''נעבאך אפיקורס, איז אויך א אפיקורס'', או אונס רחמא פטרא? (1 צופה)

[שלום הלוי]

אשכול זה מיועד לדיון כללי על ה-מאמר 'נעבאך אפיקורס, איז אויך א אפיקורס'', או אונס רחמא פטרא? אנא המשך את הדיון בתגובות למאמר

 

[געגועים]

וזה הדרך יראה אמתי ונכון ממה שנמצא לרבותינו ז"ל אומרים על אלישע בן אבויה שובו בנים שובבים (ירמיהו ג' כ"ב), חוץ מאלישע אחר שיודע בוראו ומתכוין למרוד בו​

לחץ כדי לכווץ...

מתאים לעניינא דיומא פרשיות שובבי"ם
הלשון שיודע בוראו וכו' מקורו בהגהות הב"ח חגיגה טו. ובעין יעקב: שידע כבודי ומרד בי
ובירושלמי חגיגה: שידע כחי ומרד בי. ובקה"ר ורות רבה: שהיה יודע כחי ומרד בי.

 

[כהנא דמסייע]

בענין זה יש להוכיח גם משער היחוד לחובות הלבבות לגבי הגשמה שכתב שכתבה התורה בלשונות המורים הגשמה למרות שיטען בזה גסי השכל. כדי שיאמינו באופן כללי ויעלו ממדרגה למדרגה בהשגה. וכן נקט החזון איש. ועיין בזה בספר אהבתי תורתך (הנמצא באוצר החכמה) שהביא בזה כל השיטות והדעות. יעויין שם.

 

[אוצרות המלך]

כמה הערות מקופיא ממש כחותה על גחלים, על הדברים

נעבאך און האפיקורוס איז אויך האפיקורס

לחץ כדי לכווץ...

צ''ל ''נעבאך אפיקורס, איז אויך א אפיקורס''.

עירבת ב' נושאים שאינם תלויים זה בזה
הא' האם נעבאך אפיקורס הוא אפיקורס. וכגון מי שלא ידע שיש תחיית המתים או שהתורה המצויה בידינו היא הנתונה מסיני.
ובתוך נדון זה לדעת הרמב''ם כלול גם מי שטעה והגשים חלילה. כי לדעתו עצם הטעות ביסודות אלו, היא המגדירה לאפיקורס
ולא האשמה והזדון
הנושא הב', האם מי שטעה מתוך התורה, ולמרות שמאמין בכל הכתוב בה, -טעה בדבר שגם מי שיאמין בכל דברי התורה שבכתב ושבע''פ יכול לטעות בו-
נחשב אפיקורס.
שלדעת הראב''ד בדבר שניתן לטעות מתוך התורה, וטעו גדולים וטובים, לא שייך לומר שעצם הטעות מגדירה לאפיקורס, אלא כביכול הנדון הוא 'בתוך בית המדרש' ולזה טען שגדולים וטובים טעו ושגם בדברי חז''ל ניתן לטעות בנקודה זו.
אבל עדיין העוזב שאר עיקרי אמונת ישראל אפילו בשוגג גמור, יש מקום להחשיבו כאפיקורס.
וזה ברור, כי הרי לא חלק הראב''ד על הרמב''ם בעצם האמונה של שלילת הגשמות, אלא רק בהגדרת מין לטועה בזה. והרי הרמב''ם לא פירש כלל מה הדין בשוגג, ואעפ''כ הוה פשיטא ליה להראב''ד שכל מי שכתב הרמב''ם עליו שהוא מין, לא שייך לחלק בזה בין שוגג למזיד
ועל זה באה טענתו שטעות המגשים אינה כפירה בתורה ובמה שכתוב בה, כי שייך טעות בזה, וגדולים וטובים טעו.
הרי להדיא שלא חלק על על עצם המושג אפיקורס בשוגג. רק על הכללת ההגשמה בכלל המינים.
וזה כל תוכן דברי העיקרים
ובלי ביאור זה אין הבנה לטענותיו. כי מה שייך להוכיח מדברים שנחלקו בהם בתוך פרטי האמונה לעניין ההגשמה
וכי לדעת הרמב''ם מעיקרי האמונה שבעולם הבא יש רק נפשות? הלא אין זה אלא פרטים בתוך העיקר
וכל כוונת העיקרים לבאר טענת הראב''ד ולהשוות בין טעות ההגשמה לויכוחים בתוך בית המדרש
אבל לכו''ע הטועה בשאר העיקרים עצמן -ולא בפרט ששייך לדון עליו בתוך התורה- הרי זה נעבאך אפיקורס והוי אפיקורס גמור.

