מהותו של חג הסוכות- חג ההשגחה וחג הדביקות
א
מהותו של חג הסוכות צריכה ביאור באשר לכאורה בדברי המקרא נדרשים בה ב' תכנים שונים במהותם בהשקפה ראשונה
בפרשת משפטים [כ''ג ,ט''ז] מבואר שמו של החג
''וְחַ֤ג הָֽאָסִף֙ בְּצֵ֣את הַשָּׁנָ֔ה בְּאָסְפְּךָ֥ אֶֽת־מַעֲשֶׂ֖יךָ מִן־הַשָּׂדֶֽה''
וכן בפרשת כי תשא [ל''ד ,כ''ב]
''וְחַ֤ג שָׁבֻעֹת֙ תַּעֲשֶׂ֣ה לְךָ֔ בִּכּוּרֵ֖י קְצִ֣יר חִטִּ֑ים וְחַג֙ הָֽאָסִ֔יף תְּקוּפַ֖ת הַשָּׁנָֽה''
הרי לפנינו שמהותו של החג שהוא בתקופת השנה הוא לחוג ולשמוח על האסיף והיבול אשר נתן לו ה' ברווח.
ובדברים בפרשת ראה [ט''ז ,ט''ו] איתא ביתר ביאור
שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תָּחֹג֙ לַיקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְקֹוָ֑ק כִּ֣י יְבָרֶכְךָ֞ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ בְּכֹ֤ל תְּבוּאָֽתְךָ֙ וּבְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔יךָ וְהָיִ֖יתָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ:
ומכל פסוקים אלו מבואר ששמו של החג הוא ''חג האסיף'' ומהותו היא כי תחוג לה' אלוקיך על אשר ברכך בתבואתך ובמעשה ידיך, לאור זאת מהות החג היא הודאה לה' על עזרתו לנו ושליחת ברכתו במעשה ידינו אך הזמן המתאים לחגוג זאת הוא בתקופת האסיף אז ליבו של האדם רחב לנוכח השפע אשר השפיע לו הקב''ה.
וכן נראה שם בלשון הפסוקים [ממה דהתורה סמכתם שם לענין הודאת האסיף] דענין הד' מינים היא כהודאה על תבואת הארץ ואשר הענין בזה הוא שכביכול אנו מביאים לבורא העולם כעין דוגמא מהמובחר שבגידולי הארץ וממליכים אותו בד' רוחות ומכירים בזה שהכל ממנו ית''ש.
ב
אמנם בכמה מקומות מצינו וכן הרגילות בעולם דשם החג הוא ''חג הסוכות'' וזה תוכנו ומהותו
וכך הוא בפר' ראה [שם]
''חַ֧ג הַסֻּכֹּ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה לְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בְּאָ֨סְפְּךָ֔ מִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶֽךָ''
ומבואר בפסוק זה דשם החג הוא חג הסוכות ומהותו מפורשת בויקרא [כ''ג ,מ''ב] פרשת אמור כשמבארת התורה מהות מצות הסוכה
''בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כָּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת:
לְמַעַן֘ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם:''
וכאן מבואר לכאורה שמהותו של החג הוא למען ידעו דורותיכם על הסוכות שבזמן המדבר [ובגמ' נחלקו אם הוא סוכות ממש או ענני כבוד].
ולכאורה יש כאן ב' תכנים שונים בביאור מהות החג מחד מצינו דהוא חג הודאה על האסיף ומאידך מצינו
דענינו הוא זכירת ענני הכבוד ויל''ע מה המקשר ביניהם, וקשה לומר דבאו כאן ביום אחד ב' חגים שונים וכמו שאין עושים המצוות חבילות חבילות כך לא הייה לתורה לעשות המועדים כך אלא לקבוע ב' ימים שונים לכל חג ולציין כל ענין ביום נפרד.
וביותר שמצינו לכאורה בדברי התורה במפורש דענינם שווה וכלשון הפסוק בפרשת ראה דחג הסוכות תעשה באספך את תבואתך ומבואר דצורת החג לחג את חג הסוכות הוא דווקא באספך את תבואתך ומבואר להדיא דיש להם תוכן משותף.
גם מצינו בסוכה י''ב דדרשו מפסוק זה דהסכך עצמו הוא מפסולת גורן ויקב ומבואר ביתר פירוש דיש תוכן שווה לענין אסיפת גורן ויקב ולענין חג הסוכות והדברים צריכים עיון וביאור.
