ברכת עושה מעשה בראשית

האם מברך עושה מעשה בראשית או שכוחו מלא עולם או שניהם??? >>> האם מברכים על ברקים או על הרעמים??? >>> האם ברכת הברקים פעם אחת ביום או לאחר שהתפזרו העננים??? >>> מדוע זמן הברכה בתוך כדי דיבור??? >>> מה הברכה על הנהרות??? >>> מה החיוב בברכת השבח על מעשה בראשית שמתחדש???


בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. (בראשית א, א)

והנה מצינו במשנה בברכות (נד, א), שעל הזיקין [שנראים כמו כוכבים עם זנב], ועל הזועות [קול רעש גדול שנשמע באויר], ועל הרעמים, ועל הרוחות, ועל הברקים אומר, ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם, וברש"י ביאר, לפי שנראים או נשמעים רחוק, ועל ההרים ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות [וכתבו בתוס', דהיינו ד' נהרות שכתובים בפסוק כגון חידקל ופרת], ועל המדברות אומר, ברוך עושה בראשית, רבי יהודה אומר, הרואה את הים הגדול אומר, ברוך שעשה את הים הגדול, בזמן שרואהו לפרקים, ומצינו בירושלמי דהיינו כל ל' יום.

וכתבו בתוספות בשם רבינו שמעיה שאת כל הברכות מברך בהזכרת שם ומלכות, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, וכן כתב רבינו שמשון מקוצי שכך בירך ר"י, וכתבו שנראה לרבינו, דוקא אם רואה משלשים יום לשלשים יום כדין הרואה את הים הגדול לפרקים שאמר בירושלמי דפרקים היינו שלשים יום.

ברכת ברקים ורעמים

וחלקו בגמ' (שם נט, א) מהם רעמים, שמואל אמר, ענני בגלגלא [ברש"י הביא ב' פפי' או שהעננים מתחככים או שפוגעים בגלגלומתגלגלות אתו], ורבנן אמרו, שהם עננים ששופכים מים, רב אחא בר יעקב אמר, שהם ברקים של אש ונשברים חתיכות של ברד, רב אשי אמר שיש חלל בעננים שהרוח נושבת ומשמיעה קול, ורב אחא בר יעקב אמר שיש ברק והמיית עננים ובא הגשם, ומסתבר כדברי רב אחא בר יעקב.

והקשו בגמ' מאי ברקים, אמר רבא, ברקא [ברקים של אש, רש"י], ואם הם בלילה הם קשים ולכך צריך להתפלל עליהם, אמר רבי אלכסנדרי בשם רבי יהושע בן לוי, לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומית שבלב, שנאמר 'והאלקים עשה שיראו מלפניו'.

אם מברך עושה מעשה בראשית או שכוחו מלא עולם או שניהם

והנה מקשה הגמ' מדוע על הרים ועל הגבעות מברך עושה מעשה בראשית, שהרי כל המקרים האחרים היו במעשה בראשית, שהרי כתוב על הברקים 'ברקים למטר עשה', אמר אביי שבכל המקרים מברך שתי ברכות ברוך עושה בראשית וברוך שכחו מלא עולם, ורבא אמר, שבברקים מברך שתים משא"כ בהרים וגבעות אין בה את הברכה של כוחו וגבורתו מלא עולם, לפי שאינם במקום אחד אלא כל אחד במקומו.

ובתוספות כתבו, בדברי רבא שאומר או שכוחו מלא עולם או עושה מעשה בראשית, וכן פירש הרי"ף (מג, ב מדפי הרי"ף) שעל הברקים ועל הרעמים אומר ברוך שכחו מלא עולם או ברוך עושה ברקים מה שירצה, אבל על ההרים ועל הגבעות וכדו' אינו מברך אלא ברוך עושה בראשית, ובשלטי הגבורים כתב, שהראב"ד סבר שמברך עליהם שתי ברכות וכן משמע ברא"ש בדברי רבא, ברוך שכחו וברוך עושה בראשית ותוס' ומיימוני וסמ"ג וטור כתבו כהרי"ף, והסכימו שטוב לברך שכחו וגבורתו מלא עולם.

וברמב"ם (פ"י הל' ברכות הי"ד) כתב כדברי התוס', שעל הרוחות שנשבו בזעף ועל הברקים ועל הרעמים ועל קול ההברה שתשמע בארץ כמו ריחיים גדולים ועל האור שבאויר שיראו כאלו הם כוכבים נופלים ורצים ממקום למקום או כמו כוכבים שיש להם זנב על כל אחד מאלו מברך ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם, ואם רצה מברך עושה בראשית, ובראב"ד כתב, שבגמרא יש מי שאומר שמברך תרתי.