הספר העיקרים עורר נקודה רגישה מאוד מאוד, בכל נושא יש מחלוקות, בנושאי אמונה יש כ"כ הרבה מחלוקת, בנושא הניסים שהיו יש כ"כ הרבה דעות אם לפרש כפשוטם או לא, ובכל מחלוקת יש צד אחד שלפי הרמב"ם הוא כופר, הוא חולק על היסוד של תורה מהשמים.

לחץ כדי לכווץ...

לפי דבריך שכל מי שמפרש את התורה אחרת מהפירוש האמיתי הוא חולק על היסוד של תורה מן השמים, אלא שהוא נעבאך אפיקורס שאינו אפיקורס
כבר תוכל להוכיח מכל מחלוקות התנאים והאמוראים בפירושי ההלכות והמקראות. והחילוק הגדול בין זה לכפירה בתורה מן השמים ברור לכל בר דעת.
וזה שיבוש וחוסר בהנה בדברי העיקרים. שבא לומר שמותר לחכם לעיין ולדון לפי התורה בדברים שהרמב''ם מגדיר כעיקרי הדת, כשם שמותר לדון בפרטי הניסים שאינם עיקרים. כי לדעתו כשם שעל כל הניסים לא עלה על לב איש מעולם שהם עיקרי האמונה, אלא שהם אמיתיים, כן לדעתו אמונת ביאת המשיח ואמונת החידוש. וזה ברור בלשונו:
''ומכאן הותר לכל חכם לב לחקור בעקרי הדת ולפרש הפסוקים בדרך מסכים אל האמת לפי דעתו, ואף על פי שיאמין בקצת דברים ששמו הראשונים עקרים, כביאת המשיח והחדוש וכיוצא בהם, שאינם עקרים אלא שהן אמונות אמתיות יחויב המאמין בתורה להאמינם, כמו שיאמין בפתיחת פי הארץ במחלוקת קרח ובירידת האש מן השמים וכיוצא בהן מן הנסים או מן היעודים שנזכרו בתורה שהם אמתיים עם שאינם עקרים לתורה, אין זה כופר בתורה חלילה ולא בעקריה, שאם היה זה כופר היו מספר העקרים לתורת משה כמספר הנסים והיעודים שבאו בתורה, וזה לא עלה על לב איש מעולם'' עכ''ל.
ועוד נלמד מכאן שבא להרחיב סברת הראב''ד שכל דבר שהנדון בתוך התורה, אינו מן העיקרים. וגם לדעתו, אילו היו עיקרים, היה הטועה בהם מין.

כתב כנראה ע"פ יסוד הנ"ל

לחץ כדי לכווץ...

[ובקושיות אלו אני מתכוון לשאול על עצם היסוד של "נעבעך האפיקורוס", אבל מכיון שרבי אלחנן כתב בפירוש המילה מתעסק, כלומר, שיסוד הסברא של "נעבעך האפיקורוס" מגיע מיסוד הדבר ש"מתעסק" לא יוצא ידי חובתו],

לחץ כדי לכווץ...

