בעניין חג השבועות – חלק ב'

מנהג לאכול בחג השבועות מאכלי חלב, מדוע?​

כתב הרמ"א סימן תצ"ד סעי' ג' ונוהגין בכמה מקומות לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות.


הטעם: כתב הרמ"א שם נראה לי הטעם שהוא כמו שני התבשילים "זרוע וביצה" שלוקחים בליל הסדר זכר לקרבן פסח וקרבן חגיגה, כך גם בחג השבועות אוכלים שני מאכלים מאכל חלב ואח"כ מאכל בשר וצריכין להביא עמהם שתי לחם על השולחן שהוא במקום המזבח ויש בזה זכרון לשתי הלחם שהיו מקריבים במקדש ביום הביכורים.

טעם שני, הביא המ"ב שם ס"ק י"ב ואני שמעתי בשם גדול אחד שאמר טעם נכון לזה, כי בעת שעמדו על הר סיני וקבלו התורה [כי בעשרת הדברות נתגלה להם עי"ז כל חלקי התורה כמו שכתב רב סעדיה גאון שבעשרת הדברות כלולה כל התורה] וירדו מן ההר לביתם לא מצאו מה לאכול תיכף כי אם מאכלי חלב, כי לבשר צריך הכנה רבה לשחוט בסכין בדוק כאשר צוה השם, ולנקר חוטי החלב והדם, ולהדיח ולמלוח ולבשל בכלים חדשים, כי הכלים שהיו להם מקודם שבישלו בהם באותו מעת לעת נאסרו להם, ע"כ בחרו להם לפי שעה מאכלי חלב ואנו עושין זכר לזה, ע"כ.


והנה מודפס כיום השמטה בסוף ספר המשנה ברורה מדברי מרן החפץ חיים ז"ל [שהדפיסו בספר ליקוטי הלכות לפ"ט דחולין בשנת עת"ר] וזה לשונו דהטעם שכתב במשנה ברורה על הנהגת מאכלי חלב בחג השבועות שייך רק אליבא דראב"ע דסבירא ליה דתורה ניתנה לנו בערב שבת ולא בשבת.


טעם שלישי, רמז לתורה שניתנה ביום זה שנמשלה לחלב, כמו שנאמר בשיר השירים "דבש וחלב תחת לשונך" (טעמי המנהגים סימן תרכ"א בשם הכלבו).
​

עוסקים בלימוד התורה במשך כל הלילה​

הביא המ"ב בסימן תצד סק"א, איתא בזוהר שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתורה וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן.

ואיתא בשו"ע האר"י ז"ל דע שכל מי שבלילה לא ישן כלל ועיקר, והיה עוסק בתורה, מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק.

והטעם כתב המ"א עפ"י פשוטו, שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקדוש ברוך הוא להעיר אותם לקבל התורה [כדאיתא במדרש] לכך אנו צריכין לתקן זה, ע"כ.

כלומר, שבתיאור של קבלת התורה נאמר בשמות פרק י"ט "ויוצא משה את העם לקראת האלוקים מן המחנה" וגו' וכל זה למרות שכבר בראש חודש סיון נאמר לעם שבעוד שלושת ימים יקבלו את התורה ואע"פ שנקבעו הימים הללו ל"שלושת ימי הגבלה" מ"מ ציינו חז"ל כי העם היה שקוע בתרדמה בליל ו' בסיון, ומשה רבינו נזקק להעירם משנתם ולהוציאם מן המחנה למרגלות ההר לקראת האלוקים, וכדי לתקן את ההכנה שלא היתה כראוי כל הצורך לקראת קבלת התורה, נוהגים לייחד את ליל חג השבועות כולו ללימוד התורה.
​

קריאת מגילת רות על שום מה?​

כתב הרמ"א בסי' ת"צ סעי' ט' בשם אבודרהם ונוהגים לומר רות בשבועות.

הטעם: ציין המ"ב שם בשם המ"א סק"ח דאיתא בילקוט רות, מה ענין רות אצל עצרת שנקראת בזמן מתן תורה, ללמדך שלא ניתנה תורה אלא ע"י יסורין ועוני כו'.

טעם שני, חג השבועות הוא יום הולדתו של דוד המלך וגם יום פטירתו, ומגילת רות מספרת ביחוסו של דוד שהיה נין של רות המואביה, כן כתב בשערי תשובה או"ח סימן תצ"ד בשם בכור שור, ולפי"ז ענין קריאת מגילת רות אינו שייך לחג השבועות כי אם ליום פטירתו של דוד המלך שנפטר ביום זה.

טעם שלישי, כשם שישראל כשקיבלו את התורה התגיירו ונכנסו תחת כנפי השכינה, כך גם רות המואביה נתגיירה ונכנסה תחת כנפי השכינה, שנאמר רות פ"א "עמך עמי ואלוקיך אלוקי", כן כתב האבודרהם.

טעם רביעי, נעמי ורות חזרו לבית לחם "בתחילת קציר שעורים" כמו שנא' רות פ"א כ"ב, וחג השבועות נקרא ג"כ בשמות כ"ג ט"ז "חג הקציר", כן כתב האבודרהם.