ג
ובביאור הדברים הנה מהותו של ''חג האסיף'' הוא מה שאנו מודים לבורא העולם על שפע הטוב אשר נתן לנו ונותן לנו, וכמובן דאין זה הודאה רק על הענין המסויים של האסיף אלא על כל השגחת ה' ועזרתו לנו באופן תמידי רק דכעת היא נקודת הציון הראויה לזה כמשנ''ת לעיל
אמנם מהותו של ''חג הסוכות'' עדיין לא נתבארה דמה יש בזיכרון זה של הסוכות אשר במדבר
וביאר ע''ז האבן עזרא [שם] ''והנה גם זה המועד זכר ליציאת מצרים'' וכן נקט הב''ח בדברי הטור [או''ח תרכ''ה], ולדבריהם יוצא דעיקר מהות זכירת הסוכות היא בשביל שנזכור את יציאת מצריים עצמה ע''י שניזכר במה שהייה שם סוכות.
אמנם פשטות הפסוק הוא לכאורה דיש תוכן בזכירת הסוכות עצמם ממש, וכך פי' החינוך במצוה שכ''ה, וכן נקט הרמב''ן שם וז''ל ''כי צוה שידעו הדורות את כל מעשי ה' הגדול אשר עשה עמהם להפליא ששכן אותם בענני כבודו כסוכה, כענין שנאמר (ישעיה ד ה ו) וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חפה וסוכה תהיה לצל יומם מחרב וגו', ומפני שכבר פירש שענן ה' עליהם יומם ועמוד האש בלילה, אמר סתם כי בסכות הושבתי, שעשיתי להם ענני כבודי סכות להגן עליהם. והנה צוה בתחילת ימות החמה בזכרון יציאת מצרים בחדשו ובמועדו, וצוה בזכרון הנס הקיים הנעשה להם כל ימי עמידתם במדבר בתחלת ימות הגשמים. ועל דעת האומר סכות ממש עשו להם (סוכה יא ב), החלו לעשותן בתחילת החרף מפני הקור כמנהג המחנות, ולכן צוה בהן בזמן הזה. והזכרון, שידעו ויזכרו שהיו במדבר לא באו בבית ועיר מושב לא מצאו ארבעים שנה, והשם היה עמהם לא חסרו דבר''.
ומבואר בדברי הרמב''ן דענין זכירת הסוכות הוא במה דאנו זוכרים את חסדי ה' שליוו אותנו בהיותינו במדבר למ''ד ענני כבוד היו הוא במה שהגן עליהם ממש ע''י הענן ולמ''ד סוכות ממש הענין הוא לזכור חסדי ה' בכל מה שליוום במדבר [ שמלתך לא דהתה ורגלך לא בצקה וכו']
ד
לאור דברי הרמב''ן הברורים דעת לנבון נקל דב' החגים ענינם שווה לחלוטין דבשתיהם הענין הוא לחוג את השגחת ה' עלינו בעבר בהליכתינו במדבר ובהווה בספקו לנו את צרכינו.
לפי''ז תיושב היטב הקושיא המפורסמת מדוע נקבע חג הסוכות השתא ולא בניסן ומשום דחג הסוכות הוא ''חג ההשגחה'' ובחג זה אנו חוגגים את השגחת הקב''ה עלינו בניו אהוביו, ומשכך אנו חוגגים את השגחתו עלינו בעבר ובהווה יחד.
ונראה להוסיף על דברים אלו ביתר עומק דאין זה רק ב' עניני השגחה שנזדמנו לפונדק אחד אלא דבשביל שנוכל לחגוג את חג האסיף מחויב שנחגוג גם על הסוכות וכמשי''ת להלן ולכך יותר מובן דיקבעו שניהם יחד ולא בזמן האחר.
ופירוש דבר זה מדוע מחוייב שנחגוג האסיף בזמן שאנו חוגגים על סוכות שבמדבר, יש לפרש על דרך דברי הרמב''ן המפורסמים בסוף פרשת בא ''כי מן הנסים הגלויים אדם מודה בנסים הנסתרים'' אשר מבואר שם דבשביל שנוכל להכיר השגחתו הנסתרת של ה' בבריאה עלינו להכיר קודם את השגחתו הגלויה וע''י זה נכיר גם בהשגחתו הנסתרת.
