פרשת יתרו - שמועות יתרו אקטואלי ומרתק!!!

איתא בפרשת יתרו פ' י"ח 'וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ידוד את ישראל ממצרים', וברש"י פירש מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, ומבואר דיתרו שמע רק את ניסים אלו, ויש להקשות טובא דבתר כן קתני 'ויספר משה לחתנו את כל אשר עשה ידוד לפרעה ולמצרים על אודת ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצלם ד', והיינו שמשה סיפר ליתרו שוב את אותם ניסים כפי שכתב רש"י והוא מלחמת עמלק וקריעת ים סוף, ותמוה הא יתרו כבר שמע זאת בתחילה ומדוע הוצרך משה לספר לו זאת בשנית. וכן יש לדייק מדוע שמע יתרו רק את ב' הדברים הללו של מלחמת עמלק וקריעת ים סוף, והרי היו עוד ניסים רבים שהתרחשו לישראל. וביותר שרש"י לכאו' נסתר מהמשך המקרא שנאמר ששמע את כל אשר עשה אלוקים כי הוציא את ישראל ממצרים, ולא את מלחמת עמלק וקריעת ים סוף, וע"כ שבגלל ששמע אודות הקריעת ים סוף שהתרחשה בכל ימי העולם, לכן הגיע לבירור הענין ולידי כך שיצאו ממצרים, אלא דצ"ב טעם הדבר שנאמר כך.

וביותר קשה דבתר כן קתני 'ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ידוד לישראל אשר הצילו מיד מצרים: ויאמר יתרו ברוך ידוד אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים: עתה ידעתי כי גדול ידוד מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם', והיינו דעתה לאחר ששמע את דברי משה רבינו נאמר ויחד יתרו ופי' רש"י בזה ב' פירושים, וז"ל 'ויחד יתרו - וישמח יתרו זהו פשוטו (סנהדרין צד), ומ"א נעשה בשרו חדודין חדודין מיצר על אבוד מצרים היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה', וקשה מדוע דוקא עתה שמח יתרו, הא כבר קודם לכן כבר שמע זאת והיה צריך לשמוח אז, ולפי' ב' דנעשה בשרו חידודין חידודין על הריגת המצרים, הרי בשרו היה צריך להעשות כן מיד לאחר ששמע זאת בראשונה, ומדוע דוקא עכשיו כשסיפר לו זאת משה רבינו נעשה בשרו כן. כמו"כ צ"ב מדוע דוקא עכשיו קבע יתרו כי עתה ידעתי כי גדול וכו', הא מיד כששמע את הניסים ידע זאת, ומדוע אמר זאת דוקא עכשיו, וביותר מדוע דוקא עכשיו שב והתגייר, ולא מיד כששמע זאת.

ובהקדם יש לדקדק בשינוי הלשון שיש בין השמועה ששמע יתרו לשמועה שסיפר לו משה רבינו, חדא דבוישמע יתרו קתני ל' 'אלוקים' דהוא מידת הדין, וצ"ב הא איירי שם גבי ניסי עם ישראל ומה שייך מידת הדין גבי ניסים, [וכן הק' הבעל הטורים יעו"ש], ואילו אצל משה רבינו שסיפר לו נאמר את כל אשר עשה ה', ולא נאמר אלוקים.

עוד חילוק מצינו דמשה רבינו בדבריו הוסיף מילים יתירות, שהרי אמר 'את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל', ותמוה מה הוצרך משה רבינו להוסיף מלים אלו - על אודות ישראל, הרי הוא לא בא לספר אודות ישראל אלא אודות מצרים מה שאירע להם וכל' הפסוק בתחילה כל אשר עשה וכו', ולכאו' תיבות אלו מיותרות.

עוד יל"ע, דברש"י איתא מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, וקשה דהרי בקרא עצמו נאמר מה היתה שמועתו, את כל אשר עשה אלוקים למשהו לישראל עמו כי הוציא את ישראל ממצרים, ויש שר"ל שביאר מהיכן שמע זאת, ואמר שבעמלק וים סוף שאירע בכל העולם כן שנבקעו המים וראו חומת משה, אז הביאו לברר וכך הגיע לשמועה זו, אבל בפשטות לא נראה כוונת הדברים.

עוד יל"ע דבתר הכי כתיב, [י], ויאמר יתרו ברוך ד' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים, והרי המקרא כופל ב' פעמים אותו הדבר, שהציל אתכם מיד מצרים ופרעה, ואחר כך מיד אשר הציל את העם מתחת יד מצרים, ומהו השינוי ביניהם.

