אכל ביוה"כ חצי שיעור בהיתר וחזר ואכל ח"ש באיסור

ילה"ק, הנה נאמר בגמ' בכ"ד (כריתות יג:, שבת קב., ובשבועות כד:, ויבמות לד.): "יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם אחד. הטמא שאכל חלב, והוא נותר מן המוקדשין ביום הכיפורים". ופרש"י (ד"ה אכילה אחת) וז"ל: זית אחד. ולכאורה צ"ע, הרי ביום הכיפורים אין חייבים אלא אם כן אוכלים ככותבת, ואם אוכלים כזית הוי חצי שעור ולא חייבים על כך חטאת.

ובפשוטו התירוץ בזה, דיעוין בחכמת שלמה בשבת שכתב על דברי רש"י, דמה שכתב רש"י כזית הוא לאו דוקא, דהא ביום הכפורים בעינן ככותבת, יעו"ש. וביאר מרן הגריש"א שכוונת רש"י לפי זה היתה לאפוקי שלא אכל שתי כזיתים, שאז ברור שהיה מתחייב הרבה חטאות, ואין הכי נמי מיירי שאכל יותר מכזית אחד, אך פחות משתים.

ואולי אפשר לומר תירוץ נוסף על פי מה שכתב בביאור הלכה (סימן תרי"ח ס"ז ד"ה כשמאכילין) וז"ל: "עיין בתשובת בנין ציון (סימן כ"ד) דבכל אכילה ואכילה, אף אם הותר לו לאכול פעם אחת יותר משיעור, מ"מ על אכילה השניה, אם היה די לו בפחות מכשיעור והוא יאכל כשיעור, חייב כרת, לכן צריך לשער בכל אכילה ואכילה, אם די לו בפחות, וקשה מאד לשער כן וצריך לזה זריזות ובקיאות", עכ"ל.

וא"כ לפי הבנין ציון נראה להשיב בזה, דהכא במאי עסקינן, באדם שהיה צריך לפי דין תורה לאכול פחות מכשיעור, ואכל פחות מכשיעור על פי דין. ואח"כ אכל תוך כדי אכילת פרס את הכזית הנ"ל בזדון ובחטא. וכעת חייב על אכילה זו חטאת, כי הוא מצטרף לחצי שיעור של היתר שאכל, ומאחר והגיע ע"י שניהם לייתובי דעתא, חייב על הכזית הזה גם מדין יוה"כ.

והנה יש החולקים על הבנין ציון וסוברים דא"א לחייב כרת על אכילה כזו, שחלקה בהיתר, ורק חציה הוא איסור, ולכן אם היה בסכנת נפשות ואכל בהיתר חצי כותבת, ואח"כ המשיך ואכל עוד חצי כותבת הגסה באיסור, אינו לוקה על החצי של איסור. והנה לפעמים קורה שאדם נתקע לו עצם דג בגרון, וצריך לאכול מזון כדי לדחוף את העצם, ונראה דבמקרה כזה אולי גם החולקים על הבנין ציון יודו לו, מאחר וחצי הכותבת לא היתה למטרת מזון ולביטול העינוי, אלא לדחיפת העצם, ועליו לחשוב במפורש לא להנות מהאכילה, וכמו שכתוב ברמ"א (סימן תרי"ג ס"ב): נוטל אדם ידיו שחרית ולא יכוין להנאת רחיצה, רק להעביר הרוח רעה מעל הידים. והנה אם אדם זה נתכוין להנות, וגם הוסיף חטא על פשע ואכל עוד עד ככותבת, נראה דמצטרף ויהיה חייב כרת. ואם כנים דברינו, הנה היכי תמצא שאדם יהיה חייב על כזית כגון שאכל תחילה במטרה לדחוף עצם, ואח"כ תוך כדי אכילת פרס השלים לשיעור כותבת, ולכן חייב משום יוה"כ.

