מאמר תורני אם יש ביטול תורה באיכות - האם מותר ללמוד נ"ך

אם יש בעיה בלימוד נ"ך, משום ביטול תורה באיכות​

חידוש הבית אפרים​

הנה, ידועים בבי מדרשא החידוש של רבי אפרים זלמן מרגליות [מחבר הספרים מטה אפרים הידוע לכולנו מימים הנוראים, וכן שו"ת בית אפרים, יד אפרים, ועוד ספרים נפלאים - נולד בשבת תקכ"ב, נפטר בשנת תקפ"ח] בענין ביטול תורה באיכות שהוא ג"כ בכלל ביטול תורה.
אבל לענ"ד נראה הדבר כחידוש גדול, ואין אני ח"ו חולק עליו, מי אני שאחלוק על גדול כזה, אלא רק באתי לעורר לב הלומד, שאין הדבר כ"כ פשוט כפי שמצוטט כ"כ הרבה, שנראה שקיבלו את הדבר בפשיטות.
חידושו של הבית אפרים (אורח חיים סימן סח) מובסס על הגמרא במגילה (ג, א) "מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה"
ונתקשו הרבה אחרונים בביאור הדבר של "מבטלין תלמוד תורה" לשמוע מגילה, הלא מגילה הוא ג"כ בכלל ת"ת?

וכך כותב בשו"ת בית אפרים ליישב הקושיא מהגמרא במגילה הנ"ל: "ולא מבעיא למ"ד נאמרה לקרות ולא נאמרה לכתוב דא"ש אלא אפילו למ"ד נאמרה לכתוב אין הציווי לכותבה כדי ללמוד מתוכה כמו נביאים וכתובים רק משום מצות קריאה שכך תיקנו עפ"י רוה"ק לקרותה מתוך הכתב וגם למ"ד לא נאמרה לכתוב מודה שניתנה לכתוב מדרבנן כמ"ש התוספות ומכל מקום כשקורין בה אין בה רק משום קיום מצות קריאה שהקריאה אינה כדי להתלמד רק למען יספרו לבניהם דור אחרון אשר הגדיל ד' לעשות עמנו ופרסום תקפו של נס ואינו דומה לשאר נביאים וכתובים שנאמרו ברוה"ק ומסרום לעם ד' בתורת דברי קבלה כדברי תורה ללמוד בהם ולתכלית זה הם כתובים ומסורים לעם ה' אלה משא"כ במגילה שניתן לכתוב לשם מצות קריאה ואין מקיים מצות ת"ת בקריאתה רק מצות חכמים בקריאתה לבד ולכן אפילו הלועז ששמע אשורית יצא ואם הוא קורא המגילה באמצע השנה אף אם מבין מה שקורא אינו דומה לקורא בנביאים וכתובים שניתנו ללמוד ולא לשם מצות קריאה בלבד".

תמצית תירצו - מגילה הוא רק סיפור הנס, ואינו מקיים בזה מצות לימוד התורה. [תירוץ זה כתוב ג"כ בקדושת לוי פורים קדושה ראשונה, עי"ש].

עוד מהלכים לתרץ קושיא א' שעפ"ז בנה את יסודו​

וקושיא זה אפשר להביא עשרות תירוצים, ולא אאריך בזה, רק אביא כמה מהלכים.

הרש"ש (מגילה דף ג, א) מתרץ, וז"ל: "זכורני שראיתי בתשו' ב"א שנתקשה מאי ביטול תורה שייך בזה הכי קריאת המגילה איננה ת"ת ולע"ד מיושב ע"פ המבואר בשו"ע יו"ד סי' רמ"ו ס"ד בד"א כו' ע"ש גם י"ל כגון הרב שלומד עם תלמידים והמה כבר שמעו מ"מ והרב עדיין לא שמע שיבטל הרב וילך לשמוע מ"מ אף שע"י זה יתבטלו התלמידים".

