת
וצריך טעם במאי קמיפלגי והיכן שורש המחלוקת בתנאי ואמוראי
ונראה להציע דתליא בפלוגתת ר''ע וריה''ג במנחות לו: ובירושלמי ברכות
בטעם פטור שבתות וימים טובים מתפילין - שלריה''ג הטעם הוא משום
שדורש הפסוק בסוף פרשת קדש ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה
שמפרש הפסוק על חוקת תפילין ודורש מימים ולא כל ימים יצאו שבתות ויו''ט
ולר''ע הטעם משום והיה לך לאות יצאו שבתות וימים טובים שהם גופם אות
והנה בבבלי מסיק הלכה כר''ע שלילה זמן תפילין ולא דורש ימים ולא לילות
אלא מוקים לקרא בחוקת הפסח כענין כל הפרשה שמדברת בפסח ולא בתפילין
אבל בירושלמי נהגו כריה''ג והיו חולצים בערב ומברכים לשמור חוקיו - חוקת תפילין
ולפי זה ניחא שבירושלמי סבירא להו מימים ולא כל ימים - תפסת מועט תפסת
ולכן לא ממעט אלא שבתות וימים טובים שאסורים בל''ט מלאכות ולא חוה''מ
והבבלי ס''ל שהוא משום אות ולכן ה''ה לחוה''מ דאיכא נמי אות דאיסור חמץ וישיבת סוכה
והנה מנהג אשכנז הקדמון עד לפני מאה שנה היה להניח בברכה ע''פ ראשוני אשכנז והירושלמי
אבל כהיום פשט המנהג בא''י כהספרדים ותלמידי הגר''א והבעש''ט שנהגו כהזוהר
ולכאורה למאי דקיי''ל כהבבלי דהוא בתראה שרב אשי הכריע כר''ע לגבי לילה כמבואר במנחות לו:
ה''ה שכך ראוי להיות לגבי חוה''מ לפי מה שנתבאר שתלוי זה בזה ואתי שפיר מנהגנו.