וא''כ יש לפרש כי בבואינו לחגוג על האסיף אשר ההשגחה המיוחדת של ה' עלינו בו בנותנו לנו את צרכינו היא באופן המוסתר, עלינו לחגוג גם על ההשגחה הגלויה שהשגיח עלינו ה' באופן פרטי ומיוחד במדבר אשר משם אנו למידים דיש לנו השגחה מיוחדת מאת ה' וגם מה שקיבלנו בתבואתינו הוא מכוח אותה השגחה מיוחדת אשר אבינו שבשמיים משגיח על בניו אהוביו,והדברים נפלאים.
ה
אמנם עדיין לא נתבאר כאן היאך אנו מקיימים הזיכרון לסוכות שבזמן המדבר בישיבתינו בסוכה, ולמאן דאמר דהסוכות סוכות ממש הם ניחא דבישיבתינו בסוכה אנו כביכול מעמידים שחזור לצורת החיים שחיו אז בנ''י במדבר אך למאן דאמר דענני כבוד הם צריך ללפרש היאך יתקיים זיכרון זה ביושבינו בסוכה.
ונראה לפרש דישיבתינו בסוכה אינה רק מעשה זיכרון בעלמא אלא דהסוכה היא בית ה' ממש וביושבינו בה אנו יושבים בצילו של ה' ממש וכמש''כ בזוה''ק כרך ג (ויקרא) פרשת אמור דף קג עמוד א דהסוכה הוא ''בצילו חימדתי וישבתי'' ויעוי''ש.
וע''כ מבואר בגמ' [סוכה ט' ע''א] ''מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה - תלמוד לומר חג הסכות שבעת ימים לה'. ותניא, רבי יהודה בן בתירה אומר כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה, שנאמר חג הסכות שבעת ימים לה', מה חג לה' - אף סוכה לה'''.
אף שבשום מצווה לא מצינו שיהא קדושה בחפצא מכל מקום הסוכה איננה רק היכ''ת לקיום הזיכרון לסוכות שבמדבר אלא היא בית ה' ממש, בצילו חימדתי וישבתי, וענין הישיבה בסוכה הוא שאנו כביכול יושבים יחד עם אבינו מלכינו ופורשים מבתינו [דללא ביטול המצב החומרי הרגיל וביטול ה'אגו' העצמי של האדם אשר מתבטא מאד בביתו לא שייך להגיע למצב זה של התיחדות עם ה'].
והנה ענין ענני הכבוד ודאי אינו רק הדאגה החומרית שדאג להם הקב''ה בלבד אלא יש בזה את עיקר הענין במה שחיו בצל ה' ממש ובענני כבודו ולכך כשאנו חיים בצל ה' הוא הוא הזיכרון לענני הכבוד.
ויש להוסיף דמה שאנו דביקים בו ית''ש ביושבינו בסוכה אינו רק מעשה זיכרון לענני הכבוד כדי שנזכור את מה שהיינו תחת ענני הכבוד במדבר, אלא דשורש העמוק יותר במה שאנו חוגגים את השגחת ה' המיוחדת עלינו הוא איננו רק שמחה על מה שהית''ש דואג לצורכינו אלא עיקר השמחה היא על החיבור הפנימי ובאהבה הגדולה של בורא העולם אלינו בניו אהוביו המתבטאת בפועל בדאגתו לצורכינו אך מהות השמחה היא יותר עמוקה שאנו שמחים על אהבתו אלינו ועל דביקותינו בו מכוח אהבתו אלינו.
ולכך ביושבינו בסוכה מתוך דביקות ושמחה במלכות ה' ובאהבתו אלינו הרי זה ההפנמה בפועל של מהות החג שהיא על ההשגחה המיוחדת שבה אנו זוכים המבטאת מיותר מכל את עומק אהבת ה' אלינו.
ולאור זאת אפשר לפרש מה דנקבע חג הסוכות בזמן זה באופן נוסף והוא דבשביל שנוכל לחוג באופן זה את החיבור שלנו לבורא העולם על ידי שנתחבר אליו ית''ש וכמשנ''ת אזי הזמן המתאים ביותר לזה הוא לאחר שנטהרנו ביוה''כ והמלכנו על עצמינו את בורא העולם בר''ה אזי עת הוא הזמן המתאים ביותר לחגוג מתוך דביקות בבורא העולם.
