עניין מלחמת יוון, והשפעת החנוכה.

מאי חנוכה דתנו רבנן וכו': ותמוה מדוע לא הוזכר או הוקבע הנס אף על הניצחון, ומדוע יש התייחסות רק למציאת הפך ונס השמן.

ועוד יש להקשות והקושיא מפורסמת, מהו שכתבה הגמ' שם לשנה אחרת קבעום, מדוע לא באותה שנה כשנמצאים בתוך הנס קבעו אותו גם לשנה הבאה ומדוע חיכו עד שנה שאחרי.

והתירוץ על שאלה ב' הוא שלא כל נס ראוי לקבוע אותו כחג לדורות, ורק נס שלשנה אחרת ראו החכמים שהשפעת הנס מתעורר גם באותה שנה, הבינו שהשפעת הנס תחזור בכל שנה ולכן קבעו אותו כחג להודות על הנס ולהתעורר בתוכן הנס שנעשה.

וממילא הוא מיישב את שאלה א' שלשנה אחרת ראו שהשפעת נס השמן חוזרת ולכן קבעו על זה את החג, והשפעת ניצחון רבים על מעטים לא ראו שחזר[1].

ובמדרש[2] כתב שהקב"ה קבע להם את ימי החנוכה לחג, ולכאו' הוא מה שע"י שחזרה השפעת הנס קבעו החכמים את ימי החנוכה לחג, ומה שהחזיר הקב"ה השפעת הנס הוא כאילו קבע להם.

ובאמת הם שני ניסים שונים ושתי מלחמות שונות. נס השמן הוא עניין של קיום המצוות גם כשאין אפשרות, ולא רק קיום המצוות גרידא שהרי טומאה הותרה בציבור, אלא אפילו תוספת במצווה כדי לקיים אותה כצורתה המתוקנת, ובזה זיכה אותם הקב"ה שיכלו לקיים המצווה בשלימותה והוא ניצחון הרוח, והמלחמה הייתה יותר קשה מהמלחמה החומרית שעקרו דלתותיהם מכרו שווריהם פרשו מנשותיהם[3], אלף איש ואשה מתו במערה אחת, חנה ושבעה בניה, אשה שמלה בנה והפילה עצמה מהחומה, מסירות נפש ממש בלי שום התפשרות, ואחרי שנלחמו בכל נפשם זיכם הקב"ה וניצחו היוונים וביערו הצלם וכל תכלית המלחמה לא הייתה אלא לזה[4], וסוף הניצחון היה בנס השמן שלא שלט בהם הטבע [שהוא מתרבות היוונים].

ומלחמת הגוף שבה עמדו מעטים מל מיליוני איש ונצחום, וזו מלחמה ככל המלחמות אלא שעשה הקב"ה נס על ידם ומעטים ניצחו הרבים.

ונראה שמה שלא חזרה השפעת נס הניצחון של מעטים את הרבים [ידוע שמי שיש לו דין עם גוי יעשה אותו בחודש אדר ולא בחנוכה] כיוון שזה לא נס שהתגלה בחנוכה,

שהרי בסוף פרשת וישלח נמנו אלופי עשיו ושעיר החורי ולכאו מה טעם מנתה אותם התורה. ונראה שבאה ללמדנו צורת קיומנו בין האומות שעשיו המליך שמונה מלכים טרם מלוך מלך לבני ישראל, והרבה אלופים יש לו, וכן אברהם העיברי שכל העולם מעבר אחד והוא בעבר השני, אבל כל זה איננו שווה, שכך כתיב "והיה בית יעקוב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש ודלקו בהם ואכלום", עוד טרם נהיינו לעם כך נקבעה המציאות שאנחנו המעט כי לא מרובכם חשק כי אתם המעט, רק המעט עדיף על הרוב ודלקו בהם ואכלום, ממילא לא היה עניין לקבוע כיוון שאף שהיה נס גדול ובלתי אפשרי בדרך הטבע, כך הוא טבענו.



