הלכות ציצית ותפילין תפילין כנגד הלב

[יצחק א]

עד כמה התפילין חייבות להיות ממש מול הלב.
שהרי מצינו שמי שנוהג כרמ"א ושו"ע להניח כחצי זרוע התחתון (וכהג' סמ"ק), המציאות מורה שאין זה כנגד הלב, וגם המניח למעלה מזה אין רוב התפילין כנגד הלב. וזה פלא.
ויש אריכות דברים בענין, שבגמרא כתוב שאבנט מכפר על הרהור הלב אהיכא דאיתיה, ומאידך מבואר שהאבנט אינו למעלה מהאצילים, דהיינו המרפקים.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

בתורה כתוב על ידך ולא על לבבך
רוב מוחלט של התנאים בכלל לא הזכירו את ענין הלב כקשור לתפילין בפרוש
דרשת ר' יצחק שתהא שימה כנגד הלב ומנהג ההטיה של ר' אויא לכיוון הלב סגי להם בקרוב ואין צורך בדקדוק הנגיעה
כמו כן לגבי אבנט עיקרו תכשיט לכבוד ולתפארת אלא שמכפר על הרהור הלב כי קרוב אליו אבל א''צ ממש שיגע בו

 

[יצחק א]

בתורה כתוב על ידך ולא על לבבך
רוב מוחלט של התנאים בכלל לא הזכירו את ענין הלב כקשור לתפילין בפרוש
דרשת ר' יצחק שתהא שימה כנגד הלב ומנהג ההטיה של ר' אויא לכיוון הלב סגי להם בקרוב ואין צורך בדקדוק הנגיעה
כמו כן לגבי אבנט עיקרו תכשיט לכבוד ולתפארת אלא שמכפר על הרהור הלב כי קרוב אליו אבל א''צ ממש שיגע בו

לחץ כדי לכווץ...

זו מחלוקת שיש בה כמה טעמים, והפוסקים נקטו לימוד זה, ראה לשון הרמב"ם בהלכות תפילין: "ושל יד קושר אותה על שמאלו על הקיבורת והוא הבשר התופח שבמרפק שבין פרק הכתף ובין פרק הזרוע שנמצא כשהוא מדבק מרפקו לצלעיו תהיה תפלה כנגד לבו ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך.

גם במכילתא כמדומני מופיעה דרשא זו "שימה כנגד הלב".

לגבי האבנט אביא את לשון הרמב"ם (פ"י מהל' כלי המקדש):
כיצד סדר לבישת הבגדים לובש המכנסים תחלה וחוגר את המכנסים למעלה מטיבורו מעל מתניו ואח"כ לובש הכתונת ואחר כך חוגר את האבנט כנגד אצילי ידיו ומקיפו כרך על כרך עד שגומר וקושר: ועל האבנט מפורש בקבלה ולא יחגרו ביזע במקום שמזיעין וכך קיבל יונתן בן עוזיאל מפי הנביאים ותרגם על לבביהון יסרון".

אתה מבין שזו בעיה להגיד "וכך קיבל יונתן... ותרגם על לבבהון ייסרון" בשעה שהמקום שכנגד הלב הוא דוקא החלק הסמוך לבית השחי, ולומר שזה כנגד אצילי היד (ובגמרא מפורש "ולא למעלה מאציליהם").

לא מצאתי לזה פתרון מלבד לומר שאין כל הגופים שוים.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

זו מחלוקת שיש בה כמה טעמים, והפוסקים נקטו לימוד זה, ראה לשון הרמב"ם בהלכות תפילין: "ושל יד קושר אותה על שמאלו על הקיבורת והוא הבשר התופח שבמרפק שבין פרק הכתף ובין פרק הזרוע שנמצא כשהוא מדבק מרפקו לצלעיו תהיה תפלה כנגד לבו ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך.

לחץ כדי לכווץ...

אבל פוסקים אחרים כמדומה העתיקו טעמים אחרים של גובה שביד בג''ש מגובה שבראש

גם במכילתא כמדומני מופיעה דרשא זו "שימה כנגד הלב".

לחץ כדי לכווץ...

כמדומני גם ולא רק

לגבי האבנט אביא את לשון הרמב"ם (פ"י מהל' כלי המקדש):
כיצד סדר לבישת הבגדים לובש המכנסים תחלה וחוגר את המכנסים למעלה מטיבורו מעל מתניו ואח"כ לובש הכתונת ואחר כך חוגר את האבנט כנגד אצילי ידיו ומקיפו כרך על כרך עד שגומר וקושר: ועל האבנט מפורש בקבלה ולא יחגרו ביזע במקום שמזיעין וכך קיבל יונתן בן עוזיאל מפי הנביאים ותרגם על לבביהון יסרון".