לענ"ד הדברים תמוהים.
א. אין שמץ רמז לדבר שסברת נעבאך אפיקורס היא מיסוד מתעסק, ואין לזה מובן כלל.
ב. רבי אלחנן לא בנה את יסודו על סברת נעבאך אפיקורס, ולא דבר על מי שאינו מאמין למשל בתושב''ע בתחיית המתים. שבו לא שייך סברת מתעסק אם מאמין במצוה. וכל דבריו הם רק בכופר בתורה שאין לו פסח ולא מצה. וכלשונו ''והכופר אינו יודע שהיום פסח ולא שזו מצה של מצוה, דלפי דעתו ליכא שום מצוה בעולם,'' ולכן נצרך לדון למ''ד מצוות אין צריכות כוונה, כי למ''ד צריכות כוונה תיפוק ליה שלא כיון.
וכל הנדון אינו שייך כלל לגדרי אפיקורס, ולשאלה אם יש ממש במצוותיו, אלא הכל נדון בגדרי מתעסק צא ולמד מסיום דבריו
''מיהו נראה דלפי מ"ש במ"מ דאכילה שאני שכן נהנה אם כן גם במתעסק יצא כמו חלבים ועריות וצ"ע בזה''.

א. לא מצאנו בשום מקום בעולם, שמי שיש לו שאלות באמונה או ספיקות באמונה לא קיים מצוה מימיו, לא שמענו בכל ספרות חז"ל הענק כזה דבר.

לחץ כדי לכווץ...

וגם רבי אלחנן לא שמע על זה, ולכן דן רק על כופר בתורה ורק מדין מתעסק, וגם בזה צידד שבמידי דאכילה קיים מצוה.

והרי ידוע דברי הגמרא בעבודה זרה (ג, א) "אלא, שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו". פירש רש"י - בטרוניא - בעלילה. ושם מדובר על גויים, ובודאי ק"ו בן בנו של ק"ו לבנים של מקום ישראל עם קדושים.

לחץ כדי לכווץ...

אני לא מוצא שום קשר. גם אילו נניח שאפיקורס שקיים מצוה אין בה ממש, איך זה שייך לעניין של טרוניא ועלילה?
ואיך עובד ק''ו מגויים על אפיקורסים?

ב. התשובה על הקושיא העיקרית שהוא בגדר מתעסק - באדם יש שכל ורגש, בד"כ הם אויבים גדולים אחד לשני, כלומר, אדם מפחד ממשהו, אומרים לו אם תפחד תקבל התקף לב ותעלה מיד השמימה, האם זה יגרום לו לא לפחד??? ברור שלא!! וכל הלאה אפשר להמשיך בעוד מילוני דוגמאות, השכל והרגש הם לא קשורים בכלל אחד לשני. ה"ה לענינינו, נכון שבשכל הוא כופר ולא מאמין שיש אלוקים שמצווה וכו', אבל ברגש בגלל שהוא יהודי ולא ידח ממנו נידח, הוא מרגיש ברגש לקיים את המצוה, ואיך אפשר לקרוא לזה מתעסק. אם חז"ל היו קוראים לזה מתעסק היינו מקבלים דבריהם, אבל בדרך השכל והפשט אין קשר בין מתעסק לאחד שפועל לשם ה' ע"פ רגש ולא ע"פ שכל.

וראיה לדברי, מנהג העולם כבר הרבה שנים, איני ידוע מתי בדיוק בהיסטוריה התחילו לנהוג כן, עכ"פ אצל עולם החסידות שזה כבר 300 שנה לא עסקו בספרי חקירה, והיום לא עוסקים כלל מעניני אמונה, וא"ת שהוא בכלל אפיקורוס מחוסר ידיעה, א"כ כולם אפיקורוסים. הרי אם תגש לאדם רגיל ותשאל אותו מה מעלת משה רבינו יותר משאר הנביאים, אני כמעט בטוח שרובם לא ידעו, אבל זה עיקר באמונה והרמב"ם שם מונה את כל מעלות משה רבינו מעל שאר הנביאים.