נ.ב בחלק מהדברים שוב ראיתי שזכיתי לכוין בזה להגר''ל מינצברג זצ''ל
א
מהותו של חג הסוכות צריכה ביאור באשר לכאורה בדברי המקרא נדרשים בה ב' תכנים שונים במהותם בהשקפה ראשונה
בפרשת משפטים [כ''ג ,ט''ז] מבואר שמו של החג
''וְחַ֤ג הָֽאָסִף֙ בְּצֵ֣את הַשָּׁנָ֔ה בְּאָסְפְּךָ֥ אֶֽת־מַעֲשֶׂ֖יךָ מִן־הַשָּׂדֶֽה''
וכן בפרשת כי תשא [ל''ד ,כ''ב]
''וְחַ֤ג שָׁבֻעֹת֙ תַּעֲשֶׂ֣ה לְךָ֔ בִּכּוּרֵ֖י קְצִ֣יר חִטִּ֑ים וְחַג֙ הָֽאָסִ֔יף תְּקוּפַ֖ת הַשָּׁנָֽה''
הרי לפנינו שמהותו של החג שהוא בתקופת השנה הוא לחוג ולשמוח על האסיף והיבול אשר נתן לו ה' ברווח.
ובדברים בפרשת ראה [ט''ז ,ט''ו] איתא ביתר ביאור
שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תָּחֹג֙ לַיקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְקֹוָ֑ק כִּ֣י יְבָרֶכְךָ֞ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ בְּכֹ֤ל תְּבוּאָֽתְךָ֙ וּבְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔יךָ וְהָיִ֖יתָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ:
ומכל פסוקים אלו מבואר ששמו של החג הוא ''חג האסיף'' ומהותו היא כי תחוג לה' אלוקיך על אשר ברכך בתבואתך ובמעשה ידיך, לאור זאת מהות החג היא הודאה לה' על עזרתו לנו ושליחת ברכתו במעשה ידינו אך הזמן המתאים לחגוג זאת הוא בתקופת האסיף אז ליבו של האדם רחב לנוכח השפע אשר השפיע לו הקב''ה.
וכן נראה שם בלשון הפסוקים [ממה דהתורה סמכתם שם לענין הודאת האסיף] דענין הד' מינים היא כהודאה על תבואת הארץ ואשר הענין בזה הוא שכביכול אנו מביאים לבורא העולם כעין דוגמא מהמובחר שבגידולי הארץ וממליכים אותו בד' רוחות ומכירים בזה שהכל ממנו ית''ש.
ב
אמנם בכמה מקומות מצינו וכן הרגילות בעולם דשם החג הוא ''חג הסוכות'' וזה תוכנו ומהותו
וכך הוא בפר' ראה [שם]
''חַ֧ג הַסֻּכֹּ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה לְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בְּאָ֨סְפְּךָ֔ מִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶֽךָ''
ומבואר בפסוק זה דשם החג הוא חג הסוכות ומהותו מפורשת בויקרא [כ''ג ,מ''ב] פרשת אמור כשמבארת התורה מהות מצות הסוכה
''בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כָּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת:
לְמַעַן֘ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם:''
וכאן מבואר לכאורה שמהותו של החג הוא למען ידעו דורותיכם על הסוכות שבזמן המדבר [ובגמ' נחלקו אם הוא סוכות ממש או ענני כבוד].
ולכאורה יש כאן ב' תכנים שונים בביאור מהות החג מחד מצינו דהוא חג הודאה על האסיף ומאידך מצינו
דענינו הוא זכירת ענני הכבוד ויל''ע מה המקשר ביניהם, וקשה לומר דבאו כאן ביום אחד ב' חגים שונים וכמו שאין עושים המצוות חבילות חבילות כך לא הייה לתורה לעשות המועדים כך אלא לקבוע ב' ימים שונים לכל חג ולציין כל ענין ביום נפרד.
וביותר שמצינו לכאורה בדברי התורה במפורש דענינם שווה וכלשון הפסוק בפרשת ראה דחג הסוכות תעשה באספך את תבואתך ומבואר דצורת החג לחג את חג הסוכות הוא דווקא באספך את תבואתך ומבואר להדיא דיש להם תוכן משותף.
גם מצינו בסוכה י''ב דדרשו מפסוק זה דהסכך עצמו הוא מפסולת גורן ויקב ומבואר ביתר פירוש דיש תוכן שווה לענין אסיפת גורן ויקב ולענין חג הסוכות והדברים צריכים עיון וביאור.