כוונתו בתירוץ הראשון, שכתוב בשו"ע יורה דעה סימן רמו סעיף ד "חייב אדם לשלש למודו, שליש בתורה שבכתב, דהיינו הארבעה ועשרים; .... במה דברים אמורים, בתחילת לימודו של אדם. אבל כשיגדיל בתורה ולא יהא צריך ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה, יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי תורה שבעל פה, כדי שלא ישכח דבר מדיני התורה, ויפנה כל ימיו לתלמוד בלבד לפי רוחב לבו וישוב דעתו". וכאן מדובר אחד שהגיע כבר למצב של הבמה דברים אמורים, כלומר שכבר גדל בתורה ויודע כבר את כל התורה שבכתב, ובא כאן לומר שגם הוא צריך לבטל התורה ולקרוא מגילה. [ונ"ל עומק דבריו, שזה נקרא מבטלין, כלומר, "מבטלין" אין הכוונה שלא לומד, אלא שצריך להתבטל ממה שהוא לומד וללמוד דבר אחר, וכמו שאאריך בדחיית קושיתו השניה].

וכן אפשר לומר, שאמרו חז"ל (עבודה זרה יט, א) "א"ר: אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ, שנאמר: כי אם בתורת ה' חפצו". ללמוד נושא אחר שאין לבו חפץ הוא בכלל ביטול תורה, כן, הוא לומד עכשיו סוגיא בש"ס, ואומרים לו קום ותלמד מגילת אסתר, זה ביטול תורה אפילו שלומד דברים אחרים, שאינו לומד מה שליבו חפץ. [אבל חפץ ללמוד מקרא, אין שום בעיה, ואין בזה ביטול תורה].

והתירוץ הכי פשוט נ"ל, ש"מבטלין" הכוונה, שצריך להבטל ממה שלומד אז וללמוד דבר אחר, כלומר, לבטל את הלימוד שלומד באותו שעה.

קושיא ב' של הבית אפרים​

קושיא ב' - מבואר בגמרא בשבת (יא, א) "ואם התחילו אין מפסיקין, מפסיקין לקריאת שמע. הא תנא ליה רישא אין מפסיקין! - סיפא אתאן לדברי תורה. דתניא: חברים שהיו עוסקין בתורה - מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפלה". ומפרש רש"י - "חברים העוסקין בתורה מפסיקין - תורתן לקריאת שמע, דזמנה דאורייתא ובשכבך ובקומך, ואין מפסיקין לתפלה".

ולכאורה קשה, הלא בק"ש מקיימים מצות תלמוד תורה, ולמה צריך להגיע לטעם בגלל שזה דאורייתא, היה לו לפרש כיון שזה גם ת"ת, ולמה שלא ימשיכו לקיים מצות ת"ת וגם לקיים מצות ק"ש. [בק"ש מקיימים מצות ת"ת, כמבואר בגמרא במנחות (צט, ב) "אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי: אפי' לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית - קיים לא ימוש, ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ"]. וכן קשה למה קראה הפסק.

תירוץ אחר לקושיא ב'​

התירוץ ע"ז נ"ל פשוט - שמפסיקין מהלימוד שאוחז בו ולומד דבר אחר, כן, זה נקרא "מפסיקין", וזה רק משום שזמנה דאורייתא, שאם זה היה מצוה דרבנן, היינו אומרים תמשיכו ללמוד מה שאתם אוחזים, אבל כיון שזה מצוה דאורייתא, אנו אומרים לו ללמוד דבר אחר כדי לקיים גם מצוה דאורייתא.
וע"פ מה שכתבנו לעיל ע"פ הגמרא של אין אדם לומד אלא מה שלבו חפץ, יתורץ גם קושיא זה, שאומרים לו להפסיק ממה שלבו חפץ וללמוד דברים אחרים.
עכ"פ הלשון "להפסיק" אינו קושיא כלל.

קושיא ג' של הבית אפרים​

קושיא ג' - כתוב בברכות (י, ב) "אמר רבי מני: גדול הקורא קריאת שמע בעונתה יותר מהעוסק בתורה, מדקתני: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה, מכלל דקורא בעונתה - עדיף".
מזה שצריך מימרא של רבי מני וראיה לזה, מדייק הבית אפרים, לכאורה "הא מילתא דפשיטא היא שהרי הוא עוסק בתורה ומקיים עמה מצוה ק"ש בעונתה". [כאן מאריך בביאור הרשב"א והירושלמי עי"ש].
ע"פ מה שבארנו ע"פ מאמר חז"ל אין אדם לומד רק במקום שלבו חפץ, קמ"ל שאפילו אתה רוצה ללמוד משהו אחר, והפסקת ולמדת ק"ש, אפ"ה שכרה יותר גדול. ופשוט.