איני בא לומר שלא צריך לעסוק ולהתאמץ לדעת את עיקרי האמונה על בוריין, אבל איך אפשר לומר שכל העולם כופר??? א"א לצרף למנין כמעט אף אחד, צריך לבחון קודם כל את כל אחד ממשתתפי המנין בכל הי"ג עיקרי אמונה. שהרי חסרון בלימוד, כלומר אין לו דעות כוזבות ח"ו, אלא פשוט אינו חכם מספיק ואינו יודע את כל החילוקים בין משה רבינו לשאר הנביאים, הרי הוא כופר בעיקר וא"א לצרף אותו למנין. ומה תאמר על כל הנשים הצדקניות שאינם עוסקות בנושא זה כלל וכלל??? ולמה לא מצאנו עוררים ע"ז??

לחץ כדי לכווץ...

זה יותר טענת הרגש.
ולגופו של עניין
א. אם הוא אוכל מצה מחמת המצוה, הרי זה מצוה. ואם לאו, הוא מתעסק. לא צריך לזה פסיכולוג.
ב. די בזה שמאמינים שמשה רבנו גדול מכל הנביאים וככתוב בתורת משה. ומי שאינו יודע העיקר הוא אפיקורס ומי שאינו יודע הפרטים, לא.
צא ושאל לכל יהודי ויהודיה ויאמרו לך שמשה אב לכל הנביאים ורואה באיספקלריה המאירה. ומעולם לא ראיתי מי שלא ידע.
ונשים צדקניות דידן רגילות בי''ג עיקרים שבסידור, יותר מבעליהן.

ובהערות "דבר הלכה" שם אות כ' האריך בזה, וכותב כך וכו'

לחץ כדי לכווץ...

בזה הנחת קצת חומר הקושיא על הטעות, שכבר טעו לפניך בהבנת דברי רבי אלחנן הברורים. (ושבכל מקרה אין להם שייכות לנד''ד).

שהויכוח בין דרך החסידות לגר"א היה על סוד הצמצום, אם להסתכל על הצמצום כפשוטו או לא,

לחץ כדי לכווץ...

זה נוסח חב''ד. אבל אין אחד מלומדי תורת הגר''א שלומד כך
ובלא''ה אינו שייך לכאן כלל.

 

[שלום הלוי]

מי גילה לכם איך צריך לכתוב,
אני שמעתי את האימרא כך, והתרגום: "מסכן, אבל אפיקורוס, הוא גם אפיקורוס"
וזה ממש מתאים, "נבעאך, און", כלומר, "מסכן, אבל".
אבל אני לא מתווכח עם המסורות כנראה איש מפי איש עד מקור השמיעה, [כנראה, מחמת הוודאות עד כדי שצריך תיקון].

 

[אוצרות המלך]

מי גילה לכם איך צריך לכתוב,
אני שמעתי את האימרא כך, והתרגום: "מסכן, אבל אפיקורוס, הוא גם אפיקורוס"
וזה ממש מתאים, "נבעאך, און", כלומר, "מסכן, אבל".

לחץ כדי לכווץ...

א. לשון רבי אלחנן (צוטט בתוך דבריך) ''דער וואס איז נעביך אן אפיקורוס איך אויך אן אפיקורוס''
ב. און, אין תרגומו אבל. אלא ו' החיבור. ובכל מקרה המשמעות של המושג נעבאך אפיקורס היא שהוא אפיקורס ע''י מסכנות ולא במזיד.
בהגדרה נעבאך און אפיקורס פחות מתבטאת המשמעות הזו.
ג. עיקר התיקון הוא על מילת ''האפיקורס'' שהיא שיבוש של א אפיקורס או אן אפיקורס.
ד. אין לי מושג ממי שמעת. לענ''ד בכל נסיון לשמוע מעוד מקורות, תגלה שהנוסח המקובל הוא כאמור.