ג
ובביאור הדברים הנה מהותו של ''חג האסיף'' הוא מה שאנו מודים לבורא העולם על שפע הטוב אשר נתן לנו ונותן לנו, וכמובן דאין זה הודאה רק על הענין המסויים של האסיף אלא על כל השגחת ה' ועזרתו לנו באופן תמידי רק דכעת היא נקודת הציון הראויה לזה כמשנ''ת לעיל
אמנם מהותו של ''חג הסוכות'' עדיין לא נתבארה דמה יש בזיכרון זה של הסוכות אשר במדבר
וביאר ע''ז האבן עזרא [שם] ''והנה גם זה המועד זכר ליציאת מצרים'' וכן נקט הב''ח בדברי הטור [או''ח תרכ''ה], ולדבריהם יוצא דעיקר מהות זכירת הסוכות היא בשביל שנזכור את יציאת מצריים עצמה ע''י שניזכר במה שהייה שם סוכות.
אמנם פשטות הפסוק הוא לכאורה דיש תוכן בזכירת הסוכות עצמם ממש, וכך פי' החינוך במצוה שכ''ה, וכן נקט הרמב''ן שם וז''ל ''כי צוה שידעו הדורות את כל מעשי ה' הגדול אשר עשה עמהם להפליא ששכן אותם בענני כבודו כסוכה, כענין שנאמר (ישעיה ד ה ו) וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חפה וסוכה תהיה לצל יומם מחרב וגו', ומפני שכבר פירש שענן ה' עליהם יומם ועמוד האש בלילה, אמר סתם כי בסכות הושבתי, שעשיתי להם ענני כבודי סכות להגן עליהם. והנה צוה בתחילת ימות החמה בזכרון יציאת מצרים בחדשו ובמועדו, וצוה בזכרון הנס הקיים הנעשה להם כל ימי עמידתם במדבר בתחלת ימות הגשמים. ועל דעת האומר סכות ממש עשו להם (סוכה יא ב), החלו לעשותן בתחילת החרף מפני הקור כמנהג המחנות, ולכן צוה בהן בזמן הזה. והזכרון, שידעו ויזכרו שהיו במדבר לא באו בבית ועיר מושב לא מצאו ארבעים שנה, והשם היה עמהם לא חסרו דבר''.
ומבואר בדברי הרמב''ן דענין זכירת הסוכות הוא במה דאנו זוכרים את חסדי ה' שליוו אותנו בהיותינו במדבר למ''ד ענני כבוד היו הוא במה שהגן עליהם ממש ע''י הענן ולמ''ד סוכות ממש הענין הוא לזכור חסדי ה' בכל מה שליוום במדבר [ שמלתך לא דהתה ורגלך לא בצקה וכו']
ד
לאור דברי הרמב''ן הברורים דעת לנבון נקל דב' החגים ענינם שווה לחלוטין דבשתיהם הענין הוא לחוג את השגחת ה' עלינו בעבר בהליכתינו במדבר ובהווה בספקו לנו את צרכינו.
לפי''ז תיושב היטב הקושיא המפורסמת מדוע נקבע חג הסוכות השתא ולא בניסן ומשום דחג הסוכות הוא ''חג ההשגחה'' ובחג זה אנו חוגגים את השגחת הקב''ה עלינו בניו אהוביו, ומשכך אנו חוגגים את השגחתו עלינו בעבר ובהווה יחד.
ונראה להוסיף על דברים אלו ביתר עומק דאין זה רק ב' עניני השגחה שנזדמנו לפונדק אחד אלא דבשביל שנוכל לחגוג את חג האסיף מחויב שנחגוג גם על הסוכות וכמשי''ת להלן ולכך יותר מובן דיקבעו שניהם יחד ולא בזמן האחר.
ופירוש דבר זה מדוע מחוייב שנחגוג האסיף בזמן שאנו חוגגים על סוכות שבמדבר, יש לפרש על דרך דברי הרמב''ן המפורסמים בסוף פרשת בא ''כי מן הנסים הגלויים אדם מודה בנסים הנסתרים'' אשר מבואר שם דבשביל שנוכל להכיר השגחתו הנסתרת של ה' בבריאה עלינו להכיר קודם את השגחתו הגלויה וע''י זה נכיר גם בהשגחתו הנסתרת.