טעם חמישי, רות בהתגיירותה הוסיפה עליה רו"ת (606) מצוות, שאם נוסיפם לשבע מצוות בני נח שהיתה חייבת בהם עוד לפני שהתגיירה נקבל תרי"ג (613) מצוות שניתנו בחג השבועות, כן כתב הברכי יוסף להחיד"א או"ח סימן תצ"ד.

טעם ששי, על פי המובא בילקוט שמעוני "יעש השם עמכם חסד" אמר רבי זעירא מגילת רות אין בה לא טומאה ולא טהרה, לא היתר ולא איסור, ולמה נכתבה? כדי ללמדך שכרם של גומלי חסדים, ומכיון שאמרו בגמ' סוטה י"ג א' "תורה תחילתה חסד וסופה חסד" לכן קוראים מגילת רות – שכולה נכתבה על ענין החסד ביום מתן תורה, כן כתב אליהו רבא או"ח סימן תצ"ד סק"ז.

וכיוצא בזה כתב החיד"א בהקדמתו לפירושו על מגילת רות, עוד אמרו טעם קריאת רות בעצרת לפי שהתורה כולה גמילות חסדים, ורות זכתה לכל הכבוד הרוחני והגשמי בעבור גמ"ח שעשתה עם חמותה, וראוי לישראל מקבלי התורה הקדושה כהיום הזה לעורר לבבם לעסוק בתורה ובגמ"ח, וכמה מעלות נאמרו בש"ס לעוסק בתורה ובגמ"ח.

טעם שביעי, כתב בחידושי הרי"ם עה"ת (עניני שבועות) קורין מגילת רות בשבועות, משום שבו נתחדשה ההלכה של "עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית", [ולכן רות המואביה שנתגיירה נכנסה לכלל ישראל ואע"פ שנאמר לא יבוא עמוני ומואבי בקהל השם דרשוהו חז"ל ביבמות ע"ו ב' עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, ללמדנו שתורה שבכתב ותורה שבעל פה אחת היא, ואי אפשר לזו בלא זו] והרי זה מעין קבלת התורה שהתורה נמסרה לחכמי כל דור ודור לדרוש בהם כפי השגתם כשמתעמקים בדברי התורה, וכפי שהם פוסקים למטה כן נפסק בשמים, כי התורה לא בשמים היא, וזה גם היה אחד מיסודות מתן תורה שהקב"ה נתן לנו את תורתו וכל הדינים וההלכות שיש בהם ספיקות הריהם נפסקים על פי הכרעת חכמי התורה האמיתיים שבכל דור ודור, אשר הם נקיים מכל נגיעה וכל חייהם שקועים בעמל התורה לאמיתה של תורה.


כתב הרמ"א בסי' ת"צ סעי' ט' והעם נהגו שלא לברך על מגילת רות, עי' במ"ב שמ"מ הביא בשם המ"א שהסכים עם הפוסקים המצריכין לברך, ולכן הנוהג לברך עכ"פ כשכתובין על קלף בודאי אין למחות בידו, ע"כ.

והנה בשו"ת הרמ"א סימן ל"ה ביאר ז"ל מדוע אין מברכים על קריאת מגילת רות, לפי שלא מצינו בתלמוד שתיקנו לקרוא מגילת רות, ועל כן אינו יכול לברך אשר קדשנו במצוותיו וציונו על מקרא מגילה.
​

הניעור כל הלילה מחלוקת הפוסקים אם צריך לברך ברכת התורה בבוקר או לא?​

כתב המ"ב סימן מ"ז ס"ק כ"ח ואם היה ניעור כל הלילה י"א דא"צ לברך בבוקר וי"א דצריך לברך כי קבעו חכמים ברכה זו בכל יום דומיא דשאר ברכות השחר וספק ברכות להקל.

אך אם אפשר לו יראה לשמוע ברכת התורה מאחר ויאמר לו שיכוין להוציאו בהברכות, והוא יכוין לצאת ויענה אמן, ויאמר אח"כ איזה פסוקים כדי שיהא נחשב לו במקום לימוד.

או יכוין לצאת בברכת אהבה רבה וילמוד תיכף מעט אחר שיסיים תפלתו, ע"כ.


ומובא בספר דינים והנהגות פ"א אות ט"ו דאחד שהיה ניעור כל הלילה שאל אם יכול להמשיך ללמוד אחר עלות השחר.

והשיב: שיכול ללמוד עד שיזדמן מי שיוציאנו בברכת התורה!
​

מי שישן ביום ערב שבועות שינת קבע על מטתו ואח"כ היה ניעור כל הלילה האם לכו"ע צריך לברך בבוקר ברכת התורה?​

כתב המשנה ברורה שם, אבל אם היה ישן ביום שינת קבע על מטתו ובלילה שלאחריו היה ניעור כל הלילה פסק הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל דבזה לכו"ע צריך לברך בבוקר ברכת התורה, ואין ברכת אהבת עולם של ערבית פוטרת אם לא למד מיד אחר התפילה.

ומקובל בשם מרן החזו"א זללה"ה שחלק על דברי הגרע"א ז"ל הללו ולא סמך ע"ז לברך בבוקר ברכת התורה משום שסובר שכל שינת יום נחשבת לשינת עראי.
​