וכן כתב בשולחן ערוך (או"ח רכז, א) שעל הזיקים, והוא כמין כוכב היורה כחץ באורך השמים ממקום למקום ונמשך אורו כשבט, ועל רעדת הארץ, ועל הברקים [דוקא שיש להם רעם ולא מחמת חום, מ"ב], ועל הרעמים ועל רוחות שנשבו בזעף, על כל אחד מאלו, אומר, בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית, ואם ירצה יאמר, בא"י אמ"ה שכחו וגבורתו מלא עולם וכתב במ"ב (סק"ו) שלא יברך את שתי הברכות. וכתב המ"ב (סק"ד) טוב לברך תמיד על רוח סערה שאין מצויה רק ברכת עושה מעשה בראשית שבזה בודאי יוצא כי אין אנו בקיאין כ"כ מהו בזעף.

אם מברכים על ברקים או על הרעמים

ולגבי ברכת הברקים והרעמים כתב במשנה ברורה (סק"ה) שהעולם נוהגים לברך על הברקים עושה מעשה בראשית, ועל הרעמים שכחו וגבורתו, וכן מסתבר שע"י הרעם נראה גבורתו של הקדוש ברוך הוא יותר מברק, אמנם באמת שייך כל אחת מהברכות על שניהם, וע"כ אם שמע ברק ורעם כאחד מברך ברכה אחת דהיינו עושה מע"ב על שניהם ואם בירך שכחו וגבורתו מ"ע ג"כ יוצא, ואם לא היו תכופים זה אחר זה מברך תחלה על הברק [שהוא מתראה תחלה לעין האדם] עושה מע"ב ואח"כ על הרעם שכחו וגבורתו מ"ע, וכן אם לא ראה את הברק ושמע קול רעם ובירך עליו שכחו וגבורתו מ"ע או שבירך עושה מע"ב ואח"כ ראה ברק מברך עליו ג"כ עושה מע"ב, ובשערי תשובה כתב בשם הברכי יוסף, שאם בירך על הברק ונתכוון לפטור את הרעם הבא אחריו שיצא בדיעבד, ואפשר לומר שכיון שטבע הבריאה שאחרי הברק בא רעם א"כ חל ברכתו על הרעם שיצא אח"כ.

ובאשל אברהם (בוטשאטש) כתב שכיון שהיא ברכה שהונהגה אין בזה עוד חשש של ברכה לבטלה, אפי' שיוצאים בברכה אחת את שתיהם ואפי' שהיו ביחד, ובקצות השלחן (סי' סו בבדי השלחן סקכ"ג) הקשה על הטור ושאר פוסקים שלא הביאו דין זה שיכול לברך ביום אחר, וכתב לבאר את טעם הירושלמי שבכל יום יש חיוב חדש כיון שהשינה היא הפסק ואינו יכול לראות את הברק, וכפי שמחלק הירושלמי בין ברכת לישב בסוכה לתלמוד תורה שכשישן ואינו יכול ללמוד שמברך שוב, ולפי"ז מי שהיה ער כל הלילה אינו חייב לברך, משא"כ בת,ת כיון שהוא זמן שינה לרוב בני אדם הרי"ז כברכות השחר, משא"כ בברכות אלו שהם לפרקים, אמנם לפי"ז מי שישן שינת קבע ביום יתחייב גם לברך שוב וזה אינו נראה בדברי הירושלמי, אלא כתב לבאר, שלגבי ברקים כל ברק הוא מתחדש ולכך הלילה בלבד הוא הפסק.

ובהליכות שלמה (פכ"ג) כתב, ששיעור יום הנזכר היינו ביום ובלילה שלאחריו, וכתב שאם התעורר משנתו בלילה שמברך שוב כיון שקימה אחר שנת לילה נחשבת בעיני האדם ליום חדש, וכתב שם עוד, שאם ראה את הברק והמתין עד אחר שמיעת הרעם יכול לברך על שניהם ברכה אחת אפי' אם שמע את הרעם לאחר כדי דיבור, שכל זמן שממתין לרעם נחשב כעסוק באותו ענין, וכן כתב שאפי' רק ראה את אור הברק ולא את הברק עצמו שמברך.

ובשלמי תודה (סוכות – דיני ירידת גשמים) כתב שאם בירך על הברק ובגמר הברכה שמע רעם שיצא בברכתו על הרעם, ואם שמע קול וחשב שהוא רעם ובירך והתברר שאי"ז רעם ובתוכ"ד היה רעם הרי יצא בברכתו, וכתב עוד שאם היה בעירו ברקים ובירך והלך לעיר אחרת שהשמים היו טהורים וחזר לעירו שנראה שמברך כיון שזה היסח הדעת הרי מברך שוב כדין שינת לילה, ואם שמע מאחרים שיש רעם אינו מברך, וגם בזמן שעוסק בלימוד תורה צריך להפסיק מלימודו בשביל לברך, ובפסקי תשובות כתב שאם מפריע לו באמצע עיונו או בת"ת לרבי יש לו על מי לסמוך.