 

[ירא אלקים]

פעם ראיתי שדנו להוכיח דלא כהגר"ח מהר"מ במו"נ שמדבר בעניין הקראים
אם מישהו יודע מהי אשמח שיכתוב

 

[מנורה בדרום]

כתבתי דברי כהוספה על הנוסח המקובל בסידורים.

לחץ כדי לכווץ...

סיכום נדיר של כל העניין הזה
חזק ואמץ

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

וכפי שכותב הרדב"ז ראיה זה לא מהרלב"ג אלא מהלל הזקן, שאנו פוסקים כל דברינו ע"פ וע"פ תלמידיו.

לחץ כדי לכווץ...

כמדומה שהכוונה לאמורא בשם "רבי הלל", ולא הלל הזקן

 

[פסיק פומיה]

כמה הערות מקופיא ממש כחותה על גחלים, על הדברים

צ''ל ''נעבאך אפיקורס, איז אויך א אפיקורס''.

עירבת ב' נושאים שאינם תלויים זה בזה
הא' האם נעבאך אפיקורס הוא אפיקורס. וכגון מי שלא ידע שיש תחיית המתים או שהתורה המצויה בידינו היא הנתונה מסיני.
ובתוך נדון זה לדעת הרמב''ם כלול גם מי שטעה והגשים חלילה. כי לדעתו עצם הטעות ביסודות אלו, היא המגדירה לאפיקורס
ולא האשמה והזדון
הנושא הב', האם מי שטעה מתוך התורה, ולמרות שמאמין בכל הכתוב בה, -טעה בדבר שגם מי שיאמין בכל דברי התורה שבכתב ושבע''פ יכול לטעות בו-
נחשב אפיקורס.
שלדעת הראב''ד בדבר שניתן לטעות מתוך התורה, וטעו גדולים וטובים, לא שייך לומר שעצם הטעות מגדירה לאפיקורס, אלא כביכול הנדון הוא 'בתוך בית המדרש' ולזה טען שגדולים וטובים טעו ושגם בדברי חז''ל ניתן לטעות בנקודה זו.
אבל עדיין העוזב שאר עיקרי אמונת ישראל אפילו בשוגג גמור, יש מקום להחשיבו כאפיקורס.
וזה ברור, כי הרי לא חלק הראב''ד על הרמב''ם בעצם האמונה של שלילת הגשמות, אלא רק בהגדרת מין לטועה בזה. והרי הרמב''ם לא פירש כלל מה הדין בשוגג, ואעפ''כ הוה פשיטא ליה להראב''ד שכל מי שכתב הרמב''ם עליו שהוא מין, לא שייך לחלק בזה בין שוגג למזיד
ועל זה באה טענתו שטעות המגשים אינה כפירה בתורה ובמה שכתוב בה, כי שייך טעות בזה, וגדולים וטובים טעו.
הרי להדיא שלא חלק על על עצם המושג אפיקורס בשוגג. רק על הכללת ההגשמה בכלל המינים.

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי מה ההכרח לדבריך מהראב''ד, בזה גופא הוא דפליג על הר''מ שישנו חילוק בין שוגג למזיד והכריח מן הגדולים והטובים שטעו בהגשמה שוודאי לא נחשיבם כאפיקורסים.

וזה כל תוכן דברי העיקרים
ובלי ביאור זה אין הבנה לטענותיו. כי מה שייך להוכיח מדברים שנחלקו בהם בתוך פרטי האמונה לעניין ההגשמה
וכי לדעת הרמב''ם מעיקרי האמונה שבעולם הבא יש רק נפשות? הלא אין זה אלא פרטים בתוך העיקר
וכל כוונת העיקרים לבאר טענת הראב''ד ולהשוות בין טעות ההגשמה לויכוחים בתוך בית המדרש
אבל לכו''ע הטועה בשאר העיקרים עצמן -ולא בפרט ששייך לדון עליו בתוך התורה- הרי זה נעבאך אפיקורס והוי אפיקורס גמור.

