וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם/ באיזה אופן מתו רשעי ישראל בשלושת ימי אפילה

[געגועים]

וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם

ברש"י: ולמה הביא עליהם חשך, שהיו בישראל באותו הדור רשעים, ולא היו רוצים לצאת, ומתו בשלשת ימי אפלה כדי שלא יראו מצרים במפלתם ויאמרו אף הן לוקין כמונו.

ובש"ך על התורה: במדרש מהיכן היה אותו חושך, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר מחושך של מעלה וכו' רבי נחמיה אומר מחושך של גיהנום וכו'. צריך שתדע כי אלו השני תנאים אינם חולקים, אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא, רבי יהודה שאמר מחושך של מעלה, וכי למעלה יש חושך, והא כתיב ונהורא עמיה שרי, אלא כיוון לומר מרוב הבהירות, שנאמר בהיר הוא בשחקים, הוא חושך בארץ, שאין להם להארציים יכולת לקבלו ומחשיך עיניהם, וזה החושך לא היה למצרים אלא לרשעי ישראל שמתו בששת ימי אפילה, שנאמר וימנע מרשעים אורם, כי מרוב הבהירות אין יכולים לקבלו הגשמיים והארציי שהלך אחר יצרו ויתלבש גשמות עב וחומר עכור, לזה מתו, אבל מי שחומרם זך יכולין לקבלו, והיו מביטין ורואין בו מסוף העולם ועד סופו, אם כן לזה כיוון רבי יהודה מחושך של מעלה, שלשון חושך הוא מניעה, כמו ולא חשך ממני מאומה, וכן הרבה, וכן הוא אומר וימנע מרשעים אורם.

ואולי זה נרמז בפסוק ולכל בני ישראל היה אור, לרבות גם את רשעי ישראל שהיה להם אור ומתו מעצמת האור.

ואולי זה היה טעות המן הרשע כדאי' באליה רבה (או"ח סי' תצ"ג) בשם ספר אמרכל: היה סבור המן באדר היה ג' ימים באפילה שמתו פושעי ישראל, א"כ אוכל להם, ולא חשב ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, לכן גרם ליהודים היתה אורה וכו'.

והפי' הוא כנ"ל, שהמן לא ידע שגם פושעי ישראל מתו מרוב עצמת קדושת אור הקב"ה עליהם, א"כ ודאי המן אינו יכול להרוג את בני ישראל באופן כזה.

וזה נרמז בפסוק (ישעיה ט א) הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל, ובתרגום: עמא בית ישראל דהוו מהלכין במצרים כדבקבלא נפקו למחזי נהור סגי, העם - מרמז על הרשעים כידוע, ההולכים בחושך - שמתו בחושך, כמו שדרשו בפסוק ונערותיה הולכות - למות, ובאיזה אופן מתו, ע"י - ראו אור גדול, שמתו מרוב עצמת האור.

ונרמז מִי וָמִי הַהֹלְכִים עליהם נאמר הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל. היה אור במושבתם (עם הכולל) בגי' העם ההולכים בחשך ראו אור גדול.

ומשמע מספר אמרכל שליהודים היתה אורה היה מכח ולכל בני ישראל היה אור, ועפי"ז מובן מה שדרשו חז"ל ליהודים היתה אורה וכו' וששון זו מילה, כי אי' בתפארת יהונתן בשם מדרש שבשלושת ימי אפילה היו בני ישראל מלים את עצמם, ולכן נתעורר גם בימי מרדכי המילה שמלו אז. ולכל בגי' מילה (עם הכולל), ולכל בני ישראל היה בגי' זה ברית מילה.​