וכתב בפסקי תשובות שמי שעומד באמצע התפילה ואינו יכול לסיים בתוך כדי דיבור, שאם הוא בין הפרקים וכ"ש בפסוקי דזמרה שיפסיק ויברך ואם הוא באמצע הפרק לא יפסיק ואם בירך יש לו על מי לסמוך, ווהגם שמעיקר הדין אי"צ לעמוד בברכות אלו מ"מ המדקדקים נוהגים לעמוד.

ברכת הברקים פעם אחת ביום או לאחר שהתפזרו העננים

והנה מצינו בירושלמי בברכות (פ"ט, ה"ב) שאמרו רבי ירמיה ורבי זעירא בשם רב חסדאי שעל הברקים מברך פעם אחת בכל היום, אמר רבי יוסי דוקאם אם יש ברקים זה אחר זה כל היום די בברכה אחת, אבל אם התפזרו העננים בין ברק לברק וכן בין הרעמים צריך לברך על כל אחד ואחד, ומביאים מקור לדברי ר' יוסי ממה שמצינו בתוספתא, במי שהיה יושב בחנות של בשמים כל היום שמברך רק פעם אחת בורא מיני בשמים, ואם היה נכנס ויוצא מברך כל פעם שנכנס,

וכתב רבינו יונה (מג, ב מדפי הרי"ף) שפי' רבינו חננאל שכשהברקים בזה אחר זה טרודים, אף על פי שאין נראים הברקים סמוכין זה אצל זה אלא עכשיו פעם אחת ואחר שעה פעם אחרת כיון שלא נפסקו העננים לגמרי די בברכה אחת אבל אם העננים הראשונים נפסקו ושמים זכו בעיניו אם חוזר ורואה אח"כ מברך פעם אחרת והוא מלשון ודלף טורד, וכ"כ הריטב"א, וכן פסק בשולחן ערוך (או"ח רכז, ב), ובדברי חמודות (ברא"ש) כתב, בדברי ר"ח דוקא כשהשמים זכו משא"כ אם התפזרו ע"י הרוח אחד הנה ואחד הנה אבל עדיין מעונן כל הרקיע, שאין מברך, וכן הביאו להלכה במשנה ברורה (סק"ח) והביא עוד שמשמע בירושלמי שביום אחר גם אם לא התפזרו העננים מברך שוב שיש דין ברכה לכל יום בנפרד וכן דין ברכה אם התפזרו העננים, אמנם באשל אברהם (בוטשאטש סי' רכז, ב) כתב שלא מצא לזה מקור שיש מצוה פעם ביום אמנם כתב שלא יתכן להעמיד שומר כל הלילה לבדוק אם התפזרו העננים, לכך כתב שיש לסוך על המנהג בזה.

והקשה הריטב"א על דברי הירושלמי שהרי מצינו בגמ' (שם נט, ב) לגבי הרואה את הים הגדול שמברך בזמן שרואה אותו לפרקים שהוא הפסק של ל' יום, ותי' לחלק שלגבי הים כל ל' יום נקרא שרואה דבר חדש ולכך מברך, משא"כ בברקים כל רק הוא דבר מחודש וכל אחד הוא בפני עצמו, ולגבי חנות של בושם ג"כ נחשב כדבר שמתחדש כל פעם שמפסיק ומריח מחדש.

וכן אפשר לבאר בדברי הרמב"ם (פ"י הל' ברכות הט"ו) שכתב, שעל ההרים ועל הגבעות על הימים ועל המדברות ועל הנהרות אם ראה אחת מהן משלשים יום לשלשים יום מברך עושה בראשית, וכתב הכסף משנה שמברכים פעם בל' יום כמו בים הגדול וכן משמע בירושלמי, משא"כ בזיקין וזועות וכו' שאם הם מופסקים מברך כל פעם מחדש וכפי שהתבאר.