"ומעתה הדבר פשוט שאין מקום לקושית כ"ת כלל דודאי מגילה לא עדיפה מק"ש והמבטל מלימוד משנה והתלמוד לקרות בנביאים וכתובים בכלל ביטול ת"ת הוא ומכ"ש קריאת מגילה אי לאו משום חביבות מצוה בשעתא ופרסומי ניסא וזהו שאמרו של בית רבי שהם היו לומדים משנה וגמ' ותורתם אומנתם ואפילו לתפלה ולשאר מצות דרבנן א"צ להפסיק ומכ"ש שאין להם להפסיק לקרות במקרא ואפ"ה היו מבטלין לשמוע מקרא מגילה שכך קיימו וקיבלו עליהם עפ"י מרדכי ואסתר שאמרו ברוה"ק להפסיק אפילו מעבודה וק"ו מת"ת וכן בירושלמי פ"ב דמגילה מכאן לבית הוועד שיהא בטל ובית הוועד הוא מקום שהישיבה קבוע שם כדאיתא בר"ה וכמה דוכתי".

ומוסיף "ונראה דאפילו בלימוד נביאים וכתובים בדרשות המקראות הוי ביטול לגבי לימוד משנה וגמרא ומכ"ש בקריאה בעלמא".

עובר להביא כמה וכמה ראיות ליסודו שיש ביטול תורה בקריאת נ"ך​

ראיה א' - "ומשנה מפורשת בפ' כל כתבי שאין קורין בכתובים בשבת מפני ביטול בית המדרש ופרש"י שם לפי שבתוך הדרש היו מורים להם הל' איסור והיתר וטוב להם לשמוע מלקרות בכתובים ואמרינן התם דף קט"ז ע"ב אף על פי שאמרו אין קורין בהם אבל שונין בהם ודורשין בהם אלמא דבקריאה בעלמא ודאי ביטול בית המדרש הוא וכבר הבאתי דברי הירושלמי שם שעשה סמך מכאן למ"ש העוסקין במקרא מדה שאינה מדה ואמרינן שם דמשנה מדה ונוטלין עליה שכר מכלל דאין קבלת שכר להעוסקים במקרא".

דחיית ראיה א' של הבית אפרים​

מה שנ"ל לדחות הראיה - כתב רש"י (שבת קטו, א ד"ה בין שאין) "כדקתני טעמא משום ביטול בית המדרש, דמשכי לבא, ובשבת היו דורשין דרשה לבעלי בתים שעסוקין במלאכה כל ימות החול, ובתוך הדרשה היו מורין להן הלכות איסור והיתר, וטוב להן לשמוע מלקרות בכתובים".

הרי כתב רש"י בפירוש, שהדרשה היה לבעלי בתים, כלומר, אלו שאינם יודעים איך צריך להתנהג באיסור והיתר. וברור ופשוט, שמי שאינו יודע הלכות שבת ש"אסור" לו ללכת ללמוד דברים אחרים, והרי"ז אסור באיסור גמור, שהרי צריך לדעת את המעשה אשר יעשון, הוא צריך לדעת לשמור שבת, והמעלה בתורה יתר מעשיית מצות הוא שמביא לידי מעשה, וכמו שאמרו בגמרא בקידושין (מ, ב) "וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד, נשאלה שאילה זו בפניהם: תלמוד גדול או מעשה גדול? נענה רבי טרפון ואמר: מעשה גדול, נענה ר"ע ואמר: תלמוד גדול, נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה". ואיך אפשר להביא מכאן ראיה שיש ביטול תורה בקריאת מקרא.