והנראה מוכרח מזה, דהנה בהבנת ענין פרעה ומצרים וישראל כפי שנראה בתוצאת הדברים יתכן להביט בב' כיוונים שונים, האחד היות והמצרים היו אכזרים וקשים מנשוא הגיעה שעת הפרעון והקב"ה נפרע מהם והענישם בכך שהטביעם בים סוף, והיינו דכל ענין יציאת מצרים וכו' עיקרו להעניש את הרודים הקשים שעינו את בני ישראל שנים כה רבות, ורק דבדרך אגב עם ישראל שהוא הנרדף הוא יצא נשכר מכך, ולא שנעשו הדברים במיוחד עבור עם ישראל, אמנם יתכן בדרך אחרת, והיא, דבאמת המצרים היו קשים ומרים, אך שמא עונשם לבד לא היה מגיע עד כדי כך שתוכחד אומה שלימה, ורק דהקב"ה בה להיטיב עם ישראל בהיותו עם נבחר ובא להראות ניסיו ולחזקם ולהביאם למדבר סיני לקבלת התורה, ונמצא דעיקר המטרה בסיפור יציאת מצרים והמסתעף הוא להיטיב לעם ישראל, ורק דבדרך אגב היות והמצרים הם אלו שעינו אותם בפרך בחר הקב"ה להענישם על כך ובכך להראות את ניסיו לבני ישראל, כמש"נ. נמצאנו, דיש שני דרכים להביט על כל אשר אירע ביציאת מצרים והם ב' דרכים הפכיות, או שרצה הקב"ה ליפרע מהמצרים הקשים, ועי"כ יצא שבני ישראל הרויחו מכך, או שרצה הקב"ה להיטיב עם בני ישראל, ורק דיצא שהמצרים נענשו ועל ידם נעשו הניסים המיוחדים עבור בני ישראל.

מעתה י"ל דזהו החילוק בין שמועותיו של יתרו, והיינו, דיתרו אכן שמע מיציאת מצרים ומלחמת עמלק, אך בהיותו יועצו של פרעה אכן ידע שתכסיסיו וגזרותיו היו קשים מנשוא, ואכן מגיע לו עונש זה, והיה בטוח כי הקב"ה נפרע מהמצרים על מעשיהם הקשים, והיה בטוח שהסיבה לכל הניסים הללו היא הפורענות שנפרע הקב"ה מהם, ועל כך אמר זאת בל' אלוקים, שאף שאלו ניסים אבל אלו ניסים שנעשו בדין ליפרע מהמצרים ולהענישם בדין, ולכן גם לא נעשה בשרו חידודין על איבוד המצרים, היות וסבר שאכן זהו העונש למעשיהם הקשים והדבר אכן מגיע להם, ומאידך לא שמח ולא רצה להתגייר עדיין, היות ולא ראה בניסים אלו ייחודיות בעם ישראל, שכן הניסים לא נעשו לטובת ישראל כי אם ליפרע מהמצרים, ולכן נאמר הדבר בשם אלוקים דהיא מידת הדין עם המצרים, ונמצא שהעיקר הוא ליפרע מהמצרים ואין זה משום ייחודיות של העם היהודי ולכן לא ראה לנכון להתגייר. ומדוייק הדבר ששמע דוקא ב' דברים אלו של מלחמת עמלק וקריעת ים סוף, שרק בב' דברים אלו ניכרת מדת הדין שהרי בשני אלו נאמר להשמיד ולהרוג אף את צאנם ובקרם ומטלטליהם של העמלק והמצרים בים, וע"כ שהוא מידת הדין שבאה להענישם בחומרה כה רבה עד כי יש להרוג כל מה ששייך להם, וכל זה היה בשמיעת הדברים עד שסיפר לו משה רבינו את הדרך האמיתית, וכדלהלן.

אמנם משה רבינו סיפר לחותנו כי טעות נפלה בידיו וכי כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים אי"ז רק כעונש על מעשיהם הרעים, אלא 'על אודות ישראל', והיינו דהכל נעשה על אודות עם ישראל שהוא העם הנבחר של הקב"ה שרצה להיטיב עם עמו, ולכן הדגיש זאת משה רבינו באומרו על אודות ישראל, שאכן כל הניסים לא נעשים רק ליפרע מהמצרים, אלא על אודות ישראל להיטיב עם עם נבחר ולהביאם לפסגת הקירבה בנתינת התורה ושמירתה. ולכן כאן נאמר הדבר בשם ה' שהיא מידת הרחמים כלפיהם ולא בשם אלוקים שהיא מידת הדין, שאכן אי"ז מידת הדין שבא לפגוע במבקשי רעת ישראל, אלא מידת הרחמים שבאה לסייע לעם ישראל במתכונתו להגיע עדי השלימות.