זמן הברכה בתוך כדי דיבור

ואם היה יושב בבית הכסא או במקום שהיו בו כלים מטונפים, אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור צריך לצאת ולברך, ואם לאו לא יצא, וכן פסק בשולחן ערוך (או"ח רכז, ג), וכתב במשנה ברורה (סקי"ב) שימהר לצאת משם כדי שלא יפסיד הברכה אבל אם יתארך יותר מכדי דבור שכבר עבר הזמן אי"צ למהר, ומכל זה משמע ששיעור הברכה על רעמים וברקים הוא דוקא בכדי דיבור, ואם עבר יותר מכדי דבור מעת שראה הברק או שמע הרעם שוב לא יברך על רעם וברק זה, ומטעם זה אם עשה צרכיו ונטל ידיו ושמע קול רעם או ראה ברק יברך מתחלה על הרעם והברק ואח"כ יאמר אשר יצר, ודע עוד שסתם ידים דהיינו שאינו יודע אם הם מלוכלכות כשרות לברכה.

ברכת הנהרות

והנה מצינו בגמ' (שם נט, ב) שאמר רמי בר אבא אמר רב יצחק, הרואה נהר פרת בגשר של בבל אומר ברוך עושה בראשית, ועכשיו ששינו הפרסים אין מברך אלא ממקום המחוז של פרת שלא שינו אותו,

וכתב בשולחן ערוך (או"ח רכח, ב - ג) לא על כל הנהרות מברך, אלא על ארבע נהרות דכתיבי בקרא, כמו חדקל ופרת (בראשית ב, יד) [במ"ב כתב שלאו דוקא אלא כל נהרות דהם גדולים כד' נהרות וידועים שהם מששת ימי בראשית], והוא שראה אותם במקום שלא נשתנה מהלכם על ידי אדם [כיון שאי"ז מעשה בראשית, ובאליה רבה נקט שבספק אין מברכים], ולא על כל הרים וגבעות מברך, אלא דווקא על הרים וגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהם.

וכתב המשנה ברורה (סק"א) בביאור ברכת עושה מעשה בראשית, כיון שיסדן מאז ושבחו של מקום הוא כשאנו מכירין היום דבר שאנו יודעין שהמקום בראו מששת ימי בראשית ועדיין הוא קיים, ובברכת הים יש באחרונים שסברו שהברכה היא רק על ים האוקיינוס שהוא הים הגדול בעולם.

החיוב בברכת השבח על מעשה בראשית שמתחדש

וכתב בביכורי ארץ (ברכות פ"ט סי' ג) לבאר את מחלוקת הראשונים אם מברך עושה מעשה בראשית או שכוחו מלא עולם, שרש"י והראב"ד סברו שברכת עושה מעשה בראשית היא ברכת השבח על עצם הבריאה שהחיוב על האדם בשמיעה וראייה שהחידוש אינו בעצם הבריאה שמתחדשת אלא במה שהאדם מתחדש בראיית ושמיעתו ולכך הברכה היא פעם בל' יום, משא"כ בברכת שכוחו וגבורתו מלא עולם, היא ברכת השבח על החידוש במה שמתחדש מחמת עצם הבריאה, ולכך סברו בדברי רבא שמברך שתים שמברך גם עצם הבריאה שמתחדש אצלו וגם על עצם חידוש הבריאה.

והתוס' והרי"ף והרמב"ם והרא"ש סברו, שעיקר חיוב הברכה הוא ברכת השבח על עצם מעשה הבריאה ואין חילור בזה בין עושה מעשה בראשית לכוח מלא עולם, וכן מבואר ברמב"ן שאין מברכים ברכות השבח אלא במה שנבראו במעשה בראשית והוא תמיד בעולם וכשמתעלם ממנו וחוזר ומתחדש מברכים עליו, ולכך אמרו שבדברי רבא שמברך שתים הוא מה שירצה מברך.

וכתב לבאר בזה את דברי הירושלמי אם היה בבית הכסא אם יכול לצאת תוך כדי דיבור, לפי שכל החיוב הוא על ברכת השבח על חידוש דבר שהיה במעשה בראשית שחוזר ומתחדש, ולכך אם אינו יכול לצאת ולברך מיד בתוך כדי דיבור אין יכו לברך שוב גם על מה שיבוא אח"כ כיון שכבר ראה או שמע ואי"ז חידוש, ולכך רק בברקים ורעמי יש את הדין של תוכ"ד כיון שאח"כ אין בזה חידוש, משא"כ בשאר ברכות שאין בהם דין חידוש יכול לברך אח"כ, וכ"כ לבאר את דברי הירושלמי שאם התפזרו העננים שיכול לברך שוב באופן שהשמים נטהרו וזכו לגמרי שזה כבר דבר חדש ולכך יכול לברך.

אמנם כתב לחלק שאי"ז מוכח לומר שהברכה היא על חידוש הבריאה ולכך כבר הפסיד כששמע או ראה, אלא שהברכה היא על עצם שרואה מעשה בראשית ולצד זה יוכל לברך גם אם כבר ראה או שמע ולא הספיק לברך שזה נכלל בגדר הברכה.