וכפי שכותב הדרישה ביורה דעה סימן רמו ס"ק ב' "יש בעלי בתים נוהגין ללמוד בכל יום גפ"ת ולא שאר פוסקים ומביאים ראיה מהא דאמרינן סוף פרק בתרא דנדה (עג א) תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. אבל לי נראה כי לא זאת המרגוע ולא בזאת יתהלל המתהלל כי אם בזאת יתהלל השכל וידוע בספרי פוסקים דיני תורה כגון "האלפסי" "והמרדכי" "והרא"ש" ודומיהם דזהו שורש ועיקר לתורתנו ואינם יוצאים כלל בלימוד "גמרא פירוש תוספות". דהא דתנא דבי אליהו וכו' כבר כתב רש"י שם כל השונה הלכות פירוש הלכות פסוקות. ומ"ש רבינו תם כאן תלמוד בבלי בלול וכו' קאי אמה שכתב רבינו לפני זה אלימוד תשע שעות ביום דכיון שיש לו פנאי גדול ילמוד בתלמוד אבל הנך בעלי בתים שאינם לומדים כי אם ג' או ד' שעות לא ילמדו בתלמוד לחוד כנ"ל". והובא דבריהם בט"ז סימן רמ"ו ס"ק ג', ובש"ך שם ס"ק ה'.

ואדרבה, מהגמרא הזה יש ראיה שמותר ללמוד מקרא בזמן שאפשר ללמוד הלכות, שהרי כתב רש"י שטעם התקנה הוא בשביל הבעלי בתים, ולא בשביל הת"ח, להם בעיקרון היה מותר לכתחילה ללמוד מקרא. [והאמת, שראיה גמורה אין כאן, שיכולים לפרש כוונת הגמרא, שגזרו אפילו על ת"ח שהם באפיסת הכוחות ואין להם ריכוז ובכזה מצב מותר להם ללמוד מקרא, אפ"ה אסורים אטו עמי הארצות, אבל כדמות ראיה יש כאן, שאסרו ללמוד מקרא רק בגלל שהבעלי בתים צריכים לשמוע שיעור באיסור והיתר, אבל לולי השיעור באיסור והיתר לא היה איכפת לנו במה ילמדו].

ראיה ב' של הבית אפרים​

ראיה ב' - וכן נראה ממה שאמרו חז"ל במדרש שדוד המלך ע"ה ביקש רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא שכשיאמרו שירות ותשבחות שבתהלים יקבלו שכר כעוסק בנגעים ואהלות והרי דוד אמרה לס' תהלים ברוה"ק כמבואר במדרשים וכ"כ התוספות ביבמות אהא דאמר התם מ"ד אז אמרתי כו' כתיב הכא הנמצאות וכתיב התם מצאתי דוד עבדי וכ' התוס' אף על גב דדוד עצמו אמרו מ"מ ברוה"ק אמרו ע"ש. וא"כ למה היה צריך לבקש רחמים אלא ודאי דאין ערוך לעוסק במקרא אף על פי שנאמר ברוה"ק שאין מקבלין שכר כעוסק בחוקי אלהים ותורתיו ולכך ביקש רחמים שיקבלו שכר על אמירת תהלים כעוסק בנגעים ואהלות".

דחיית ראיה ב' של הבית אפרים​

גם זה אינו ראיה, שבפירוש בקשת דוד המלך ע"ה, נאמרו עשרות פירושים.

פירוש נחמד ראיתי - שכל הנ"ך ברור שהוא כנגעים ואהלות, אבל תהילים נראה כתפילה, תהילים לא נראה כתורה, ע"ז צריך תפילה מיוחדת שיחשב כן כנגעים ואהלות, אבל לא לשלול את שאר הנ"ך.

יש עוד פירוש שראיתי פעם - ע"פ דברי הספר חסידים שמקצוע שלא לומדים יש יותר שכר כשלומד אותו נושא, ונגעים ואהלות לומדים פחות משאר לימודים, ויש יותר שכר, כך התפלל דוד שתהילים יהיה חשוב כמו מקצוע שלא לומדים.

ואפשר לומר - שכוונת דוד, שיקבלו על אמירת תהילים שכר כמו שהתייגע בדברים קשים כנגעים ואהלות, אע"פ שתהילים יותר קל, ולפום צערא אגרא.

