בעניין חג השבועות – חלק א'

כתב הרמ"א בסימן קל"א סעי' ז' דאין נופלין אפים מתחילת ראש חודש סיון עד אחר שבועות, והביא המ"ב שם בשם המ"א ופמ"ג דיש מקומות נוהגין שלא ליפול כל הששה ימים שאחר שבועות מפני שהקרבנות של חג השבועות היה להם תשלומין כל שבעה, ע"כ.

נמצא לפי"ז דבמקומות מסויימים נהוג שלא לומר תחנון בשנים עשר הימים הראשונים של חודש סיון.


ומה טעם הדבר בכל זה? תשובה: היום הראשון של חודש סיון הוא ראש חודש.


היום השני של חודש סיון נקרא יום המיוחס, ומהו יום המיוחס? על שם שאמרו בגמ' שבת פ"ו ב' שביום ב' בסיון משה התחיל להכין את עם ישראל לקבלת התורה ואמר להם "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וגו', וזה ייחוסו של עם ישראל, כן כתב בשו"ת האלף לך שלמה או"ח סימן של"א.

טעם שני שלא לומר היום יום ה' תחנון מובא שם, כי היום השני של חודש סיון נמצא בין ראש חודש לשלושת ימי הגבלה, ועל כגון זה אמרו בגמ' תענית י"ח א' "הואיל ומוטל בין שני ימים טובים עשאוהו כיום טוב".

טעם שלישי כתב בספר ערוך השולחן סי' תצ"ד סעי' ז' דבאותו יום בשבוע שחל היום השני של חודש סיון יחול יום הכיפורים הבא שהוא יום מיוחס!


היום השלישי והיום הרביעי והיום החמישי שלפני חג השבועות נקראים "שלושת ימי הגבלה" כך מובא בכנסת הגדולה סימן תצ"ד בהגהות הטור, ועי' גמ' שבת פ"ז א'.

והטעם: על שם הפסוק הנאמר במתן תורה שמות י"ט י"ב "והיו נכונים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד השם לעיני כל העם על הר סיני והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר וגו'".


אגב, מובא בספרים הקדושים כי "שלושת ימי הגבלה" הם ימים המקודשים יותר ויש להתגבר ביתר שאת בלימוד התורה הקדושה כדי להכין עצמינו לקבלת התורה.


היום השישי הוא חג השבועות.

היום השביעי הוא אסרו חג ויום טבוח, ומהו יום טבוח? משום שכשהיה חל חג השבועות בשבת היו דוחים את הקרבת קרבנות הראיה והחגיגה ליום ראשון, כיון שהללו הם קרבנות יחיד ואינם דוחים את השבת, ומכאן שמו "יום טבוח", ואין אומרים תחנון באסרו חג ויום טבוח.


ולפי מקומות המסויימים שהביא המ"ב הנ"ל נהגו עוד חמשה ימים שלא לומר בהם תחנון: ומדוע?

תשובה: כי יום השמיני ח' בסיון, וכן יום התשיעי, ויום העשירי, ויום האחד עשר ויום השנים עשר הם חמשה ימי תשלומין, שבזמן שבית המקדש היה קיים מי שלא הספיק להקריב קרבן ראיה, יכול היה להקריבו עד י"ב בחודש, כן כתב השערי תשובה.


ומובא בספר דינים והנהגות למרן החזו"א זללה"ה פרק ה' אות כ"ז בבית הכנסת שבביתו היו אומרים תחנון אחרי אסרו חג דשבועות!
​

א. מקור השם "חג השבועות" בשמות ל"ד כ"ב ובספר דברים ט"ז י' נאמר "חג השבועות", כתב בספר מטה משה דמקורו בשבעת השבועות של ספירת העומר, שאנו סופרים מחג הפסח ועד חג השבועות.


ב. מקור השם "חג השְׁבוּעוֹת" כתב בשערי תשובה הטעם על שם שתי שבועות הקשורות בתאריך זה, א. השבועה שנשבע עם ישראל בעת קבלת התורה למרגלות הר סיני כשהכריז "נעשה ונשמע", ב. השבועה שנשבע הקב"ה במעמד זה שלא יחליף את עם סגולה שבו בחר, ולא ימירנו בעם אחר.


ג. מקור השם "יום הביכורים" הוא בספר במדבר פרק כ"ח כ"ו, והטעם הוא בחובתו של עם ישראל בזמן זה להביא לבית המקדש מראשית ביכורי אדמתו, שכן באותו הזמן מתבכרים פירות האילן, כן כתב בספר כנסת יחזקאל.