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי מה הבעיה העיקרים בא להוכיח שטעות בשוגג בעיקרי האמונה אינה כפירה ואפיקורסות (וזה עיקרי האמונה מפני שזה חונה תחת הגדרת תחיית המתים)
אדרבה לדבריך צ''ע מלשונו המפורש של העיקרים '' אבל מי שאינו מתכוון למרוד ולא לנטות מדרך האמת ולא לכפור מה שבא בתורה ולא להכחיש הקבלה אלא לפרש הפסוקים לפי דעתו, אע''פ שיפרש אותם בחלוף האמת אינו מין ולא כופר חלילה'' דהיינו שתכלית דבריו לא להעמיד שדברי רבותינו הם בתוך ביהמ''ד כי כותב דבריו לשעה ודורות כי כל אשר יפרש תורתנו אף בטעות אם לא בזדון היא לאו כופר יחשב.
ואל תאמר כי לא כיון דבריו במקום עיקרי האמונה כי א''כ לא יזדקק לכל אותם שהוכיח אלא יאמר בפשיטות שמפני שלאו בעיקרי האמונה עסקי' ולא סייג דבריו, וממילא עולה ההכרח.
וביתר כי מה הביאור ב''דברים שנידונו בביהמ''ד'', לכן זה לא יכול להיות מעיקרי האמונה? מה שורש הסברא המכריח זאת? והרי לרמב''ם מי שדן בזה הוא אכן כופר.

לפי דבריך שכל מי שמפרש את התורה אחרת מהפירוש האמיתי הוא חולק על היסוד של תורה מן השמים, אלא שהוא נעבאך אפיקורס שאינו אפיקורס
כבר תוכל להוכיח מכל מחלוקות התנאים והאמוראים בפירושי ההלכות והמקראות. והחילוק הגדול בין זה לכפירה בתורה מן השמים ברור לכל בר דעת.
וזה שיבוש וחוסר בהנה בדברי העיקרים. שבא לומר שמותר לחכם לעיין ולדון לפי התורה בדברים שהרמב''ם מגדיר כעיקרי הדת, כשם שמותר לדון בפרטי הניסים שאינם עיקרים. כי לדעתו כשם שעל כל הניסים לא עלה על לב איש מעולם שהם עיקרי האמונה, אלא שהם אמיתיים, כן לדעתו אמונת ביאת המשיח ואמונת החידוש. וזה ברור בלשונו:
''ומכאן הותר לכל חכם לב לחקור בעקרי הדת ולפרש הפסוקים בדרך מסכים אל האמת לפי דעתו, ואף על פי שיאמין בקצת דברים ששמו הראשונים עקרים, כביאת המשיח והחדוש וכיוצא בהם, שאינם עקרים אלא שהן אמונות אמתיות יחויב המאמין בתורה להאמינם, כמו שיאמין בפתיחת פי הארץ במחלוקת קרח ובירידת האש מן השמים וכיוצא בהן מן הנסים או מן היעודים שנזכרו בתורה שהם אמתיים עם שאינם עקרים לתורה, אין זה כופר בתורה חלילה ולא בעקריה, שאם היה זה כופר היו מספר העקרים לתורת משה כמספר הנסים והיעודים שבאו בתורה, וזה לא עלה על לב איש מעולם'' עכ''ל.
ועוד נלמד מכאן שבא להרחיב סברת הראב''ד שכל דבר שהנדון בתוך התורה, אינו מן העיקרים. וגם לדעתו, אילו היו עיקרים, היה הטועה בהם מין.

לחץ כדי לכווץ...

שוב לא מוכרח כדבריך אלא אדרבה המכוון בדבריו שזה מכיוון שאינו כופר במזיד וממילא אינו כופר בעיקרי תורתנו ולדבריך יהיה צריך לחלוק על אותם ראשונים שהחשיבו לזה כעיקר והוא לא נחלק בגוף הדברים להדיא אלא בעיקרם כמבואר.