אתה מבין שזו בעיה להגיד "וכך קיבל יונתן... ותרגם על לבבהון ייסרון" בשעה שהמקום שכנגד הלב הוא דוקא החלק הסמוך לבית השחי, ולומר שזה כנגד אצילי היד (ובגמרא מפורש "ולא למעלה מאציליהם").

לא מצאתי לזה פתרון מלבד לומר שאין כל הגופים שוים.

לחץ כדי לכווץ...

אני לא מבין מה הבעיה
יש באבנט ענין עקרוני שיהיה לכבוד ולתפארת וזה מכריח שלא יהיה ביזע
יש ענין אחר שיהיה קשור ללב או שאומרים לקשרו על = בסמוך ללב אבל היה ברור מהסברא שלא ממש על הלב כי אינו נוח ובודאי אינו כבוד ותפארת

 

[אורה]

גאון ישראל שר התורה בשו"ת דובב מישרים חלק ב' סימן מו' נשאל באחד שלבו היה בצד שמאל
והשיב הגאון
א. הרי איטר מניח בידו הימנית
ב. הרי הר"ן בפרק גיד הנשה הקשה אמאי איטר יד מניח בימין ולמה לא ניזל בתר רובא דעלמא (ע"פ האיבעיא של גמ' אי אזלינן בתר דידיה או בתר מיניה) ותירץ דכתיב "ידכה" ודרשינן יד כהה ומשמע יד כהה שלך עי"ש,
ואומר הגאון דזה נאמר רק לגבי היד אבל לגבי לב הולכין בתר רובא דעלמא

 

[יצחק א]

אבל פוסקים אחרים כמדומה העתיקו טעמים אחרים של גובה שביד בג''ש מגובה שבראש

כמדומני גם ולא רק

אני לא מבין מה הבעיה
יש באבנט ענין עקרוני שיהיה לכבוד ולתפארת וזה מכריח שלא יהיה ביזע
יש ענין אחר שיהיה קשור ללב או שאומרים לקשרו על = בסמוך ללב אבל היה ברור מהסברא שלא ממש על הלב כי אינו נוח ובודאי אינו כבוד ותפארת

לחץ כדי לכווץ...

אבל הלשון של הרמב"ם לא מובנת בכלל, לא שייך לומר ש"על לבבהון ייסרון משמע שלא יחגרו ביזע אלא כנגד אציליהם.

כמדומני שכל הפוסקים העתיקו הטעם שכנגד הלב, אולי רק הסמ"ק לא הזכיר זאת.
בכל אופן, הטור והשו"ע הזכירו זאת, אם כי אולי בלשון מעט פחות מחייבת מהרמב"ם.

והנה, הנצי"ב בהעמק שאלה מסביר, שהסיבה שהקפיד רבינו פרץ בהגהות סמ"ק על חצי זרוע התחתון, זה מפני שסובר שצריך שיהיה מכוון בדיוק כנגד הלב, והגר"א שחולק עליו סובר שאין חייב שיהיה מכוון בדיוק ממש.
דבריו מתאימים לגמרא ורמב"ם בענין האבנט, אך לכאורה לא למציאות, אם לא כמו שכתבתי.

 

[יצחק א]

גאון ישראל שר התורה בשו"ת דובב מישרים חלק ב' סימן מו' נשאל באחד שלבו היה בצד שמאל
והשיב הגאון
א. הרי איטר מניח בידו הימנית
ב. הרי הר"ן בפרק גיד הנשה הקשה אמאי איטר יד מניח בימין ולמה לא ניזל בתר רובא דעלמא (ע"פ האיבעיא של גמ' אי אזלינן בתר דידיה או בתר מיניה) ותירץ דכתיב "ידכה" ודרשינן יד כהה ומשמע יד כהה שלך עי"ש,
ואומר הגאון דזה נאמר רק לגבי היד אבל לגבי לב הולכין בתר רובא דעלמא

לחץ כדי לכווץ...

מתשובה זו ג"כ מוכח שיש קפידא בכנגד הלב.
אבל איך זה מועיל לענייננו?

 

[אורה]

מתשובה זו ג"כ מוכח שיש קפידא בכנגד הלב.
אבל איך זה מועיל לענייננו?

לחץ כדי לכווץ...

קודם הוא אומר שמזה שאיטר מניח בימין "אלמא דלא בעינן שימה כנגד הלב ממש" ואפי' לדעת הפוסקים דבעינן שימה כנגד הלב ממש פה גם הם יודו שאזלינן בתר רובא דעלמא שלבם בצד שמאל
הוא מציין מרדכי במנחות (י"ג ע"ב מדפי המרדכי) ששמה מובא מחלוקת האם בעינן שימה נגד הלב ממש או לא.