ד. מקור השם "חג מתן תורה" מובא בתפילת חג השבועות, והטעם כתב בספר מטה משה לפי שביום זה עמדו אבותינו למרגלות הר סיני וקבלו את התורה.


ה. מקור השם "עצרת" נקרא בפי חז"ל במשניות שביעית פ"א מ"א, ובר"ה פ"א מ"ב, והטעם: לפי שביום זה מסתיים החג שאנו חוגגים לגאולתו והתהוותו של עם ישראל המתחיל ביציאת מצרים ומסתיים בקבלת התורה. כי אף שיצאו ממצרים, עדיין לא הסתיימה גאולתם, ועדיין לא היו לעם, עד שקבלו את התורה בהר סיני [כמאמר רבי סעדיה גאון ז"ל בספר האמונות והדעות מאמר ג' ז' "אין אומתינו אומה אלא בתורתה"].

נמצא כי ימי חג הפסח הם הימים הראשונים של החג, וחג השבועות הוא יומו האחרון של החג, ומכאן שמו "עצרת" מילת כינוי ליום האחרון של החג, כן כתב בטעמי המצוות לרדב"ז.

טעם שני: אין בחג השבועות מצוות מיוחדות כמו בפסח ובסוכות, והמציין את החג הוא רק הימנעות ממלאכה, ומכאן שמו "עצרת" לשון עצירה ממלאכה, כן כתב בספר קדושת לוי.


ו. מקור השם "בכורי קציר חיטים" מובא בפירוש רש"י במדבר פרק כ"ח כ"ו, וזה לשונו עה"פ וביום הביכורים – חג השבועות קרוי בכורי קציר חטים על שם שתי הלחם, שהם ראשונים למנחת חטים הבאה מן החדש, ע"כ, כלומר דאע"פ שהעומר מתיר כל מיני חדש של חיטין ושל שעורין ושאר מיני דגן, הני מילי לאכילה, אבל למנחה לאישים אין רשאי להביא מן החדש אלא אחר מנחת שתי הלחם שהיא באה מן החטין של שנה זו.
​

בליל חג השבועות מאחרים קצת את תפילת ערבית בכל אתר ואתר, מדוע?​

כתב המשנה ברורה ריש סימן תצ"ד בשם הט"ז ופמ"ג ועוד אחרונים דמאחרין להתפלל ערבית בכניסת חג השבועות עד אחר צאת הכוכבים.

והטעם: כדי לקיים את הנאמר "שבע שבתות תמימות תהיינה", לכן יש להמתין עד שיסתיימו ויושלמו מ"ט הימים ותהיינה "שבע שבתות תמימות".
​

העמדת אילנות בבית הכנסת כן או לא!​

כתב המ"ב בסי' תצ"ד סק"י בשם המ"א דנוהגין להעמיד אילנות בבית הכנסת ובבתים, והטעם שיזכירו [לקהל] שבעצרת נידונין על פירות האילן ויתפללו עליהם.

טעם שני: משום שהתורה נקראת "עץ חיים" ולכן ביום שניתנה תורה מעמידים עצים לכבודה, שו"ת מלמד להועיל.

טעם שלישי: זכר למתן תורה שעליו נאמר: "קול השם שובר ארזים".

אך הביא המ"ב מהחיי אדם כלל קל"א סעי' י"ג בשם הגר"א ז"ל שביטל את מנהג העמדת אילנות בבית הכנסת משום שעכשיו הוא חק העמים להעמיד אילנות ביום חג שלהם ונאמר ובחוקתיהם לא תלכו.

כתב הרמ"א ונוהגין לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת ובבתים זכר לשמחת מתן תורה כו', וכתב המ"ב שם זכר לשמחת מתן תורה שהיו שם עשבים סביב הר סיני כדכתיב הצאן והבקר אל ירעו וגו'.


נמצא, דגם לאחר שביטל הגר"א ז"ל את העמדת אילנות בבית הכנסת עדיין קיים המנהג לקשט את בית הכנסת והבית בענפי וזרי ירק ופרחים.

והטעם כבר כתבנו זכר למתן תורה שהיה בהר ירוק עם מרעה לבהמות, שנאמר "גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא", כן כתב הלבוש ריש סימן תצ"ד.

טעם שני גם כבר כתבנו בשם המ"א, משום שבחג השבועות נידונים על פירות האילן כמבואר בגמ' ר"ה ט"ז א', ולכן מקשטים בענפי אילן כדי שיתפללו על הפירות.
​

מתלמיד חכם אחד​