ועתה כששמע זאת יתרו ונוכח כי לא המצרים ברעתם גרמו לכל הניסים הללו, כי אם ישראל כעם מיוחד ונבחר, א"כ מדויק מה שנאמר מיד ויחד יתרו, לפי' א' שמח יתרו שמשה רבינו נמנה על מנהיגי עם מיוחד ונבחר שכזה, ולפי' ב' נעשה בשרו חידודין חידודין והצר על שאומה שלימה כמצרים הוכחדה, ודוקא עתה שהרי תחילה חשב שנענשו על מעשיהם ולא הצר על כך, ורק עתה שראה כי הכל היה למען עם ישראל והמצרים רק בדרך אגב נענשו כה חזק בכדי להראות לישראל ניסי הקב"ה, לכם היצר יתרו על הכחדתם ונעשה בשרו חידודין.

ומדוקדק שהוסיף לומר את כל התלאה אשר מצאתם בדרך, אף שכבר שמע כן, כי בא לחדש לו שכל התלאות הכל היה רק לטובת ישראל.

מעתה מדויק היטב, מה שסיים יתרו דוקא עתה ברוך ד' וכו', ולכאו' קשה מדוע כפל יתרו ואמר הציל אתכם מיד מצרים והמשיך שוב באומרו אשר הציל את העם מתחת יד מצרים, ומהו הייחודיות בדבריו שגדול ה' מכל האלוקים, ומה כוונתו בזה דוקא עכשיו.

ולדברינו מדויק היטב, דיתרו בא להדגיש כי עתה הוברר לו כי כל יציאת מצרים וסיפור ההצלה נועד לב' הענינים, להציל אתכם – את ישראל ולהביאכם למתן תורה אל הגאולה, וכן להציל את 'העם' שזהו הלשון בו רדו בהם המצרים בעם, ואף הציל את העם בהכאתם של המצרים, וזה אכן מסמל את הגדולה של העם הנבחר וכפי שסיים כי גדול ה' מכל האלוקים, והיינו דמדת הרחמים שבו למרוחמיו שהם בני עמו היא הקודמת לכל ואף למידת הדין האלוקית שלא חס בעונשם של המצרים ועשה הכל במדת הרחמים בכדי לרחם על עם ישראל, ולעם כה יקר חפץ היה יתרו ליכנס, ולכן דוקא עתה מיד לאחר מכן התגייר יתרו ונכנס באהלה של תורה כפי המבואר בקראי.

ולסיום ניתן להוסיף, דדוקא עתה בקריעת ים סוף אירע כן, ולא מיד ביציאת מצרים, וכן מבואר בקרא בשירה שנאמר ויראו העם את וכו' ויאמינו בה' ובמשה עבדו, שדוקא עתה בקריעת הים האמינו בה' ובמשה עבדו ולא קודם לכן, אף שחזו בניסים גדולים ועצומים בעשרת המכות ויציאת מצרים. וההסבר לכך נראה עפ"י דברינו, דעד עתה חזו בניסים גלויים אבל שמא היה זאת בכדי ליפרע מהמצרים על העינוי הרב שגרמו לישראל במעשיהם, ודוקא עתה בקריעת הים כשהכל טבעו ובני ישראל בכל זאת ממשיכים לדרך המדבר לקבלת התורה במדבר ללא כל תאוות ורצונות, [שהרי יכלו לסוב על עקבותיהם ולקבל כל טוב מצרים לידיהם], עתה נראה בעליל כי הכל נעשה על אודות ישראל כעם מיוחד שחפץ בו הקב"ה ליתן לו התורה ולבחור בו כעם נבחר, וזוהי גדלותו וייחודיותו של העם הנבחר. והמעיין יראה שזה סוד הענין בקריעת ים סוף כפי שנתבאר בארוכה בחדו"ת פרשת בשלח, אודות התנגדות הים להקרע עד שהקב"ה שם ימינו, והוא שהים חשב שהוא צריך ליקרע להטביע המצרים, ולא לטובת ישראל, ולכך סירב באומרו שהתנו עמו שלא יקע אלא לישראל, ועל כך השיבו ה' בהנחת ימינו שהוא חסד ורחמים, שהמטרה היא להיטיב עם ישראל, וממילא נקרע הים, וראה שם בארוכה ראיות עצומות וגדולות לענין זה, שיש בו לבאר המקראות היטב.

וכעי"ז מצינו בתהלים [ג, ד] שדוד אומר ואתה ד' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי, וביאור המקרא, דדוד המלך עצמו הסתפק מה היתה סיבת הצלתו מאת ד', האם עיקרה שחפץ היה להנקם מאויביו, ואם כך אין כאן אהבה מיוחדת אליו אלא יותר עונש האויבים, ואם כך אין מה להתכבד בכך, וזהו שאמר ואתה ד' מגן בעדי, רק לאחר שנוכחתי כי העיקר היה להגן עלי, אז נוכחתי כי אתה כבודי ומרים ראשי.