ואפשר לומר הרבה הרבה מהלכים, ואין כאן מקומו, אבל ברור שא"א להוכיח מזה כלום.

"ונראה דמה דמשמע שאין קבלת שכר לעוסק במקרא לאו למימרא שאין מקבל שכר כלל אלא שאין לו שכר הראוי לעמלי תורה ששכרו מרובה כדאמרינן ות"ת כנגד כולם וכה"ג אמרינן בב"ק אין לו שכר כמצוה ועושה כו' ואפשר דמי שיש לו לב לעסוק במשנה ותלמוד ועוסק במקרא ומבטל ממשנה ותלמוד אינו מקבל שכר כלל ויצא שכרו בהפסידו והיינו דקמ"ל במשנה דאע"פ שיכול לעסוק בגמרא שאין לך מדה גדולה מזו מ"מ העוסק במשנה מדה ונוטלין עליה שכר".

יתכן שזה נכון אבל מצד אחר - מצד המבואר במשנה באבות (ה, כג) "בן הא הא אומר לפום צערא אגרא". ואם בתורה עמל יותר, הרי מקבל יותר שכר, אבל שניהם הם תורה ומקבל עליהם שכר ומקיים מצות ת"ת.

אחר התשובה מוסיף עוד קטע, שכותב שהיד דוד ג"כ כותב התירוץ שכתב וז"ל: "אח"ז בינותי בספרים ומצאתי בספר יד דוד במגילה שם וז"ל ומ"ש בחקרי לב דקריאת המגילה בכלל ת"ת ולהכי נשים פטורות יש לדקדק דאם כן מאי קאמר לעיל דמבטלין ת"ת ובאין לשמוע מקרא מגילה מאי מבטלין היא הא מקרא מגילה גופא ת"ת היא ואפילו אם נאמר דיהא ת"ת דרבים אם כן קריאת המגילה ברבים נמי ת"ת של רבים הוא עכ"ל. הנה הוא דחה הדברים בחזקת היד בלי נתינת טעם והדברים ברורים בטעמם כמ"ש".

ומצאתי עוד שכתבו כדברי הבית אפרים, הפלא יועץ (ערך תהילים) כתב: "הנה כי כן לא יגרע מצדיק ללמוד כל ספר התהלים בכל שבוע מדי שבת בשבתו ואף שכתבו הפוס' שמי שיכול ללמוד הלכות ופלפולים ועוסק בתהלים חשוב בטול תורה לגבי דידיה מ"מ ללמוד אותם פעם א' בשבוע לא נאמר זה ועת לכל חפץ ומה גם אם קורים אותם ברבים שיתעלו המה יעלו לרצון יותר מעוסק בנגעים ואהלות".

והעיקר מה שקשה לי על דבריו - הרי מבואר בשו"ע שצריך האדם לשלש לימודו ללמוד שליש יום תנ"ך, ואיך אפשר לומר ששליש יום זה מצב של בדיעבד?? ואע"פ שהרמ"א פוסק שם כר"ת, אבל גם ר"ת סובר שצריך רק יוצאים בזה שבלול הש"ס במקרא.

וכן, למה תקנו חז"ל לקרות שמו"ת כל שבוע פרשת השבוע, האם רצו לבטל אותנו מלימוד התורה??? מה אם קריאת שמו"ת, האם חז"ל עקרו מצות לימוד התורה בשביל לימוד תנ"ך, וא"ת שהם התכוונו שילמדו בעיון כמו בגמרא, וזה גם לימוד באיכות, אינו נראה, שבנ"ך בהרבה מקומות אין מה ללמוד כ"כ באיכות, ואיך יתורץ על הפטרה שתקנו חז"ל.

יש לנו חוב ללמוד תנ"ך, ולדעת ולזכור תנ"ך, ואיך יפטר מחמת שזה ביטול תורה באיכות ויכול ללמוד גמרא. בסדר אני יכול ללמוד גמרא, אבל אני צריך ללמוד תנ"ך.