עוד כתוב ששלשת החגים שמן התורה יש כנגדם מדרבנן, פורים שהוא קבלת התורה מאהבה כנגד שבועות, תשעה באב קרא עלי מועד ושנזכה במהרה בימינו שיתהפך לחג כנגד פסח שהוא חג הגאולה, וחנוכה כנגד סוכות וידוע שסוכות הוא ה"ורצית בנו" שענינו הוא הריצוי של עם ישראל לפני הקב"ה, וכן חנוכה שנס השמן היה עניין של ריצוי לפני ה' שהרי מעקר הדין יכלו להדליק בטומאה רק עשה להם הקב"ה נס להראות חיבתם לפניו, והוא עניין הריצוי, וכן מצינו בסוכות ג"כ שבעים פרים כנגד שבעים אומות[5], וענינו הוא שהרי הסוכה היא כנגד ענני הכבוד שהם היו בידול בינינו לכל העמים וכן הסוכה אנו עושים מחיצה בינינו לכל האומות וכתב הרמח"ל שאם היינו זוכים היינו רואים בחוש איך שע"י הנענועים מתבטלים כל האומות לפנינו לעבדים, ואינו מלחמה על הגוף אלא שכבוד ה' ישלוט בעולם שליטה ללא מיצרים, והעניין בקורבנות כנגד שבעים אומות הוא שאת יניקת השפע של האומות יהיה להם ע"י קרבנות וכבוד ה', ובעצם אינו כדי להחיות אותם חיים גשמיים [אם כי וודאי שהשפע הגשמי גם כן מגיע ע"י הקרבן] אלא כדי להכפיף אותם למלכות ה' בעולם.

וע"י ההבדלות שלנו מהאומות שלא נדמה להם כלל ונבדל מהם ומדרכם אנו זוכים להתרצות לפני הקב"ה, הוא הוא המלחה שהייתה עם היוונים מלחמה כנגד התגלות כבוד ה' ומלכותו בעולם ח"ו, והמלחמה שערכו החשמונאים ולא ויתרו על קוצו של י' והבדילו עצמם מן תרבות היוונים, היא זכתה אותם שנהיה לרצון לפני הקב"ה ולנס פך השמן שכל ענינו הוא ריצוי שהרי הוא רק תוספת לשלמות המצווה.

והוא הוא מה שהתבאר לעיל שניצחון הרוח היה כל כך גדול, עד שעשו המצוות בשלימות והיו רצויים לפני ה'.

וכן כתב רש"י וכל זמן שהיו ישראל חביבין היה דולק כל היום והיינו עדותה, שהעדות היא שישראל חביבים לפני המקום, שבמנורה מתגלית החביבות של עם ישראל, וזה מה שמתעורר כל שנה בהדלקת הנרות, שהם כמו שכתב הרמב"ן כהדלקת המנורה בבית המקדש.

ויש לעיין בכל זה.

---

[1] ברש"י שם כתב שקבעו אותו בחג גם באמירת על הניסים ושם לכאו' מוזכר רק עניין הניצחון. וצ"ע. וגופו של עניין צריך עיון מדוע לא הוזכר שם ג"כ נס השמן.
[2] אוצר המדרשים על חנוכה.
[3] אוצר המדרשים על חנוכה.
[4] ולכן אף למתרצים על שאלת הבית יוסף מדוע יש שמונה ימים הרי נס השמן הוא רק שבעה ימים, ותירצו וכן משמע באוצר המדרשים שם שיום אחד על הניצחון הכוונה לתכלית הניצחון לא על מעטים ובים אלא על כל הניצחון בכללותו, שהרי לא קבעו על כל יום שנעשתה בו מלחמה אלא יום אחד שלא מלחמת הגוף חזרו השפעותיה בשנה אחרת אף שוודאי נס גדול היה אלא ניצחון הרוח שסופו היה בהדלקת המנורה. וזה הטעם מדוע לא הוזכר הניצחון כיוון שהוא כלול בנס השמן שהוא פסגת הניצחון.
[5] והגמ' הביאה את זה כטעם למ"ד ימים היוצאים שהוא כנגד פרי החג.