ואולי היה נראה לומר: מיגו דהוי אכילה לשאר איסורים הוי אכילה לענין יום הכפורים דהשואל ומשיב (מהדורה רביעאה ח"א סימן יט ד"ה ברמב"ם פ"ג באמצע הדיבור) הביא את הקושיה הנ"ל על רש"י, איך חייב על יום הכפורים כשאכל רק כזית, וכתב וז"ל: "ודרך אגב אזכור מה ששאל אותי המופלג ר' בעריש מלמד, בהא דאמרו יש אוכל אכילה אחת, ופרש"י כזית אחת, וע"ז הקשה דהא תנן יוה"כ, ויוה"כ צריך כותבת. והנה בלי עיון בספר השבתי, די"ל כיון דעל שאר איסורי אכילות עובר בכזית, ומיגו דחשוב כזית לענין שאר איסורים המוזכרים שם במשנה, כמו כן חייב ביום הכיפורים. וכעין שכתב בהגהת מרדכי (פ"ק דחולין) מיגו דחשוב קשר לענין תפילין, חשוב קשר לענין שבת, וה"ה בזה. ואחר זמן עיינתי בזה, וראיתי בכריתות (דף יד.) דאמרו בשני זיתים לא מיירי, ופריך מיוה"כ דככותבת חייב, וכותבת יש בו שני זיתים, אלמא אף דאכל כזית משאר איסורין, לא מועיל לענין יוה"כ... וצ"ע דבאמת לא שייך לומר מיגו דחשוב אכילה, דהרי באמת לא יכול לחול יוה"כ על איסור נותר, רק משום דהו"ל איסור מוסיף, וכל שלא אכל כותבת לא חל על חולין רק איסור גרידא, ולא שייך איסור מוסיף באיסור גרידא שיחול על ידי זה לגבוה וז"ב. וע"כ דברי רש"י הנ"ל צ"ע", עכ"ל.

ולכאורה דברי השואל ומשיב צ"ע, במה שכתב שהיה מקום לומר מיגו דהוי שעור לענין שאר איסורים, הוי שעור לענין יוה"כ, וכל מה שהוא דחה סברא זו היא מכח זה שיש ראיה נגד זה מהגמרא בכריתות, או משום שלא שייך בזה איסור מוסיף, הרי בלאו הכי לא שייך לומר כאן מיגו, דביום הכיפורים הסיבה שלא חייבים בפחות מככותבת, הוא לא מפני שאין זה שעור חשוב, אלא מפני שביום הכפורים לא נאמר איסור אכילה, אלא נאמר שיש מצוות עינוי, ובפחות מככותבת לא מייתבה דעתיה. ואם כן מה אכפת לי שלגבי שאר איסורים הוי שעור חשוב, סוף סוף אין כאן ייתובי דעתא, ואיך יתחייב ביום הכפורים, וצ"ע.

עוד יעוין בשואל ומשיב (שם סימן נ"ה ד"ה והנה הטור) שכתב כעין סברא זו לגבי אוכל נבילה ביום הכיפורים, דאולי אמרינן שחייב אם אוכל כזית, דמיגו דהוי שעור לענין נבילה, עובר גם כן על יום הכפורים, כעין מה שכתב הריטב"א דבסוכה מיגו דיוצא בכזית לענין יום טוב יוצא גם כן ידי חובת סוכה, אף דבעי כביצה. אלא שכותב השואל ומשיב שיתכן שלא אמרינן כן, דאולי ביום הכיפורים לא מהני אחשביה, דמכל מקום לא מייתבא דעתיה, יעו"ש. והוא כעין הסברא שכתבנו שלא מהני מיגו ביום הכיפורים.

ויעוין בעיקר הך שמעתתא עוד, כי בידי עומדים ענינים שלמים בפלפול בהך שמעתתא ד'חצי שעור, והרוצה לעמוד על עומק הדברים ולהרחיב עוד בענין זה, יעיין בספר האדיר 'מרב כל' (ענף א'), שם האריך למעניתו בטוב טעם ודעת, ובכלל, וביאר הדברים בארוכה ובבהירות נפלאה, ומשם באר"ה.

הנני להעיר, כי חידושים אלו עלו על מכבש הכתב זה כבר, בשנים קדמוניות. והיות ובעת הזאת נצרכתי להם ולא עמד לי הזמן לחזור עליהם ולעיין בהם שנית כדבעי, העליתים על השולחן כצורתם הראשונה.​

אשמח להחכים למשמע הארות והערות​