סוף דבר​

אפשר לדחות כל הראיות שלו, וזה חידוש גדול, והעיקר שיכוון לבו לשמים, ומי שרוצה גם לדעת נ"ך הרשות בידו, גם בשעות שיכול ללמוד גמרא. רק ינהג בשכל ולא יבזבז זמנו רק לנ"ך, אפילו שמקיים בזה מצות ת"ת, שהרי צריך גם לדעת את המעשה אשר יעשון, ובשעות שלומד דברים שלא נוגעים להלכה ולמעשה, יכול להקציב גם זמן ללימוד נ"ך ואין בזה משום ביטול תורה, ואדרבה חובה עליו לדעת את כל הנ"ך טוב ולזכור את כל הנ"ך, ולכן יראה לחלק זמנו וילמד גם נ"ך.

 

[צריך עיון]

מאמר נפלא ויש''כ! ניכר כי רב גובריה וחיליה.
לכאו' היה נראה דאין כונת הבי''א דלעולם לימוד הנ''ך הוא כביטול תורה והרי זה דבר שא''א אלא דכונתו בזמן שהיה ראוי לו ללמוד התלמוד ופוסקים, דבזה אם מבכר ללמוד מס' חגיגה במקום מס' ע''ז ל''ח ביטול תורה אבל אם לומר במקום זה יחזקאל ה''ז ביטול תורה.
אך א''כ לכאורה נפל בבירא תירוצו של הבית אפרים לקושיא מהא דמבטלין ת''ת למקרא מגילה, שהרי זהו ודאי זמן הראוי ללמוד המגילה כתקנת חכמים ושוב לא יהא בזה משום ביטול.
אך באמת לא דמי, דהיכא דמשום סדר הלימוד הנכון וכיו''ב יש לו ללמוד הנ''ל כגון שעדיין לא למד הנ''ך או לא יודע אותו כראוי [מסתמא לא יותר מדרגת האמוראים שכ' התוס' דאפ' שלא ידעו הקרא], אבל כאן הטעם שקוראים הוא ענין אחר לגמרי משום פרסומי ניסא, והן אומנם שדבר גדול הוא וחובת היום אבל יש בזה צד 'ביטול תורה', וא''ש.

 

[איך]

תודה על המאמר הנפלא!
כמה שאני רואה לא הבאת את זה, אז אביא לך צילום מאבני נזר באורח חיים תקי"ז י. שם הוא מפריך את הבית אפרים.

ומה שכתב בספר בית אפרים דמגילה אינו דומה לשאר ספרי קודש שניתנו ללמוד בהם בתורת דברי קבלה כדברי תורה, מה שאין כן במגילה לא ניתנה ללמוד ואינו מקיים מצות תלמוד תורה בקריאתה. הנה זה אינו נוגע לענינינו, דמה נפקא מינה אם ניתנו ללמוד או למצות קריאה, סוף סוף נאמרה לכתוב ברוח הקודש.
וגוף הדברים שכתב בשם הבית אפרים לא אאמין שיצאו דברים אלו מפי אותו צדיק שלא יקיים תלמוד תורה בלימוד מגילה, ואם כן בחנם טרחו חז״ל בעלי הש״ס והמדרש שפירשו כל דברי המגילה ודרשו בה דרשות. ולפי דבריו היו כל יגיעם לריק חס ושלום כי מצוה קריאה ודאי מקיים אפילו אינו יודע כל הדרשות האלה ואפילו לא ידע פי׳ המלות מקיים המצוה מידי דהוי אחשתרנים בני הרמכים, ומי התיר להם זה לבטל מדין תורה ולעשות מדרש מגילת אסתר.
אלא ודאי מגילת אסתר תורה כמו נביאים וכתיבים כי יש בה כמה למודים בכל קץ וקוץ הן בנגלה הן בנסתר,והרי מגילת אסתר מכלל ספרי קודש שצריך תלמוד חכם להיות בקי בהם. ועוד הרי הקורא מגילה הכתובה בין הכתובים בציבור לא יצא, ואם כן למה כתבה למגילה זו כלל כיון שאינו יוצא בה. ודוחק לומר דלקרות בה ביחיד כתבה, שהרי מצוה לקראה בצבור, והרי מבטלין תלמוד חורה ועבודה לשמוע מגילה בצבור, אלא ודאי כתבה ללמוד בה כמו משאר כתיבים :