וא''כ יש לפרש כי בבואינו לחגוג על האסיף אשר ההשגחה המיוחדת של ה' עלינו בו בנותנו לנו את צרכינו היא באופן המוסתר, עלינו לחגוג גם על ההשגחה הגלויה שהשגיח עלינו ה' באופן פרטי ומיוחד במדבר אשר משם אנו למידים דיש לנו השגחה מיוחדת מאת ה' וגם מה שקיבלנו בתבואתינו הוא מכוח אותה השגחה מיוחדת אשר אבינו שבשמיים משגיח על בניו אהוביו,והדברים נפלאים.
ה
אמנם עדיין לא נתבאר כאן היאך אנו מקיימים הזיכרון לסוכות שבזמן המדבר בישיבתינו בסוכה, ולמאן דאמר דהסוכות סוכות ממש הם ניחא דבישיבתינו בסוכה אנו כביכול מעמידים שחזור לצורת החיים שחיו אז בנ''י במדבר אך למאן דאמר דענני כבוד הם צריך ללפרש היאך יתקיים זיכרון זה ביושבינו בסוכה.
ונראה לפרש דישיבתינו בסוכה אינה רק מעשה זיכרון בעלמא אלא דהסוכה היא בית ה' ממש וביושבינו בה אנו יושבים בצילו של ה' ממש וכמש''כ בזוה''ק כרך ג (ויקרא) פרשת אמור דף קג עמוד א דהסוכה הוא ''בצילו חימדתי וישבתי'' ויעוי''ש.
וע''כ מבואר בגמ' [סוכה ט' ע''א] ''מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה - תלמוד לומר חג הסכות שבעת ימים לה'. ותניא, רבי יהודה בן בתירה אומר כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה, שנאמר חג הסכות שבעת ימים לה', מה חג לה' - אף סוכה לה'''.
אף שבשום מצווה לא מצינו שיהא קדושה בחפצא מכל מקום הסוכה איננה רק היכ''ת לקיום הזיכרון לסוכות שבמדבר אלא היא בית ה' ממש, בצילו חימדתי וישבתי, וענין הישיבה בסוכה הוא שאנו כביכול יושבים יחד עם אבינו מלכינו ופורשים מבתינו [דללא ביטול המצב החומרי הרגיל וביטול ה'אגו' העצמי של האדם אשר מתבטא מאד בביתו לא שייך להגיע למצב זה של התיחדות עם ה'].
והנה ענין ענני הכבוד ודאי אינו רק הדאגה החומרית שדאג להם הקב''ה בלבד אלא יש בזה את עיקר הענין במה שחיו בצל ה' ממש ובענני כבודו ולכך כשאנו חיים בצל ה' הוא הוא הזיכרון לענני הכבוד.
ויש להוסיף דמה שאנו דביקים בו ית''ש ביושבינו בסוכה אינו רק מעשה זיכרון לענני הכבוד כדי שנזכור את מה שהיינו תחת ענני הכבוד במדבר, אלא דשורש העמוק יותר במה שאנו חוגגים את השגחת ה' המיוחדת עלינו הוא איננו רק שמחה על מה שהית''ש דואג לצורכינו אלא עיקר השמחה היא על החיבור הפנימי ובאהבה הגדולה של בורא העולם אלינו בניו אהוביו המתבטאת בפועל בדאגתו לצורכינו אך מהות השמחה היא יותר עמוקה שאנו שמחים על אהבתו אלינו ועל דביקותינו בו מכוח אהבתו אלינו.
ולכך ביושבינו בסוכה מתוך דביקות ושמחה במלכות ה' ובאהבתו אלינו הרי זה ההפנמה בפועל של מהות החג שהיא על ההשגחה המיוחדת שבה אנו זוכים המבטאת מיותר מכל את עומק אהבת ה' אלינו.
ולאור זאת אפשר לפרש מה דנקבע חג הסוכות בזמן זה באופן נוסף והוא דבשביל שנוכל לחוג באופן זה את החיבור שלנו לבורא העולם על ידי שנתחבר אליו ית''ש וכמשנ''ת אזי הזמן המתאים ביותר לזה הוא לאחר שנטהרנו ביוה''כ והמלכנו על עצמינו את בורא העולם בר''ה אזי עת הוא הזמן המתאים ביותר לחגוג מתוך דביקות בבורא העולם.
נ.ב בחלק מהדברים שוב ראיתי שזכיתי לכוין בזה להגר''ל מינצברג זצ''ל
