דרך הרמב"ם לפסוק כירושלמי נגד הבבלי?

[גרינפלד]

דעת שלום להגר"ש מוסקוביץ:​

היכא שהגמרא שלנו וכו׳ דרך הרמב״ם לפסוק כירושלמי. {ע"כ ציטוט מכללי הרמב"ם}
עי׳ כ״מ פ״ו מה׳ ממרים ה״ד [דהרמב״ם לא שבק פשיטותא דהירושלמי משום ספיקא דגמרא דידן] ועי׳ בסוף או"ח [כללים] מבעל כנה״ג בענינים אלו, ועי׳ חכ"צ ת' קס״ו שע״ז הירושלמי סמך הרמב״ם ז״ל כמנהגו לסמוך על הירושלמי במקום שאין הדבר ברור מאוד בתלמודין, ועי׳ בתוס׳ הרי״ד על הירושלמי פסחיס פ״ו ה״א באמצע שכ׳ וע״ז סמך הרמב״ם לפסוק כש״ס ירושלמי לנגד ש״ס דילן כדרכו כמה פעמים.​

והנה יש כאן לשונות חלוקים עד כמה הרמב"ם נוטה אחר הירושלמי; ובהערה למטה הובא מביאור הגר"א או"ח תקמ"ו ה' [ראיה זו הביא הפאת השולחן], יו"ד רי"ז י"ח, סי' רכ"ו י"א, רכ"ז ד'.
ויש להוסיף או"ח רל"ה ג', תל"ו א'.
וגם לשונות הגר"א יש בזה חילוקים בין המקומות.

ומצאנו דוגמאות נוספות; ויובאו בס"ד בהמשך.​

 

[גרינפלד]

שמעתי ממו"ר ת"ח מופלג שי"א שבזרעים פסק הרמב"ם כירושלמי.
ואשמח לדעת אם יש לזה מקור.

 

[גרינפלד]

ומצאנו דוגמאות נוספות; ויובאו בס"ד בהמשך.​

בבא קמא סט א:​

כרם רבעי היו מציינין אותו בקזוזות אדמה סימנא כי אדמה מה אדמה איכא הנאה מינה אף האי נמי כי מפרקא שרי לאיתהנויי מינה ושל ערלה בחרסית סימנא כחרסית מה חרסית שאין הנאה מינה אף האי דלית ביה הנאה מיניה ושל קברות בסיד סימנא דחיור כעצמות וממחה ושופך כי היכי דניחוור טפי.​

ספוילר: רש"י

בקזוזות - מוט"ש נותן פיסת רגבים סביבות הגבולים להודיע שהוא כרם רבעי ואסור בלא פדיון:

דאיכא הנאה מיניה - לאחר זמן בחרישה וזריעה וקצירה:

אף האי נמי איכא הנאה מיניה - בפדיון:

חרסית - כתותי רעפים טיבל"ש בלע"ז:

וממחה ושופך - ממחה את הסיד במים ושופך סביבות הקבר:

ירושלמי מעשרות פ"ה ה"א:​

תני רם רבעי מציינים אותו בקזוזות אדמה שהוא לשעה ושל ערלה בחרסית בחיוורא שהוא יותר מיכן ושל קברות בסיד דהוא יותר מיכן.​

רמב"ם הל' מעשר שני פ"ט ה"ז:​

מי שהיה לו נטע רבעי בשנת השמטה שיד הכל שוה צריך לציינו בקוזזות אדמה כדי שיכירו בו ולא יאכלו ממנו עד שיפדו ואם היה בתוך שני ערלה מציינין אותו בחרסים כדי שיפרשו ממנו שאם ציינו בקוזזות אדמה שמא יתפררו שאיסור ערלה חמור הוא שהיא אסורה בהנייה.​

אך עדיין אי"ז ראיה לכל מקום, שהרי​

שמעתי ממו"ר ת"ח מופלג שי"א שבזרעים פסק הרמב"ם כירושלמי.​