ומעתה יתיישב משה"ק מהו הכפילות וישמע יתרו וכו', שבתחילה בא לומר שחשב רק שהוא הציל אתכם משה ואהרן מתחת מצרים ופרעה, שהם ראויים לכך, אבל לא כל העם זכה לכך, אלא מסתמא נקם על מעשיהם, וזהו שאמר שעתה ידעתי אחרי ששמע ממשה מטרת הדבר, שההצלה היתה לא רק להם אלא לכל העם שניצול מחמת כך.

עוד יל"ד שהל' ויחד יתרו פירושו לפשטותו של רש"י ל' שמחה, ויש להעיר מהו ל' ויחד, מדוע לא נקטו שמחה או ששון המצויים טפי, אלא שחילקו בג' הלשונות הללו, ששמחה היא כאשר שמח בדבר שלא היה לו מעולם, ששון הינו שמחה מהולה בצער כדבר שהיה לו ונאבד, כמו ברית מילה, וחדוה היא התאמצות לשמוע למרות שנמצא בצער, כמשמעות חדוה שמצינו שאמר עזרא לבני הגולה 'ואתם אל תעצבו כי חדות ד' היא מעוזכם', שהרבה בכו בזוכרם את הבית הראשון, ואמר להם אל תעצבו ותשמחו בחדוה מה שיש ישועה עתה. ולכן דקדק לומר 'ויחד' שמתוך הצער שראה שלא הגיע להם כל כך העונש עד כדי כך, שמח על חלקם של היהודים בכך, ולכן שמחה מתוך הצער היא, ונקטה שפיר בל' ויחד.

והנה על המקרא לאחר מכן 'עתה ידעתי כי גדול וכו', פרש"י, מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר - מכילתא. וביאר הבעל הטורים שהוקשה לרש"י של' עתה הוא הוה, ואילו ידעתי הוא ל' עבר, ואיך הולך יחד, והול"ל עתה יודע אני, ולכן רש"י נדחק ליישב שמכירו לשעבר ועתה יותר. ולדברינו מדוקדק היטב, שעתה נודע שכל מה שהיה בעבר ידעתי שהכל היה יד ד' לטובת בני עמו, וזה דקדוק וראיה גדולה לפירושינו.

ויש להוסיף דהענין הוא כך אף מסברא, ע"פ סיפור שאירע עם מרן הגרא"מ שך לפני שנים רבות כשהגיע משלחת נכבדה שכללה שר נכבד מאנגליה לביקור בישיבת פוניבז', והם נפגשו עם הבחורים נתיני ארצם, ולאחר מכן היו בדרכם ליכנס לביתו של מרן הגרא"מ שך, אחד הבחורים ניצל הזדמנות זו ופנה לשר הנכבד באומרו כי הגרא"מ שך הינו מנהיג הדור שיוכל לקבל ממנו כל תשובה שיחפוץ לשאלותיו אם ישנם. אותו שר בהכנסו לבית הגרא"מ החליט לשואלו האיך עם ישראל הקרוי עם נבחר עבר את כל מאורעות השואה הקשות שכולן הרג והרס ואבדן, והרי ה' שומר על עמו.

הגרא"מ שך התחמק ממתן תשובה, ורק השיב שאף לאחר החורבן עם ישראל קם וניצב על עמדו, שהרי ישיבת פוניבז' קרויה ע"ש עיירה שלמה שנכחדה בשואה, לאחר צאת המשלחת שאלוהו באי ביתו מדוע אין הוא עונה להם ככסיל באוולתו.

השיב הגרא"מ שהרי אנו כמאמינים יודעים שלמרות כל הטרגדיה הנוראה בשואה, היה הדבר כהצלה לעם ישראל, שאלמלא השואה מי יודע מה היינו עוברים, ואף בשואה עצמה נתרבו דרכי ההשגחה אצל רבים, אבל גוי בראותו הרס והרג לא יכול להבין בשום צורה שהרס זה הגיע כישועה לאחרים, לכן חבל שאנסה להסביר לו זאת, כי גוי לא יבין זאת, ולכן רק אמרתי שצמחה ישועה מכך.

זה מה שהיתה שמיעתו של יתרו בתחילה, שכגוי השומע הרג ודאי מבין הוא כי היתה כאן כוונה לאבד את המצרים, ורק משה יכל לשכנעו ולהסביר כי הכל היה על אודות ישראל לישועתן, וכמש"נ.